עד כמה מצב כלכלי משנה לכם אצל בן הזוג?

לדעתך זה בולשיט...

כתבת הודעה כ"כ ארוכה,מצטערת לא קראתי את כולה כי אני את דעותיי לא משנה כמה שתנסה להגיד לי שאני טועה ומה שאמרתי זה "בולשיט".
בנאדם שיצא מסיבות נפשיות זה אחד בשבילי שיצא מהצבא ולא עשה אחד כזה..בקיצור? אצלי אין סיכוי,סורי
(ולא משנה לי אם מסיבות נפשיות,השתמטות או משהו אחר זה אותו דבר)
 

TheShining

New member
בקיצור, גם לא תצאי עם מישהו שלא שירת בצבא,

לא משנה למה.
סבבה, אצלי זה בחיים לא ישנה משהו.
 

Ondine1

New member
אז מי אמר שהוא יוכל להתמודד נפשית עם מערכת

יחסים?
 

9צב

New member
נכון, כי מערכת יחסים היא מערכת בה

יצרחו על הבנאדם, יעמידו אותו בזמנים וינסו להרוס לו את האישיות שהוא היה (תיכוניסט ממוצע) כדי לבנות משהו חדש שיציית לפקודות.
במערכת יחסים החברה פוקדת עליך? קוראת לך אפס? אומרת לך שאתה מושתן, עושה לך זובורים או מוליכה אותך 60 ק"מ עם 40 אחוז משקל גוף עליך? לא נראה לי.

מה הקשר בין להחזיק מעמד במערכת אטומה וצבאית, לבין מערכת יחסים, בה שני הצדדים אמורים להקשיב אחד לשני ולהבין אחד את השני ולהתפשר על חלק מהדברים?
למה את רואה את זה כזהה?

(דיסקליימר: אני חש צורך לציין שכן עשיתי שירות מלא, כלוחם [והייתי בכל מיני מקומות שראיתם אולי רק בחדשות]. זה רק מאוד מאוד מעניין אותי, כי אצלנו בפלוגה למשל, זה הגיע למצב שאחד החבר'ה לא הצליח להתמודד עם המערכת ופשוט דפק לעצמו כדור בראש בעמדת שמירה.)
 

Ondine1

New member
כנל לגבי השירות הצבאי


אני לא רואה את עצמי יוצאת עם מישהו שלא עשה צבא.
אני מכירה אוטיסטים ואנשים שעברו שבץ מוחי ועדיין התגייסו ושירתו כמו גדולים.
 

C l u e

New member
בהחלט מייחסת חשיבות

א-ב-ל, לא תמיד ייחסתי. אני חושבת שיש אנשים שיכולים "להרשות לעצמם" לפסול על סמך קריטריון כלכלי, ויש כאלה שממש לא. לצערי גם הם פוסלים, וחבל.
אני היום בשנה אחרונה של תואר עם פוטנציאל הכנסה די גבוה, גם היום אני מרוויחה בתור סטודנטית משכורת די יפה, אני גרה לבד ומחזיקה אוטו, ואני לא ילדה בת 21 כבר. אז כן, לגיטימי לדעתי לבדוק התאמה כלכלית. לא מוכנה לצאת עם בחור שגר עם ההורים, לא מוכנה לצאת עם בחור בלי רכב או רישיון (אם כי לא אפסול אם זה רק זה, אבל מודה שזה יבאס אותי להיות זאת שנוהגת כל הזמן), לא מוכנה לצאת עם מובטל (אם כמובן זה לא זמני אלא מצב של יותר מכמה שבועות שגם כנראה לא ישתנה) ולא מוכנה לצאת עם סטודנט לפילוסופיה וכו'. במרום גילי אני כבר רואה את העתיד, ובעוד שאני מאמינה גדולה בשוויון וממש לא חושבת שגבר צריך לפרנס אותי או לשדרג את רמת החיים שלי, אני גם ממש אבל ממש לא מתכוונת לממן גבר שלא מתכוון לעשות את זה בעצמו. לא כי הוא הגבר ואני האישה, אלא כי זה פשוט לא מצב נכון או בריא.
 

