s h o o s h a
New member
ולהפוך פנטזיה לחלום רגיל? לא תודה
פנטזיות
- פותח הנושא אש אש
- פורסם בתאריך
s h o o s h a
New member
אפשר להצטרף?
כל הדיבורים האלו על פנטזיות גרמו לי
כל הדיבורים האלו על פנטזיות גרמו לי
s h o o s h a
New member
מה? מי? איפה??????????
s h o o s h a
New member
הפנטזיה המינית גדולה יותר אצל נשים
מי ביקש חומר מקצועי ולא קיבל?
דעה אחרת בעקבות מאמרה של יפה רזיאל על הספר לוהט ומטריד - חלק 1 מאת: יוספה לאתר האינטרנט נשים ברשת (נש"ר) התודעתי רק לאחרונה. אני נהנית לדפדף בדפים השונים והיטב מורגש כי נשעה מאמץ לספק לקהילת הנשים המוצאות דרכן לרחבי האינטרנט בית משל עצמן, בשפה המוכרת להן והעוסק בתכנים המעניינים אותן. במאי השנה התפרסם באתר מאמר, ראיון של יפה רזיאל עם טלי נתיב, מתרגמת ספרה החדש של וונדי דניס "לוהט ומטריד" בנושא זוגיות, מין ותפקידי המינים. אני כבר לא כל כך צעירה (כמה נורא הצורך להודות בכך) אולם אני עדיין לא מצליחה להבין מדוע ספרים, מחקרים, פרסומים כאלו בנושא יחסי גברים ונשים מתפרסמים בעיקר בארצות הברית, לפחות ככל הידוע לי. האם אין הסיבה גישה לא לגמרי בריאה של נשים מסוימות שם, הזקוקות באופן נואש להוכחה לכאורה לגבי היותן שוות לגברים בחיים האישיים היום יומיים? מעולם לא הצלחתי להבין את החיטוט האובססיבי הזה, את ההתעניינות הבלתי פוסקת בביצועי המיטה של אחרים, את הקביעה של מותר, אסור, רצוי ושאינו רצוי. כל מי שמעורה, ולו במקצת, בהתייחסות של עיתונות בארצות אחרות לחייהם הפרטיים של אישי ציבור באירופה יודעת, כי פרשה מסוגה של "פרשת מוניקה לוינסקי" לא הייתה יכולה להתרחש שם. לנשיא צרפת הייתה מאהבת, שילדה לו בת. אשתו ידעה, העיתונות ידעה אולם איש לא התייחס לעניין כי חייו הפרטיים של אדם נתפשים כמנותקים מחייו הציבוריים. רק שהתחיל הנשיא לקחת אתו את בתו, בגיל למעלה מ 20 לאירועים פומביים, זכתה הבת להתייחסות ציבורית. טלי נתיב מציעה את תפישת עולמה כיצד גברים מסתכלים על נשים, על יכולתן הרגשית, על המשותף להן, על הכתף התומכת שהן מציעות אישה לרעותה. אין בכך שום חידוש, כפי שאין לי שום ספק שמרביתם של הגברים, שרמתם האישית נאותה, מכירים ביתרונות הגישה הרגשית של האישה. אפילו בעולם העסקים הדבר מקבל ביטוי לאחרונה, כאשר יותר ויותר מפעלים ועסקים שמים את הדגש במבחני קבלה לעבודה על יכולת של אינטליגנציה רגשית. זאת רק שאלה של זמן עד שהגישה של חשיבות הרגש תהפוך לדומיננטית. באותו מאמר ושלא לציטוט מספרת טלי נתיב כי ראיינה פעם גבר המדמיין את האישה שגברה עליו בהישגיות במשרד כאשר "איזה גבר דופק אותה ומעמיד אותה במקום." זה כל כך עלוב, שממש אין מילים כדי לתאר את תפישת עולמו של אותו גבר. מה הפלא שהוא מפגר בהתקדמותו אחרי אותה אישה. הרי עצם המחשבה לפיה הגבר "דופק" את האישה מראה את מחשבתו המעוותת, לפיה האישה בסך הכל מכשיר לסיפוקו של הגבר, "הנושא במלאכה" לסיפוק צרכיה. רק המחשבה על אותו גוף, קרוב לודאי בעל משקל