סקר - במה הייתן משנות את הלידה שלכן

[u z a]

בלידה עצמה - כלום

היתה לי לידה טבעית, סה"כ 3 שעות בחדר לידה. הייתי בהחלט רוצה לקצר את ההמתנה ללידה - 36 שעות צירים (בבית), מתוכן בערך 20 שעות צירים כ-ו-א-ב-י-ם. ואולי קצת פחות זמן של לחיצות (3/4 שעה - המסוייטת בחיי).

 

[yaelia]

הייתי הולכת ישר על קיסרי

איך שהיתה ירידת מים, ולא נותנת לכל סאגת הפיטוצין והאנטיביוטיקה הנוראית הזאת להמשך יומיים וחצי. היומיים וחצי האלה מחוברת לזרוזים-מוניטור-אנטיביוטיקה, החלישו אותי יותר מעצם הקיסרי. הלל לדעתי היה מבלה הרבה פחות זמן בפגיה, אם הזרוזים והאנטיביוטיקה לא היו מחלישים אותו כל כך. ברור שהייתי רוצה שהללי יהיה אתי אחרי הלידה (הוא הובהל לפגיה ואני ראיתי אותו לשתי שניות). בפעם הבאה אני יותר ויותר חושבת שאני אלך על קיסרי אלקטיבי. אני אשמח אם ש. יהיה אתי ויחזיק לי את היד.

 

[sipi1]

אני עונה בלשון עבר

(מכיוון שכבר לא תהיה אצלי "הלידה הבאה"...) הלידה האחרונה שלי, שהיו לה כל התנאים האוביקטיביים להיות לא מוצלחת (שלושה ימים של צירים, עובר גדול וחשש לקרע ברחם אחרי קיסרי קודם, ובית חולים שהתעלם מתכנית הלידה שהוכנה מראש) הפכה בכל זאת בסוף לחוויה מאד מיוחדת ומחזקת. ההבדל היה בעיקר בשני דברים : * ספר מעולה על לידה שקראתי בהריון, ונתן לי (למרות הנסיון הקודם) דרך מיוחדת להתבונן על כל התהליך ולהפיק ממנו את המיטב. * גם בהשפעת הספר - הגעתי עם ידיעה ברורה מה אני רוצה ולמה אני לא מוכנה, והיה לי כוח לעמוד על שלי ולזכות בחוויית לידה כמו שרציתי. הכנה נפשית ואסרטיביות - זה מה שעשה, אצלי לפחות, את ההבדל. כל הלידות שלי היו בסה"כ טובות (ברגע שהתהליך נגמר בילד/ה בריא/ה כל השאר נהיה די זניח), אבל האחרונה, אולי בגלל שידעתי שהיא האחרונה והשקעתי בתכנון כל כך הרבה - היתה חוויה מרגשת ומעצימה.

 

[בלינקה]

אבל איזה ספר?

 

[sipi1]

"להיות לאם", של אילנה רפפורט

זה ספר שכתבה מיילדת דתייה, ומגיע מכיוון דתי. החלקים שאהבתי בו דיברו על האפשרות לראות את הלידה כמסע שנותן ערך לתוצאה, והפרקים ה"פרקטיים" עם עצות וטיפים היו מצויינים. אם אין נוגדנים לסוג כתיבה כזה, ויודעים לסנן את הקטעים שמדברים על השקפה (אם את מגיעה מהשקפה אחרת, כמובן

) זה הספר המוצלח ביותר שקראתי כהכנה ללידה, וקראתי כמעט כל חומר כתוב שמצאתי...

 

[סם2]

לא הייתי משנה כלום

אמנם הלידה זורזה, אבל בהשוואה למה שציפיתי, הלידה עברה מהר יחסית. שמעתי על זירוזים שנמתחו על פני ימים רבים, ואני, אחרי 12 שעות, הייתי כבר אחרי הכל (אפידורל + חתך + תפרים....). לפני הלידה חשבתי ללדת טבעי, מה שבדיעבד לא יכול היה לצאת לפועל בגלל הזירוז, היום ברור לי שלידה טבעית זה דבר נפלא אבל ממש לא בשבילי. אני מאחלת לעצמי שהלידה הבאה תהיה כמו זו. אני לא מצפה להתנהלות אחרת. רק מקווה שלא יהיה יותר גרוע........

 

[galiaS]

אני שוקלת להפסיק להיות חברה שלך

זה נשמע כאילו את ממש נהנית ללדת

. בפעם הבאה את מוזמנת ללדת במקומי כי הדבר שהכי היתי רותה לשנות בלידה הבאה שלי זה את היולדת.

 

[סם2]

../images/Emo6.gif לא צריך להסחף....

פשוט ציפיתי לרע מכל.... (חברתי שמופית שזורזה במשך כמה ימים, בהם אני הסתובבתי ונהנתי מימי האחרונים כהריונית, ובסופו של דבר ילדה שעה לפני, היתה דוגמא חיה....)

 

[mummy]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif אבל מתישהו זה יעבור לך, לא?

כלומר, תתגברי על הטראומה. אחרת איך יהיה לנטע אח?

 

[nonaa]

לא הייתי משנה דבר

(למעט אולי פרטים טכניים קטנים) היתה לי לידה טבעית ויחסית קצרה כפי ששאפתי שתהיה ניסיתי להתכונן במידת האפשר ולא בטוחה שהאמנתי שאצליח אבל - זה הצליח !

 

[אורלי1234]

תודה לאל, לא תהיה לידה נוספת...

אבל אם כן, לעולם, אבל לעולם לא הייתי חוזרת על הניתוח הקיסרי שעברתי. עדיף לידה ווגינאלית במיליון אחוזים...

