שאלת מליון הדולר. שילוב של כמה גורמים.
ראשית, נסיבות חיים: בימי בי"ס לא מצאתי זוגיות. בצבא הייתי רק כמה חודשים, אז פקעה הסבלנות שלי למערכת המגעילה הזו. לא ניגשתי ללימודים גבוהים כיוון שאין בכך צורך בתחום העיסוק שלי, במיוחד למי ששואף להתפתח כעצמאי.
ואכן, אני עובד כעצמאי, לפעמים מהבית ולפעמים בגיחות ל"שטח", בלי מסגרת עבודה מסודרת שמעודדת היכרויות חברתיות. לפעמים אני עובד עם אנשים אחרים, אבל הם תמיד גברים. נדיר שאני פוגש במסגרת העבודה בנות בגילי, וגם איתן לא ממש יוצא לי לתקשר.
הסיבה השנייה היא אופי אינטרוברטי שמעדיף בילוי ביתי שקט על פני יציאות ובילויים. בסיטואציות יומיומיות, בדרך כלל אין לי עניין לפתח אינטראקציה עם אנשים מעבר למינימום ההכרחי. כפועל יוצא, גם כשאני נתקל בבחורה שמוצאת חן בעיני, קשה לי לדמיין סיטואציה בה נוצרת איתה אינטראקציה. זו לא סתם ביישנות שגרתית מהרעיון של "להתחיל עם מישהי", אלא באופן כללי, מרגיש לי לא-טבעי לגשת לאדם זר ולפתח שיחה.
הסיבה השלישית היא בררנות קיצונית. אני מחפש בת זוג שתהיה גם חברה טובה שלי ותחלוק את תפיסת עולמי. מעולם לא הבנתי את הקטע של "הפכים משלימים" - מה יש להפכים לחפש יחד? החברים הזכרים שלי הם טיפוסים שחולקים איתי הרבה תכונות ותחביבים משותפים, ואותו דבר הייתי רוצה למצוא גם אצל בת זוג. אין לי עניין בקשר קצר-מועד שנתפורר בגלל פערים גדולים מדי.
לצערי, החיפוש אחר מישהי מתאימה מתברר כמבצע קשה ומסובך להחריד. במרוצת השנים עברתי על אלפי פרופילים באתרי היכרויות, פורומים וכו', ורק בחורות בודדות עניינו אותי וגם מצאו חן בעיני מבחינה ויזואלית. כדי לסבך את העניינים עוד יותר, במציאות אין דרך לדעת אם מישהי מתאימה או לא, אז גם כשאני נתקל בבחורה חמודה אין לי מוטיבציה להתחיל איתה.
מכאן לשם... גיל 24 בלי שום נסיון זוגי או מיני. יצאתי לדייט אחד שלא התפתח לשום דבר, וזהו. מאז אפילו לא מצאתי מישהי שמעניינת אותי מספיק כדי להיפגש איתה לדייט.
ראשית, נסיבות חיים: בימי בי"ס לא מצאתי זוגיות. בצבא הייתי רק כמה חודשים, אז פקעה הסבלנות שלי למערכת המגעילה הזו. לא ניגשתי ללימודים גבוהים כיוון שאין בכך צורך בתחום העיסוק שלי, במיוחד למי ששואף להתפתח כעצמאי.
ואכן, אני עובד כעצמאי, לפעמים מהבית ולפעמים בגיחות ל"שטח", בלי מסגרת עבודה מסודרת שמעודדת היכרויות חברתיות. לפעמים אני עובד עם אנשים אחרים, אבל הם תמיד גברים. נדיר שאני פוגש במסגרת העבודה בנות בגילי, וגם איתן לא ממש יוצא לי לתקשר.
הסיבה השנייה היא אופי אינטרוברטי שמעדיף בילוי ביתי שקט על פני יציאות ובילויים. בסיטואציות יומיומיות, בדרך כלל אין לי עניין לפתח אינטראקציה עם אנשים מעבר למינימום ההכרחי. כפועל יוצא, גם כשאני נתקל בבחורה שמוצאת חן בעיני, קשה לי לדמיין סיטואציה בה נוצרת איתה אינטראקציה. זו לא סתם ביישנות שגרתית מהרעיון של "להתחיל עם מישהי", אלא באופן כללי, מרגיש לי לא-טבעי לגשת לאדם זר ולפתח שיחה.
הסיבה השלישית היא בררנות קיצונית. אני מחפש בת זוג שתהיה גם חברה טובה שלי ותחלוק את תפיסת עולמי. מעולם לא הבנתי את הקטע של "הפכים משלימים" - מה יש להפכים לחפש יחד? החברים הזכרים שלי הם טיפוסים שחולקים איתי הרבה תכונות ותחביבים משותפים, ואותו דבר הייתי רוצה למצוא גם אצל בת זוג. אין לי עניין בקשר קצר-מועד שנתפורר בגלל פערים גדולים מדי.
לצערי, החיפוש אחר מישהי מתאימה מתברר כמבצע קשה ומסובך להחריד. במרוצת השנים עברתי על אלפי פרופילים באתרי היכרויות, פורומים וכו', ורק בחורות בודדות עניינו אותי וגם מצאו חן בעיני מבחינה ויזואלית. כדי לסבך את העניינים עוד יותר, במציאות אין דרך לדעת אם מישהי מתאימה או לא, אז גם כשאני נתקל בבחורה חמודה אין לי מוטיבציה להתחיל איתה.
מכאן לשם... גיל 24 בלי שום נסיון זוגי או מיני. יצאתי לדייט אחד שלא התפתח לשום דבר, וזהו. מאז אפילו לא מצאתי מישהי שמעניינת אותי מספיק כדי להיפגש איתה לדייט.
.