פגוש בדב שכול
New member
ברשותך,
עשית סלט. א. ודאי שאני טוען שהכל מעוצב והכל נברא מכח עליון. ואולם לא כל הוכחה נקראת הוכחת *עיצוב*. הוכחת עיצוב, דהיינו עיצוב תבוני, היא הוכחה מאיבר כלשהו, מערכת גנים כלשהי, קומפלקס חלבונים כלשהו, המורכב מאלפי תת רכיבים מורכבים, ואשר כל תת רכיב בו, במיקומו, באופן עיצובו המרחבי, באופן עיצובו הכימי, באופני בקרתו ובאפני שיתוף הפעולה שלו עם שאר הרכיבים, אשר כל אלו מכוונים בדיקנות מזהירה ומהווים יחדיו יחידה פונקציונלית, תכליתית מבונה ומעוצבת, עיצוב תבוני, ולמעשה - אלוקי. זוהי טענת עיצוב וכמוה יש לי מליארדים. אבל טענת האינטרונים אינה כזו. אינני יודע מה ראתה החכמה עליונה להנחיל מין branch site אחד למין אחד ואחר לאחר, איני יודע למה זה טוב וכיצד שינוי זה מעוצב יותר. אני יודע רק שזה שינוי שאינו קורה באופן רנדומאלי. אם במין האב, היו נניח 50000 גנים, ומתוכם רק 1000 גנים שבהם ה splice site הוא GTGAGT , לא יתכן שבמין הבן, הקרוב אליו יהיו 7000 גנים בעלי splice site מטיפוס GTGAGT. אין שינויים רנדומאליים כאלו. די לנו במה שהשתנו כמה גנים פונקציונאליים ממין למין, שנוספו כמה גנים, השתנו כמה גנים, נחסרו כמה גנים, אין שינויים בכפולות זהות באלפי מקומות יכולים להתרחש רנדומאלית במעבר ממין למין. ולא רק ממין אחד לשני אלא בין כל המינים לכולם כפי שעולה מהטבלה בראש השרשור, ולא רק בפקטור אחד GTGAGT של ה splice site אלא גם ב branch site וגם מי יודע במה עוד. ב. "נראה סביר למדי שגם העוסקים בנושא מחזיקים בתיאוריה הזו. האם יש להם פיתרון שאינו ידוע לך, או שאתה מחביא אותו מאיתנו? אולי. אני אנסה לחשוב או למצוא פתרון." ---------- תסלח לי, אין צורך כלל להכנס לאלפי השגיאות בתסריט שלך. הבעייה הדיפלואידית קיימת. הרי סוף סוף זה מה שנאמר באותו שקף - "אלל חדש שמתקבל ע"י מוטציה יעלם מהר מאוד ממאגר הגנים" שנן לך זאת 100 פעם והמשך לקרא. ולא זו בלבד אלא אף חושב סיכוי שרידתו - 2 חלקי N. כאשר N הוא מספר הדורות מאז באה אותה מוטציה לעולם ואשר סיכוייה לשרוד פוחתים במהירות מדור לדור. וכל הפלפול שלך אינו מצילה כלל. ואף נשאלה שם שאלה, כפי שהבאת - אם כן איך אללים נדירים אינם נעלמים? לדוגמא אלל של ססטיק פיברוזיס או של לבקנות וכיוצא באלו, ועל זה מהם עונים? שבאחוז נמוך מהלידות, חוזרת אותה מוטציה מדור לדור. דהיינו - אם נניח מאית אחוז מהאנושות הם לבקנים, אז זה שהאחוז הקטן הזה נשמר לאורך ההסטוריה הוא לא משום שהלבקנים מורישים את המוטציה שלהם אלא משום שזו מוטציה שדרכה לחזור באותו אחוזון בכל דור. וכל זה טוב ויפה לגבי מדוע אין אללים נדירים נעלמים. אבל זה אינו תופס כלל לגבי א ב ו ל ו צ י ה - התפתחות, צבירת מוטציות, צבירת גנים שלמים, קפיצת גנים. מילא אם לא ידענו על הבעייה הזו, והתעלמנו מכל הקושיות שכבר הבאתי בנוגע למערכת קולטני ההרחה, היינו אומרים שהכל התחיל מגן קולטן אחד שקפץ, הורש לצאצאים, היה נייטרלי בתחילה, רכש מוטציות במשך הדורות ונעשה קולטן חדש, ושוב קפץ, וכן הלאה עד שנוצרו 1000 קולטנים כאלו. אבל עתה זכינו להבין - קולטן שקופץ הוא אלל חדש. אותו יצור דיפלואידי שקפץ לו קולטן, מכיל