סקר - במה הייתן משנות את הלידה שלכן

[נסע ויוּד]

הכל. כי ילדתי בקיסרי את שניהם

אבל כנראה שזה כבר לא יקרה

 

[שיפסלה]

לאור המסקנות שלי

מהלידה האחרונה שהיתה ללא תוספים של משככי כאבים, הייתי משנה את הלידות הקודמות שגם הן יהיו ללא משככי כאבים. חוץ מזה - לא הייתי משנה כלום.

 

[sael]

ת'אמת, לא הייתי משנה כלום

הלוואי שהלידה הבאה תהיה כמו הלידה של עמית.

 

[נועה ו]

כנ"ל

 

[גורבי]

בלידה עצמה לא הייתי משנה הרבה

זה היה קיסרי יזום, זריז, עם רופא מיומן, ומינימום כאבים (לכן השאלה של לידה טבעית/מאולחשת תישאר אצלי בלתי פתורה עד הלידה הבאה ואולי עד בכלל - כנראה שנועדתי להיות קיסרית). מה שכן, פרק הזמן שאחרי יהיה שונה, ללא ספק: מתכוננת להילחם הפעם שישאירו את הילד/ה עליי אחרי שמוציאים אותה או שיביאו לי אותה להתאוששות. השעות בלי שחר כואבות לי עד היום (ויש לי גם השערה למה, אבל זה קשור כבר להיסטוריה הפרטית שלי).

 

[יעלי ס]

הייתי הופכת אותה לוגינאלית ../images/Emo6.gif

ילדתי בקיסרי. מכל מיני סיבות בפעם הבאה (אם תהיה ) גם קיסרי אז זה נשאר בגדר החלום.

 

[POOH*]

בהרבה דברים....

אני מקווה שהלידה הבאה תהיה בבית. אני והאיש ואחותי אם היא תסכים ואולי עוד חברה טובה שתשמש כדולה... וגם אם זה יהיה בבי"ח: בפעם הבאה אני אהיה הרבה יותר בטוחה בגוף שלי, ביכולות שלי, בהקשבה שלי לעצמי.. אני פחות אתן להשפיע עלי ולהלחיץ אותי... אני אהיה יותר אסרטיבית במה אני רוצה ולא רוצה... אני אקח מיילדת פרטית!! ולא אסתמך על התקווה שאפול על מיילדת טובה... אני אקשיב פחות לצוות הרפואי ויותר לעצמי... כמובן שהכל בהנחה שהכל בסדר... ומקווה שבאמת יהיה בסדר והלידה הבאה תהיה כמו שאני רוצה ולא שוב טראומטית כמו הלידה של גיא... POOH

 

[אדר שלי]

מה לא הייתי משנה?../images/Emo6.gif

ואני אתחיל מסוף הלידה: כל-כך הייתי רוצה להיות עם התינוק שלי בשעותיו הראשונות בעולם, אתן יודעות מה? אני לא אהיה "גרידית", מצידי, אפילו שעה אחת כשהוא עליי מספיקה לי. הייתי מאוד רוצה להרגיש את התינוק יוצא מאיפה שהוא אמור לצאת ולא מהבטן... לראות את הראש יוצא וכו'. הייתי רוצה שהלידה תתקדם. 14 שעות ועוד שלושה ימים הייתי עם צירים ולידה שלא התקדמה לשום מקום, עד שהתחילה מצוקה עוברית ונותחתי. בקיצור - הייתי רוצה ללדת בלידה ולא בניתוח! אבל, מה שלא הייתי משנה זה את הגישה שבה הגעתי וממנה יצאתי בלידה. גישה שאומרת שאני רוצה ללדת טבעי, אבל הרבה יותר רוצה ללדת ילד בריא!

 

[מאז]

כמוני כמוך

גם אותי שאלת האפידורל ו"תרומתו" לעיכוב הלידה ולמצוקה שנגרמה מטרידה אותי. גם אני חושבת ללכת לכיוון יותר טבעי בלידה הבאה. הדבר הראשון שברור לי - אקח קורס הכנה יותר טוב מזה שהייתי בו. קורס בגישה יותר טבעית (ואולי אפילו רוחנית), שיסביר לי גם על נשימות. מקווה שאוכל ללדת לא בשכיבה (תנוחה שגם בלידה עצמה היה ברור לי שהיא מופרכת - אבל האפידורל לא אפשר אחרת). אשתדל להכין את הבעל לצרכים שלי באותו יום בצורה יותר טובה.

