סקר - במה הייתן משנות את הלידה שלכן

[אנידס]

אצלי האפידורל לא השפיע בשלב

צירי הלחץ והרגשתי הכל. עובדה מצחיקה היא שלפני צירי הלחץ שמעתי צרחות מכל החדרים האחרים (היה עמוס ביותר) ואני חשבתי לעצמי שאלו כנראה כל היולדות טרום אפידורל ואצלי זו תהיה לידה אלגנטית. מה שמוכיח שכל המחשבות לפני הלידה סופן להתבדות, לא אלגנטי ולא נעליים. בשלב הלחיצות אני מניחה שצעקתי (כך מעיד החצי). אני הרגשתי שזה היה יותר בכיוון של הוצאת אויר. בכל מקרה אי אפשר היה בלי זה, לא ממש הצלחתי לשלוט בזה וזה עזר מאוד להתקדמות הלידה.

 

[עמית@]

לא הוצאתי הגה..

וזה מוזר, כי היתי בטוחה שאצעק. רק עשיתי מן כה "איי" בזמן שחתכו (בלי הרדמה, לא בזמן ציר

) וזה כאב. בלידה עצמה הייתי שקטה כ

 

[rnati]

כן. אבל רק בלחיצות

לפני זה לא הייתי צריכה את זה בכלל

 

[מזאלונה]

אח, שלב הלחיצות המופלא....

אמנם הלידה שלי לא היתה "טבעית" אבל את שלב הלחיצות עברתי ללא אפידורל כך שהרגשתי ה-כ-ל ואפשר בהחלט להגיד שהשלב הזה היה טבעי... אם צעקתי? כמו גדולה! הגרון כאב לי יומיים אחר כך! בחיים לא חשבתי שאני אהיה מאלה שצועקות בזמן הלידה, אבל... א. כאב לי נורא ב. הייתי צריכה לעשות משהו עם הכאבים ג. המיילדת אמרה שכשאני צועקת אני לוחצת יותר טוב, אז המשכתי.... ועד היום החצי והחברה שישבה בחוץ מחקים אותי... כי מתברר שלא סתם צעקתי אלא דיברתי שטויות כמו "תוציאו לי אותה!" והשיא: "נו, תצאי כבר!!!"

 

[מוליקיפודית]

../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

מזאליקה-לא ספרת לי את הקטעים האלה...ענק

 

[u z a]

צרחתי ובענק

לא היתה לי בכלל שליטה על זה (מדובר על שלב הלחיצות), הרגשתי שאין לי ברירה חוץ מלצרוח. בנוסף הראש של הקטנה הרגיש לי כמו קקי, ובגלל שלא עשיתי חוקן (שכחתי

) צרחתי, למרבה הפדיחות, "יש לי קקי!!". בסוף, למזלי, לא יצא שום דבר (חוץ מתינוקת מדהימה כמובן).

 

[dorlim]

אני במנומסות ../images/Emo6.gif

לא צעקתי וכסוף סוף הילדה יצאה היתי כבר "טבעי" בלי אפידורל בכלל

 

[mummy]

צעקתי, נהמתי, נבחתי, ייללתי, שאגתי

היה שם כל מנעד הקולות האפשרי לפחות זה שאני יכולה לחשוב עליו - ולא רק בשלב בלחיצות! השיא היה מפתיחה 8 עד 10 בערך, בלי אפידורל בלידה טבעית לגמרי והכאבים בהתאם היו כאבי תופת. היה נדמה לי שברגע שאני יוצאת מהחדר כל הצוות בליס מצביע עלי ומלחשש "הנה, זאת היא המופרעת". עוד אחד מהתכונות המופלאות של המיילדת שלי באה לידי ביטוי כשהיא אמרה לי כל פעם שהבעתי סוג של התנצלות בין ציר לציר, שזה ממש שטויות ובכלל לא יוצא דופן ושזה לא יפריע לי לרגע. דווקא בשלב הלחיצות הצעקות והתנשפויות היו מתונות יחסית.

 

[שרון של לוטן]

אפשר לשאול אתכן על תגובת הבעל../images/Emo35.gif

חלק כתבו וחלק לא ואני מקווה שתענו בכנות. בעלי ואני מאוד מנומסים ומאופקים. צעקות אצלינו הן דבר מוקצה. אנחנו מהזוגות המעצבנים שנכנסים לשוק מרעש של המוני ילדים מתפרצים (אני בטוחה שעוד נתרגל לזה). אחרי הלידה בעלי ציין בגאווה רבה שלא צעקתי בכלל. באמת היא שלא הרגשתי צורך לצעוק, כי זה לא משהו שאני יודעת לעשות. אמנם הייתי עם אפידורל, אך השפעתו פגה לפני צירי הלחץ. בפעם הבאה אני רוצה לנסות ללדת טבעי וברור לי שאני צריכה ללמוד לצעוק ולהשתמש גם באנרגיה הזו. אולי זה טפשי, אבל אני קצת חוששת מתגובתו של הבעל. דיברתי איתו על זה והסברתי לו על חשיבות השימוש בקול בלידה. הוא הסכים עם כל מילה, אבל ברור לי שברגע האמת הוא יהיה בשוק. אז איך בן הזוג אצלכן אחרי הלידה? הוא עוד מדבר איתכן או שהתנפצה לו כל "התדמית"?

