טוב!
"מייאאוו?" נשמעה יללה זדונית בעוד הדובר מהרהר כיצד בדיוק ניתן לאכול עכברוש שכל הנראה, לא היה יותר מערימה של עצמות. "ציפציף?" צייץ העכברוש המורעל בחולשה. ציפציף! אמרה הדמות הקטנה בדחיפות. "מייאאאו!!!" יילל היצור בשביעות רצון משהגיע להחלטה. היה הבזק של שן חדה כשהיצור פער את פיו ובלע את הדמות הקטנה בשלמותה. ציפציף! ציפציף! נשמע ציוץ זועם ממעמקי ביטנו של הטורף. הבעת שביעות הרצון שלו התחלפה בהבעה מוטרדת. העכברוש המורעל הביט כלפי מעלה באומללות, בלי יכולת לעשות דבר. הטורף הביט בו בחשד. הבעה של הירהור עלתה על פניו. הוא הרים את העכברוש בזנבו. "מיייאאאוו!" הוא דרש. "ציפציף," הסביר בשקט העכברוש המורעל. החתול הנהן בקדרות. סוף סוף הוא הבין את מי כרגע אכל. באותו הרגע הבין גם שהוא כבר לא נמצא בצינור החלוד והעתיק, או בארמון, או בכלל בלנקר. מסביבו ומתחת לכפותיו צמח דשא שחור. בינות לגבעולים השחורים ביצבצו פרחים שחורים. הוא הרים את מבטו. הוא נמצא בגן נקי, מטופח ומאוד מאוד שחור. דמות בגלימה שחורה חדלה מגזימת גבעוליו של שיח ורדים שחור והביטה בו בחשד. גריבו הניח את העכברוש הגוסס על העשב והביט בדמות באימה. המצב היה הרבה יותר גרוע ממה שחשב. ציפציף! ציפציף! אמרה הארוחה האחרונה בזעם והתדפקה על דפנות קיבתו. הוא השתעל ופלט את שלד העכברוש העטוי גלימה. הדמות הקטנה החוותה בידיה בתנועה מורכבת, וכשסיימה, אחזה שוב בחרמש קטן. ציפציף, היא אמרה בסמכותיות אל העכברוש המורעל, הניפה את החרמש והורידה אותו במהירות. דמות רפאים של עכברוש, זהה בכל לעכברוש המת, קמה על רגליה. "ציפציף?" אמרה הרוח. ציפציף, אישר השלד בגלימה. השלושה הביטו ברוח מתפוגגת. מוות הסב את מבטו מגופת העכברוש והביט לסירוגין אל הדמות הקטנה בגלימה ואל החתול. הוא לא מצמץ. הוא לא ידע איך. אתה מוכן להסביר לי מה קורה כאן? אמר מוות בשלווה. ציפציף, מוות העכברושים משך כתף בהתנצלות. "מיייאאאו," הוסיף החתול. מוות נאנח. באנה, זה קשה! טוב, עכשיו תיקחו את זה לאן שבא לכם!