סקר קצר לכל משתתפי הפורום

[ענת אלון]

אני בגישה שאני פה - אז להוציא את המיטב. לא מוצאת טעם בשאלה

לגבי הילד ההיפותטי - אם היה קורה ונולד לי ילד בפתאומיות בלי שאבין למה ומדוע - לא הייתי נוטשת אותו - אין שום סיבה שאמסור אותו לאחרים.
בשאלה המאד היפותטית שלך ולא מציאותית גם לא קיימים אינספור ילדים שאיש לא מעוניין בהם, ולכן אותו זוג נואש תלוי רק בי. אך זו לא המציאות. המציאות היא שכל ילד שנמצא במערכת ועבר את גיל 5 מאבד את רוב הסיכויים למשפחה. אז למה לעזור לאנשים רעים שלא מעוניינים לעזור לכל הילדים הללו וחולמים איזה חלום טפשי על ילד משלהם שיקבלו אותו כתינוק עוד לפני שניכר שיש לו אופי משלו?
בקיצור - הדברים הללו מאד מורכבים מבחינתי. אבל בכל מקרה אני לא "אלהורית" (שונאת ת'מילה הזו), אלא לא רוצה ליצור עוד ילדים בעולם בו יש כל כך הרבה ילדים לא רצויים.

 

[דנידין1813]

אני מרגיש שאת קצת התחמקת מהשאלה שלי

בואי נגיד שהיית חיה בעולם בו מבחינת ילודה, המצב של כל מדינות העולם הוא כמו של יפן - בקושי מביאים ילדים, האוכלוסיה מזדקנת במהירות, ויש חשש אמיתי שהמשק לא יוכל להמשיך להתקיים באופן תקין אם לא תוגבר הילודה. במקרה הזה היית נכנסת להריונות מרובים כדי לנסות ולתקן את המצב?

 

[ענת אלון]

לא התחמקתי. אני לא יודעת. אבל ברגע שקראתי את מה שכתבת

הרגשץי רתיעה פיזית. אז כנראה שהתשובה היא לא
כשאני מדמיינת עולם בו אין כמעט ילודה, וכל האנשים שנותרו מטפלים בכל מי שקיים (בכל העולם, לא במדינה זו או אחרת),ובהנחה (מאד לא מציאותית) שאני אחת מהיחידות שעוד מסוגלות ללדת, אז קשה לי מאד להשיב "לא" נחרץ. קשה לי לדמיין מצב כזה, ואני מניחה שכל התחושות שלי היו שונות במצב כזה
אבל כל עוד זה לא המצב - לא. הריבסין יש בעיה כי סינים רוצים סינים. זה לא שהם מתנדבים לקחת אליהם את כל ההודים שעברו את גיל 5 ואין להם אוכל ומיטה (או אפילו דוגמית מהם), למרות שהמדינות סמוכות. אז לשאול אותי אם אתנדב להציל את העם הסיני - שאלה לא רלוונטית ולא מציאותית בעליל. ה-ם לא ירצו אותי..

 

[דנידין1813]

האם יכול להיות

שהרתיעה הפיזית מההריון ומהלידה, היא הבסיס הראשוני ביותר לחוסר רצונך ללדת, והעניין האלטרואסטי (של עדיפות גידול ילד קיים על הבאת חדש) שהוא עניין צודק ומוצדק מאין כמוהו, לא חולק על כך, אבל בהקשר הזה הוא סיפור הכיסוי שבחרת, אולי אפילו בתת מודע, לספר לעצמך ולסביבה?

 

[ענת אלון]

לא! אני לא חוששת מכאב ומאמץ.

בשביל דר כה אדי - ילד, חיים, אדם... מה זה להיות חולה פחות משנה?
זה כואב, זה לא נעים, אבל נראה לי אידיוטי להחליט על עתיד שלם לפי תחושות כאלו.
ועוד - הסיבה המיידית להימנעות שלי מטיפול בילד כרגע היא העדר בן-זוג והתחושה שאני לא מסוגלת לעשוטת את זה לבד לטובת הילד. אז באופן מאד תיאורטי (אבל לא סביר) אם אתאהב ובן הזוג ירצה - אולי אשנה את דעתי (אבל מנחשת שלא..).