 

[new mermaid]

../images/Emo26.gif../images/Emo41.gifנצל"ש: ? ליולדות "טבעי"../images/Emo41.gif

האם צעקתן בשלב הלחיצות? אני פשוט לא יודעת מאיפה הגיעו השאגות האילו, אבל הרגשתי כמה הן מועילות. ממש הרגשתי את הלחץ "הנכון" שאני מצליחה להפעיל ואת התינוקי מתקדם בכל פעם. בשאגה הראשונה, החצי הסתובב אלי עם פרצוף כזה

, ואני התחלתי לצחוק מרוב שהוא נראה כמו דמות מסרט מצוייר, קצת כמו תום/קיוטי/סילבסטר (בחר את הרשע) כשהם מגלים שנגמר הצוק ומתחתם רק אוויר... אבל שאגות העידוד מהמיילדת היו כ"כ נלהבות שהיה ברור שהגוף יודע מה הוא עושה. והכל נגמר תוך +- 10 לחיצות, אז לא התביישתי לאורך זמן

תגידו, יש נשים שיולדות "בנימוס"?

 

[דפנה מי]

נראה לי שאני הייתי "מנומסת"../images/Emo9.gif

פשוט מילמלתי "אני לא יכולה יותר" עיניי התגלגלו קלות (כך לדברי הבעל) והיתה דממה, לא הייתי מסוגלת בכלל לצעוק ולא חשבתי על זה

 

[קיקימורה]

אני הייתי בטוחה שצעקתי. שמעתי את

עצמי צועקת. הבנזוג טוען שמקסימום השמעתי אנחות קלות.

 

[שיפסלה]

אז ככה

בלידות הקודמות לא ילדתי כ"כ טבעי. לקחתי משכך כאבים. הייתי די מנומסת. זה בטח גם קשור לאופי שלי: לשמור דברים בבטן ולא להוציא החוצה בלידה האחרונה החלטתי, הרבה בגלל דברים שקראתי בפורומים, וגם כי כבר ראיתי שאני יכולה "לסבול" את הלידות שלי, שאני יכולה להרשות לעצמי לא לקחת כלום. בזו ילדתי טבעי. וצעקתי. אבל רק בשלב הלחיצות. והיה כיף. ובאמת משחרר. בעלי דוקא נורא תמך ועודד אותי לצעוק. במבט לאחור, מאוד נהניתי לפרוק את הכאב ע"י צעקות

 

[new mermaid]

אכן יש בזה משהו מאוד משחרר

נפשית ופיזית. סיטואציה בה מותר ורצוי לצעוק. בפרט הרגשתי טוב עם זה שהצעקות לא היו צרחות כאב גבוהות אלא עמוקות, מהסרעפת. לא חוסר אונים אלא סוג של אמצעי, כלי עבודה. החצי היה מאוד בעד, באותם רגעים הוא היה בעד כל מה שעוזר. הוא פשוט היה בשוק (לא שהוא לא רגיל שאני צועקת, אבל רק עליו

) כי אני בד"כ מאוד מאופקת ודואגת מה יגידו |אייקון של קלפטע|

 

[סוס של נייר]

חופשי צעקתי, בכלל בלי להתכוון ../images/Emo9.gif

 

[lulyK]

מתייחסת אל עצמי כאל יולדת "טבעי"

כי האפידורל לא השפיע. שום דבר טבעי לא היה בסיטואציה הזו - הייתי על הגב (כי אני הלוא עם אפידורל) ושאגתי כמו משוגעת. גם המיילדת לא הפסיקה לצרוח (היא רצתה שאני אשתוק כי אני מפריעה לה ולעצמי לעבוד)

 

[משוש30]

כיוון שקיבלתי את האפידורל בחצי שעה

האחרונה מרשה לעצמי לענות. מה זה צרחתי!! ואיזה כיף זה היה! ממש ממש משחרר. המלצתי אחר כך לכולן לשאוג בחדר לידה. מצחיק שכמה שעות לפני זה כששמעתי את הצרחות זה הבהיל אותי נורא ותוך כדי זה היה ממש משחרר...

 

[sipi1]

ממש לא (ולא מתוך גבורה...)

פשוט כל הזמן חיכיתי לרגע שאפשר לעשות משהו אקטיבי, ולא רק להתרפות ולא להתנגד לצירים ולא להפריע לרחם לעבוד. ברגע שמותר היה ללחוץ - כל המאמץ התרכז לכיוון הזה, ותוך כמה לחיצות הכל נגמר. איכשהו היה לי קל יותר לנתב את כל המאמץ ללחיצות, ולא לבזבז אנרגיה מיותרת על צעקות. (ויש לי סיפור מצחיק : הבן הגדול שלי נולד ב"כרמל", כשעוד היו שם חדרי לידה מופרדים בוילונות. היינו שלוש יולדות ושתי מיילדות, ובדיוק באותו זמן כל הלידות הגיעו לשלב הלחיצות. היולדת מימין צעקה בקולי קולות - והמיילדת רצה אליה. היולדת משמאל הצטרפה בצעקות - והמיילדת השנייה מיהרה אליה. אני כבר זיהיתי את השלב - יולדת מנוסה - ושלחתי את בעלי להביא במהירות את המיילדת, כי זה הזמן, וההיא עונה לו מרחוק : עזוב שטויות, אשתך עוד לא צעקה, היא עוד לא יולדת... מזל שהוא מצא מחוץ לחדר הלידה אחות שבאה לעזור, כי הילד כמעט ונולד לבד, וכמובן שהוא נולד לפני שתי הלידות האחרות).