"פנטיות בהנקה"

Arfilit

New member
והופ -

בלי לשים לב קראת לי גם מתחסדת וגם חטטנית. ראשית - אני לא מתחסדת. אני כותבת את מה שאני חושבת. לא מתאים לך? זה עדיין לא הופך אותי למתחסדת. וגם - אני לא גסת רוח. להבדיל ממי שבוחר לקרוא לי מתחסדת. שנית - את הגבת לחלוטין לא לענין עליו דיברתי. אני לא אמרתי שהכי קל זה להניק ושמי שלא מניקה זה אצלה מחוסר ידע - ולא שום דבר אחר. אני התקוממתי נגד זה שמציקים לי על כך שאני מניקה אחרי 7 חודשים, ובאותה נשימה רומזים ואף אומרים - השכם והערב - שאני שייכת לקבוצה שבברירת המחדל מורכבת מנשים פנאטיות ותוקפניות. אני התקוממתי על זה שאני עושה מאמץ לא להכאיב במקומות שאני יודעת שעלולים להיות רגישים - ולמרות זאת ממשיכים לחשוב שבברירת המחדל יש סיכוי טוב שאני תוקפנית, מיליטאנטית וחסרת רגישות. איך זה קשור לשאלה אם יש או לא מספיק מידע ואם מישהי לא מניקה מסיבה כזו או אחרת - לך ולאל פתרונים. בנוסף - את יכולה לנחש שהנשים איתן אני משוחחת (מחוץ לפורום! מחוץ לפורום!) על הילדים שלהן - הן נשים שאני מכירה - ומכאן שהשאלה "למה את לא?" היא כנראה לא ממש חטטנית. חוץ מזה שמעליב אותי גם זה שאת מכנה אותי חטטנית, אני חושבת שלשאול מישהי שאת מכירה היטב למה - זו לא חטטנות - ושוב - תני לי את הקרדיט שיש לי איזו מידה של רגישות - ושאני לא שואלת כל אישה בתור בבנק אם היא מניקה או לא ולמה לא. שוב את מניחה עליי את ההנחות המעליבות - רק משום שאני שייכת לקבוצה של מניקות - ושוב - זה לא נכון וזה מעליב. לקראת סוף ההודעה (שיורשה לי לאמר שוב - המאוד מעליבה - הפעם כלפי באופן אישי) את אומרת ש- 70% לא מניקות אחרי חודש (את העובר? ההנקה היא את התינוק - אבל אני מניחה שזו פליטת קולמוס בלהט הדברים). זה בדיוק מחזק את מה שאמרתי - אני, שמניקה אחרי 7 חודשים - לא שייכת לצד הנורמטיבי של הדמוגרפיה הישראלית. ולכן - לא ברור לי איך המיעוט הדל יכול להפעיל כאלה לחצים איומים לרוב המוחץ. אלא אם יצרנו כאן דיקטטורת הנקה מטורפת - עם ענשים חמורים וסנקציות מרחיקות לכת - אין מצב שמיעוט של 30% מפעיל לחצים איומים על רוב של 70%. ואגב - יש לי הרבה מה לאמר למערכת על כך שהיא מדברת ברטוריקה של תמיכה בהנקה - אבל לא פועלת כך הלכה למעשה. אבל זה לדיון אחר.
 

sipor

New member
ודרך אגב...

זאת לא פעם ראשונה.. שאת מתנהגת כך נכון ? תוקפת במקום להבין שאף אחד לא באמת ניסה לתקוף.. בכל מקרה.. יש אזשהו שרשור שאת עושה לי קצת סדר ודואגת להשתיק אותי... שכחתי מזה... לא הייתי עונה.. חבל על המאמץ. ודרך אגב.. גם לי יש זכויות להיפגע.. ואיפה הפתיחות .. אני קראתי טוב טוב את דבריך ועניתי לא כדי להעליב אלא להסביר למה משתמשים בביטוי כזה.. ולמה ההרגשה מהצד השני ככה.. במקום זה מצאת לנכון להדגיש מילים שלא באמת היו להם כוונות אישיות כלפיך, אבל הרגישות אצלך... לא באמת זה מה שרציתי להגיד.. ולמרות הכל ומכיוון שאין בכוונתי לפתוח שרשור כעס, למרות שבהחלט זה מרגיז, לא הייתה שום כוונה אישית בכתיבה שלי, רק לנסות להאיר את הצד השני.. כנראה שלא הצלחתי.. ודרך אגב... רשמתי עובר בטעות... גם זה היה מוגזם בעינייך !!!! או שבחרת להדגיש את זה מסיבות אחרות ?!!!!!!!!!!!!!!!!
 

