עסקית סופ"ש במול ים

[passioneta]

בזמנו כשתומר כבירי היה השף קונדיטור

הפרלינים שם היו מעולים. חבל (ואם היית מזמין קופסא לקחת מה היה קורה? טוב אני לא מתערבת

).

 

[החתולית]

הפרלינים שלהם מצויינים !

 

[פרוטגוניסט]

נקרא מעולה

גם אנחנו היינו לפני כמה שבועות בעסקית צהריים במול ים(הביקורת מתעצלת להכתב) ויצאתי עם מסקנות חיוביות דומות, אם כי לא חשתי שהמנות קטנות מדי.

 

[סבתא רותרות]

אתה צמחוני אוכל דגים?

 

[פרוטגוניסט]

לא. לא בשר ולא דגים

 

[ארצנוהקטנטונת]

בגלל זה היה רווח של כמהשנים בין ביקור לביקור

ממש ביקורת לעניין.
משלמים הון וגם אנחנו לא קיבלנו שום ערך מוסף מלבד הרגשה שהם יודעים מה הם עושים.
היינו לפני בערך שבעה חודשים
היה טעים אך אני צריכה להתאמץ להזכר מה אכלתי וחבל. עולה לי בעייני רוחי רק תמונת הלחם

 

[סבתא רותרות]

"יודעים מה הם עושים", די נדיר במחוזותינו.

תוסיפי לכך יציבות של שנים, חומרי גלם מצויינים, מנות לא מועתקות ומשובטות והנה לך המפתח לאיכות ולהצלחה. גם אני לא תמיד זוכרת הרכב מדויק של המנה העיקרית שם אבל זכורה לי חוייה אכותית וטעימה - מבחינתי - דייני.

 

[ארצנוהקטנטונת]

צודקת בהחלט

וחבל שיש אבל.
הנמל בשבת בצהריים היה עמוס לעייפה עם המוני אנשים יושבי מסעדות בעוד שם היה מקומות פנויים.
אני יודעת שאולי לא לסוג ההמונים האלה הם מכוונים אבל אני בטוחה שלפחות מספר אחוזים מתוכם כן נופלים למשבצת....
ואם אני לא זוכרת מראה מנה (זיכרון צילומי) זה עצוב. אני בדרכ אפילו זוכרת את הצלחת...
אבל שוב שלרגע לא ישמע אחרת היה טעים ואכן יציבות של שנים

 

[pix37]

1+ וזה כל כך עצוב

ההרגשה שברוב המקרים יש לך הרגשה במסעדות (ובעיקר בבתי קפה) שמי שמולך אין לו מושג מה הוא עושה או למה.

שהכל סוג של הצגה וסתם בלי להבין.

תמיד מטריד אותי (אולי אני אפתח על זה פוסט בשרשור ה- OFF) באיזה שלב אתה יכול להגיד לבריסטה / בארמן תודה אבל אני פשוט לא רוצה את הקפה / בירה שאתה מכין / מוזג מאחר וברור שאין לך מושג מה אתה עושה.

 

[ארצנוהקטנטונת]

יש לי 2 דוגמאות בשבילך

ובשתיהן למרות ההערה לא נרשמה התרגשות....

 

[Cafe Latte]

מה זה עוזר אם הם יודעים

מה הם עושים, אבל האוכל פשוט לא זכיר על גבול האנמי/לא טעים? ברור לי שהם שומרים על רמה מסוימת, וכנראה גם מאוד הולך להם בקרב אוכלוסיות מסוימות... אבל לי המקום בעיקר מרגיש מיושן משהו. מצד שני, כאמור, כנראה שהם בכלל לא מכוונים לגילאים שלי.

 

[Cafe Latte]

אכלתי שם לפני כמה זמן

עסקית צהריים עם אמי. הכל היה עשוי טוב, אבל עדין על גבול האנמי. הלחם היה זכור מ א ו ד לטובה.. וכל השאר... פחות. בשילוב עם המחיר הגבוה לעסקית, התפאורה המיושנת (למה לא משפצים שם למען השם?), והאוכל הבלתי זכיר בעליל - לא חזרתי לשם מאז. כשאנחנו סעדנו שם, הקהל היה ברובו מאוד מבוגר; אמי אמרה שזהו אוכל שבהחלט מתאים לקיבה מבוגרת... בקיצור, לא מחמאה גדולה.

 

[סבתא רותרות]

הקהל מבוגר בגלל העלות שסטודנט לא יכול

להרשות לעצמו. קיבה מבוגרת=כיס מבוגר...
עם זאת, לקחתי בפעם האחרונה את בת אחי ובעלה כפינוק לנישואיהם. הם התמוגגו ולא מפסיקים לדבר על הארוחה. רוב המרכיבים היו חדשים להם, טעמו מהם בסקרנות וכבר ביקשו עוד פעם.

 

[Cafe Latte]

גם נכון.

אבל גם אני יכולה להרשות לעצמי לאכול שם מדי פעם .. ובוחרת פעם אחת פעם שלא.
לא היה שום דבר בארוחה הבודדת שאכלתי שם, שיגרום לי בעתיד לרצות לחזור ולטעום מזה שוב .. אולי רק הלחם

 

[סבתא רותרות]

לגיטימי לגמרי.

 

[קאוואזורי]

המסעדה שחזרתי וסעדתי בה הכי הרבה

בשני עשורים וחצי של ביקורים בישראל היא מול ים.
אנשים עם הרבה כבוד למקצוע, לחומרי הגלם ולמוצר הסופי שהם מגישים.
הלוואי שהיו עוד ...

 

[יויו13]

 

[foofoo77]

אכלתי שם פעם אחת

היה נחמד אני לא אוהבת לשלם 300₪ לראש על נחמד.
במחיר כזה אני צריכה לצאת עם חוויה שאני אזכור אותה יותר מזה שההיי לייט של הארוחה היה הלחם המצויין.

 

[Czerniak]

קצת באיחור

אבל פטרוס בלונדון של גורדון רמזי. חווית אכילה של שעתיים וחצי, בנוסף לשלוש המנות בעיסקית, גם פתיח, קינוח אחרי הקינוח, ועוגה קטנה לגברת הביתה. שירות מוקפד ביותר והכל ב- 35 פאונד לאדם. (165 ש"ח - אם תעשו חישוב כולל הקינוח זו עיסקית זולה בהרבה ממול ים). כוכב מישלן אחד. שתי רמות מעל מול ים. לא מתחבר לרעיון שמול ים הייתה מתברגת עם כוכב.

 

[salo22]

היה פה דיון בנושא בעבר

וכתבתי שיש מסעדות באירופה וארה"ב עם כוכב אחד ואכלתי בהן ואח"כ אמרתי WTF. גם חושב שמול ים היו צריכים לחדד עניינים כדי להיות מישלן רציני ובעיקר משתלם מאוד (כמו הדוגמא שהבאת), אבל יודעים שם טוב מאוד במטבח מה עושים.. יש לפה ולשם, כמובן שגם ארוחות מישלניות שמול ים לא הייתה יכולה להתמודד איתן.