עד כמה הייתם הולכים עם הנער/ילד ?

[נועה לביא]

חבל שאת מתרגזת כ"כ בקלות

 

[לורליי43]

זה היה

מהמקום הכי חיובי שיש.

 

[נועה לביא]

וזה איחול רע בעיניך?

את מאוד נגד, לכן אני מקווה שאף אחד מהילדים שלך לא ילך בכיוון הזה כי כך סתם ייגרם עוול וכאב לב.

 

[לורליי43]

עדיין אין לך מושג על מה את מדברת

אולי פעם תפנימי את זה.

 

[נועה לביא]

בעיני זה דווקא הפוך

נראה מי תפנים קודם. תחרות?

 

[לורליי43]

תחרות, איתך?

נראה שכבר ניצחתי...

 

[נועה לביא]

../images/Emo106.gif

 

[צימעס]

אחי נסע באוטובוסים בגיל 12

שעה וחצי-שעתיים כל כיוון פעם בשבוע, אחרי הצהריים.

 

[צימעס]

מאידך

היום נתקלתי במכתב שכתב לי אחי לקראת גיל 18, בו הוא מספר לי על החלטתו לוותר על "התחום המקצועי הנ"ל" ולהתגייס לשירות קרבי. הוא לא חזר לשם, אפילו לא כתחביב (אלא רק כצופה, וגם זה בקושי).

 

[אחת שמצאה]

שיט זה לא חוג. זה אורח חיים.

מנסיון של חברים שהבת שלהם בעסק. מדובר בהמון שעות של אימונים. בשנה הראשונה זה פעמיים בשבוע, אחר כך זה יותר. תוסיף תחרויות, מחנות אימונים. כל החיים של כל המשפחה סובבים סביב השייט: כל סופי השבוע מנוטרלים מפעילות. האבא לוקח אותה לשייט, האמא "תקועה" עם הילדים האחרים. חופשים של המשפחה מנוהלים לפי זמני התחרויות. לא פשוט בכלל. במקרה הזה מדובר במשפחה של אוהבי ים (עוסקים בזה גם מעבר לשייט של הילדה), אז זה "מתלבש" טוב. והשינוי העיקרי הוא לילד עצמו - זה מוקד החיים שלהם, אין כמעט זמן לחיי חברה. החיים נחלקים לשניים, בית הספר והשייט. הילדה שאני מכירה חיה ככה כבר ארבע או חמש שנים (והיא באמת מאוד מתקדמת). והמשתנה החשוב ביותר: היא מאושרת, נדבקה ב"ג'וק" הזה, פיתחה בטחון עצמי בלתי רגיל כתוצאה מההתמדה וההישגים, ולא היתה מוכנה לוותר על זה בעד שום הון שבעולם. זה באמת מביא לידי מיצוי את היכולות שלה, ומתאים לאופי שלה כמו כפפה ליד. תשקלו טוב אם מתאים לכם ולילד לקחת את זה על עצמכם, כי מצד אחד מדובר בשינוי רציני מאוד, ומצד שני הרווחים לילד יכולים להיות עצומים.

 

[צוציקגדול]

ולמה אני שואל ../images/Emo8.gif אני יודע שזה

לא עוד חוג, הייתי בסרט הזה... התחרתי, שטתי, לתקופה מסויימת זה היה אורח חיי. ותאמיני לי שאני לא אשב על החוף ואסתכל על הים בערגה, ההיפך כבר שנים אני חושב איך לחזור לפעילות ימית, אטלי יהיה לי תירוץ... יש פה עוד עניין, כשאתה מתחיל חוג ליד הבית בג'ודו, שחיה וכו' זה מתחיל מינורי, לאט לאט אתה מצליח, עולה לנבחרת, מתאמן, מתחרה בתחרויות מקומיות וכו', אחרי שנים כשאתה מצליח ויודע שזה מתאים לך אתה משקיע את הנסיעות והאנרגיות הרבות. פה ההשקעה תתחיל מיד בהתחלה, נסיעות, נסיעות, נסיעות.

 

[אמא חמודה ל3]

אז תגיד שיש לך חשק לחזור לשיט ../images/Emo3.gif

צודקת או לא?

 

[צוציקגדול]

../images/Emo45.gif גם אבל השאלה היא עליו, לא עלי.

 

[לורליי43]

בקיצור- ההחלטה היא משפחתית

כולם צריכים להיות מודעים ושותפים להחלטה שתהווה שינוי עבור כולם.

 

[אחת שמצאה]

אם אתה מבין למה אתם נכנסים,

אז לך על זה. אם כל המשפחה יכולה להתחבר לזה, או לפחות האבא

, אז יכול להווצר מוקד משפחתי סביב השייט. יכול גם לעשות בונדינג לא רע בכלל ביניכם סביב התחביב המשותף. להערכתי, שווה את ההשקעה במיוחד שאתם נכנסים לזה בעיניים פקוחות. הסתייגות חשובה אחת (מעבר לעלויות ולזמן) היא הילדים האחרים - אם כל המשפחה מסתובבת סביב ילד אחד, מה קורה עם האחרים? צריך מראש לחשוב על זה, כי ממה שאני רואה המחיר שמשלמים האחים הוא גבוה.

 

[נועה לביא]

ולא מגיעה לכם שום השתתפות

מאיגוד השיט? ומה בדבר עוד ילדים מהאזור שלכם, אין?

 

[לורליי43]

זה שואב מאוד

זה בכלל לא כמו עוד חוג. מאמץ גדול מאוד ואם אתה שואל אותי- לא הייתי נכנסת לזה, אולי כשהוא יהיה יותר גדול ועצמאי ויוכל יותר לתרום למאמץ מבחינת נסיעה עצמאית והגעה למקום.

 

[מירי,]

כמו עוד חוג?

דוד בחוג קראטה, בעיקרון פעמיים בשבוע- אבל... כמה פעמים בשנה יש הדרכות נוספות של כל מיני סנסאיים מהעולם, כל חופשה יש 3 ימי אימון יש כמה וכמה תחריות בשנה = שבתות, יש כמובן גם בחינות לחגורה שזה שבת שלמה.... כל חוג שמשקיעים בו ומתקדמים בו שואב....

 

[לורליי43]

הרבה יותר מעוד חוג

 

[נועה לביא]

לכו על זה, לא לעצור אותו

לתמוך ולהשקיע בו כמה שרק אפשר!!! (זו זעקה מהבטן המאוד שרירית וריבועית שלי תודות לשנים של ספורט תחרותי) אם הוא מאוד רוצה, וזה בדם שלו (מה שהגיוני, כי זה גם בדם שלך ודם סמיך ממים

) אז כל הטרחה שבעולם שווה את זה. אסור לעצור אותו, אסור לעשות לו דבר כזה, פשוט אסור. אתה בטח יודע שאני צודקת