 

[nurale]

חלק הייתי משנה וחלק לא

הייתי משנה: *הייתי לוקחת דולה *הייתי מסרבת לעוד מנה של אפידורל וכך היה נחסך לי השיתוק ברגליים שמנע מהקטנה שלי לצאת 3 וחצי שעות והוביל לואקום למרות שהיתה ממש למטה *הייתי מעדיפה שקודם יהיו צירים ואח"כ ירידת מים * הייתי משנה את המתמחה שתפרה אותי ואח"כ כל התפרים נפתחו... * הייתי מעדיפה מרדים שלא יפספס בהחדרת האפידורל כשאני משתנקת מצירים. לא הייתי משנה: * את התמיכה של בעלי שהיה פשוט מדהים * מיילדת בשם רונית ברוטשילד שהיתה פשוט מדהימה *את ההנקה מיד אחרי הלידה שכ"כ ריגשה אותי וחיברה אותי לקטנה * את זה שלא לקחתי פיטוצין אלא בעזרתו של בעלי זרזנו את הצירים ברפלקסולוגיה. אין ספק בגדול החוויה היתה טראומטית. עד כאן נורית

 

[שירלוש של הילה]

מיילדת פרטית או דולה../images/Emo45.gif

גם אחרי שנה וחודש אני מוצאת את עצמי משחזרת ומתרגזת על המון דברים בלידה ואחריה בביה"ח. אז דבר ראשון - מיילדת פרטית או דולה, כי המיילדת "שלי" הייתה איתי אולי כמה דקות במשך 12 שעות ובמהלך צירי הלחץ בעלי היה צריך לגרור אותה שתבוא (וגם אז היא זרקה הערות מגעילות שלא הבנו מהיכן הם הגיעו). אפידורל - הציל אותי מכאבים אבל עיכב המון את הלידה. לא יודעת כבר מה עדיף.... האשפוז - כולו היה סיוט ויועצת ההנקה

מאמינה שבפעם הבאה יהיה בסדר

 

[ornaok]

לא הייתי ששה כל כך לקראת הזירוז

כל כך רציתי כבר לגמור עם הסיפור, וכשהרופאים התלבטו מה לעשות איתי נטיתי לכיוון הזירוז... הייתי מבינה שחלום הלידה הטבעית שלי לא ריאלי, עם סוכרת וחשד לרעלת, ומבקשת קיסרי יותר מוקדם. והכי חשוב - לא הייתי מסכימה ללחצים שהופעלו עלי, ולא הייתי לוקחת אפידורל בשלב שבו לקחתי. בפתיחה של כלום ורק 48 טיפות פיטוצין לוריד בדקה... מבחינתי האפידורל היה נקודת האל חזור. משם צנח לי הלח"ג, ונעלם הדופק שלה... משם הכל התחיל להדרדר. בקיצור - הייתי מקשיבה יותר לגוף שלי. בלידה הבאה - רוםא פרטי או מיילדת פרטית. אין הפעם השקעה גדולה בהזמנת לידה - רהיטים, עגלות וכד', אז אני אשקיע בלידה ובעצמי. בשאיפה שהפעם אגשים את הלידה הטבעית שלי, ותהיה לי חוויה מתקנת.

 

[rnati]

הייתי מוותרת על הדולה

מה לעשות, היא היתה מיותרת אצלי. לא אהבתי שנוגעים בי רק היד של החצי עשתה לי טוב, אפילו אם רק היתה מונחת בכף ידי

ועוד מסקנה - לשתות בשלב הלחיצות, שתיתי לאורך כל הלידה ובשלב הזה הפסיקו לתת לי שתיה אז לא שתיתי כשהלידה נגמרה הגרון שלי היה יבש וכואב ולקח לו יומיים להשתקם

היום אני יודעת שאם הייתי שותה בשלב הזה, היה לי יותר כוח ואוויר לנשימה בכל מקרה, אני מאוד נהנתי מהלידה. הרבה יותר מאשר מההריון ומחכה בקוצר רוח ללידה הבאה

 

[מזאלונה]

וואו, איזה שאלה מעניינת!