עודף, מתנשף, מזיע, מתאמץ בכל כוחו לגרום (לי או לך, הקוראת) מה שהוא סבור שניתן לכנות "תענוג" מעוררת מה שהוא שבין גיחוך לבין בחילה. במאמר מוסגר: כל מדריך לענייני מין יודע לציין, כי האנטומיה של האישה היא כזאת, שמירב הגירוי המיני מושג כאשר אנו רוכבות על הגבר. את התנוחה הלא טבעית של אישה על גבה המציאו באירופה של ימי הביניים, לשם קיבוע עליונותו של הגבר. ההוכחה לכך היא, שתנוחה זאת לא הייתה ידועה במקומות אחרים בעולם ובצדק היא קיבלה את השם "תנוחת המיסיונרים", שהיו הראשונים "שהדגימו" אותה בארצות אליהן הגיעו. בשפה האנגלית אין הבחנה בין המינים, מבחינה ביצועה של פעולה כל שהיא. לפיכך, יחסי מין, המתוארים באותה מילה מפורסמת בעלת 4 אותיות הם ניטרליים לחלוטין מבחינת מי עושה מה ולמי.
מי ביקש חומר מקצועי ולא קיבל?
s h o o s h a
New member
הפנטזיה המינית גדולה יותר אצל נשים
דעה אחרת בעקבות מאמרה של יפה רזיאל על הספר לוהט ומטריד - חלק 2 כל הדברים שנאמרו עד לכאן היו בבחינת הקדמה, לאותו חלק בו מעלה המחברת האמריקאית את עניין הפנטסיות המיניות שלה, כאשר היא מבהירה מיד שממש לא חייבים לממש אותן, אבל אם נרצה או לא, הן חבויות במעמקים אצל כולנו. להדגמה, המחברת מרחיבה ומתארת פנטסיה מסוימת משל עצמה ומעידה על עצמה כי פנטסיה זאת אינה מקורית במיוחד וכי, איך אפשר אחרת, אינה "פוליטיקלי קורקט." מה היא פנטסיה: אותו רצון לבצע דבר מה, שבגלל סיבות אישיות, בשום פנים ואופן לא סיבות חיצוניות, אנו נמנעות (ונמנעים) מלהגשים. האם נסיעה לחצי שנה לדרום אמריקה נחשבת פנטסיה? לא, כי תמורת כמה אלפי דולרים ניתן לבצע את הדבר. יתכן, כי אין לנו את האמצעים הכספיים לכך, אלא שבמקרה זה מדובר בדבר מה שנמנע מאתנו להשיג עקב מגבלות שאינן תלויות בנו. האם רצונה של המחברת לקיים יחסי מין בו-זמנית עם מספר גברים הוא בחזקת פנטסיה? רבות מבינינו תענינה בחיוב, אולם לדעתי התשובה שלילית. מה מפריע לכל אחת מאתנו "לגייס למשימה" מספר גברים, לחגוג אתם אחר צהרים ארוך ומענג ולסיים את האירוע עייפה אך מרוצה? סבורני, כי כל הקוראות של מאמר קטן זה תסכמנה, כי אחד מחלומותיו השכיחים של הגבר המצוי הוא למצוא עצמו במיטה עם שתי נשים. באותה מידה ברור לכולנו, כי הרצון הזה של הגבר המצוי אינו מסוגל לעמוד במבחן המציאות, בגלל המגבלה הביולוגית של הגברים על מספר הפעמים שביכולתם לקיים יחסי מין מלאים בפרק זמן נתון. לנו אין מגבלה כזאת והמגבלה היחידה היא זאת שאנו מטילות על עצמנו והנובעת מתוך פנימיותנו, עכבות, חינוך, דעות קדומות על "נכון" ועל "שאינו נכון". מאחר ואני עוסקת בנושא של "נכון" או "לא נכון" הרי שהמחברת מציינת כי הפנטסיה שלה אינה "פוליטיקלי קורקט." זה ממש לא יאומן: האם היא מפנטזת דבר מה שאינו חוקי? פוגע בסדר הציבורי? מה למקובלות חברתיות ולצנעת חדר המיטות הפרטי של כל אחת ואחת מאתנו? הרי שופט עליון חיים כהן, בימים שהיה היועץ המשפטי לממשלה (כמדומני בסוף שנות החמישים) קבע, כי למדינה אין