עד כמה הייתם הולכים עם הנער/ילד ?
- פותח הנושא צוציקגדול
- פורסם בתאריך
והמשאבים שלך באמת תמיד מאוזנים?
אני יכולה להגיד שבמשפחה שלי זה, חד וחלק, לא ככה. אני גם יכולה להגיד שאני מאוד בספק אם קיים ספורטאי תחרותי (וראיתי כמה בחיי...) שההורים שלו משקיעים יותר ממה שההורים שלי נאלצים להשקיע באח שלי, ואני ממש לא חושבת שלי או לאחותי יש או הייתה סיבה להרגיש קיפוח.
אני יכולה להגיד שבמשפחה שלי זה, חד וחלק, לא ככה. אני גם יכולה להגיד שאני מאוד בספק אם קיים ספורטאי תחרותי (וראיתי כמה בחיי...) שההורים שלו משקיעים יותר ממה שההורים שלי נאלצים להשקיע באח שלי, ואני ממש לא חושבת שלי או לאחותי יש או הייתה סיבה להרגיש קיפוח.
לא שאלה של קיפוח
שאלה של כוחות. את שוב מסתכלת על זה מכיוון אחר לגמרי. בהכרח אם אביך עושה משהו אחד ומשקיע בזה שעות, הוא לא עושה משהו אחר- לא משנה איך תהפכי את זה. אני מכירה את תחום השחיה מהבחינה הזו שיש המון אימונים ו-4 פעמים אחר צהריים צריך להסיע את הילד הלוך ושוב. זה בהכרח אומר- ש-4 פעמים בשבוע מי משסיע לא פנוי לילדים האחרים. זה חשבון פשוט. כשהילד יותר גדול, הוא יכול להגיע בכוחות עצמו ואז זה סיפור אחר- אז זה סיפור של איך הילד מחלק את המשאבים שלו לאורך היום.
שאלה של כוחות. את שוב מסתכלת על זה מכיוון אחר לגמרי. בהכרח אם אביך עושה משהו אחד ומשקיע בזה שעות, הוא לא עושה משהו אחר- לא משנה איך תהפכי את זה. אני מכירה את תחום השחיה מהבחינה הזו שיש המון אימונים ו-4 פעמים אחר צהריים צריך להסיע את הילד הלוך ושוב. זה בהכרח אומר- ש-4 פעמים בשבוע מי משסיע לא פנוי לילדים האחרים. זה חשבון פשוט. כשהילד יותר גדול, הוא יכול להגיע בכוחות עצמו ואז זה סיפור אחר- אז זה סיפור של איך הילד מחלק את המשאבים שלו לאורך היום.
נכון, הוא לא עושה משהו אחר
בזמנים אחרים הוא עושה דברים אחרים. למה, הילדים שלך מודדים לך עם סטופר כמה זמן את איתם וכמה עם האחים שלהם? זו שאלה של התארגנות. אם אימוני השחיה באמת כ"כ רחוקים שאבא לא יכול פשוט להסיע ולחזור לרמה שזה ייקח לו זמן דומה לזמן שלוקח לו להתקלח, אז מאוד כדאי לברר האם יש באזור ילדים נוספים שמשתתפים באימונים ולהתחלק בהסעות עם ההורים שלהם - זה הסדר שאף אחד לא יסרב לו. אבא לא צריך לנסוע לבד לת"א, מדי פעם יכולה לבוא כל המשפחה וללכת לטייל/לבלות בזמן האימון של הילד. אין שום הכרח שבזמן שהילד מתאמן ואבא נמצא איתו אז יתר בני השמפחה ישבו בחושך וירכינו ראש עד שהם יחזרו...
בזמנים אחרים הוא עושה דברים אחרים. למה, הילדים שלך מודדים לך עם סטופר כמה זמן את איתם וכמה עם האחים שלהם? זו שאלה של התארגנות. אם אימוני השחיה באמת כ"כ רחוקים שאבא לא יכול פשוט להסיע ולחזור לרמה שזה ייקח לו זמן דומה לזמן שלוקח לו להתקלח, אז מאוד כדאי לברר האם יש באזור ילדים נוספים שמשתתפים באימונים ולהתחלק בהסעות עם ההורים שלהם - זה הסדר שאף אחד לא יסרב לו. אבא לא צריך לנסוע לבד לת"א, מדי פעם יכולה לבוא כל המשפחה וללכת לטייל/לבלות בזמן האימון של הילד. אין שום הכרח שבזמן שהילד מתאמן ואבא נמצא איתו אז יתר בני השמפחה ישבו בחושך וירכינו ראש עד שהם יחזרו...
