סקס עם גבר\אישה נשואים כן\לא?

[קטניפ]

מהי בגידה? זו שאלה פילוסופית

שאני מניחה שאין עליה תשובה חד משמעית.

ולעניין היחסים הפתוחים - שאלה קנטרנית אבל אני חייבת - איך מי שמעידה על עצמה שהיא אוהבת תשומת לב מרובה יכולה להתמודד עם הידיעה שהיא לא "האחת"?

 

[חניתה דרלינג]

הממממ...

א. אתחיל מזה שמעולם לא באמת ניסיתי יחסים פתוחים, ואני לא יודעת אם אעמוד בזה בפועל. לכן כתבתי "מתיימרת".
ב. אני כן רוצה להיות "האחת" - בלב ובראש שלו (כמובן, ברגע שהגדרנו את עצמנו כזוג).
ג. ליחסים פתוחים מבחינתי יהיו חוקים והגבלות ברורות. כשהחוק העיקרי הוא: מישהי אחרת (או מישהו!) לעולם לא תבוא על חשבוני

נניח, חסר לו שייצא לבלות איתה במקום איתי, למשל. או שיבלה ערב במיטה שלה כשאני לבד במיטה שלנו והוא יכול היה להיות איתי. הכוונה היא בעיקר שאם יש לו הזדמנות למשהו ואני בשום אופן לא זמינה (נניח שהוא נמצא חודש בחו"ל מטעם העבודה) - אני רוצה שירגיש חופשי. או אם מנהלים קשר מרחוק ומתראים פעם בשבועיים - מצדי שיחזיק לו יזיזה מקומית לקשר פיזי, כל עוד בלב ובמחשבות הוא נשאר שלי

אבל - וזה אבל חשוב - כל מה שמותר לו - מותר גם לי.

 

[חניתה דרלינג]

אה, את מתכוונת כשאני "האשה האחרת"...

נכון, זה בעייתי. אני רוצה להיות האחת

לא הייתי נשארת לאורך זמן בקשר כזה, אלא אם הוא פיזי בלבד.
יש יותר מדי בחורות שאני מכירה, שבזבזו שנים על שנים מחייהן בציפיה שזה שהן אוהבות יפרק את הקשר שהוא נמצא בו ויעבור אליהן.

 

[קטניפ]

חניתה, את חיה בסרט, סורי

 

[חניתה דרלינג]

למה בדיוק?

האם יש בזה סיכון? האם מגע פיזי עלול לבלבל את הלב? ברור! זה קורה כל הזמן!
אבל אני מכירה זוג שזה עובד בשבילם מדהים, והם מאוהבים באושר כבר יותר מ-15 שנה.
בגידה היא ההסתרה, השקר - לא המעשה הפיזי. ואם אחיה ביחסים פתוחים עם מישהו, כמו שהגדרתי קודם, והוא יחרוג מזה וזה יתחיל להיות על חשבוני - אז זאת כבר בגידה, לא יחסים פתוחים.
אני יודעת שקשה לתפוס את זה, לי בעצמי קשה לתפוס את זה ועוד לא העמדתי את זה במבחן המציאות.

 

[קטניפ]

כי את רוצה משהו שקיים אולי באגדות

זוגיות פתוחה - אבל שיהיה קודם כל שלך
זוגיות פתוחה - אבל שלא תקנאי, שלא תפגעי
זוגיות פתוחה- כי סקס הוא רק אקט פיזי

אני אולי תמימה, אולי לא מבינה הרבה בזוגיות ואהבה
אבל לי קשה עם המחשבה שעוד אישה תשכב עם הגבר שלי - רק סקס או לא רק סקס

ואני לא חושבת שאת עצמך מוכנה לזה באמת

 

[חניתה דרלינג]

לכן כתבתי "מתיימרת"

גם לי לא קל עם המחשבה הזאת... נראה מה יהיה במציאות.
בזוגיות פתוחה הוא אכן אמור להיות קודם כל שלי ורק שלי - בלב. לרצות להיות לצדי ולהתעורר לצדי ולאהוב רק אותי ותמיד בסופו של יום לחזור אליי.
כל זה לא אומר שהוא מפסיק לחשוק בנשים אחרות מבחינה פיזית, ולכן הייתי מוכנה שזה יקרה - כל עוד זה פיזי בלבד (ובטח שיש דבר כזה סקס כאקט פיזי וכייף נטו) ובילוי עם אחרת לא בא על חשבון בילוי איתי.
זה אפשרי וזה קורה לא מעט, אבל צריך מוכנות נפשית גדולה מאוד ואופי יוצא דופן. וכן - זה סיכון מטורף.

