נגמר לי הכוח
New member
זהו שזאת הבעיה, שככה העולם עובד
אבל לי מאוד קשה עם זה... זה כמו מן מחוייבות לעבודה בגלל שמישהו משלם לך, וזאת אחת הסיבות שקשה לי לעבוד.
יש לי בעיה עם מחוייבות בכל מה שקשור לעבודה, לימודים, מסגרות וכסף... ואני לא יודעת בדיוק למה, כי בנושאים אחרים דווקא בכלל אין לי בעיה עם מחוייבות, אפילו להפך. אבל בנושא הזה מחוייבות פשוט מוציאה לי את כל החשק.
אם אני עוזרת למישהו בזה כי אני רוצה לעזור לו, אז אין לי בעיה עם זה, לפעמים אפילו יש לי יותר מוטיבציה. ואם מישהו רואה לנכון גם לתת לי כסף למרות שלא ביקשתי אז אני גם בסדר עם זה, כי אני עדיין בפוזיציה שאני פשוט עוזרת לו... אבל אם מישהו משלם לי על זה בתור עסקה, אז פתאום אני חייבת לו משהו, ואז אוטומטית אני בתחושה שאין לי כוח לעשות את זה, ואני בדיכאון מזה שאני חייבת, ושאני צריכה לעמוד בזמנים מסויימים... והכל פשוט הופך לנטל ענק שלא מפסיק להציק לי עד שאני נפטרת ממנו. זה נראה לי בעיה פסיכולוגית.
לא כל כך מעניין אותי לפרסם מה שאני עושה כי אני לא ממש טובה בזה, וזה גם לא ציורים או דברים שיש טעם לפרסם. זה יותר באנרים, הזמנות, פלאיירים, דברים כאלה... זה בשביל הכיף אבל לצרכים מסויימים, לא סתם כשמשעמם לי אז אני מתחילה פתאום לצייר.
ניסיתי פעם אחת להפסיק את הכדורים בהדרגה על דעת עצמי, וזה החזיר אותי למצב של הדיכאון שהייתי בו קודם. בסוף היה מצב של הקשר הזוגי היחיד שהיה לי, שכמו שכתבתי זה היה סיפור די טראומטי בשבילי, ובלי להיכנס לפרטים, זה הביא אותי למצב שבאמת רציתי להתאבד, ואפילו הלכתי לעשות את זה, ושלחו לי משטרה... :/ והסיפור הארוך שבו כמעט אשפזו אותי, נגמר בזה שהכריחו אותי לקחת שוב את הכדורים, ועכשיו אמא שלי גם נותנת לי אותם כל יום כדי לוודא שאני באמת אקח אותם ולא אפסיק שוב... אז המצב עם הכדורים עדיף בהרבה על המצב בלי הכדורים.
וזהו, ידעתי שאני נשמעת ככה, פשוט דברים שקרו לי בחיים הביאו אותי למצב שאני לא אוהבת להסתיר דברים ולא רוצה שיהיו לי דברים להסתיר, אז כשאנשים שואלים אותי אני ישר עונה על הכל. ויש לי נטיה לחפור, וכשאנשים מגיבים לי אני מרגישה שהם השקיעו מזמנם לענות לי אז אני יכולה לפחות להשקיע מזמני כדי לענות להם חזרה, ואז בגלל שאני עונה על מה שמגיבים לי אז זה נשמע כאילו זה מה שאני מתעסקת בו כל היום... אבל אני ממש לא, אני בדרך כלל אפילו לא חושבת על הדברים האלה. אני באמת כבר אדישה לכל הנושא הזה ולא מתעסקת בו או לא שואלים אותי על זה.
אבל לי מאוד קשה עם זה... זה כמו מן מחוייבות לעבודה בגלל שמישהו משלם לך, וזאת אחת הסיבות שקשה לי לעבוד.
יש לי בעיה עם מחוייבות בכל מה שקשור לעבודה, לימודים, מסגרות וכסף... ואני לא יודעת בדיוק למה, כי בנושאים אחרים דווקא בכלל אין לי בעיה עם מחוייבות, אפילו להפך. אבל בנושא הזה מחוייבות פשוט מוציאה לי את כל החשק.
אם אני עוזרת למישהו בזה כי אני רוצה לעזור לו, אז אין לי בעיה עם זה, לפעמים אפילו יש לי יותר מוטיבציה. ואם מישהו רואה לנכון גם לתת לי כסף למרות שלא ביקשתי אז אני גם בסדר עם זה, כי אני עדיין בפוזיציה שאני פשוט עוזרת לו... אבל אם מישהו משלם לי על זה בתור עסקה, אז פתאום אני חייבת לו משהו, ואז אוטומטית אני בתחושה שאין לי כוח לעשות את זה, ואני בדיכאון מזה שאני חייבת, ושאני צריכה לעמוד בזמנים מסויימים... והכל פשוט הופך לנטל ענק שלא מפסיק להציק לי עד שאני נפטרת ממנו. זה נראה לי בעיה פסיכולוגית.
לא כל כך מעניין אותי לפרסם מה שאני עושה כי אני לא ממש טובה בזה, וזה גם לא ציורים או דברים שיש טעם לפרסם. זה יותר באנרים, הזמנות, פלאיירים, דברים כאלה... זה בשביל הכיף אבל לצרכים מסויימים, לא סתם כשמשעמם לי אז אני מתחילה פתאום לצייר.
ניסיתי פעם אחת להפסיק את הכדורים בהדרגה על דעת עצמי, וזה החזיר אותי למצב של הדיכאון שהייתי בו קודם. בסוף היה מצב של הקשר הזוגי היחיד שהיה לי, שכמו שכתבתי זה היה סיפור די טראומטי בשבילי, ובלי להיכנס לפרטים, זה הביא אותי למצב שבאמת רציתי להתאבד, ואפילו הלכתי לעשות את זה, ושלחו לי משטרה... :/ והסיפור הארוך שבו כמעט אשפזו אותי, נגמר בזה שהכריחו אותי לקחת שוב את הכדורים, ועכשיו אמא שלי גם נותנת לי אותם כל יום כדי לוודא שאני באמת אקח אותם ולא אפסיק שוב... אז המצב עם הכדורים עדיף בהרבה על המצב בלי הכדורים.
וזהו, ידעתי שאני נשמעת ככה, פשוט דברים שקרו לי בחיים הביאו אותי למצב שאני לא אוהבת להסתיר דברים ולא רוצה שיהיו לי דברים להסתיר, אז כשאנשים שואלים אותי אני ישר עונה על הכל. ויש לי נטיה לחפור, וכשאנשים מגיבים לי אני מרגישה שהם השקיעו מזמנם לענות לי אז אני יכולה לפחות להשקיע מזמני כדי לענות להם חזרה, ואז בגלל שאני עונה על מה שמגיבים לי אז זה נשמע כאילו זה מה שאני מתעסקת בו כל היום... אבל אני ממש לא, אני בדרך כלל אפילו לא חושבת על הדברים האלה. אני באמת כבר אדישה לכל הנושא הזה ולא מתעסקת בו או לא שואלים אותי על זה.
