סיבות לחוסר נסיון מיני
- פותח הנושא lb215
- פורסם בתאריך
נערת פרח מאושרת
New member
ובכן אז ככה:
אמנם אנשים יגידו שגיל 20 לנסיון ראשון זהו גיל סטנדרטי וגם אני חושבת ככה. אך הסיבות לאי יצירת קשר זוגי\מיני לפני היא הבעייתית.
הייתי ילדה ביישנית++. וסגורה מאוד. אין מצב שסיפרתי למשפחה שלי משהו חברתי שיש לי, כי הייתי נבוכה מכך.
היה לי ידיד בגיל 7 שמאוד רציתי לישון אצלו-ואמא שלי הכניסה לי לראש שהוא יאנוס אותי (כל הכבוד לה.......)
הידיד הזה שהיה החבר הכי טוב שלי, אסרו עליי להיפגש איתו, מהסיבה הזאת.
הייתי ממש טומבוי ושנאתי להסתובב עם בנות ומאוד הסתדרתי עם בנים, אבל מהבנים החנונים שנהנים ממשחקי מחשב וגיבורי על למיניהם.
עברתי בית ספר והאווירה השתנתה, מאזור מגורים מלא ביוצאי ברית המועצות(לא נראתי שונה)-הגעתי למקום שונה וגם העניין החברתי היה שונה. היו קבוצות של בנות מקובלות ולא מקובלות שלא הכרתי ולא התעניינתי בכלל. הייתי עסוקה בלמצוא לי את ה2 חברים ה"חננות" לשחק לי איתם.
בתיכון היה קטסטרופה. "התאהבתי" לראשונה בערס צעצוע שהטריד אותי מינית כמה פעמים (לא הגיע לאונס). ובו זמנית דאג להזכיר לי כמה אני שמנה (הייתי אולי מלאה, קורה) ואפס שהולכת אחרי החברה הרזה והבלונדינית שלה.
תרם הרבה לבטחוני שרק קרס וכל בחור שהתאהבתי בו זה היה ממש מרחוק ובצורה אובססיבית (להנעל על בחור במשך שנתיים, זה חולני).
סיימתי את התיכון בתחושת אפסיות מוחלטת, דימוי עצמי בת^% ועיוות תפיסת העולם כלפיי.
משמיים הגעתי לתפקיד בצה"ל, שאני רק יכולה להודות שקיים דבר כזה. המפקדת שלי, ילדה בת 18, נתנה את נשמתה בשבילי, שאני ישבתי בצד בהלם קרב מכל האנשים שפתאום ישנים איתי בחדר וחולקים איתי מקלחת.
זכיתי לתפקיד מתגמל וגיליתי את האנשים האחרים-עבדתי עם נוער בסיכון וכ"כ הרבה נוער שחשב על עצמו דברים מעוותים-שהבנתי שככה חשבתי על עצמי בתיכון.
החלטתי לצאת לקצונה-ובבה"ד 1 הכרתי את החבר הנוכחי שלי, טפו טפו טפו כבר שנה וחצי.
ניסיון הראשון אחד של השני-בהכל.
לצערי עדיין ההערכה העצמית שלי בקאנטים והוא סובל את זה בגבורה. אני מקווה שהביטחון העצמי שלי לא יהרוס אותי.
מבחוץ אני לעיתים אנטיפטית(מבישנות קיצונית) ואז מגלים שאני נחמדה בסך הכל. לא מעלים על דעתם שאני חסרת בטחון ושיש לי חור עצום בנשמה. אני נמנעת מלשמור על קשרים חברתיים או בכלל להקשר.
אבל יהיה טוב, אני אופטימית.
אמנם אנשים יגידו שגיל 20 לנסיון ראשון זהו גיל סטנדרטי וגם אני חושבת ככה. אך הסיבות לאי יצירת קשר זוגי\מיני לפני היא הבעייתית.
הייתי ילדה ביישנית++. וסגורה מאוד. אין מצב שסיפרתי למשפחה שלי משהו חברתי שיש לי, כי הייתי נבוכה מכך.