עניין בחדרי המיטות של אזרחיה אם מתמלאים שלושה תנאים מצטברים: המעשה נעשה בין בוגרים, בהסכמה הדדית, בצנעה. קביעה זאת התייחסה ליחסי מין הומוסקסואליים בין גברים אולם על אחת כמה היא תקפה ליחסי נשים וגברים. מה גדול המרחק בין גישה ליברלית זאת למה שנעשה לנשיא קלינטון שכל "פשעו" היה העניין שגילה בבחורה צעירה בת 22. בקשה לי אליכן הקוראות: מי שלא רוצה בחור צעיר בן ,22 שתקום. כולן קמו? קרוב לודאי. מי שגם מימשה את רצונה זה שתקום שנית? אף אחת לא קמה? גם כן קרוב לודאי. הפנטסיה של המחברת עוסקת באינוסה על ידי קבוצה של לוחמים מונגוליים (ג` ינגיס חאן?). אני מבינה היטב כי קשה למצוא לוחמים מונגוליים בארה"ב, אולם אם היא תתרגם זאת לשפה מודרנית של קבוצת אנשי עסקים בחליפות ג` ורגיו ארמני, מה הבעיה? אני גם מפקפקת אם וכאשר היא תמצא לוחמים מונגוליים בארה"ב הם יסכימו לשתף פעולה: הם יחששו לגורל רשיון העבודה Green card שלהם. במקומות רבים מני ספור קיימים מועדונים לחילופי זוגות. ידוע לי על קיומו של מועדון כזה בפריס, מאחורי jardin des plantes אליו הולכות נשים, עם או בלי בן או בת זוג, לצורכי בילוי הכולל מין. סיפרה לי אישה כבת 40 שבקרה שם, כי היא בילתה בחדר צדדי עם מספר כזה של גברים שבתנאים רגילים אף אחת מאתנו לא מכניסה למיטתה במשך מספר שנים. את הסיכום המורלי של התנהגותה היא מיצתה במילים באנגלית: I was naughty או "הייתי שובבה". לימים היא חזרה לאותו מקום. אני חייבת לציין, כי תיאור ההתרחשות לא היה מסוגל להשאיר אף אחת שוות נפש. מה אני מנסה להגיד: עניין הפנטסיות הוא דבר בר מימוש, בחלק גדול של המקרים. עניין "פוליטיקלי קורקט" הוא מוסכמה חברתית, פעם כך ופעם אחרת. מאד מתקבל על הדעת, כי העניין התפתח כל כך בארצות הברית עקב "גלישה" מוגזמת של גברים להתנהגות שהפכה להיות בלתי נסבלת וזאת תגובת הנגד של נשים, הנתמכת בחוקי המדינה. על האפשרות "לעשות מכה" בתביעת פיצויים שכל כך קשה לגבר להתגונן בפניה אין צורך להכביר במילים. חזרה לעניין הפנטסיות: למי מאתנו לא היו פנטסיות מיניות? קרוב לודאי שלכולנו. למי מאתנו עדיין יש פנטסיות מיניות? קרוב לודאי לאלו מאתנו שאין להן עם מי לממש את רצונן ושאיפותיהן במיטה, כך שהרצון הבלתי ממומש הופך להיות פנטסיה במקום להיות חלק מהפעילות המינית השגרתית של כל אחת ואחת. קיימת איזו שהיא אמונה טפלה, כי חובתו של הגבר להביא את האישה לכלל אורגזמה. מדוע הדבר? וכי אין כל אחת ואחת מאתנו מסוגלת לדאוג לעצמה? מה הבושה להגיד לגבר (להגיד, לא לבקש): כך תעשה וכך אל תעשה. באותה מידה: כך אני רוצה לעשות, ואני מבקשת ממך לשתף פעולה. אני משוכנעת כי כל אחת ואחת יודעת כיצד "ללחוץ על הכפתורים הנכונים" כדי שהגבר שלה יעשה כרצונה. אישית, אני סבורה שהוא יעשה כל שיבקשו ממנו ולא יהיה שום צורך לבקש פעמיים: המחשבה שהוא גורם עונג לבת זוגו גורמת לו עונג. יחד עם זאת, לעולם אסור לשכוח, כי גם לגבר, כל גבר, יש עכבות ועולם מושגים על נכון ושאינו נכון.