9צב

New member
אנא הרחיבי על "לא מוכנה לצאת עם

סטודנט לפילוסופיה".
בואי נעשה סנריו מסוים:
יצאת לדייט ראשון עם מישהו. הוא עובד, בואי נגיד, במחסן של ציוד גננות. זה אומר שהוא עושה בחודש בסביבות ה-5,500-6,000 ש"ח.
הוא גם לומד פילוסופיה וספרות מזרחית וגם ארכיאולוגיה, נגיד. כי את שלושת התחומים האלה, הוא מאוד אוהב והוא מרגיש שמתישהו במהלך חייו, זה ישתלם לו, בין אם בתצורה של הרצאות שייתן או שיצטרף למכון מחקר כלשהו. עד אז, אין ממש כסף בעבודות האלה ולא מעט נעשה בהתנדבויות כחלק מלמידה והשתפשפות בתחום.
נגיד שהיה לכם דייט יחסית מוצלח. לא מטורף, לא אדיש אלא בסבבה, ככה באמצע. הוא לא יפה במיוחד או מכוער, משהו ממוצע, אבל הוא נשמע נבון ועם ראש על הכתפיים, יודע לעמוד על שלו וסביר להניח שהוא מרגיש טוב לידך.
לקראת סוף הדייט, עולה שאלת התעסוקה והלימודים. הוא אומר לך את הסכום שהוא מרוויח בערך ומה הוא מתכנן לעשות איתו (נגיד, לטוס לחו"ל בקיץ לחודשיים), בזמן שאת מספרת את מה שאת מתעסקת ואת פוטנציאל ההכנסה הגבוהה.
חישוב מהיר בראשך מעלה את העובדה שאת מרוויחה מעט יותר ממנו כיום (נגיד, 7,000) ובואי נאמר שבסוף התואר, הסכום יעלה לכפול ממה שהוא מרוויח (12,000, נגיד), בעוד הוא ישאר "תקוע" בשכרו הרגיל, למרות ציונים טובים ורצון להתקדם.

כמה את תייחסי לכך חשיבות?
אני לא שואל בציניות או משהו כזה, כי בדיוק העלית את עניין הלימודים. יש לא מעט אנשים שלומדים משהו כי הוא מעניין אותם וכי הם רוצים להתמחות בו והם יודעים שאם הם יגשו למשהו שפחות יעניין אותם, זה אומר להתעורר כול בוקר (סתם דוגמא) לעבודה שלבנאדם לא באמת בא להתעסק איתה.
מה המשקל שתשימי, לחישוב הזה שתעשי לך בראש?
 

ניר4819

New member
הוצאת לי את השאלה מהפה חחחח

אני לא לומד פילוסופיה, אבל אני בהחלט לומד מקצוע לא פרקטי בעליל - קולנוע. ולא התחום המעשי יותר כמו צילום או הפקה, אלא התחום העיוני. החלום שלי, אליו אני חותר ואותו אני גם אגשים, הוא לעסוק במחקר באוני' מצד אחד - ולכן אני עומד להתחיל בדוקטורט שלי בקרוב - ומצד שני ללמד, בין אם באוני' או בתיכון (יש לא מעט חברים שלומדים איתי שזה בדיוק מה שהם עושים). הייתי יכול ללמוד מקצוע יותר פרקטי, אבל שוב - אני לא רוצה. זה לא היה מוסיף לי כלום (מעבר לעניין של עבודה בטוחה - נניח - ומקצוע "ממשי" ביד), והייתי שונא את זה. לא לחינם אתה קורא בעיתונים המון על אנשי עסקים וכדומה, שהחליטו יום אחד לזרוק הכל וללכת לרדוף אחר החלום האמיתי שלהם. אני מראש רודף אחר החלום שלי, ואני מרגיש שהלימודים והידע שאני צובר במהלכם משפרים אותי ונותנים לי יותר ממה שעבודה עם המון כסף הייתה נותנת לי. אני מאושר ומסופק יותר, בקיצור. וזה בעיני העיקר. מה עדיף, להיות אל באנדי שכל יום חוזר הבייתה מהעבודה ומקלל אותה באבי אבות אבותיה
(כאן המקום לציין שנשואים פלוס, בגרסתה המקורית, זה הדבר הכי מצחיק שראיתי בחיים שלי. יש לי את כל הפרקים על המחשב, ואין יום בלי שאני צופה לפחות בפרק-שניים, בשביל ההרגשה הטובה והכיף).
 