אני לא מסכימה איתך
זה נכון שאם החוג בעיר זה יותר פשוט להערך לזה, אבל במקרה שצוציק תאר, זה סיפור שונה לגמרי. ובאמת אין סיבה שהמשפחה תשב בחושך ותחכה (והלעג מיותר ולא משעשע אותי), אבל זה די משאיר אותם לבד באופן קבוע. ולא זה לא נורא להיות לבד מדי פעם, אבל לא כדרך חיים. גם נשות צבא קבע נמצאות לבד ולא מחכות בחושך- זה עדיין לא אומר שזו דרך חיים שמוצאת חן בעיני. אולי בעינייך כן- זכותך. אבל אני נהנית יותר כשיש לי שותף נראה לחיים.
זה נכון שאם החוג בעיר זה יותר פשוט להערך לזה, אבל במקרה שצוציק תאר, זה סיפור שונה לגמרי. ובאמת אין סיבה שהמשפחה תשב בחושך ותחכה (והלעג מיותר ולא משעשע אותי), אבל זה די משאיר אותם לבד באופן קבוע. ולא זה לא נורא להיות לבד מדי פעם, אבל לא כדרך חיים. גם נשות צבא קבע נמצאות לבד ולא מחכות בחושך- זה עדיין לא אומר שזו דרך חיים שמוצאת חן בעיני. אולי בעינייך כן- זכותך. אבל אני נהנית יותר כשיש לי שותף נראה לחיים.
מאוד תיאורטי מה שאת אומרת
לפי מה שאת אומרת צריך למצע (מלשון ממוצע) את משאבי המשפחה ולתת לכל אחד את מנת המשאבים שמגיעה לו או שיש עבורו. בפועל זה לא מעשי מכיוון שכל אחד מתפתח בזמן אחר כאשר באותו זמן יש כמות משאבים אחרת למשפחה. אני למדתי מההורים שלי להסתכל על אחוזים ולא על כמות זאת אומרת כשיש נותנים וכאין נותנים לפי מה שאין, הכוונה היא החשובה. לכן לעומת אחיותי שמבחינה חומרית קבלו הרבה הרבה יותר ממני אין לי תלונות מה שהיה נתנו. אותו דבר כאן, כרגע הילד משתוקק להכנס לתחום, לנו יש יכולת לאפשר לו, קדימה. בעוד שנתיים האמצעית תרצה משהו דומה, ננסה לתת לה, בינתיים אולי משהו ישתנה אצל הגדול ואולי לא.
לפי מה שאת אומרת צריך למצע (מלשון ממוצע) את משאבי המשפחה ולתת לכל אחד את מנת המשאבים שמגיעה לו או שיש עבורו. בפועל זה לא מעשי מכיוון שכל אחד מתפתח בזמן אחר כאשר באותו זמן יש כמות משאבים אחרת למשפחה. אני למדתי מההורים שלי להסתכל על אחוזים ולא על כמות זאת אומרת כשיש נותנים וכאין נותנים לפי מה שאין, הכוונה היא החשובה. לכן לעומת אחיותי שמבחינה חומרית קבלו הרבה הרבה יותר ממני אין לי תלונות מה שהיה נתנו. אותו דבר כאן, כרגע הילד משתוקק להכנס לתחום, לנו יש יכולת לאפשר לו, קדימה. בעוד שנתיים האמצעית תרצה משהו דומה, ננסה לתת לה, בינתיים אולי משהו ישתנה אצל הגדול ואולי לא.
אני לא בעד למצע
הרי ברוב המקרים הצרכים של הילדים שונים, וכל אחד מקבל לפי צרכיו ולא לפי ממוצע. עדיין יש הבדל בין 75% ו-25% (שזו התחושה שאני מקבלת לגבי המשימה העומדת בפניכם) לעומת 60% ו-40%. אני אגיד לך עוד משהו, אני לא בעד הקרבה של ההורים למען הילדים, אני בעד נתינה. כשמשהו הופך להקרבה- בעיני עדיף שהוא לא יהיה כי המסר גרוע מאוד מבחינתי. מה שאתה מתאר לגבי הנסיעות פעמיים בשבוע לתל אביב, ועוד סופי שבוע, נשמע לי כמו פול טיים ג'וב, בנוסף לפול טיים ג'וב הקיים ממילא. אבל, הדיון הזה תאורטי לגמרי, כי אין לי מושג איך מתנהל הבית שלכם, מה סדרי העדיפות שלכם וכו'. אם אתה מרגיש שיש לך את האפשרות לתת לו את מה שהוא רוצה במשך השנתיים הבאות וששני הילדים האחרים לא יפגעו בגלל זה (כי אני לא בטוחה שהם ישמחו לעמוד ב"תור" שנתיים), אז יופי לכולכם.