 

[redredhead]

אני חושבת שהגבול הוא מאד דק

ונורא קשה להפריד בין סקס נטו לכל החיים שמעבר לכך.
גם עם יזיזים שרק הזדיינתי איתם חלקתי קצת מהחיים וזה בדיוק
מה שישרוף לי את הנפש אם הוא יעשה עם אחרת - יצחק איתה, יספר לה על היום שלו, יקשיב לה, יחלוק איתה חוויות...מאד בקלות זה יכול להדרדר לזוגיות נוספת (או זוגיות יחידה...).
מי שמסוגל, שייהנה, אבל אני לא מבינה למה אני נחשבת מתחסדת אם אני רוצה את הגבר שלי רק לעצמי...(לא את אמרת, אבל מנצל״שת).

 

[חניתה דרלינג]

+

מסכימה עם מה שכתבת, בעיקר שאני בעצמי עדיין לא יודעת אם אעמוד בזה בפועל. מאמינה שכן, אבל לא חותמת על זה.
לגבי יזיזים - גם עם ידידים אפלטוניים וחברות וכיו"ב חולקים קצת מהחיים, והרי לא נוותר על חברים וידידים, אז למה על יזיזים כן? רק בגלל המגע הפיזי?
מסכימה לחלוטין על מה שכתבת לגבי מה שישרוף לך את הנפש - זה בדיוק זה, לא המגע

 

[חופ שיה]

מצטרפת לשאלה.

למה השיתוף של החיים עם יזיזים יותר קשה לך מאשר עם חברים ומשפחה?
הטענה שלך יכולה להתקיים גם על חבר טוב או אפילו האמא או האבא שלו.
מה כל כך מפחיד בזה? כשאת יודעת שהבן זוג שלך מת עלייך ולא רוצה לחיות בלעדייך, את האחת והיחידה ואיתך הוא רוצה לחיות את החיים לא עם אמא שלו או אבא שלו או עם החבר/ה הטוב/ה שלו וגם לא היזיז/ה שאותו/ה הוא/יא משתף/ת בחיים שלו/ה (והרי זה אף פעם לא יהיה כמו השיתוף לבת זוג שאיתה הוא חי יום יום).

לטעמי אין הבדל , זה רק עניין של להתמודד עם הפחד להיעזב ע"י האהובים שלנו. ברגע שמתמודדים עם זה, ועם העובדה שהחיים הם דינמיים ושאנחנו לא באמת יכולים לספק את כל הצרכים של הבן זוג שלנו לאורך כל השנים שנמצאים ביחד, אז הפחד הזה מוחלף בנינוחות ושלווה במקום פחד וחרדה שבעצם גורמים לנו להתנהל כמו שאנחנו מתנהלים בזוגיות מונוגמית.

לא מבינה את הפחד מפרידה, גם לא כשיש ילדים, משכנתא וכלב. מזמן אנחנו כבר לא חיים באגדה שהם חיו באושר וביחד עד מותם.מי שמתחתן צריך לדאוג למצב שבמידה ותהיה פרידה, זה יהיה כמה שפחות כואב ומסורבל גם עבור הזוג וגם עבור הילדים.
מתוכנית שראיתי לגבי גירושי הורים. ילדים מעדיפים הורים פרודים מאשר הורים לא מאושרים ביחד.

 

[חניתה דרלינג]

אני חושבת שאני רוצה פוסטר שלך בחדר

לא כי אנחנו מסכימות, אלא כי לפעמים את מצליחה להבהיר לי מחשבות שלי יותר טוב משאני מצליחה לנסח אותן לעצמי.

 

[קיי האחת]

זה לא מדוייק

רב הילדים מעדיפים אבא ואמא בבית אחד.
רב הילדים מאוד סובלים מהמעבר בין הבתים.
פרידת הורים זה דבר טראומטי ביותר לילדים.

אמנם זה בלתי נמנע לפעמים ולרעייה אני פרודה מאבא של הגמדים שלי. אבל זה לא פשוט ויש הצדקה גדולה לפחד שזוגות נשואים עם ילדים מרגישים.