כרומוזום נוסף, שבו לא קפץ אותו קולטן. הוא לא בהכרח יוריש את הקולטן הקופץ לצאצאיו ואלה מהם שכן ירשו אותו, לא בהכרח יורישוהו לצאצאיהם וסיכוייו לשרוד בכלל הולכים וקטנים מדור לדור, שלא לדבר על להתפשט על האוכלוסיה או להספיק להגות מוטציות טרם יעלם. וזוהי הקושיה מהדיפלואידים ואתה עירבבת אותה עם עניין האינטרונים. קושיית האינטרונים היתה משמרים וכמדומני הם הפלואידים. ולצורך העניין שיהיו הפלואידים מצידי ואין צורך להכביד עליהם את עניין הדיפלואידים. כל הפלפול שלך כאן היה להציל אינטרון בודד מהכחדתו. קח חינם, אין הכחדה דיפלואידית בשמרים, ניצל לך האינטרון - הקושיה היא מאלף מופעים של אותו פקטור, באלף גנים שונים, שהשתנו בהתאמה, ממין למין באותה משפחה. שתי בעיות אם כן לפניך - 1. בעיית החזרה המתואמת אלפי פעמים על אותו שינוי, בגנים נפרדים, במעבר ממין למין. 2. בעיית הדיפלואידים ודינו של כל גן קופצני בהם, כל אלל מוטציוני חדש - להעלם. ולאחר שתבין את חומרת כל אחד מהן בפני עצמה, נסה להתמודד עם עניין רצפי ה Alu באדם, והבן שהיא כוללת את שתי הבעיות במלוא הדרן ובשיא חומרתן, ועוד פי כמה כשמדובר בכ 4-7 מליון שנה כולה. "הערה בעניין זה. גוף האדם אינו בדיוק כמו תוכנית מחשב מעשה ידי אדם" ----- לא השוותי את גוף האדם למחשב. השוותי את המודלים שבונה מתכנת או בונה מדען, למודל שבונה אבולוציונר. המודל של המתכנת או המדען, מורץ ומנוסה מיד בשטח. המודלים של האבולוציה נשארים תמיד בעולם הלימבו. ואדרבה, מי שאינו מורגל לדבג את המודלים שלו בשטח, וחי כל ימיו בעולם הלימבו - אחריתו מי ישורנה.
עשית סלט. א. ודאי שאני טוען שהכל מעוצב והכל נברא מכח עליון. ואולם לא כל הוכחה נקראת הוכחת *עיצוב*. הוכחת עיצוב, דהיינו עיצוב תבוני, היא הוכחה מאיבר כלשהו, מערכת גנים כלשהי, קומפלקס חלבונים כלשהו, המורכב מאלפי תת רכיבים מורכבים, ואשר כל תת רכיב בו, במיקומו, באופן עיצובו המרחבי, באופן עיצובו הכימי, באופני בקרתו ובאפני שיתוף הפעולה שלו עם שאר הרכיבים, אשר כל אלו מכוונים בדיקנות מזהירה ומהווים יחדיו יחידה פונקציונלית, תכליתית מבונה ומעוצבת, עיצוב תבוני, ולמעשה - אלוקי. זוהי טענת עיצוב וכמוה יש לי מליארדים. אבל טענת האינטרונים אינה כזו. אינני יודע מה ראתה החכמה עליונה להנחיל מין branch site אחד למין אחד ואחר לאחר, איני יודע למה זה טוב וכיצד שינוי זה מעוצב יותר. אני יודע רק שזה שינוי שאינו קורה באופן רנדומאלי. אם במין האב, היו נניח 50000 גנים, ומתוכם רק 1000 גנים שבהם ה splice site הוא GTGAGT , לא יתכן שבמין הבן, הקרוב אליו יהיו 7000 גנים בעלי splice site מטיפוס GTGAGT. אין שינויים רנדומאליים כאלו. די לנו במה שהשתנו כמה גנים פונקציונאליים ממין למין, שנוספו כמה גנים, השתנו כמה גנים, נחסרו כמה גנים, אין שינויים בכפולות זהות באלפי מקומות יכולים להתרחש רנדומאלית במעבר ממין למין. ולא רק ממין אחד לשני אלא בין כל המינים לכולם כפי שעולה מהטבלה בראש השרשור, ולא רק בפקטור אחד GTGAGT של ה splice site אלא גם ב branch site וגם מי יודע במה עוד. ב. "נראה סביר למדי שגם העוסקים בנושא מחזיקים בתיאוריה הזו. האם יש להם פיתרון שאינו