Arfilit

New member
אפשר להניח שאם תגידי על משהו

שכתבתי שהוא התחסדות - אני אקח את זה אישית כלפי. אני לא רואה איך אפשר להבין את זה שלא בצורה אישית. זו לא איזושהי הנחה מופרכת. אני לא דאגתי ולא ניסיתי להשתיק אותך בשום שלב - ובעיני דווקא האמירה שהדברים שלי הם התחסדות וששאלות שאני שואלת הן חודרניות - יש בזה משהו משתיק. פעם חשבתי על דברים שכתבת שהם היו קצת מוגזמים ולא במקום - ואמרתי את זה. כמו שאת אומרת: "איפה הפתיחות?" הטענה שלי היא שיש נטיה לראות נשים מניקות כפנטיות רק בגלל זה שהן מניקות לאורך זמן - ויש נטיה לראות את הנשים הלא מניקות כמותקפות - ואני לא רואה לזה הצדקה במציאות - כי הנשים שאני מכירה - אם הן מניקות - נזהרות מאוד בכבודן של אלו שלא. הנחתי שרשמת עובר בטעות - ואף ציינתי שאני מעריכה שזה נרשם בטעות - אבל אל תתני לזה לעצור אותך בנסיון לתאר את דברי כאילו אני באיזה מסע צלב נגדך. אני לא. ולא משנה כמה סימני קריאה תשימי בסוף המשפט - לא בחרתי להדגיש שום דבר מסיבות נעלמות. התרגזתי על ההודעה שלך. לא הסתרתי את זה. הדברים שאמרת בה - היו מעליבים בעיני - וגם את זה אמרתי. מי שלא רוצה להעליב - שלא ישתמש במילים מעליבות.
 

אפרת12

New member
אוקיי, עד כאן../images/Emo70.gif../images/Emo88.gif

כתבה מישהי במהלך השרשור הזה שמה שיפה בו שאנחנו לא נגררות לפסים אישיים העלבות וכן הלאה, ושהוא שומר על רמה עניינית. אני מבקשת שהוא ימשיך להיות כזה. לא משנה מי התחילה ומי אמרה או לא אמרה את המילה האחרונה - הפורום שלנו מיועד לתמוך ולא להכות, ולא הייתי רוצה שהאוירה פה תתעכר. אז אנא - שיקלו מילים, ואם אתן מעוניינות להתכתש, עשו זאת במסרים. להתרגז ולהתקומם זה בסדר גמור - אבל עצרו רגע לפני שזה מידרדר.
 

