בישראל יש גלאי מתכות בכניסה לכל תחנת רכבת
כולל אלה שעוברים בה עשרות אלפי אנשים ביום. זה עובד, גם לפני רכבות בשעות העומס שעולים עליהם כמה אלפי אנשים, ובמקביל למכונת סריקה לתיקים. אז נקודה 2 לפחות פתירה. לגבי נקודה 6 - לא צריך רק הדרכה אלא גם יותר כח אדם, אדם אחד צריך להסתכל על הגלאי כל הזמן והשני לבדוק את אלה שמצפצפים. לגבי נקודה 5 - כן, אלא אם הצורך כל כך ברור שאין צורך להסביר אותו, כמו בישראל. ולגבי הרגשת הכלא - כן, אבל אני מעדיפה ילד חי למרות הפגיעה באיכות החיים. נדמה לי ש"למצוא את האנשים הרעים בלי לפגוע באיכות החיים של שאר האוכלוסיה" זה קצת לא ריאלי ואפילו נאיבי. בחיי, פתאום אני מבינה שבישראל פתרו בעיות שאתם רק מתחילים להתמודד איתם...
 
ואנקדוטה קלה לסיום: אני עובדת בקמפוס כל כך פריפרלי ורחוק שמעולם אף אחד לא טרח לגדר אותו, לא כלפי חוץ ולא כלפי היישוב שבתוכו הוא נמצא. כן, זקני הקמפוס עוד מדברים על הגניבה של הדיואר של החנקן הנוזלי מלפני 12 שנה, שעד היום עומד בחוץ, לא קשור ולא סגור. למרות המור"ק הזה אף אחד לא טורח לנעול שם דלתות גם היום. לפני כמה שנים, בעקבות שינויים רגולטוריים מקומיים ביישוב, פתאום דרשה המועצה האזורית לגדר את הקמפוס. מסתבר שיש בישראל חוק שדורש לגדר היטב קמפוסים אקדמיים, עם שומר בכניסה וכו. הסיבה לזה היא... לא ניחשת: שמירה על חופש אקדמי. למשטרה ולצבא אסור להיכנס לקמפוס בלי הזמנה מראשות האוניברסיטה, כדי שגם הפיכה צבאית לא תוכל לפגוע בחופש האקדמי בתוך הקמפוס, ואיך נשמור על זה בלי גדר? אז עכשיו יש לנו גדר למהדרין באמצע המדבר, זה מצחיק את כולנו (וכל השערים בה פתוחים וגם השומר בדרך כלל עסוק בלברך את הנכנסים ולא בלבדוק אותם, באמת אף חורש רע לא יטרח להגיע עד אלינו), אבל יש הגיון בשיגעון. לפעמים גדר היא דבר מבורך (ואין לשכוח את הפתגם האלמותי "גדרות טובות עושות שכנים טובים").
כולל אלה שעוברים בה עשרות אלפי אנשים ביום. זה עובד, גם לפני רכבות בשעות העומס שעולים עליהם כמה אלפי אנשים, ובמקביל למכונת סריקה לתיקים. אז נקודה 2 לפחות פתירה. לגבי נקודה 6 - לא צריך רק הדרכה אלא גם יותר כח אדם, אדם אחד צריך להסתכל על הגלאי כל הזמן והשני לבדוק את אלה שמצפצפים. לגבי נקודה 5 - כן, אלא אם הצורך כל כך ברור שאין צורך להסביר אותו, כמו בישראל. ולגבי הרגשת הכלא - כן, אבל אני מעדיפה ילד חי למרות הפגיעה באיכות החיים. נדמה לי ש"למצוא את האנשים הרעים בלי לפגוע באיכות החיים של שאר האוכלוסיה" זה קצת לא ריאלי ואפילו נאיבי. בחיי, פתאום אני מבינה שבישראל פתרו בעיות שאתם רק מתחילים להתמודד איתם...
 
ואנקדוטה קלה לסיום: אני עובדת בקמפוס כל כך פריפרלי ורחוק שמעולם אף אחד לא טרח לגדר אותו, לא כלפי חוץ ולא כלפי היישוב שבתוכו הוא נמצא. כן, זקני הקמפוס עוד מדברים על הגניבה של הדיואר של החנקן הנוזלי מלפני 12 שנה, שעד היום עומד בחוץ, לא קשור ולא סגור. למרות המור"ק הזה אף אחד לא טורח לנעול שם דלתות גם היום. לפני כמה שנים, בעקבות שינויים רגולטוריים מקומיים ביישוב, פתאום דרשה המועצה האזורית לגדר את הקמפוס. מסתבר שיש בישראל חוק שדורש לגדר היטב קמפוסים אקדמיים, עם שומר בכניסה וכו. הסיבה לזה היא... לא ניחשת: שמירה על חופש אקדמי. למשטרה ולצבא אסור להיכנס לקמפוס בלי הזמנה מראשות האוניברסיטה, כדי שגם הפיכה צבאית לא תוכל לפגוע בחופש האקדמי בתוך הקמפוס, ואיך נשמור על זה בלי גדר? אז עכשיו יש לנו גדר למהדרין באמצע המדבר, זה מצחיק את כולנו (וכל השערים בה פתוחים וגם השומר בדרך כלל עסוק בלברך את הנכנסים ולא בלבדוק אותם, באמת אף חורש רע לא יטרח להגיע עד אלינו), אבל יש הגיון בשיגעון. לפעמים גדר היא דבר מבורך (ואין לשכוח את הפתגם האלמותי "גדרות טובות עושות שכנים טובים").