9צב

New member
נישואים פלוס זה מעולה, אל באנדי הוא אל!


ושמע, שאלתי אותה את זה כי זה באמת מעניין אותי.
יש לי מקצוע מבוקש שאני עובד בו ולומד אותו. אפשר להתחיל לעבוד בו כבר אחרי שנה ראשונה אבל ברמת העיקרון השנתיים שאחרי כן, מרחיבות את הידע הקיים לרמות מקצועיות אחרות. לא אציין את המקצוע הזה כאן כי יכול מאוד להיות שבגללו יזהו אותי כול מיני אחרים מפורומים אחרים שאני מסתובב בהם בתפוז בכינוי המקורי שלי (זה פיקטיבי, 9צב... צב 9... צו 9...
)
אני מאוד אוהב את המקצוע שלי ובשלב מסוים יודע שתהיה ממנו הכנסה בעבודה פרטית - אך בנתיים, באופן רשמי אני עובד בשני מקומות שונים, אחראי על ציוד וחשבונות אישיים שלי וכ'ו - ובנתיים אני נמצא רק בהפסדים, פחות או יותר. לא מגיע אפילו לאלף ש"ח בחודש וחי בעיקר על מה שנותר לי בעו"ש של הבנק מהשנים שעבדתי בעבודה מסודרת יותר שלא דרשה הכשרה אך הייתה קבועה.

ידעתי שככה זה יהיה והדברים האלה לוקחים זמן, אך רציתי לדעת כמה באמת יפסלו אותי על דברים כאלה, שההכנסה האמיתית מהם מתרחשת בדר"כ רק אחרי שנתיים ראשונות בתחום, כשהן נעות בין כיסוי עלויות להפסדים אצל מי שמתעסק בתחום הזה ורוצה להתמקצע בו. אח"כ, זה מתחיל להסתדר מעצמו לאט לאט.
 

ניר4819

New member
אבל רק שיהיה ברור

אתה נהנה ממה שאתה לומד ומהמקצוע שהוא מקנה לך, נכון? אתה לא סובל כרגע בלימודים, ולא רואה את עצמך סובל ומתענה כשתעבוד במקצוע הזה? ועכשיו שאלה שניה - אם זה היה מקצוע שהיית שונא ולא מרגיש בו סיפוק, האם עדיין היית לומד אותו/עוסק בו, רק מתוך הידיעה שזה יביא לך כסף רב, ובעקבות זה כנראה בת זוג, או שהיית מעדיף ללכת אחרי החלומות שלך, אפילו אם זה אומר ללמוד מקצוע לא פרקטי ולעסוק בעבודות מכניסות פחות, אבל להיות מסופק בדרכים אחרות? מההודעה הקודמת ברור איפה אני נמצא בנושא הזה. אבל אל תראה את השאלה שלי כשאלה שמכוונת לתשובה, תענה בכנות (אבל תזכור שאם תענה לא נכון, תשבור לי את הלב חחחחח. לא, ברצינות, תענה מה שאתה חושב, אפילו אם התשובה לא תמצא חן בעיני).
 

C l u e

New member
הכל תלוי בנסיבות.

קשה לענות על מצב היפוטתי, אבל בגלל שסיפקת יחסית תמונה מלאה אנסה לשער איך הייתי מגיבה:

קודם כל, אני חייבת להגיד שהחיים הם מכלול. לפסול אדם זאת לא נוסחה מתמטית- או שזה עובד או שלא. תיאורטתית, אני יכולה מחר להתאהב בהומלס בן 50 ולהיות הכי מאושרת בעולם איתו. תיאוריה בצד, אני לא מאחלת לעצמי שזה יקרה. אני רוצה בשבילי יותר.