דעה אחרת בעקבות מאמרה של יפה רזיאל על הספר לוהט ומטריד - חלק 2 כל הדברים שנאמרו עד לכאן היו בבחינת הקדמה, לאותו חלק בו מעלה המחברת האמריקאית את עניין הפנטסיות המיניות שלה, כאשר היא מבהירה מיד שממש לא חייבים לממש אותן, אבל אם נרצה או לא, הן חבויות במעמקים אצל כולנו. להדגמה, המחברת מרחיבה ומתארת פנטסיה מסוימת משל עצמה ומעידה על עצמה כי פנטסיה זאת אינה מקורית במיוחד וכי, איך אפשר אחרת, אינה "פוליטיקלי קורקט." מה היא פנטסיה: אותו רצון לבצע דבר מה, שבגלל סיבות אישיות, בשום פנים ואופן לא סיבות חיצוניות, אנו נמנעות (ונמנעים) מלהגשים. האם נסיעה לחצי שנה לדרום אמריקה נחשבת פנטסיה? לא, כי תמורת כמה אלפי דולרים ניתן לבצע את הדבר. יתכן, כי אין לנו את האמצעים הכספיים לכך, אלא שבמקרה זה מדובר בדבר מה שנמנע מאתנו להשיג עקב מגבלות שאינן תלויות בנו. האם רצונה של המחברת לקיים יחסי מין בו-זמנית עם מספר גברים הוא בחזקת פנטסיה? רבות מבינינו תענינה בחיוב, אולם לדעתי התשובה שלילית. מה מפריע לכל אחת מאתנו "לגייס למשימה" מספר גברים, לחגוג אתם אחר צהרים ארוך ומענג ולסיים את האירוע עייפה אך מרוצה? סבורני, כי כל הקוראות של מאמר קטן זה תסכמנה, כי אחד מחלומותיו השכיחים של הגבר המצוי הוא למצוא עצמו במיטה עם שתי נשים. באותה מידה ברור לכולנו, כי הרצון הזה של הגבר המצוי אינו מסוגל לעמוד במבחן המציאות, בגלל המגבלה הביולוגית של הגברים על מספר הפעמים שביכולתם לקיים יחסי מין מלאים בפרק זמן נתון. לנו אין מגבלה כזאת והמגבלה היחידה היא זאת שאנו מטילות על עצמנו והנובעת מתוך פנימיותנו, עכבות, חינוך, דעות קדומות על "נכון" ועל "שאינו נכון". מאחר ואני עוסקת בנושא של "נכון" או "לא נכון" הרי שהמחברת מציינת כי הפנטסיה שלה אינה "פוליטיקלי קורקט." זה ממש לא יאומן: האם היא מפנטזת דבר מה שאינו חוקי? פוגע בסדר הציבורי? מה למקובלות חברתיות ולצנעת חדר המיטות הפרטי של כל אחת ואחת מאתנו? הרי שופט עליון חיים כהן, בימים שהיה היועץ המשפטי לממשלה (כמדומני בסוף שנות החמישים) קבע, כי למדינה אין עניין בחדרי המיטות של אזרחיה אם מתמלאים שלושה תנאים מצטברים: המעשה נעשה בין בוגרים, בהסכמה הדדית, בצנעה. קביעה זאת התייחסה ליחסי מין הומוסקסואליים בין גברים אולם על אחת כמה היא תקפה ליחסי נשים וגברים. מה גדול המרחק בין גישה ליברלית זאת למה שנעשה לנשיא קלינטון שכל "פשעו" היה העניין שגילה בבחורה צעירה בת 22. בקשה לי אליכן הקוראות: מי שלא רוצה בחור צעיר בן ,22 שתקום. כולן קמו? קרוב לודאי. מי שגם מימשה את