אפרת12

New member
ולמען הסר ספק - אין פה התיחסות אישי

אישית לאף אחת - אלא לכיוון שהשרשור הזה קיבל פתאום
 
ולמרות שכתבת שזה מחוץ לדיון,

אני לא מתאפקת וכן מכניסה לכאן את נושא היחס של האחיות והממסד הרפואי, כי אני חושבת שזה אומנם מרחיב מאוד את הדיון הראשוני, אבל מאיר משהו בסוגיה. אני לא אתייחס לנושא (הרחב, החשוב והמשמעותי) של איך המערכת הרפואית מסכלת הנקה ועל הפער בין ההצהרה ה"פוסטרית" שהנקה היא המזון הטוב ביותר לתינוק לבין המציאות בפועל במחלקות היילודים אלא לתחושה של היולדת. אני חושבת שכל אחת שומעת מהממסד הרפואי בעוצמת קול אחרת את מה שקל לה לשמוע ואת מה שקשה. בה במידה שהלא מניקות חשות שהממסד מתנפל עליהן בגין ההחלטה לא להניק, המניקות מרגישות כי הממסד הרפואי מסכל את ההנקה שלהן. אני מניחה שזה קורה מכיוון שכולנו, במיוחד כנשים מיד לאחר הלידה, רגישות לנושא וליחס ה"מערכת" לבחירה שלנו. ההערות של האחיות והרופאים קיימות לשני הכיוונים, אבל אנחנו לוקחות ללב את מה שנתפס בעיננו כביקורת על הבחירה שלנו. בלידה האחרונה (שאמורה לייצג את הלך הרוח בבתי החולים כיום) ישבתי ביחידת המעבר עם יילוד מאושפז במשך 8 ימים, כ- 18 שעות ביממה, מפוזר על פני כל שעות היממה. פגשתי כמעט כל אחות אפשרית ולא מעט אמהות. אם אני צריכה להעריך כמותית את כמות ההערות תומכות ההנקה לעומת ההערות מסכלות ההנקה, אני חושבת שהיחס הוא כ- 30% מול 70% ל"טובת" הערות מסכלות ההנקה, ואני עוד עושה הערכת חסר כדי לנסות לנטרל את הרגישות האישית שלי (כי אולי הערות מסכלות הנקה נשמעות לי בולטות יותר). מה לא שמעתי שם? החל מן ה"תשני בלילה ובינתיים ניתן לו בקבוק" המסורתי ועד הסברים בנימה ביקורתית וחסרת סבלנות לאם צעירה ש"את לא רואה שהוא רעב? עם צורת פיטמה כמו שלך אין סיכוי שהוא יינק". חד משמעית, עם המופלטה שלי היה ילד ראשון ולא שלישי אין סיכוי שהוא היה משתחרר הבייתה כתינוק יונק ולא מבוקבק! התחושה של לשבת בשתיים לפנות בוקר עם אחות שעומדת לי על הראש ומאיימת שאם לא אשאב לפחות 20 CC בדקות הקרובות (אחרי שכבר סיים ארוחה)הוא יתדרדר עד כדי פרכוס ונזק מוחי, לא תשכח אצלי בקרוב (מיותר לציין, שבניגוד לבקבוקים שהיו בשפע, משאבת חלב לא הייתה בנמצא). היום אין לי מושג איך עמדתי מול האמירה הברורה שלה שאני מסכנת את בריאות בני בהתעקשות שלי להניק (ולמען הסר כל ספק, הרשתי לעצמי "לסכן" אותו ככה כי היו לו 8 חיתולים צואים ביום, פליטות בכמות שמראה שנכנס לא מעט, השתנה ועליה מכובדת במשקל). חשוב לי לציין, שמדובר באחות שמכל הבט אחר עבודה מקצועית מעל ומעבר לממוצע! בכל 8 הימים הללו קשה לי להזכר ביותר משלושה משפטים מעודדי הנקה ששמעתי, שלא לדבר על סיוע ישיר ואפקטיבי להנקה. קל לי מאוד להזכר בלא מעט משפטים מעודדי האכלה בתמ"ל, שרק חלקם הקטן צוטט לעיל. אני מביאה את הדוגמאות הללו כדי להמחיש שתפיסה שלנו לגבי עמדת הממסד הרפואי מקורה, פעמים רבות, ברגישות האישית שלנו. הנמיקות חשות יותר את משב הרוח הצונן המגיע מאחיות שנח להן יותר שאמהות יבקבקו ואילו מאכילות התמ"ל חשופות יותר לתחושת הביקורתיות על כך שאינן מניקות. ומסכימה עם כל מילה שכתבת.
 
אני רוצה להתייחס לדברייך:

למה המשפט, וכאן אני מצטטת אותך: "זה שלא מניקים בא מחוסר ידע... ואנחנו מטיפות כדי שתהיה הבנה ולא משום סיבה אחרת, ואם ידעו הכל אז בטח יניקו" - כל כך מאיים עליך, שכתוצאה מכך את מסיקה ש(ושוב - אני מצטטת): "כולם סתומות וכולם לא מבינות איך מניקים"? ממתי "חוסר ידע" משמעו "כולם סתומות"? כשם שהולכים לרופא כשכואב משהו (ולא תמיד הרופא מצליח לעזור), כך פונים לעזרה מקצועית כשיש בעיות בהנקה. ולמה זהו, בעינייך, אינו "פורום הורים מתוקן"? משום שכנראה מסתמן פה רוב של מניקות??? האם חברה מניקה אינה חברה מתוקנת, בעינייך? אני מבינה שלמרות שמאד רצית, ניסית והשתדלת, ההנקה כשלה, והנושא מאד טעון עבורך. אף אחת פה לא התכוונה לפגועה בזולתה, הדיון הלגיטימי הזה התפתח בטבעיות, משום שהדילמה הועלתה. כל אחד רשאי לכתוב את דעתו, והרי זהו פורום וירטואלי הפתוח לציבור, ולדעתי אין מקום לבטל את דבריו של האחר. מותר לחשוב אחרת, ובוודאי שמותר לומר זאת, אך חייבים לגלות רגישות וכבוד לאחרים. את מרגישה מותקפת - מנקודת מבטך, כך את מפרשת את הדברים. אך פעמים רבות דברים נאמרים שלא על מנת לפגוע, אלא כהבעת עמדה או בנסיון לעזור. אני בטוחה שיש עוד נשים, שעבורן נושא ההנקה טעון, אך הן לא התבטאו במילים תוקפניות בשרשור הזה, או שבחרו שלא להגיב כלל (וכמותן גם ה"פנאטיות"). לא לשכוח שזהו פורום תמיכה לנשים לאחר לידה, ומתנצלת מראש אם לא הצלחתי להבין את דברייך...
 
נורמטיבי זה אכן עניין של נורמה../images/Emo127.gif

הרהוריך נגעו בהרהורי. באותה מידה בה נשים שבחרו לא להניק חשות מאויימות ומוטרדות, כך גם אנו, המניקות למרחקים ארוכים. קשה לתאר את רמת החודרנות שאנשים מרשים לעצמם כשהם נתקלים ביונק בן כמעט שנתיים, החל מתחום הסוציוביולוגיה ("יצורים עם שיניים לא אמורים לינוק", זה כמובן נכון, אבל ליצורים עם שיניים טוחנות ולפי ההגיון הזה יש להניק עד בקיעתן של אלו) ועד לתחומי הפסיכולוגיה הקלינית ("זה יעשה לו נזק נפשי! הוא לא יהיה חברותי"). רופא הנשים המהולל שלי ציין כשבאתי אליו לביקורת שגרתית כאשר היונק היה בן שנה וחצי "לא כולן לא נורמליות כמוך". לזכותו יאמר שמיד תיקן את ניסוחו ואמר "אני מתכוון שאת סופר נורמלית", אבל האמת שהוא צדק דווקא בטיעון הראשון, אם לא מבחינה פסיכולוגית אז וודאי שמבחינה סטטיסטית: נורמטיבי זה עניין של נורמה. אם בגיל 6 חודשים יונקים רק 5% מן הילדים (זה הנתון המעודכן ביותר שאני מכריה מישראל) אזי זו התנהגות לא נורמטיבית, וככזאת, היא זוכה לתגובות משתאות עד מזועזעות (אם כי חייבת לציין כי לאחרונה אני חשה יותר תגובות חיוביות, אבל אולי זה בין היתר בשל גילו ה"נסבל" של היונק הנוכחי, בן 7 חודשים). גם אני מרגישה כדורכת על ביצים כשמדובר בהנקה, עד כדי כך שכאשר חברה יולדת ואני רוצה להתעניין בה וברך הנולד אני לא מעיזה לשאול במפורש אם הוא יונק ומנסה נואשות למצוא ניסוח פוליטיקלי קורקט לנושא. גם לי נראה תמוה עד מעליב שישנם המניחים, בשל בחירה אחת מסויימת שעשיתי בחיי, שאני אדם קיצוני שאינו מוכן לקבל בחירות של אנשים אחרים. נכון, הנקה בעיני היא דבר משמעותי ובחירה עקרונית (אני חושבת שגובה מפלס החרדה שלי לגבי "מה אם היונק החדש לא ישתף פעולה וההנקה תכשל" גבוה אולי אף יותר משל אם שלא התנסתה עדיין בהנקה). הנקה עבורי היא חלק משמעותי מתפיסת ההורות שלי (ונמצאת במתאם גבוה עם רעיון הלינה המשותפת, המגע הקרוב עם גוף האם וגמישות ההענות לצרכי התינוק) ועדיין, הנקה היא רק חלק ממני, וזהו חלק שאינו שותף לדברים רבים בחיי, כולל לא בבחירת מעגל חברותי (בהן יש גם המתנגדות נחרצות להנקה מראש ובכל מצב על רקע תחושות אישיות שלהן). כן, חברות יודעות שניתן לפנות אלי בענייני עזרה בביסוס הנקה. כן, אני מודיעה מראש למי שמעוניינת להניק שאנא תתקשר אלי בכל שעה מבית היולדות אם מתעוררת בעיה ואני אבוא לנסות לעזור. כן, מודה ומתוודה, ליבי נחמץ כשהנקה לא מסתדרת וכן (הפתעה) אני מעודדת את חברותי להרגיש טוב עם עצמן ועם תפקודן כאמהות חדשות גם אם בחירתן היא להפסיק להניק (אני אף מייעצת איך לעשות את התהליך קל ככל האפשר), אבל לא, אני לא פנאטית, לא סוקלת אנשים (אפילו כאלו שמגיע להם) ולמעשה, מתקשה לזהות מישהי מחברותי המניקות לטווח ארוך עם התאורים הללו של שולפת שד זועמת הרודה בכל מי שבחרה אחרת ממנה.
 

