תגובה
כנראה יש לנו מחלוקת לגבי ההגדרה של "משכילים"\"חכמים", על פי התפיסה המקובלת הם היו מוגדרים מתקופתם כמקובלים, קרי כאלו שהבינו ועסקו בפועל בקבלה בלי כל העיוות וההפרדה שחלו בשלב מאוחר יותר. למעשה, העיוות שחל בזמנינו (או אולי יותר נכון, ההפרדה) בין אלו שכביכול עוסקים בתורה( על כל נגזרותיה ובכללן ההלכה) לבין הקבלה היא המשגה העמוק בתפיסתינו ביהדות בכ- 300 השנה האחרונות וממנה גם ההפרדה השגויה בין הקבלה( שהפכה משום מה זרם מיסטי מופרד) ליהדות ההלכתית "המסורתית". לגבי הרמד"ל, הדגשתי בכוונה את העובדה שהוא גילה ולא כתב את הזוהר, שכן התיאוריה היום ( על פי האקדמיה) שהיא נכתבה ע"י קבוצה רחבה יחסית המכונה "מקובלי גרונה"( בספרד) בערך באותה התקופה ולכן גם על פי התפיסה הישנה שהרמד"ל כתב את הזוהר אינה מדוייקת גם כן...בכל מקרה אני מאמין שהוא כן נכתב במאה ה-2 לספירה ע"י הא"רי , אך נערך ( כנראה ) בשלבים מאוחרים יותר לכדי מתכונתו הנוכחית (כולל תיקוני הזוהר). לגבי הדת המצרית, (כמו גם הישארות הנפש וכיוצאים באלה), הרי שאם נאמין לגישה הטוענת שהקבלה ניתנה לכלל האנושות מראשיתה, הרי אז אין זה אמור לסתור במאומה את ההנחה שמתוכה, קרי מהקבלה התפלגו והתפצלו כל התשתיות הרעיוניות לרסיסים קטנים שהנחנו , ועדיין מנחים, את כלל התורות, התפיסות והזרמים הרוחניים שמלווים את האנושות מראשיתה(אפשר לקרוא להם רוחניות, אשר חלקם יקראו לה פילוסופיה וחלקן ידביקו לה מושגים כמו מטא-פיזיקה ומיסטיקה) השאלה כמובן האם ניתן לראות ברסיסים אלו , שנגזרו מהקבלה, כתורה שלימה ומקיפה או רק עיוותים שנוצרו במהלך הזמן או נגזרות קטנות שמהווות חלק קטן ממנה, מהפזל השלם והמקיף של הקבלה(לא בכדי חלקן מאוד דומות וחופפות זו לזו וקרובות לקבלה). בין כך ובין כך ראוי להבין את הדברים לעומקם ולא לשלול או להסתייג מרעיונות שנראים בתחילה כסותרים זה את זה...