 

[new mermaid]

אני שאגתי רק בזמן צירי הלחץ

אם כבר חווית אותם ונשארת שקטה, לא בטוח שתרגישי צורך לצעוק בשלבים ביותר מוקדמים. כמובן שכל לידה לגופה, אבל זה בד"כ החלק הגרוע. בהתחלה חשבתי לעצמי ש"פיספסת" כי בעלך כבר יודע שאת יכולה ללדת בשקט

וגם כי ההתרגשות הכי גדולה היא בפעם הראשונה ואולי מרוב ההתרגשות לא היה אכפת לו שתצעקי

אבל האמת שבעלי אמר שבפעם השניה הוא התרגש אפילו עוד יותר ושהוא פשוט מעריץ אותי על הדרך ועל התוצאה

והצעקות ממש לא הטרידו את אף אחד מהנוכחים (חוץ ממני אבל התעלמתי מעצמי

)בשום צורה לא נראה לי שבמעמד כזה זה יהיה אישו, ואולי בכלל תלדי באלגנטיות שוב?

 

[שרון של לוטן]

זה בטח לא יהיה אישיו

רק קצת מביך... אותי... אבל כמו שאני מכירה את עצמי, אני אהיה נבוכה בצעקה הראשונה ואח"כ ארגיש חופשיה להמשיך כי כולם במילא כבר שמעו אותי... יכול להיות שאלד באלגנטיות, אבל אני די מקווה שלא, כי אני חושבת שהאנרגיה של הצעקות טובה ומשחררת בתהליך כזה.

 

[אנידס]

אצלנו החצי קצת נדהם מכל הסיפור

אני לא מהנוהגות לצווח ולצרוח. אף על פי שלדעתי לא צעקתי כלל וכלל, אני מאמינה שהוא חייב להתמודד עם זה. כי עם כל הכבוד (ויש כבוד) זו הלידה שלי (הוא רק שותף) ואני אשתמש בכל הכלים העומדים לרשותי כדי להקל על עצמי. אנוכית אני יודעת. אגב, גם אנחנו מהזוגות המעצבנים האלה.

 

[lulyK]

בעלי היה קצת מאוכזב.

נדמה לי (ופעם אחת הוא הודה כאילו בצחוק) שהוא חושב שהוא היה עושה את ה יותר טוב. בלידה הוא לקח את הצד של המיילדת ושל המערכת, ועם זה היה קשה לשנינו להתמודד אחר כך.

 

[אנידס]

חבל שנפלת על מיילדת עם בעיות קשב

 

[lulyK]

מסכימה - חבל מאד

 

[שרון של לוטן]

אוי.../images/Emo4.gif העיקר שהתמודדתם...

האמת היא שאני לא מקנאה בבעלים שנוכחים בלידות. מצד אחד יש להם את בת זוגם, שנראית על סף מוות וכאילו היא תכף תתפוצץ מבפנים והם אמורים להאמין שלמרות הכל קול השפיות הרגוע בוקע מגרונה והיא באמת מתכוונת למה שהיא דורשת. מצד שני יש את המיילדות המנוסות והרופאים הסמכותיים שנראים במצב טוב ושקול יותר מהיולדת... על פי מחקר שעשו בארה"ב, הזוגיות בין בני זוג שלקחו ללידה דולה, היתה טובה הרבה יותר לאחר לידה, מאשר של אלו שנשארו בדד בחדר הלידה (יחד עם הצוות הרפואי, כמובן). השערת החוקר היא שהדולה הסירה את האחריות ואת החובה להקל על היולדת מעל כתפי הבעל. הוא עזר כשהתבקש וקיבל הוראות מפורשות איך לעזור. אני משערת שגם ההתמודדות עם הצוות הרפואי קלה יותר כך.

 

[lulyK]

נשמע כל כל הגיוני.

אני בטוחה שאם היתה איתנו דולה/מיילדת אנושית זה היה נראה אחרת

 

[הגרי3]

לוליק, זה דווקא לא הרושם שמתקבל

מסיפור הלידה שלך, בצד של ה"הוא".

 

[lulyK]

זה נכתב חודש אח"כ......אחרי עיבוד

 

[הגרי3]

אה ../images/Emo4.gif