She Dolphin

New member
אני מסכימה ממש עם כל מילה שכתבת

ולכן אני במיוחד מרגישה לא נוח כשמניקות משתמשות לגבי עצמן במושג פנאטית הנקה. ברור לי שזה נאמר במין הפוך על הפוך, אבל לדעתי זה רק גורם נזק בדיאלוג שעוסק בנושא ההנקה. אנשים גסים ולא רגישים יש בכל מקום - כן, גם בין המניקות. אבל אני יכולה להעיד שבין המניקות הרבות שאני מכירה באופן אישי (ובתוכן גם אני) מעולם לא נתקלתי במישהי שאמרה או רמזה אי פעם לאם לא מניקה שהיא אמא פחות טובה, או שהיא לא התאמצה מספיק! אני באופן אישי לא שואלת בכלל נשים אם הן מניקות וכשאני פוגשת במקרה מניקה אחרת שאני לא מכירה, אנחנו לא יושבות מיד ומלהגות יחד על כמה אנחנו אמהות טובות יותר מאמהות אחרות - זה ממש מגוחך לחשוב שזה הדבר היחידי שמעסיק אותנו. אני מנסה לעשות את הכי טוב עבור ילדי, וכן, זה כולל גם הנקה. איך זה מסתדר עם העובדה שאני חושבת שאמהות לא מניקות הן עדיין אמהות טובות? זה מסתדר. אני יודעת שזה נשמע אבסורד, אבל פשוט ככה זה. אפשר לעשות עבור ילדיך מה שטוב בעיניך ולהתווכח עם אחרת על מה שהיא עושה ואפילו להעביר עליה ביקורת וכל זה בלי חשוב שהיא אמא לא טובה, וחבל שהסוגיה הבסיסית הזאת עומדת בכל פעם כאבן נגף בויכוחים שמתקיימים בחיים ובאינטרנט. הכל נמצא בראש (ובאצבעות על המקלדת). מי שתבדוק את עצמה, את דרך ההתבטאות שלה לגבי נושאים רגישים, תזהר לא להתלהם ולהתבטא בשיפוטיות ובתוקפנות, ותשמור על כבוד האמהות האחרות (ואני מתכוונת לכבוד בסיסי ופשוט, לא כבוד במובן הקזבלני
), תגלה שאפשר לנהל דיון כזה ולהגיע למסקנה (המפתיעה
) שכולנו: המניקות, המבקבקות, המשלבות, הנשארות בבית עם ילדן עד הצבא, השולחות אותו למעון בגיל 3 חודשים, המאכילות באוכל ביתי, המאכילות בגרבר, המגדלות את ילדיהן במושב עם פרה ותרנגולת בחצר והמגדלות את ילדיהן בת"א המפוייחת - כולנו אמהות טובות שאוהבות את ילדינו, עושות את מה שנראה לנו כטוב ביותר בשבילם ובשבילנו, והכי חשוב - חושבות כך על אמהות אחרות.
 