ידוע לך, או שאתה מחביא אותו מאיתנו? אולי. אני אנסה לחשוב או למצוא פתרון." ---------- תסלח לי, אין צורך כלל להכנס לאלפי השגיאות בתסריט שלך. הבעייה הדיפלואידית קיימת. הרי סוף סוף זה מה שנאמר באותו שקף - "אלל חדש שמתקבל ע"י מוטציה יעלם מהר מאוד ממאגר הגנים" שנן לך זאת 100 פעם והמשך לקרא. ולא זו בלבד אלא אף חושב סיכוי שרידתו - 2 חלקי N. כאשר N הוא מספר הדורות מאז באה אותה מוטציה לעולם ואשר סיכוייה לשרוד פוחתים במהירות מדור לדור. וכל הפלפול שלך אינו מצילה כלל. ואף נשאלה שם שאלה, כפי שהבאת - אם כן איך אללים נדירים אינם נעלמים? לדוגמא אלל של ססטיק פיברוזיס או של לבקנות וכיוצא באלו, ועל זה מהם עונים? שבאחוז נמוך מהלידות, חוזרת אותה מוטציה מדור לדור. דהיינו - אם נניח מאית אחוז מהאנושות הם לבקנים, אז זה שהאחוז הקטן הזה נשמר לאורך ההסטוריה הוא לא משום שהלבקנים מורישים את המוטציה שלהם אלא משום שזו מוטציה שדרכה לחזור באותו אחוזון בכל דור. וכל זה טוב ויפה לגבי מדוע אין אללים נדירים נעלמים. אבל זה אינו תופס כלל לגבי א ב ו ל ו צ י ה - התפתחות, צבירת מוטציות, צבירת גנים שלמים, קפיצת גנים. מילא אם לא ידענו על הבעייה הזו, והתעלמנו מכל הקושיות שכבר הבאתי בנוגע למערכת קולטני ההרחה, היינו אומרים שהכל התחיל מגן קולטן אחד שקפץ, הורש לצאצאים, היה נייטרלי בתחילה, רכש מוטציות במשך הדורות ונעשה קולטן חדש, ושוב קפץ, וכן הלאה עד שנוצרו 1000 קולטנים כאלו. אבל עתה זכינו להבין - קולטן שקופץ הוא אלל חדש. אותו יצור דיפלואידי שקפץ לו קולטן, מכיל כרומוזום נוסף, שבו לא קפץ אותו קולטן. הוא לא בהכרח יוריש את הקולטן הקופץ לצאצאיו ואלה מהם שכן ירשו אותו, לא בהכרח יורישוהו לצאצאיהם וסיכוייו לשרוד בכלל הולכים וקטנים מדור לדור, שלא לדבר על להתפשט על האוכלוסיה או להספיק להגות מוטציות טרם יעלם. וזוהי הקושיה מהדיפלואידים ואתה עירבבת אותה עם עניין האינטרונים. קושיית האינטרונים היתה משמרים וכמדומני הם הפלואידים. ולצורך העניין שיהיו הפלואידים מצידי ואין צורך להכביד עליהם את עניין הדיפלואידים. כל הפלפול שלך כאן היה להציל אינטרון בודד מהכחדתו. קח חינם, אין הכחדה דיפלואידית בשמרים, ניצל לך האינטרון - הקושיה היא מאלף מופעים של אותו פקטור, באלף גנים שונים, שהשתנו בהתאמה, ממין למין באותה משפחה. שתי בעיות אם כן לפניך - 1. בעיית החזרה המתואמת אלפי פעמים על אותו שינוי, בגנים נפרדים, במעבר ממין למין. 2. בעיית הדיפלואידים ודינו של כל גן קופצני בהם, כל אלל מוטציוני חדש - להעלם. ולאחר שתבין את חומרת כל אחד מהן בפני עצמה, נסה להתמודד עם עניין רצפי ה Alu באדם, והבן שהיא כוללת את שתי הבעיות במלוא הדרן ובשיא חומרתן, ועוד פי כמה כשמדובר בכ 4-7 מליון שנה כולה. "הערה בעניין זה. גוף האדם אינו בדיוק כמו תוכנית מחשב מעשה ידי אדם" ----- לא השוותי את גוף האדם למחשב. השוותי את המודלים שבונה מתכנת או בונה מדען, למודל שבונה אבולוציונר. המודל של המתכנת או המדען, מורץ ומנוסה מיד בשטח. המודלים של האבולוציה נשארים תמיד בעולם הלימבו. ואדרבה, מי שאינו מורגל לדבג את המודלים שלו בשטח, וחי כל ימיו בעולם הלימבו - אחריתו מי ישורנה.