בסיטואציה שתיארת, אני מניחה שהייתי נותנת לקשר צ'אנס. הוא מרוויח את השכר החציוני, אני לא מחפשת שוגר דדי אלא אדם שלא יהיה עלי נטל. אדם שמרוויח 6,000, ומתכוון להמשיך בעבודה ולא להיות מובטל כל החיים שלו- מבחינתי, נכון לעכשיו, זה לגיטימי. אין לי בעיה להיות הצד שמרוויח יותר בזוגיות, ואם נחשוב קדימה קצת- אין לי גם בעיה להיות ההורה העובד בעוד שבן הזוג יהיה ההורה המגדל. גם ככה האינסטינקטים האימאיים שלי רדומים משהו.

א-ב-ל, סטודנט לפילוסופיה בן 28 שגר עם ההורים ועובד בבורגר קינג לדעתי ייפסל על הסף. כמובן שאם יהיה קליק מטורף אני רוצה להאמין שאצליח להתגבר על זה, אבל כל מה שהוא פחות מקליק מטורף (ובוא נודה בזה, 99% מהקשרים הם לא קליק מטורף כמו שרואים בסרטים) כנראה יוביל לפסילה על הסף.

בקיצור, זה הכל שאלה של מכלול. מצב כלכלי גרוע זה עוד נתון אחד שמשוקלל למן משוואה של מראה חיצוני + אינטליגנציה + יחס אלי + תיאום ציפיות + עולם ערכים + כל דבר אחר בערך שישפיע עלי בצורה משמעותית.

אני חושבת שכל עוד בחורה לא מחפשת שוגר דדי, ואני באמת שלא, זה לגיטימי לשקול שיקולים כלכליים, במיוחד בגילאים יותר מאוחרים. כשהייתי בת 21 זה ממש לא היה בראש מעייני. היום זה כן, ואני בכלל לא מתביישת בזה. כמו שלא הייתי רוצה שמישהו ייתפשר עלי (ואני בחורה לא קלה בכלל), כך אני לא רוצה להתפשר. קשר שמתחיל בפשרה הוא בעל פוטנציאל נמוך מאד להצליח, לפחות אצלי. תחושת ההחמצה, ה"יכולתי למצוא יותר טוב", פשוט תחריב את הקשר, אז מה הטעם להיכנס לשם מלכתחילה?

מקווה שזה עונה לך על השאלה.
 
מעולם לא נכלל אצלי בשיקולים. נקודה.

אבל אולי זה קשור מאוד לעובדה שאין לי שום תוכניות להקים משפחה, ולדאוג לעצמי ברמה בסיסית אני יכולה. האמת, גם חברות ובנות משפחה (שכן מתכוונות לעשות שימוש ברחם) לא התעסקו בזה לעולם כשדיברנו על זוגיות (ואנחנו מדברות בצורה גלויה, ואני יודעת שיצא להן לקיים זוגיות חמה עם סוטדנטים בסגנון מדעי הרוח שנתמכים ע"י הוריהם הצנועים בזמן הקרוב.)

מביך לאללה שבכלל צריך להסביר את זה, אישית לא אכפת לי מרמת הכנסה, לא מסתכלת בכלל על עבודה קבועה, אפילו להפך במקרים מסוימים.

יש לי שאלות הרבה יותר חשובות לגבי בחור מאשר האם הוא יכול להתמיד במקום עבודה ומה מדרגת המס שלו. השאלות החשובות עבורי הן האם הגבר רגיש, מכבד, ובעל מודעות עצמית מספיק גבוהה כדי לא לדבר בולשיט

ובהקשר הזה- די כבר לומר לעצמכם "הנשים הן ביצ'יות ולכן אני לבד".
 