היה לי ידיד בגיל 7 שמאוד רציתי לישון אצלו-ואמא שלי הכניסה לי לראש שהוא יאנוס אותי (כל הכבוד לה.......)
הידיד הזה שהיה החבר הכי טוב שלי, אסרו עליי להיפגש איתו, מהסיבה הזאת.
הייתי ממש טומבוי ושנאתי להסתובב עם בנות ומאוד הסתדרתי עם בנים, אבל מהבנים החנונים שנהנים ממשחקי מחשב וגיבורי על למיניהם.
עברתי בית ספר והאווירה השתנתה, מאזור מגורים מלא ביוצאי ברית המועצות(לא נראתי שונה)-הגעתי למקום שונה וגם העניין החברתי היה שונה. היו קבוצות של בנות מקובלות ולא מקובלות שלא הכרתי ולא התעניינתי בכלל. הייתי עסוקה בלמצוא לי את ה2 חברים ה"חננות" לשחק לי איתם.
בתיכון היה קטסטרופה. "התאהבתי" לראשונה בערס צעצוע שהטריד אותי מינית כמה פעמים (לא הגיע לאונס). ובו זמנית דאג להזכיר לי כמה אני שמנה (הייתי אולי מלאה, קורה) ואפס שהולכת אחרי החברה הרזה והבלונדינית שלה.
תרם הרבה לבטחוני שרק קרס וכל בחור שהתאהבתי בו זה היה ממש מרחוק ובצורה אובססיבית (להנעל על בחור במשך שנתיים, זה חולני).
סיימתי את התיכון בתחושת אפסיות מוחלטת, דימוי עצמי בת^% ועיוות תפיסת העולם כלפיי.
משמיים הגעתי לתפקיד בצה"ל, שאני רק יכולה להודות שקיים דבר כזה. המפקדת שלי, ילדה בת 18, נתנה את נשמתה בשבילי, שאני ישבתי בצד בהלם קרב מכל האנשים שפתאום ישנים איתי בחדר וחולקים איתי מקלחת.
זכיתי לתפקיד מתגמל וגיליתי את האנשים האחרים-עבדתי עם נוער בסיכון וכ"כ הרבה נוער שחשב על עצמו דברים מעוותים-שהבנתי שככה חשבתי על עצמי בתיכון.
החלטתי לצאת לקצונה-ובבה"ד 1 הכרתי את החבר הנוכחי שלי, טפו טפו טפו כבר שנה וחצי.
ניסיון הראשון אחד של השני-בהכל.
לצערי עדיין ההערכה העצמית שלי בקאנטים והוא סובל את זה בגבורה. אני מקווה שהביטחון העצמי שלי לא יהרוס אותי.
מבחוץ אני לעיתים אנטיפטית(מבישנות קיצונית) ואז מגלים שאני נחמדה בסך הכל. לא מעלים על דעתם שאני חסרת בטחון ושיש לי חור עצום בנשמה. אני נמנעת מלשמור על קשרים חברתיים או בכלל להקשר.
אבל יהיה טוב, אני אופטימית.
שלל סיבות
למשל חוסר מזל במציאת "האחת", או לחלופין מישהי שרוצה אותי ואני אותה ואנחנו מספיק מתאימים. אני לא טיפוס של סטוצים ובגידות, וסך הכל טיפוס דיי בררן, לא מאמין בלהיות בקשר זוגי או מיני עם סתם מישהו רנדומלי. יש לי הרבה ערך לנושא המיני והזוגי, פעמיים הייתי קיצוני מדיי בדברים באלו, היום כבר לא, אבל עדיין זה חלק ממני ואני מאמין שזה בסדר.
למשל חוסר מזל במציאת "האחת", או לחלופין מישהי שרוצה אותי ואני אותה ואנחנו מספיק מתאימים. אני לא טיפוס של סטוצים ובגידות, וסך הכל טיפוס דיי בררן, לא מאמין בלהיות בקשר זוגי או מיני עם סתם מישהו רנדומלי. יש לי הרבה ערך לנושא המיני והזוגי, פעמיים הייתי קיצוני מדיי בדברים באלו, היום כבר לא, אבל עדיין זה חלק ממני ואני מאמין שזה בסדר.