הרי ברוב המקרים הצרכים של הילדים שונים, וכל אחד מקבל לפי צרכיו ולא לפי ממוצע. עדיין יש הבדל בין 75% ו-25% (שזו התחושה שאני מקבלת לגבי המשימה העומדת בפניכם) לעומת 60% ו-40%. אני אגיד לך עוד משהו, אני לא בעד הקרבה של ההורים למען הילדים, אני בעד נתינה. כשמשהו הופך להקרבה- בעיני עדיף שהוא לא יהיה כי המסר גרוע מאוד מבחינתי. מה שאתה מתאר לגבי הנסיעות פעמיים בשבוע לתל אביב, ועוד סופי שבוע, נשמע לי כמו פול טיים ג'וב, בנוסף לפול טיים ג'וב הקיים ממילא. אבל, הדיון הזה תאורטי לגמרי, כי אין לי מושג איך מתנהל הבית שלכם, מה סדרי העדיפות שלכם וכו'. אם אתה מרגיש שיש לך את האפשרות לתת לו את מה שהוא רוצה במשך השנתיים הבאות וששני הילדים האחרים לא יפגעו בגלל זה (כי אני לא בטוחה שהם ישמחו לעמוד ב"תור" שנתיים), אז יופי לכולכם.
למה זה צריך להשפיע על שאר הילדים?
כי אם אין שבתות משותפות כי אבא ועופר בשיט - זה משפיע, ואם לא יוצאים לחופש כי לעופר יש תחרות - זה משפיע, ואם אין להם אבא כמעט בשביל עצמם כי הוא בנסיעות עם עופר - זה משפיע. כנ"ל לגבי התחומים - אם הוא עייף בבית הספר ולא לומד, או מזניח את התחום החברתי שלו, או נמצא כל הזמן בבועת שיט - זה משפיע עליו. ולא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה גל פרידמן
כי אם אין שבתות משותפות כי אבא ועופר בשיט - זה משפיע, ואם לא יוצאים לחופש כי לעופר יש תחרות - זה משפיע, ואם אין להם אבא כמעט בשביל עצמם כי הוא בנסיעות עם עופר - זה משפיע. כנ"ל לגבי התחומים - אם הוא עייף בבית הספר ולא לומד, או מזניח את התחום החברתי שלו, או נמצא כל הזמן בבועת שיט - זה משפיע עליו. ולא הייתי רוצה שהילד שלי יהיה גל פרידמן
היית עוצרת בעדו מלהיות?
ענף הספורט שלי היה ג'ודו ולא שיט, לפיכך לא הגעתי להיות גל פרידמן אך למרבה הצער גם לא יעל ארד או אורן סמדג'ה או אריק זאבי. גם לא קרוב. אז מה, 7 שנים של בזבוז? ממש לא! 7 שנים בהן קיבלתי המון כמו שלא קיבלתי משום דבר אחר לא באותו זמן ולא בכלל. אין בכלל מה להשוות בין מה שהעיסוק בג'ודו נתן לי לבין מה שנתנו הענפים האחרים שהזכרת (ובשני הקריטיות של הג'ודו למדתי לימודים אקדמיים. בחינה חברתית? רק נגיד שהג'ודו גם בפוטנציה לא הפריע
). החינוך שמקבלים ילדים ונערים העוסקים בענפי ספורט תחרותיים הוא ייחודי, או, בשפת העם, "משו-משו". כמובן שזה לא מתאים לכל ילד ונער, אבל את מי שזה כן מתאים לו ומאוד מעוניין בכך אסור, פשוט אסור לעצור. באשר לטיעון על משאבי המשפחה - קשה לי לקבל את זה, נשמע לי יותר מדי לא מציאותי שהם באמת תמיד מחולקים שווה בשווה.