עמית@

New member
ובגלל חוסר במחשב אני מגיעה

בסוף, כשכל מה שרציתי וחשבתי לאמור ולהתווכח ואפילו לכעוס ולתהות כבר נכתב על ידי חברות חכמות (גלית, ענת, ערפילית..) העיקר, נהניתי מאוד לקרוא.
 
אני כ"כ נזהרת בנושא,

עד כדי כך שאפילו עד כה,לא הבעתי את דעתי בשירשור הארוך והמפורט הזה (למעט תגובה קצרה על דבריה של ענתש),אני מעולם,לא נידבתי מידע לגבי אם אני מניקה או לא,רק חברות ואנשים ששואלים במפורש (או מביעים את דעתם למראה להב היונק בציבור שלי), מעולם לא הערתי לאם ששלפה בנוכחותי בקבוק אבקה ותרמוס. אני מניקה למרחקים ארוכים מוכחת,שעשתה מאמץ על,להניק פג שנולד בשבוע 28,ולא אכל דרך בפה כחדשיים,וגם אז הצליח רק מקבוק,אני עשיתי את זה מתוך רצון ולא מתוך כפיה חברתית,ולא כדי להוכיח משהו. אני משתדלת לעזור לאמהות לפגים שאני פוגשת,גם מעל דפי הפורום-רק אם הן מעוניינות ומביעות רצון,וגם אז בדר"כ במסרים אישיים. הדיון הנוכחי התפתח לא בגלל ש"פאנטיות הנקה" ניסוי לכפות את דעתן,אלא בגלל שהן התבקשו לחוות את דעתן. אני בגישה של "איש הישר בעיניו יעשה." אם ישאלו אותי אני אתן את דעתי. אם לא-לא. אבל אי אפשר לשאול לדעתי כדי לפסול אותה! (או כדי להגיד שבגלל דעתי אני לא מקבלת דעות אחרות),וגם אותי מעליבה ההכללה שאני "פאנטית מיליטנטית" כי אני מניקה,אוהבת את זה,וחושבת שזה המזון הטוב ביותר עבור ילדי.
 

אמממאאא

New member
מה זה פנטית להנקה?..

אני פנטית לילדים שלי! שיאכלו טוב גם לאחר ההנקה,אין אצלי ג'אנק פוד אלא אוכל של בית כן,כל יום! אני מקפיאה ואין לי בעיה עם אוכל לא מהיום אבל לא זבל. אני דואגת לחינוך הכי טוב ובשביל זה בן היתר ניתקנו את הטלויזיה וחסמנו את האינטרנט לאתרים לא מתאימים. אני ובעלי מוותרים מעצמינו המון כי גידול ילדים הוא בעינינו שליחות. אנחנו לא מתבטלים בפניהם אבל מוותרים בהחלט. ההנקה אצלי לא זרמה מהרגע הראשון. ביתי הבכורה ז"ל נולדה עם מום לב וינקה לראשונה רק בגיל 5 ימים. לפני זה שאבתי לה ויצא 1-2 CC ולא ויתרתי שהיא תקבל את זה. מאז נולדו לי ב"ה 5 ילדים כשהקטן בן 11 יום את כולם הנקתי,את הקטנצ'יק לא עזבתי לרגע מהלידה למרות שזה נחמד לנוח אבל אני לא מוכנה לעשות את זה במחיר בכי של הבן שלי (ומי שתכנס לתינוקיות תשמע צרחות אין סופיות). הרבה יותר קל להניק כשיש עוד ילדים כי אפשר לעשות עוד המון דברים תוך כדי ולא מוגבלים. ולגבי מצוקה נפשית וכמות חלב,בספרות מופיעים מקרים של טראומה נפשית קשה שגורמת שוק שעלולה להשפיע על החלב אבל לא דכדוך. ד"א הורמון ההנקה הוא הורמון מרגיע ולכן השטות של "אמא מניקה לחוצה ואמא עם בקבוק רגועה" היא שטות מוחלטת!
 

אפרת12

New member
למה אותי האוקסיטוצין הזה לא מרגיע?