ככה
ההתחלה והסוף זה שנאה עצמית קשה מאד. אמרו את זה לפני, יגידו את זה אחרי, ואני מאמין בזה - כשאתה שונא את עצמך, איך אתה יכול לצפות שאחרים יאהבו אותך? במקרה שלי, אמא שלי היא אחת הסיבות העיקריות שאני שונא את עצמי, עד כמה שזה נשמע פרוידיאני ואדיפלי. כי היא אישה קרה מאד, שמתקשה להראות אהבה, אבל יודעת להראות כעס, זעם ושנאה היטב. לאורך השנים היא ידעה להוריד לי את הביטחון העצמי בדרכים שונות, לא מתוך רוע או בכוונה אלא כי ככה היא. הפנינה האחרונה שלה - אם הייתי יודעת איזה בן ייצא לי, הייתי עושה הפלה.
אני גם בן יחיד, וזה מוסיף לתחושת העול והנטל והשנאה העצמית כשאני לא מצליח לענות על הציפיות שלה ולהיות הבן שהיא רצתה. לאחרונה זה בא לידי ביטוי במיוחד בנושא הנכדים - לכל החברות שלה כבר יש, ולמרות שהיא מתעקשת שלא אכפת לה שלה אין, אני מרגיש מהדיבור שלה שהיא מאוכזבת. שכואב לה. שהיא הייתה רוצה בן אחר, יותר מוצלח ממני.
השנאה העצמית שלי מקיפה את כל התחומים, וראשית - את המראה שלי. אני נמוך קומה, 1.58, וזו כבר סיבה מבחינתי לתעב את עצמי. אני אספר ואתוודה, וזו פעם ראשונה שאני מספר על זה למישהו, שאני מקשר את נחיתות הגובה לתחושה שאני נחות גם באיבר אחר, שלא יוזכר כאן. כלומר, אני חושב שאני קטן בכל המובנים, וזה כמובן מוסיף המון לביטחון העצמי שלי. אני גם סובל מעודף משקל. ברמה שלאחרונה כבר גילו אצלי לחץ דם וכולסטרול גבוה. לא שזה דחף אותי לדיאטה או משהו בסגנון. אני גם מקריח. אני בקיצור בן דמותו של ג'ורג' קוסטנזה מסיינפלד, רק בלי ההומור (למרות שאני יכול להיות מצחיק, כשאני רוצה).
והשנאה מתפתחת מהמראה ולכל מקום אחר - האופי, הכישורים, האינטלגנציה, הכל. לא תופתעו לשמוע, שכל הצלחה שאי פעם הייתה לי בחיים ייחסתי למזל ו/או כוח עליון. לעולם לא לעצמי. ואני גם נוטה לזלזל בהצלחות שלי ולהמעיט בערכן.
וזוהי בעצם הסיבה שבגילי המופלג אני ללא זוגיות. כי אני שונא את עצמי, ולכן לא מאמין שמישהי תרצה בי, ולכן לא טורח בכלל לנסות להתחיל עם נשים. כי מה הטעם, אם התוצאה כבר ידועה מראש? וכשכבר הייתה לי זוגיות, נצמדתי לבת הזוג קשות, בקטע של חרדת נטישה קשה ביותר. בקיצור וכמו שאתם מבינים, אני מאד אטרקטיבי למין הנשי...
ההתחלה והסוף זה שנאה עצמית קשה מאד. אמרו את זה לפני, יגידו את זה אחרי, ואני מאמין בזה - כשאתה שונא את עצמך, איך אתה יכול לצפות שאחרים יאהבו אותך? במקרה שלי, אמא שלי היא אחת הסיבות העיקריות שאני שונא את עצמי, עד כמה שזה נשמע פרוידיאני ואדיפלי. כי היא אישה קרה מאד, שמתקשה להראות אהבה, אבל יודעת להראות כעס, זעם ושנאה היטב. לאורך השנים היא ידעה להוריד לי את הביטחון העצמי בדרכים שונות, לא מתוך רוע או בכוונה אלא כי ככה היא. הפנינה האחרונה שלה - אם הייתי יודעת איזה בן ייצא לי, הייתי עושה הפלה.