תשובה כנה

אם הייתי עובדת אז ממש לא היה אכפת לי, אבל בגלל שאני ספציפית לא ממש מסוגלת לעבוד ולא נראה לי שאני אוכל בעתיד, לא נראה לי שכדאי להיכנס למרכת יחסים ולהיקשר למישהו שהוא גם במצב שלי. בטווח הקצר זה לא משנה, אבל לטווח הארוך יש מראש בעיה שכנראה שאי אפשר לפתור אותה... וזה פשוט מפחיד אותי להיכנס לקשר כזה עם מישהו שאני מראש יודעת שיש לו את אותה בעיה שיש לי. לא יודעת אם אני אפסול מישהו בגלל זה, כי בכל זאת אני בעצמי במצב הזה ככה שיש גבול למה שאני יכולה להרשות לעצמי לבקש, אבל זה בהחלט יפחיד אותי ואני אחשוב הרבה לפני זה. שוב, אם אני הייתי מסוגלת לעבוד בעצמי אז ממש לא היה אכפת לי, אבל שני אנשים במצב הזה זה פשוט לא ממש יכול לעבוד ביחד... :/

לא היה מפריע לי בן אדם שכרגע הוא לא עובד, אם אין לו איזו שהיא בעיה מיוחדת. גם אם הוא עובד זה לא ממש משנה במה, גם אם זה סתם משכורת מינימום או פחות... פשוט הייתי מעדיפה שתהיה לו היכולת לעשות את זה. לימודים וכאלה ממש לא מעניין אותי.

לא אכפת לי שבן אדם לא ישלם עלי כשיוצאים וכאלה, אני גם ככה עד היום שילמתי על עצמי ולפעמים גם על הצד השני, אבל כן יפריע לי בן אדם שמתקמצן על עצמו... או שהוא נמנע מלעשות דברים כדי שאני לא אצפה ממנו לשלם עלי (זה קרה לי וזה ממש מעליב, במיוחד כשגם ככה בכלל לא ציפיתי שישלם עלי).

אם הייתי כבר אוהבת מישהו ונמצאת איתו במערכת יחסים, ופתאום היה קורה לו משהו (נגיד תאונה) והוא לא היה יכול לעבוד יותר, זה בטוח לא היה גורם לי לאהוב אותו פחות או להיפרד ממנו.

לא היה אכפת לי אם בן אדם גר עם ההורים שלו (מבחינה כלכלית זה דווקא נראה לי יותר קל לחסוך כסף כשגרים עם ההורים מאשר כשמוציאים על שכירות), אבל אם בגלל שהוא גר עם ההורים שלו לא הייתי יכולה לבוא אליו הביתה, או אם היה איזה קטע שאסור שההורים שלו יראו אותי, זה כן היה מפריע לי.

בנוגע לרכב, זה לא משהו שחייבים, אבל זה בהחלט יתרון, לא מבחינה כלכלית אלא מבחינת נוחות. כאילו, אם לבן אדם יש רישיון, ורכב (אפילו אם זה רכב שהוא משאיל מההורים), זה הרבה יותר נוח להיפגש. מהניסיון שלי, להיות תלוי באוטובוסים כל הזמן זה ממש מבאס, במיוחד בסופי שבוע. אם לי היו רישיון ורכב אז לא היה אכפת לי. אבל אם אין לו רכב, אז לפחות שיקח אוטובוס לאיזור שלי במידה שווה, ולא רק אני אצטרך לנסוע עד אליו כל הזמן... וגם כדאי שיגור קרוב כמובן.
 

Ondine1

New member
זה תלוי...

אם מדובר באחד שהמצב הכלכלי שלו לא משהו והוא גר אצל ההורים ואין לא אוטו אבל הוא עושה או מתכנן לעשות משהו עם עצמו (לימודים, עבודה, וואטאבר) אז לא אפסול אותו,
אבללל אם מדובר במישהו שהמצב הכלכלי שלו חרא ואין לו שאיפות בחיים והוא מעדיף לא לעבוד או לעבוד כל החיים במשרה פשוטה מאשר לנסות להתקדם בחיים, אז כנראה שלא.
 
מצב כלכלי חשוב לכולנו

אבל לא בקטע של ניצול חלילה!
אלא בקטע של סטטוס חברתי

לדוגמה ; לגבר מגיל מסויים מצופה שיעזוב את הבית ויגור לבד
ומצופה שיהיה לו אוטו או טוסטוס
העיקר שיסע
ושיכול להסיע את בת הזוג
בימנו נהוג שלגבר יהיה אוטו כי אז אפשר לצאת ולבלות ביחד.
 
למעלה