 

[דנידין1813]

אבל שימי לב שאת מגדירה הריון

כ-"להיות חולה פחות משנה"...
&nbsp
בחירת המילים שלך מראה על רתיעה אמיתית מכל העניין. הורית ממוצעת לא היתה בוחרת להגדיר ככה את ההריון שלה...

 

[ענת אלון]

תתפלא אגב - למדתי את זה כאן, ואני יודעת שזה המקרה הגרוע

רוב הסיכויים שזה לא היה קורה לי (כותבת בלשון עבר כי הפוריות שלי כבר לא מה שהיתה, אז אולי עכשיו כן). לאמא שלי היו הריונות מאד קלים יחסית, וזה עניין תורשתי במידה מסויימת. אבל אם להתייחס מכיוון השאלה שלך - בחרתי במילים שמתארות את המקרה הגרוע ביותר (ו- כן, יש לי חברות שבפירוש הרגישו כך במשך כל ההריון, אבל בגיל צעיר יותר, כשכבר ידעתי שאני לא רוצה ולא הייתי מודעת לכל הסבל המתמשך שייתכן לא חשבתי על זה כלל).
אבל זה כל כך לא רלוונטי אליי כל הכיוון הזה.
אז אתה יכול להניח שהכל מאד סבוך פסיכולוגית ואני בעצם משתוקקת להיות עורכת דין, למרות שאין לי מושג על כך, אבל למה להניח הנחות טפשיות כאלה? (וסליחה על הבוטות אבל זה באמת מה שנראה לי לגבי הרעיון שאני לא יולדת בגלל פחד מלידה

 

[דנידין1813]

קודם כל אני מקבל את האפשרות שההשערות שלי שגויות לגביך

זה פשוט שהאמונה שלי היא שבני אדם הם יצריים, והסיבות מדוע אנחנו מקבלים החלטות הן קודם כל יצריות, ורק אח"כ הגיוניות, במיוחד החלטות מהסוג הזה של בחירה באורח חיים בסביבה ליברלית.

 

[ענת אלון]

טוב.

 

[סימון בוליבאר]

מסתבר שאתה לא מבלה הרבה זמן עם הוריות ממוצעות

אחת האמירות היותר מעצבנות אמהות היא הביטוי האומלל "הריון זה לא מחלה". הריון מלווה באינסוף תופעות שנעות בטווח שבין מעצבן לממש קשה, במשך תקופה של חצי שנה לפחות, אצל כל כך הרבה נשים. מדברות על זה כל הזמן, בכל מקום. אולי לא קוראות לזה "להיות חולה", אבל בהחלט קוראות לזה בהרבה שמות לא מחמיאים... אם רק תקשיב, תשמע את זה בקלות

 

[ענת אלון]

אגב, הדברים כמובן מורכבים, אבל תמיד היה ברור לי שאני לא "כמו

.. שאני לא "כמו" אחרות או אחרים - לא מחפשת חתונה עם שמלה לבנה, לא חושבת על גידול ילדים וכדומה. אבל הנחתי שאולי זה יבוא בגיל מאוחר יותר. זה גם לא בא אחר כך
אז כשאני חושבת על זה רציונאלית - אני לא מוכנה "להתפשר" כי אני לא בטוחה/לא יכולה להבטיח שחיי הילד העתידי-הדמיוני יהיו טובים או רצויים לו/לה. אבל בפועל - פשוט לא רוצה.

 

[prizman]

אנסה, לא בטוח שהבנתי.

1. איפה אתם בנושא דת (חרדי/דתי/מסורתי/חילוני מאמין/ אגנוסטיקאי/אתאיסט גמור) ?
אתיאיסט.

2. איפה אתם בנושא פוליטיקה (ימין/מרכז/שמאל/לא מתעניין)?
בין שמאל ללא מתעניין.


3. מה הדבר הראשון שקופץ לכם לראש כשאתם שומעים את צמד המילים "לגדל ילד"?
שיגדלו.

4. מה צריך לקרות כדי שתביאו ילד בעתיד?

5. מתי התעצבה עמדתכם הנוכחית לגבי הורות?
אי שם בנערותי.
6. האם אתם בזוגיות כרגע? במידה וכן, האם עמדתכם לגבי הורות עמדה כתנאי כניסה לזוגיות הנוכחית? במידה ואינכם בזוגיות, עד כמה אתם חושבים שהתפיסה שלכם לגבי הורות מקשה עליכם?
בזוגיות והובהר מראש שלא אוליד.