ענף הספורט שלי היה ג'ודו ולא שיט, לפיכך לא הגעתי להיות גל פרידמן אך למרבה הצער גם לא יעל ארד או אורן סמדג'ה או אריק זאבי. גם לא קרוב. אז מה, 7 שנים של בזבוז? ממש לא! 7 שנים בהן קיבלתי המון כמו שלא קיבלתי משום דבר אחר לא באותו זמן ולא בכלל. אין בכלל מה להשוות בין מה שהעיסוק בג'ודו נתן לי לבין מה שנתנו הענפים האחרים שהזכרת (ובשני הקריטיות של הג'ודו למדתי לימודים אקדמיים. בחינה חברתית? רק נגיד שהג'ודו גם בפוטנציה לא הפריע
אני בעד ספורט
אבל לא מאוד מתלהבת מספורט תחרותי. ג'ודו מועיל מאוד, ללא ספק. ההתמקצעות בספורט מבחינתי היא בעייתית. אני לא חוסמת - אני פותחת ערוצים נוספים. להתמקצע בספורט תחרותי משמעותו להתמקד אך ורק בזה. הדוגמה שלי היא הבן שלי שמצליח מאוד בשחמט והולך לתחרויות, אבל אני מתעקשת שישתתף בחוג נוסף קרוב לבית (ג'ודו במקרה הזה) הוא לא יהיה אלוף בג'ודו - אבל גם לא יישאר כל חייו אך ורק עם השחמט
אבל לא מאוד מתלהבת מספורט תחרותי. ג'ודו מועיל מאוד, ללא ספק. ההתמקצעות בספורט מבחינתי היא בעייתית. אני לא חוסמת - אני פותחת ערוצים נוספים. להתמקצע בספורט תחרותי משמעותו להתמקד אך ורק בזה. הדוגמה שלי היא הבן שלי שמצליח מאוד בשחמט והולך לתחרויות, אבל אני מתעקשת שישתתף בחוג נוסף קרוב לבית (ג'ודו במקרה הזה) הוא לא יהיה אלוף בג'ודו - אבל גם לא יישאר כל חייו אך ורק עם השחמט
השאלות שעלו פה מורכבות
מאוד וקשורות גם אלינו כהורים וגם אליו. הבעיה מתחילה בזה שהוא דומה מאוד אלי (אולי דומה מדי), אבל הבית שבו הוא גדל הוא שונה לגמרי מהבית שאני גדלתי בו. אני ממש לא טיפוס תחרותי אבל מאוד אינדבדואלי (גם הוא), בגילאים האלו עסקתי ב-2 ספורטים שונים לגמרי ובשניהם הצלחתי מאוד (לא גל פרידמן, אבל בכל זאת). העיסוקים האלו שינוי את חיי, תרמו לי רבות, והעשירו אותם. אני בטוח שאם הייתי מקבל את קורטוב המחשבה וההשקעה מהבית שלי כמו שאנחנו משקיעים בבית שלנו הייתי מצליח הרבה יותר, אבל מהבית קיבלתי נאדה. ההצלחה היא לא העיקר היא הפרס. בדרך יש פרסים רבים וחשובים. אם הוא יבחר להישאב לכך, אין לי כל בעיה ההיפך, שיהיה גל פרידמן למה לא, אפילו שיהיה כמוני (אבל מקווה שיהיה הרבה יותר).
מאוד וקשורות גם אלינו כהורים וגם אליו. הבעיה מתחילה בזה שהוא דומה מאוד אלי (אולי דומה מדי), אבל הבית שבו הוא גדל הוא שונה לגמרי מהבית שאני גדלתי בו. אני ממש לא טיפוס תחרותי אבל מאוד אינדבדואלי (גם הוא), בגילאים האלו עסקתי ב-2 ספורטים שונים לגמרי ובשניהם הצלחתי מאוד (לא גל פרידמן, אבל בכל זאת). העיסוקים האלו שינוי את חיי, תרמו לי רבות, והעשירו אותם. אני בטוח שאם הייתי מקבל את קורטוב המחשבה וההשקעה מהבית שלי כמו שאנחנו משקיעים בבית שלנו הייתי מצליח הרבה יותר, אבל מהבית קיבלתי נאדה. ההצלחה היא לא העיקר היא הפרס. בדרך יש פרסים רבים וחשובים. אם הוא יבחר להישאב לכך, אין לי כל בעיה ההיפך, שיהיה גל פרידמן למה לא, אפילו שיהיה כמוני (אבל מקווה שיהיה הרבה יותר).
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.