טוב, שקלתי אם לספר את זה
כשהעלו את נושא הרכב. החלטתי שכן.
היה לי רישיון ורכב ונהגתי במשך שנים בסבבה (בערך, הוצאות רכב הן משהו מטורף, ואני חושב שבעלי/ות רכב יסכימו איתי בנושא הזה). ואז, ב-20 בדצמבר 2007, עברתי תאונת דרכים. לא קשה מאד - למרות שהיא הייתה יכולה להיות קשה מאד, ברמת הקטלני - מדובר בהתנגשות חזיתית ביני לבין משאית, ולא ברור לי עד היום איך יצאתי מזה חי, ואפילו בלי פציעה רצינית, רק קצת שריטות - אבל הרכב היה טוטאל לוס. ומאז אני לא נוהג. לא רוצה להיכנס לעמדת הנהג. לא יודע אם מפחד או טראומה מהאירוע - כי הוא בהחלט היה מפחיד נורא. אני אוסיף גם, שבגלל שאני גר בתל אביב, רכב נראה מיותר, פשוט כך - עם בעיות החניה בעיר מצד אחד, והעובדה שיש תחבורה ציבורית לכל מקום בעיר מהצד השני, אתה שואל את עצמך באיזה שלב אם אתה באמת צריך רכב. אם דיברנו על שאלות פרקטיות, זו שאלה כזו, בטח כשאתה גר בתל אביב, בטח עם כמה שהוצאות רכב עולות, בטח עם מחירי הדלק שרק ממשיכים לעלות.
וחשוב לי לומר ולהדגיש, שזה שאין לי רכב וזה שאני לא נוהג היום זה מרצון. אם הייתי רוצה, יש לי די והותר כסף בשביל רכב. אבל בחיי, אני פשוט לא רוצה. אני מרגיש יותר נוח בלעדיו, אני חוסך כסף (וכאן שאלה - האם בן זוג רציני ואחראי הוא לא זה שגם יודע איפה לחסוך, ולא רק איפה להוציא כסף? זה שנוהג בכספו בצורה שקולה ומאוזנת ולא מבזבז אותו סתם, על דברים שתכלס אין לו בהם צורך?), ואני לא מרגיש שהנהיגה חסרה לי. אם אני ארצה, אני יכול תמיד לחדש את הרישיון ולקנות רכב. במצבי הנוכחי, שזה אומר בעיקר בהינתן במקום שבו אני גר ובו אני מבלה את רוב זמני, נראה לי מיותר לחלוטין להחזיק רכב. לא מתבייש בכך, ואם מישהי פוסלת אותי על העניין הזה - זה כבר באמת נראה לי בלתי סביר. כי במקרה הזה, העובדה שאין לי רכב לא מעידה בכלל על מצבי הכלכלי והתעסוקתי וגם לא רצינותי כבן זוג. היא רק מעידה על כך שכרגע אני לא רואה צורך ברכב, ואני לא רוצה רכב. רואה בהחזקתו בזבוז זמן וכסף.
