תראי...
אני מגיבה פה דוקא בגלל שאני לא מסוגלת ולא רוצה לשפוט אותך. אני אמא לילד אחד וכרגע בהריון שני ובכל זאת ואולי בגלל זה אפילו, לא מרגישה שאני במקום שמסוגל לשפוט אותך על מה שאת מרגישה. אני במשך שנים ארוכות! לא רציתי לשמוע על ילדים. לא רציתי הריון, לא לידה, לא לילות בלי שינה, לא לוותר על מה שאני עושה, לא על הזמן הפנוי שלי והרשימה עוד ארוכה ארוכה... הייתי בטוחה שזה לתמיד, שזו ההחלטה שלי והיא לא תשתנה. במילה אחת - טעיתי. דוקא בגלל שלא ניסיתי להצדיק את עצמי כל הזמן ולא הייתי עסוקה במלחמה הזו אלא פשוט חייתי את חיי - לא פחות מ 9 שנות נישואין, שבהן שנינו לא רצינו ילדים. נהניתי ממה שעשיתי - טיילתי לבד וטיילתי עם בן זוגי, למדתי, עבדתי, שוב טיילתי, אהבתי מאוד את החיים שהיו לי ובכל זאת, לאט לאט התחיל לצוץ בי גם צורך אחר. ממקום אחר. אני חושבת שזה התחיל כשהפכתי לדודה. פתאום פחות סלדתי מילדים. פתאום יכולתי להתחיל לראות גם את היופי. זה הלך והתחזק - הצורך הזה, וחייתי איתו עוד תקופה ארוכה עד שהחלטתי שאני רוצה להכניס את הדבר הזה לחיים שלי. שאני רוצה לחוות אותו, שאני לא רוצה לסיים את חיי בלי לחוות מהי אימהות. כמובן שאני כותבת כאן את קצה קצהו של התהליך מפאת קוצר היריעה , ואני מקווה שמשהו הצלחתי להעביר. היום כפי שכתבתי אני אם לפעוט והשני בדרך... לא יכולה לומר לך שקל. לא ההריון, לא הלידה וממש ממש ממש לא ההורות. זה תהליך, בחלקו זה מאבק יומיומי, אבל זה ממלא אותי בכל רגע באהבה ובאושר שלא ידעתי כמותם מעולם ולי זה שווה את כל המאמצים. התחושה של להיות מלאה באהבה כל כך גדולה ולא תלויה בדבר ולקבל ממנה מנות גדושות בחזרה הוא משהו שלא נמצא בהרבה מקומות בעולם שלנו. הוא כן נמצא בקשר בין אמא לילד/ה שלה. וזה מופלא בעיניי. לכן אני מברכת על כל יום. על כל יום שהיה לי לפני שהפכתי לאם ושחוויתי דברים שהיום אני לא מרשה לעצמי, ועל כל יום מאז שהפכתי לאם - שמאפשר לי לחוות דברים שלא יכולתי לחוות לפני כן. מה שאני רוצה לאחל לך, מעומק הלב, הוא שתהיי מאושרת. וגם - שלא תסגרי את הלב אף פעם. כי לפעמים דברים קורים ואנחנו משתנים, והמציאות משתנה והצרכים משתנים, והכי חשוב בעיניי זה להיות קשובה לשינויים האלה וללכת איתם. את לא רוצה ילדים. קחי את זה כמו שזה. נכון לעכשיו. לא ניתן לדעת מה יהיה בעתיד. אם זה יהיה הצורך שלך גם בעתיד, לכי עם זה גם אז. כי רק את יודעת מה את רוצה ולא רוצה להביא אל חייך. שלך, ורדוש.
אני מגיבה פה דוקא בגלל שאני לא מסוגלת ולא רוצה לשפוט אותך. אני אמא לילד אחד וכרגע בהריון שני ובכל זאת ואולי בגלל זה אפילו, לא מרגישה שאני במקום שמסוגל לשפוט אותך על מה שאת מרגישה. אני במשך שנים ארוכות! לא רציתי לשמוע על ילדים. לא רציתי הריון, לא לידה, לא לילות בלי שינה, לא לוותר על מה שאני עושה, לא על הזמן הפנוי שלי והרשימה עוד ארוכה ארוכה... הייתי בטוחה שזה לתמיד, שזו ההחלטה שלי והיא לא תשתנה. במילה אחת - טעיתי. דוקא בגלל שלא ניסיתי להצדיק את עצמי כל הזמן ולא הייתי עסוקה במלחמה הזו אלא פשוט חייתי את חיי - לא פחות מ 9 שנות נישואין, שבהן שנינו לא רצינו ילדים. נהניתי ממה שעשיתי - טיילתי לבד וטיילתי עם בן זוגי, למדתי, עבדתי, שוב טיילתי, אהבתי מאוד את החיים שהיו לי ובכל זאת, לאט לאט התחיל לצוץ בי גם צורך אחר. ממקום אחר. אני חושבת שזה התחיל כשהפכתי לדודה. פתאום פחות סלדתי מילדים. פתאום יכולתי להתחיל לראות גם את היופי. זה הלך והתחזק - הצורך הזה, וחייתי איתו עוד תקופה ארוכה עד שהחלטתי שאני רוצה להכניס את הדבר הזה לחיים שלי. שאני רוצה לחוות אותו, שאני לא רוצה לסיים את חיי בלי לחוות מהי אימהות. כמובן שאני כותבת כאן את קצה קצהו של התהליך מפאת קוצר היריעה , ואני מקווה שמשהו הצלחתי להעביר. היום כפי שכתבתי אני אם לפעוט והשני בדרך... לא יכולה לומר לך שקל. לא ההריון, לא הלידה וממש ממש ממש לא ההורות. זה תהליך, בחלקו זה מאבק יומיומי, אבל זה ממלא אותי בכל רגע באהבה ובאושר שלא ידעתי כמותם מעולם ולי זה שווה את כל המאמצים. התחושה של להיות מלאה באהבה כל כך גדולה ולא תלויה בדבר ולקבל ממנה מנות גדושות בחזרה הוא משהו שלא נמצא בהרבה מקומות בעולם שלנו. הוא כן נמצא בקשר בין אמא לילד/ה שלה. וזה מופלא בעיניי. לכן אני מברכת על כל יום. על כל יום שהיה לי לפני שהפכתי לאם ושחוויתי דברים שהיום אני לא מרשה לעצמי, ועל כל יום מאז שהפכתי לאם - שמאפשר לי לחוות דברים שלא יכולתי לחוות לפני כן. מה שאני רוצה לאחל לך, מעומק הלב, הוא שתהיי מאושרת. וגם - שלא תסגרי את הלב אף פעם. כי לפעמים דברים קורים ואנחנו משתנים, והמציאות משתנה והצרכים משתנים, והכי חשוב בעיניי זה להיות קשובה לשינויים האלה וללכת איתם. את לא רוצה ילדים. קחי את זה כמו שזה. נכון לעכשיו. לא ניתן לדעת מה יהיה בעתיד. אם זה יהיה הצורך שלך גם בעתיד, לכי עם זה גם אז. כי רק את יודעת מה את רוצה ולא רוצה להביא אל חייך. שלך, ורדוש.
