אפחיד אותך עוד יותר על ליים
חברה טובה שלי שגרה בסטייט אחר סבלה מתשישות הולכת וגדלה, כאבים בכל הגוף ושלל סימפטומים. היא טופלה בתרופות פסיכוטיות בשל דכאון במשך כמה שנים. כשהיא המשיכה לנדנד לכל הרופאים על כך שהתשישות שלה הולכת ומחריפה (היא הגיע למצב שבו היא מפקדת שעות בדודות ביום) וגם התפקוד הקוגנטיבי יורד בצורה דרמטית עשו לה מגון בדיקות שלא היה מבייש פרק בהאוס. חשבו שזה אוטו-אימיוני. ארטריטיס, אולי לופוס. בסוף בסוף, אחרי המון בדיקות, אושר שזה ליים במצב כרוני שאולי התפתח בה שנים ארוכות וגרם לכל התסמינים הפיזיים, רגשיים וקוגנטיביים.
 
הבחורה לא מתקרבת לדשא, כלבים, או מקומות אחרים שבהם סביר לתפוס קרציה (כמובן שהכל יכול לקרות, פשוט די לא סביר). לכן ההשערה שלה היתה שכנראה מדובר בהייק שהיא עשתה לפני 6 שנים שזה פחות או יותר הפעם היחידה שהיא התחככה בטבע מאז ילדותה. אי אפשר לדעת כמובן אם זה נכון או אם היה לה פעם אורח שהביא איתו לתוך הבית שלה קרציה על המכנסיים.
 
כך או כך, היא עברה טיפול אנטיביוטי מאד קשה (תוך ורידי) שלא הצליח. כרגע היא כבר שנה בחל"ט כי איננה מתפקדת כמעט ובוחנת אופציות של טיפולים ניסויים שבהם מחממים את גופה בהרדמה לטמפרטורות גבוהות.
זהו הסיפור כפי שאני מכירה אותו מכלי ראשון (החברה שלי). עד כמה שזה ממש לא טיפוסי, זה הופך את ההסתיגות שלך למאד מאד מובנת בשבילי.
 