... אני, אחרי חצי שעה של הפרעת שינה בלילה , או אחרי שעה וחצי הנקה אחה"צ (טוב, זה כבר לרוב לא קורה...) - רק מחפשת איזה זבוב על הקירות כדי לכלות בו את עצבי...
 

dorlim

New member
כבר יומיים שאני חושבת על הנושא

ורק עכשיו יוצא לי להגיב - אחרי שקראתי את כל מה שכתבן, יש דברים שאני כמובן מסכימה איתם יותר (ערפילית, בזז, אפרת, גלית של שנים ועוד...) ודברים שאני מסכימה איתם פחות (סיפור מצד אחד וענתש מצד שני...) ואני בוחרת בעיקר להוסיף על הדברים שכבר נאמרו: אני לא מגדירה את עצמי כפנטית , לא של הנקה וגם לא של דברים אחרים! בהריון אמרתי שאני אנסה ואם ילך - ילך ובטח שלא דיברתי על הנקה בלעדית במשך 4.5 חודשים בשילוב עבודה אינטנסיבית ושאיבות יום-יומיות. כן, אני בעד הנקה (הרי כמו שאמרתן- זו דרך הטבע) אבל לא - לא בכל מחיר! לא במחיר בריאות הילוד ואף לא במחיר בריאות האם! ובריאות האם היא גם בריאות נפשית!!! אני אישית רוצה לעשות הרבה למען התזונה של הילדה שלי (גם כשזה בא על חשבון הנוחות שלי) אבל מעדיפה שתהיה לה אמא בריאה, חזקה ושתוכל לטפל בה מאשר שתהיה לה "מסעדה" שפרט להנקה לא מסוגלת להעניק לילדה דברים נוספים. אז ב"ה (ואני לא אדם דתי!!!) אני מצליחה לשלב בין אמהות-הנקה ואפילו עבודה אבל לא רואה בהנקה את הפרמטר היחיד לאמהות טובה/מוצלחת... אני חייבת להוסיף שאצלי עצם הידיעה שאפשר לשלב תמ"ל, שזה מותר-הגיוני-אפשרי ושזה לא הופך אותי לאמא רעה-גרועה-לא מתחשבת וכו' רק הידיעה הזו הקלה עליי מאד !!!! וגם עכשיו אחרי שמאגר השאיבות שהוכנו מבעוד מועד כמעט נגמר והשאיבות בעבודה לא סיפקו את כל הסחורה הנדרשת, החלטתי שנוסיף תמ"ל (רק סצינה של כעס הביאה את אמא שלי להבין שבסופו של דבר ההחלטה היא שלי, אבל זה כבר לסיפור אחר) ומאז.... פרט לפעם אחת שבאמת הילדה קיבלה תוספת אני מצליחה לשאוב את הכמות הנדרשת
בנתים 4.5 חודשי הנקה ואמהות ועצם העובדה שאני האמא הראשונה מבין החברות, הפכו אותי למוקד שאלות בתחום הריון-לידה-הנקה וכשאני נשאלת בנושאי הנקה אני תמיד משתדלת לתת את מלוא המידע (חייבת המון תודה לאמא שלי שהיא מדריכת הנקה ולפורום הנקה
) ולא שופטת אף אחת שאומרת שהיא הפסיקה/משלבת וכאלה... אם ניתן - וכמובן, רק אם הבחורה רוצה ואמרה זאת בעצמה (במשפטים כמו: לצערי, הדלדלה לי כמות החלב ואני חייבת להוסיף תמ"ל) אני מסבירה גם על אפשרויות לפתרון בעיות בהנקה . הלוואי ואני אצליח להמשיך ולהניק לאורך זמן
 

Arfilit

New member
מצחיק - גם אצלי -

העובדה שהגבר הציע בעתות משבר שאולי ניתן בקבוק - דווקא חיזקה אותי (חשבתי עד היום שבאופן מוזר וחריג - אבל אם זה קורה לעוד - אז אולי זה דווקא נורמלי). ככה נזכרתי שיש לי רשת בטחון - ושזה בסדר להתאמץ ולהשתדל - גם אם אני אשבר בסוף.
 
אתן יודעות - הגעתי למסקנה שכולנו

אמהות נהדרות. כל הדיון הזה יכול רק להביא להחלטות יותר מושכלות ולפיכך יותר נכונות של כולנו על הנקה ועל אמהות בכלל. כל מי שצריכה אישור או חיזוק שהיא אמא טובה - שתיקח. ומי שלא - שתקום (
). ושבת שלום.
 
למעלה