היא אכן נורא חריגה כי הורים לא מסירים חלקי גוף מילדיהם
במצבים אחרים (תודה לאל!).
שוב, הרעיון הבסיסי באפוטרופסות (שאינו דעה פרטית שלי) הוא שהאפוטרופוס מחויב לדאוג לזכויות של האדם שלא יכול לקבל החלטות. לכן הוא צריך להגן עליו, לשמור על האינטרסים שלו, כי הוא אכן לא יכול לדאוג להם בעצמו.
אין כל מחלוקת על כך (אני מקווה...) שתינוק צריך לאכול ושילד צריך ללמוד. אם לא תאכיל או תחנך את ילדיך, יבואו נציגים של רשויות הרווחה ויאשימו אותך בהזנחה ואף יקחו את הילד וימסרו אותו לאומנה וכיו"ב. לכן האנלוגיות שלך לא עובדות.
מה בדיוק הילד צריך לאכול זו אכן בחירה של ההורה; ההורה יכול להאכיל את הילד באוכל כשר, צמחוני, טבעוני וכו' ובלבד שיקבל תזונה הולמת. אם הוא ירעיב אותו, אם התזונה תגרום לו לחלות, הרשויות יתערבו.
באותה מידה צריך לחנך את הילד, ויש גישות שונות
איך לחנך אותו, אבל לא על עצם החינוך (וגם על לימודי ליבה, אף שהמדינה מפקירה כאן ציבור שלם); אם לא תשלח את הילד לביה"ס, יגיע קב"ס (קצין ביקור סדיר) הביתה. אם אתה בחינוך ביתי, יבוא מפקח מטעם משרד החינוך לבדוק מה הוא לומד ואיך. כי זה הרעיון בזכויות – קל לגזול אותן מחסרי הישע, ולכן החברה מתערבת ודואגת שזכויות החלשים בחברה יישמרו.
לפיכך הרעיון הבסיסי הוא שזכויות הילד נשמרות, ולא רק שהן נשמרות, יש סטנדרט מינימלי שצריך להישמר (חוץ מבמקרים מסוימים שבהם פוליטיקאים מלקקים לדתיים, זו בדיוק הבעיה...).
הסכמנו (אני מקווה) שתינוק צריך לקבל תזונה, חינוך, שמירה על בריאותו...
האם תינוק צריך להיפרד מחלקי גוף? האם הורים אמורים לעצב את גופם של ילדיהם והשאלה היא רק איזה ניתוח פלסטי לעשות להם כשהם נולדים או איזה חלק להסיר?
אני מקווה שהתשובה שלך שלילית (אם היא חיובית, אין לנו שום בסיס משותף לדיון).
גם החוק מגן על גוף הילדים: הורים לא רשאים להתעלל בילדיהם, להפעיל נגדם אלימות, להעביד אותם, למכור אותם... וגם אם הם "רק" יחתכו חלקים מגופם, הרשויות יתערבו. גם אם זו ערלה, כשמדובר בתינוקת. אבל אם זה תינוק – אה, זה בסדר...
הערך שנשמר כאן הוא ההגנה על הגוף, ופתאום יש נקודה אחת מסוימת חריגה.
אבל זו עדיין לא הנקודה של הדיון הזה. הנקודה היא, כאמור, הסטנדרטים הכפולים.
באים אנשים דתיים ואומרים "הילד שלי יהודי, זה האינטרס שלו להיות נימול, זה לטובתו, אלוהים ציווה עליי למול אותו". כאמור, אני לא מסכימה איתם ברמה העקרונית (כי פולחן דתי לא אמור להיעשות על גופו של אדם אחר שלא נתן את הסכמתו לכך) אבל ברמה הערכית אין כאן סתירה, אין כאן סטנדרטים כפולים. הם
לא באים ומנופפים בדגל שלמות הגוף וזכות האדם על גופו תוך שהם מלים את בניהם.
לעומת זאת כשאדם (וממש לא משנה אם הוא אישה או גבר) מנופף בזכות האדם לגופו ויוצא לרחוב להיאבק על הזכות הזאת, אלה כן סטנדרטים כפולים כשהוא לא מחיל אותה על בנו. כי לו יש זכות ראשונים על גופו, אבל הוא גוזל אותה מבנו, הוא מבצע בו ניתוח בלתי הפיך (שאינו מסיבה רפואית) ובכך גוזל ממנו את ערלתו לכל חייו.
ולכן אני שבה וחוזרת לנקודה שזו לא עצם היכולת להחליט (שהרי ברור שתינוק לא יכול לקבל החלטות כלפי עצמו) ולא הבחירה מתוך האפשרויות, אלא עצם השמירה על הזכויות. אני טוענת שהזכות לגופו של אדם היא זכות אדם בסיסית של אדם באשר הוא אדם, היא לא מתחילה מגיל מסוים או מאיבר מסוים. גם ילדים מלמדים כיום ש"הגוף שלי הוא רק שלי". פגיעה בזכות הזאת דורשת הצדקה מיוחדת, חריגה (למשל, הצדקה רפואית; ברור שאם רופאים ימליצו לכרות אצבע שפשה בה נמק, טובת הילד היא לכרות אותה כדי שהנמק לא יתפשט הלאה לגופו).
ויש אנשים שלא יסכימו איתי, וזה חבל מאוד, אבל במקרה כזה אני לא יכולה לבוא אליהם בטענות על צביעות כי הם לא מטיפים א ומיישמים ב. לכן להיאבק על זכותה של אישה לגופה אבל לרמוס את זכותו של התינוק (שכרגע הוא תינוק, אבל בהמשך הוא יהיה גבר והסרה של חלק מגופו היא לכל חייו!) זו סתירה. כי אם הורה מפגין למען זכויות אדם וזכות האדם על גופו ובה בעת פוגע בו ומסיר חלק מגופו רק כי הוא יכול, זו בדיוק ההגדרה של סטנדרטים כפולים. זה נפנוף בערכים וזניחתם ברגע שהם לא מתאימים/נוחים. זה הכול, וזה מה שהמם הזה מדגים.