רצונה זה שתקום שנית? אף אחת לא קמה? גם כן קרוב לודאי. הפנטסיה של המחברת עוסקת באינוסה על ידי קבוצה של לוחמים מונגוליים (ג` ינגיס חאן?). אני מבינה היטב כי קשה למצוא לוחמים מונגוליים בארה"ב, אולם אם היא תתרגם זאת לשפה מודרנית של קבוצת אנשי עסקים בחליפות ג` ורגיו ארמני, מה הבעיה? אני גם מפקפקת אם וכאשר היא תמצא לוחמים מונגוליים בארה"ב הם יסכימו לשתף פעולה: הם יחששו לגורל רשיון העבודה Green card שלהם. במקומות רבים מני ספור קיימים מועדונים לחילופי זוגות. ידוע לי על קיומו של מועדון כזה בפריס, מאחורי jardin des plantes אליו הולכות נשים, עם או בלי בן או בת זוג, לצורכי בילוי הכולל מין. סיפרה לי אישה כבת 40 שבקרה שם, כי היא בילתה בחדר צדדי עם מספר כזה של גברים שבתנאים רגילים אף אחת מאתנו לא מכניסה למיטתה במשך מספר שנים. את הסיכום המורלי של התנהגותה היא מיצתה במילים באנגלית: I was naughty או "הייתי שובבה". לימים היא חזרה לאותו מקום. אני חייבת לציין, כי תיאור ההתרחשות לא היה מסוגל להשאיר אף אחת שוות נפש. מה אני מנסה להגיד: עניין הפנטסיות הוא דבר בר מימוש, בחלק גדול של המקרים. עניין "פוליטיקלי קורקט" הוא מוסכמה חברתית, פעם כך ופעם אחרת. מאד מתקבל על הדעת, כי העניין התפתח כל כך בארצות הברית עקב "גלישה" מוגזמת של גברים להתנהגות שהפכה להיות בלתי נסבלת וזאת תגובת הנגד של נשים, הנתמכת בחוקי המדינה. על האפשרות "לעשות מכה" בתביעת פיצויים שכל כך קשה לגבר להתגונן בפניה אין צורך להכביר במילים. חזרה לעניין הפנטסיות: למי מאתנו לא היו פנטסיות מיניות? קרוב לודאי שלכולנו. למי מאתנו עדיין יש פנטסיות מיניות? קרוב לודאי לאלו מאתנו שאין להן עם מי לממש את רצונן ושאיפותיהן במיטה, כך שהרצון הבלתי ממומש הופך להיות פנטסיה במקום להיות חלק מהפעילות המינית השגרתית של כל אחת ואחת. קיימת איזו שהיא אמונה טפלה, כי חובתו של הגבר להביא את האישה לכלל אורגזמה. מדוע הדבר? וכי אין כל אחת ואחת מאתנו מסוגלת לדאוג לעצמה? מה הבושה להגיד לגבר (להגיד, לא לבקש): כך תעשה וכך אל תעשה. באותה מידה: כך אני רוצה לעשות, ואני מבקשת ממך לשתף פעולה. אני משוכנעת כי כל אחת ואחת יודעת כיצד "ללחוץ על הכפתורים הנכונים" כדי שהגבר שלה יעשה כרצונה. אישית, אני סבורה שהוא יעשה כל שיבקשו ממנו ולא יהיה שום צורך לבקש פעמיים: המחשבה שהוא גורם עונג לבת זוגו גורמת לו עונג. יחד עם זאת, לעולם אסור לשכוח, כי גם לגבר, כל גבר, יש עכבות ועולם מושגים על נכון ושאינו נכון.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.