לא נכנסתי לפה המון זמן, אבל הצצתי וראיתי את השאלה... והיא הופיעה בדיוק בזמן שבו חשבתי המון על הלידה, כי תאמינו או לא, עברה כמעט שנה מאז... (עוד 19 ימים היא בת שנה!) אז מה הייתי משנה? לא חושבת שהרבה... ובמקרה שלי זה די תמוה, כי היתה לי לידה קשה וארוכה, הרבה שעות של צירים ללא אפידורל לפני, המון הקאות וחום וצרבות אחרי, שעות ארוכות בחדר הלידה (מירידת המים ואז ללידה עצמה עברו 27 שעות)... אבל את הרגע הזה, שבו היא יצאה, שבו כל הכאבים נעלמו פתאום, שבו פתאום היה בחדר עוד יצור חי ונושם... את הרגע הזה לא הייתי מחליפה בשום דבר בעולם! אולי הייתי מעדיפה שאת שעות הצירים הייתי עוברת בחדר לידה ולא במחלקה, ואז אולי היה לי קל יותר להתמודד, אבל עם כל הקושי והכאבים בלידה אני זוכרת אותה כחוויה מדהימה (וזה אומר הרבה על כוחו של הזמן למחוק את זכרון הכאבים....). יש גם דברים שלא הייתי מחליפה: את הנוכחות של החצי הנפלא שלי, של אמא שלי, שראתה את הנכדה שלה יוצאת לאוויר העולם ואת הנוכחות של אחי והחברה שלו, שהיא החברה הטובה שלי, ושל ההורים של החצי, שנכנסו ויצאו ותמכו, וחיבקו, והחזיקו אותי כשהקאתי, והצחיקו אותי והתרגשו יחד איתי.... אז בסופו של דבר, למרבה הפלא, לא הייתי משנה הרבה.....

 

[boringvered]

הממממ

לא רוצה שידחפו לי זירוז כל כך מהר, ולא רוצה שיסובבו אותי מצד לצד כל כך הרבה (ככה יצא לי האפידורל...)

 

[shuly1]

../images/Emo41.gif שאלה נהדר

אחרי שלוש לידות הלידה הבאה שלי תהיה רק כשהטכנולוגיה תתקדם וגם בנזוגי יוכל להנות מהכאב ושאני אעמוד בצד עם פרצוף מתנצל כלפי היולדת הוא לא אשם ...זה קצת כואב לו או פטנט אחר....

 

[virlomi]

בפעם הבאה - רוצה לידה בזמן

ילדתי בסוף שבוע 32 בניתוח קיסרי(עכוז). אז באופן עקרוני הייתי רוצה לידה טיבעית אולי בבית. אבל הכי אני רוצה ללדת ילדה בריאה ובזמןץ ושאני אוכל להיות איתה ולהניק סמוך לזמן הלידה.

 

[mummy]

כנראה שלא הרבה...

מרגישה ברת מזל שהיתה לי לידה בדיוק כמו שרציתי (כמעט בדיוק, לא כולל זה שפקעו לי את המים אחרי שנתקעתי כמה שעות בפתיחה של 7, וכמובן האפידורל שכן קיבלתי בסוף אחרי שהכל נגמר כי השילייה לא יצאה והיה צריך להכניס אותי לחדר ניתוח). מקווה שהלידות הבאות לא יוכיחו לי שאפשר גם אחרת. מה שכן, אחרי שהוכחתי לעצמי שאפשר טבעי, הייתי שם והרגשתי את החוויה במלוא עוצמתה (שזה באמת חיובי) - אני לא ממש בטוחה שבלידות הבאות אתעקש על בלי אפידורל... בכל זאת היה די כואב וגם לא לגמרי קצר. אחד הדברים החשובים שאני מרגישה שהחוויה הזו נתנה לי ללידות הבאות היא שלפחות אני יודעת איך זה בטבעי, יודעת שאני יכולה ובזכות החויה החיובית לא מפחדת מזה. נדמה לי שרק התחושה הזו נותנת לי נקודת פתיחה טובה יחסית, ועל זה אני אומרת תודה, תודה ושוב תודה.

 

[נטע 123]

גמני לא הייתי משנה

אמנם ילדתי 4 ימים אחרי התל"מ וכבר הייתי "על קוצים"... אבל הלידה עצמה היתה ממש בסדר גמור. לא לידה טבעית בכלל (פיטוצין, אפידורל) אבל ללא כל סיבוכים

, היתה התקדמות יפה, ובשלב הלחיצות הרגשתי ויכולתי לשתף פעולה. חוויה מרתקת מבחינתי! וגם בלידה הבאה, ללא כל היסוס: אפידורל

 

[Salsa S]

איזה כיף של שאלה!

הלידה שלי היתה כזו מדהימה, שכמעט ולא הייתי משנה בה כלום - חוץ מדבר אחד פעוט: אם אגיע באמצע הלילה כמו בלידה של שיר, עם פתיחה של 6, לא אחכה עד לרגע האחרון כדי לבקש את האפידורל, כי כשכבר ביקשתי, הייתי צריכה לחכות שעה (!!) עד שהגיע המרדים (הוא היה עסוק באיזה ניתוח קיסרי)... והשעה הזו היתה של כאבים שכמעט ולא יכולתי לשאת. אבל אם אגיע באמצע היום - עם נתונים דומים (אותה פתיחה ומחיקה), לא אשנה כלום.