אני גם בן יחיד, וזה מוסיף לתחושת העול והנטל והשנאה העצמית כשאני לא מצליח לענות על הציפיות שלה ולהיות הבן שהיא רצתה. לאחרונה זה בא לידי ביטוי במיוחד בנושא הנכדים - לכל החברות שלה כבר יש, ולמרות שהיא מתעקשת שלא אכפת לה שלה אין, אני מרגיש מהדיבור שלה שהיא מאוכזבת. שכואב לה. שהיא הייתה רוצה בן אחר, יותר מוצלח ממני.
השנאה העצמית שלי מקיפה את כל התחומים, וראשית - את המראה שלי. אני נמוך קומה, 1.58, וזו כבר סיבה מבחינתי לתעב את עצמי. אני אספר ואתוודה, וזו פעם ראשונה שאני מספר על זה למישהו, שאני מקשר את נחיתות הגובה לתחושה שאני נחות גם באיבר אחר, שלא יוזכר כאן. כלומר, אני חושב שאני קטן בכל המובנים, וזה כמובן מוסיף המון לביטחון העצמי שלי. אני גם סובל מעודף משקל. ברמה שלאחרונה כבר גילו אצלי לחץ דם וכולסטרול גבוה. לא שזה דחף אותי לדיאטה או משהו בסגנון. אני גם מקריח. אני בקיצור בן דמותו של ג'ורג' קוסטנזה מסיינפלד, רק בלי ההומור (למרות שאני יכול להיות מצחיק, כשאני רוצה).
והשנאה מתפתחת מהמראה ולכל מקום אחר - האופי, הכישורים, האינטלגנציה, הכל. לא תופתעו לשמוע, שכל הצלחה שאי פעם הייתה לי בחיים ייחסתי למזל ו/או כוח עליון. לעולם לא לעצמי. ואני גם נוטה לזלזל בהצלחות שלי ולהמעיט בערכן.
וזוהי בעצם הסיבה שבגילי המופלג אני ללא זוגיות. כי אני שונא את עצמי, ולכן לא מאמין שמישהי תרצה בי, ולכן לא טורח בכלל לנסות להתחיל עם נשים. כי מה הטעם, אם התוצאה כבר ידועה מראש? וכשכבר הייתה לי זוגיות, נצמדתי לבת הזוג קשות, בקטע של חרדת נטישה קשה ביותר. בקיצור וכמו שאתם מבינים, אני מאד אטרקטיבי למין הנשי...
I בתולת ים I
New member
אוהבים אותך
קבל חיבוק וירטואלי
אגלה לך משהו
אם תלמד לאהוב את עצמך
אתה תמצא בקלות מישהי !
אני מאוד מקווה שאתה לא גר עם ההורים, לאור מה שסיפרת
קבל חיבוק וירטואלי
אגלה לך משהו
אם תלמד לאהוב את עצמך
אתה תמצא בקלות מישהי !
אני מאוד מקווה שאתה לא גר עם ההורים, לאור מה שסיפרת
חס ושלום שאני אגור עם ההורים
למה שאני אעשה לעצמי דבר כזה? גר בדירה משל עצמי, אמנם במרחק של בערך רבע שעה הליכה מהם, ואני נמצא שם לא מעט (אבא שלי חולה וזקוק לתמיכה, ואני כאמור בן יחיד. עם כל הטרוניות, אנחנו תלויים מאד זה בזה, בגלל שאנחנו משפחה כל כך קטנה).
וקבלי חיבוק וירטואלי חזרה
תודה על העידוד.
למה שאני אעשה לעצמי דבר כזה? גר בדירה משל עצמי, אמנם במרחק של בערך רבע שעה הליכה מהם, ואני נמצא שם לא מעט (אבא שלי חולה וזקוק לתמיכה, ואני כאמור בן יחיד. עם כל הטרוניות, אנחנו תלויים מאד זה בזה, בגלל שאנחנו משפחה כל כך קטנה).
וקבלי חיבוק וירטואלי חזרה
תודה על העידוד.
שד טזמני10
New member
נפלאות האינטרנט
בתור חנזמ"במ לשעבר מוזר לקרא פה כלכך הרבה תגובות של אנשים שכותבים על עצמם פחות או יותר אותו הדבר.