 

[In Limbo]

חניתה, אם טרם ניסית ואת רק מתיימרת

אז את לא באמת יודעת עדיין על מה את מדברת, נכון? (אין חכם כבעל נסיון וכו').
אז למה את כ"כ דבקה במנטרה הזאת כשאת כלל עדיין לא יודעת מה עומד מאחוריה?
לנחש זה נחמד, אבל אולי כדאי לנסות ואז לדבר ולהצדיק אותה כ"כ....

 

[חניתה דרלינג]

כי אני באמת מאמינה בזה -

זה לא אומר שיהיה לי קל לעמוד בזה.
למען האמת, כן חוויתי חלק מזה, אבל מהכיוון השלילי. כלומר - נבגדתי וחשבתי שחבל שזה לא היה רק פיזי, כי בזה הייתי עומדת, כי הבחור נשאר שלי.
מאמינה מאוד שכן אוכל לחיות עם זה, ועד כה בד"כ הוכחתי לעצמי שאני מרגישה ונוהגת כמו שחשבתי בעניינים האלה...
שוב - הכל תלוי נסיבות - נסיבות שונות ומגוונות.

 

[קטניפ]

לא שאלת אותי ובכל זאת אני אדחף

זוגיות היא לא רק השיתוף בחוויות החיים, היא לא רק סקס, היא לא רק החיים המשותפים תחת קורת גג אחת,
היא ובעיקר עבורי הקשר הבלתי ניתן לכימות שביני לבין הבן זוג שלי.
ההבנה אחד של השני גם בלי צורך להגיד מילה,
הרצון להיות שם עבורו ברגעים הטובים יותר וטובים פחות.

תגידי, את זה יש גם עם חברות טובות.
ואני אענה לך, נכון, אבל לא בעוצמה הזו שבין בני זוג.
העוצמה הזו היא זו שעושה את ההבדל. עבורי ואם הבנתי נכון גם עבור הג'ינג'ית.

ואת זה לא תחליף יזיזות בחיים.
וזה הפחד שבלפתוח את הזוגיות. עבורי לפחות.
הפחד שזה יזלוג גם למערכת היחסים ה"משנית"
שהעוצמה של הקשר והחיבור יפחתו
והפוקוס יעבור לאדם אחר

מבחינתי סקס הוא דבר אינטימי ואיני מקלה בו ראש, ולכן במקום שבו מעורב רגש
מי יכול להבטיח לי שהרגש לא יגבר?
שהריגוש לא יסיח את דעתי ממה שחשוב לי באמת?

אני אולי פחדנית אבל אני מעדיפה לדבוק בבן זוגי ומעדיפה שהוא ידבוק בי.

 

[Broady]

יש לי פה חתול "הבית", למטה

אני קורא לו "יפה" ( "י" במילעיל)

אם הוא יסכים לדגמן לי, תמונה בדרך אלייך.

שאפו עלייך, קט-קט

 

[redredhead]

כן, אני בהחלט מתחברת לדברים

רק אוסיף שמבחינתי זו דרך החיים שלי כרגע ואין לדעת מה יהיה בעתיד.
אני מקווה שנהיה מספיק פתוחים לשקול גם אפשרויות אחרות ככל שזה אי פעם יהיה רלוונטי לנו.

 

[חניתה דרלינג]

יפה אמרת

"ואת זה לא תחליף יזיזות בחיים." - בדיוק. לכן אני מאמינה שזה אפשרי.
"וזה הפחד שבלפתוח את הזוגיות." - מובן לגמרי, זה ברור. אני מודעת לזה שזה סיכון אדיר, וגם כתבתי את זה.
לא מזמן הייתה הרי כתבה על זה שזה בדיוק מה שקורה לפעמים.
כמובן - נשאלת גם השאלה ההיפותטית אם זה לא היה קורה בלי קשר לסקס. אם בן הזוג שלי לא ישכב עם מישהי אחרת, אבל רק כי הוא מתאפק ובעצם כל הזמן חושב עליה ולא מאושר ומסופק איתי - זה לא ממש עוזר לי.

 

[redredhead]

אבל אם הוא חושב עליה כל הזמן

ולא מאושר ומסופק איתי, גם לא הייתי רוצה שיהיה איתי מכח ההרגל.
מבחינתי, במצב כזה עדיף להפרד ושכל אחד ימצא את האושר שלו במקום אחר.

 

[חניתה דרלינג]

בהחלט.

אבל גם זה לא פשוט ולא עניין של מהיום-למחר.