הממורמר ממיאנמר
New member
אני רוצה לשתף משהו.
יש לי נסיון מיני וזוגי שהתחיל בגיל 20-21, לערך.
אני חושב שרבות הסיבות למה מישהו/י לא מגיעים לשלב הזה, אבל צריך להתמקד בשורש העניין: בטחון.
קשר מיני או זוגי דורש מידת אינטימיות מסוימת. לפעמים גבוהה מאוד (חתונה, חיים משותפים, ילדים. לא תמיד, כן, אני יודע...), לפעמים מצומצמת (דייט אחד/שניים, סטוץ) אבל האינטמיות תמיד צריכה להיות שם. בשביל להגיע למידת אינטימיות מסוימת אנו נדרשים למידת פתיחות. בניגוד לחבורה של חברים או אפילו ידידה טובה שאתה מספר לה הכל, קשר מיני/זוגי דורש פתיחות "עד הסוף". דורש להסיר עכבות, לחשוף דברים, לספר דברים, להיקשר. יש הבדל עצום (וחשוב לי שיבינו את זה) לדעתי בין חבר טוב/אמא/ידידה טובה שאתם מדברים איתם על הכל לבין בן זוג. אתם יכולים לספר לאותו גורם סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה, אבל זו לא אותה פתיחות כמו בקשר זוגי - מדוע?
בקשר מיני/זוגי אנחנו נדרשים לפידבק. אף אחד פה לא רוצה להיות בקשר עם בובה מגומי לכן הכל מבוסס על יחסים הרמוניים.
בכל אופן, אז כמו שאמרתי, הרצף ההגיוני הוא כזה:
מצב מיני/זוגי דורש אינטימיות ברמה מסוימת.
להגיע לאינטימיות דרושה פתיחות.
לצורך פתיחות, הבעת רגשות והסרת חששות דרוש בטחון.
וזה לב ליבו של העניין.
לא צריך להיות רוקי או רמבו או קפטן נבחרת הכדורסל.
אני זוכר שתמיד הזדהיתי (ובעצם, עדיין מזדהה לפעמים) עם החנונים מלאי הבטחון בסרטים (דוגמא מושלמת למי שרוצה: סת' רוגן ב"סופרבאד") שיודעים את מקומם - לא מלכי הכיתה, אבל מלאים בבטחון כלפי מי שהם. גם אם יש להם עודף משקל או חברים קצת חנונים, הם אנושיים, הם פתוחים, והם מגיעים למצבים אינטימיים.
בקיצור, זו דעתי. בטחון זו אמנם מילה "גדולה" שמכילה בתוכה הרבה הגדרות, אבל משם נובע הכל. אחרי שיש בטחון, לא תפריע לכם הסביבה, החינוך, החברים, המפגשים החברתיים, המראה, הטראומות, האופי וכו'.
כן, גם אני משתמש בזה לפעמים כ"תירוץ". אני לא בקשר זוגי כרגע ואני לא מסתובב יותר מדי בחוגים חברתיים. אני יכול למנות על יד אחת את מספר הנשים החדשות שהכרתי בשנה האחרונה, אבל זה לא מונע ממני לחשוב, לדעת, להבין שכן - אני יכול.
בהצלחה לכולנו.
יש לי נסיון מיני וזוגי שהתחיל בגיל 20-21, לערך.
אני חושב שרבות הסיבות למה מישהו/י לא מגיעים לשלב הזה, אבל צריך להתמקד בשורש העניין: בטחון.
קשר מיני או זוגי דורש מידת אינטימיות מסוימת. לפעמים גבוהה מאוד (חתונה, חיים משותפים, ילדים. לא תמיד, כן, אני יודע...), לפעמים מצומצמת (דייט אחד/שניים, סטוץ) אבל האינטמיות תמיד צריכה להיות שם. בשביל להגיע למידת אינטימיות מסוימת אנו נדרשים למידת פתיחות. בניגוד לחבורה של חברים או אפילו ידידה טובה שאתה מספר לה הכל, קשר מיני/זוגי דורש פתיחות "עד הסוף". דורש להסיר עכבות, לחשוף דברים, לספר דברים, להיקשר. יש הבדל עצום (וחשוב לי שיבינו את זה) לדעתי בין חבר טוב/אמא/ידידה טובה שאתם מדברים איתם על הכל לבין בן זוג. אתם יכולים לספר לאותו גורם סיפורים מכאן ועד הודעה חדשה, אבל זו לא אותה פתיחות כמו בקשר זוגי - מדוע?
בקשר מיני/זוגי אנחנו נדרשים לפידבק. אף אחד פה לא רוצה להיות בקשר עם בובה מגומי לכן הכל מבוסס על יחסים הרמוניים.
בכל אופן, אז כמו שאמרתי, הרצף ההגיוני הוא כזה:
מצב מיני/זוגי דורש אינטימיות ברמה מסוימת.
להגיע לאינטימיות דרושה פתיחות.
לצורך פתיחות, הבעת רגשות והסרת חששות דרוש בטחון.
וזה לב ליבו של העניין.
לא צריך להיות רוקי או רמבו או קפטן נבחרת הכדורסל.
אני זוכר שתמיד הזדהיתי (ובעצם, עדיין מזדהה לפעמים) עם החנונים מלאי הבטחון בסרטים (דוגמא מושלמת למי שרוצה: סת' רוגן ב"סופרבאד") שיודעים את מקומם - לא מלכי הכיתה, אבל מלאים בבטחון כלפי מי שהם. גם אם יש להם עודף משקל או חברים קצת חנונים, הם אנושיים, הם פתוחים, והם מגיעים למצבים אינטימיים.
בקיצור, זו דעתי. בטחון זו אמנם מילה "גדולה" שמכילה בתוכה הרבה הגדרות, אבל משם נובע הכל. אחרי שיש בטחון, לא תפריע לכם הסביבה, החינוך, החברים, המפגשים החברתיים, המראה, הטראומות, האופי וכו'.
כן, גם אני משתמש בזה לפעמים כ"תירוץ". אני לא בקשר זוגי כרגע ואני לא מסתובב יותר מדי בחוגים חברתיים. אני יכול למנות על יד אחת את מספר הנשים החדשות שהכרתי בשנה האחרונה, אבל זה לא מונע ממני לחשוב, לדעת, להבין שכן - אני יכול.
בהצלחה לכולנו.
רק דרך האינטרנט, וגם אז בשלב מסוים אני נבהלת ומפסיקה לענות לאנשים.