אושר:
7. איך הייתם מדרגים את רמת האושר הנוכחית שלכם (בסולם 1-10)?
מה זה אושר?

8. אם הייתם יכולים לקבל עכשיו דבר אחד (כל דבר), מה הוא היה?
שלווה.

9. מהם לדעתכם מקורות האושר העיקריים בחיים?
כאמור, לא יודע מה זה אושר.

10. האם אתם אופטימיים לגבי העתיד הרחוק?
זו השאלה הפחות מובנת. עתיד רחוק זה עוד 20 שנה או עוד 500?
אופטימיות לגבי מה, עתיד אישי, עתיד האנושות או עתיד כדו"הא?
לגבי אישי שתי האופציות האחרומות לא רלבנטיות ועוד 20 שנה זה לא רחוק.
גם האופטימיות לא ברורה. לחשוב שהאנושות תשרוד עוד 500 שנה זו אופטימיות?
זה שאצליח לחיות ובקושי לזוז בגיל 162 זו אופטימיות?
ממש לא הבנתי את השאלה.

 

[דנידין1813]

לגבי אושר, בוא נגדיר כרמת השמחה/סיפוק מהחיים

לגבי אופטימיות מהעתיד הרחוק, בוא נגיד 20 שנים מהיום... (למרות שאתה לא מגדיר את זה כרחוק...)

 

[prizman]

אז לגבי אושר בסדר לי.

תן לזה איזה מספר שלדעתך מתאים והכנס לשורה.
זה גם מה שיהיה להערכתי עוד 20 שנה שזה ממש לא רחוק, כבר עברתי כמעט 3 כאלה.

 

[דנידין1813]

 

[אוניברסאליסט]

עוד לגבי אושר

אסא כשר למשל מפריד בין אושר למשמעות החיים או חיים בעלי משמעות. לדעתו אדם יכול להיות לא מאושר ואפילו לסבול, אבל לחיות חיים בעלי משמעות ואפילו ייתכן שהסבל הוא מה שנותן לו המשמעות. הוא מעיד על עצמו שאושר לא מעניין אותו, אלא חיים בעלי משמעות. אני נוטה להסכים עם ההבחנה הזאת.

 

[ענת אלון]

מבינה אותך ושמחה שיש אנשים כמוך. אני מרגישה יותר אגואיסטית

 

[אוניברסאליסט]

תודה, אבל בסך הכל אמרתי

שאני מסכים עם ההבחנה. לא חושב שזה עושה אותי פחות אגואיסט. אותי בניגוד לאסא כשר כן מעניין האושר. מה שכן אולי אני פחות מיין סטרים, אם המיין סטרים הוא להתמקד באושר בלבד, אז אצלי בתודעה יושב גם העניין של חיים בעלי משמעות וההבחנה ביניהם. אבל למרות המודעות להבחנה הזאת, גם אני מתמקד באושר.

 

[ענת אלון]

 

[דנידין1813]

לדעתי זה עניין של הגדרות שונות

בתוך אושר, אני מכניס גם סיפוק. לכן, מבחינתי אושר גם כולל בתוכו חיים של משמעות, כי אם אתה מרגיש שאין משמעות לדברים שאתה עושה, אז לא תוכל לקבל מהם סיפוק.

לכן, בשאלה לגבי מקורות האושר שלי, כתבתי בין היתר "סיפוק מהעבודה". אם לעבודה שלי לא היתה משמעות בעיני, לא הייתי שואב ממנה סיפוק, וללא סיפוק, האושר שלי היה נפגע.

אסא כשר משתמש במילה "אושר" כדי לתאר "הנאה" אצלי.

אצטט את דבריך, רק אחליף את המושג אושר במושג הנאה:

אסא כשר למשל מפריד בין הנאה למשמעות החיים או חיים בעלי משמעות. לדעתו אדם יכול שלא להנות ואפילו לסבול, אבל לחיות חיים בעלי משמעות ואפילו ייתכן שהסבל הוא מה שנותן לו המשמעות. הוא מעיד על עצמו שהנאה לא מעניינת אותו, אלא חיים בעלי משמעות. אני נוטה להסכים עם ההבחנה הזאת.

עם זה אני יכול להסכים...