בהבדל אחד אולי -בזכות הפורום הזה תחושת ה"אני חריג\מפלצת\שונה" אמורה קצת להתרכך והמודעות לגודל ה"תופעה" יכולה רק לעזור לכולם.
גם לי היו תירוצים בסגנון "מחכה לאחת הנכונה" בנוסף ל"למה שזה יקרה לי" שבתכלס הסיבות האמיתיות היו שילוב של חנוניות יתר,מלווה בהתבגרות במוסדות חינוך לא נכונים שהחריפו את רגשי הנחיתות (אפשר לאסוף את כל הסיפורים של רוב האנשים פה ולהגיע לאותו סיפור פחות או יותר).
מה ש"הציל" אותי מעצמי בסופו של דבר היו הצאטים שם למדתי להבין שבחורות כן נהנות לדבר איתי,וכן נהנות מחברתי.
בלי להיכנס ליותר מדי פרטים ברגע ש"נפרץ השכר" מצאתי את עצמי משלים פערים ומפצה את עצמי על כל השנים האבודות.
במבט לאחור אני מבין שמיותר להסתכל על זוגיות או סקס כ
שחייבים לסמן וכמה שיותר מהר,אבל כנראה שזה משהו שרק במבט לאחור אפשר באמת לראות,
כמו בכל דבר בחיים הדרך לרוב חשובה יותר מהמטרה.
כל הכבוד למי שהיה מספיק חכם לראות את הצורך לפורום כזה,זה פורום מאוד חשוב שממש יכול לעזור להמון אנשים. וזר לא יבין...
בתור חנזמ"במ לשעבר מוזר לקרא פה כלכך הרבה תגובות של אנשים שכותבים על עצמם פחות או יותר אותו הדבר.
בהבדל אחד אולי -בזכות הפורום הזה תחושת ה"אני חריג\מפלצת\שונה" אמורה קצת להתרכך והמודעות לגודל ה"תופעה" יכולה רק לעזור לכולם.
גם לי היו תירוצים בסגנון "מחכה לאחת הנכונה" בנוסף ל"למה שזה יקרה לי" שבתכלס הסיבות האמיתיות היו שילוב של חנוניות יתר,מלווה בהתבגרות במוסדות חינוך לא נכונים שהחריפו את רגשי הנחיתות (אפשר לאסוף את כל הסיפורים של רוב האנשים פה ולהגיע לאותו סיפור פחות או יותר).
מה ש"הציל" אותי מעצמי בסופו של דבר היו הצאטים שם למדתי להבין שבחורות כן נהנות לדבר איתי,וכן נהנות מחברתי.
בלי להיכנס ליותר מדי פרטים ברגע ש"נפרץ השכר" מצאתי את עצמי משלים פערים ומפצה את עצמי על כל השנים האבודות.
במבט לאחור אני מבין שמיותר להסתכל על זוגיות או סקס כ
כמו בכל דבר בחיים הדרך לרוב חשובה יותר מהמטרה.
כל הכבוד למי שהיה מספיק חכם לראות את הצורך לפורום כזה,זה פורום מאוד חשוב שממש יכול לעזור להמון אנשים. וזר לא יבין...
שד טזמני10
New member
הו,זה אתה!
האמת שהתגובה הראשונה בשרשור הזה היא שלך וזה כאילו שאני כתבתי אותה...
מה שרק מוכיח שכמה שחשנו שונים ומיוחדים אנחנו ממש לא
כולנו ריקמה אנושית אחת חיה וכו'.. וכו'...
זהו מרגיש שאני נחלש כאילו נחשפתי לשמש מפה והלאה רק ציניות !
האמת שהתגובה הראשונה בשרשור הזה היא שלך וזה כאילו שאני כתבתי אותה...
מה שרק מוכיח שכמה שחשנו שונים ומיוחדים אנחנו ממש לא
כולנו ריקמה אנושית אחת חיה וכו'.. וכו'...
זהו מרגיש שאני נחלש כאילו נחשפתי לשמש מפה והלאה רק ציניות !
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.