הכל התחיל מגן חובה יקירתי.
אני מתאר לעצמי שאין טעם להסביר שהבנתם לא קשורה את עניין רמיסת הגופות אבל אני אנסה להסביר בכל מקרה : תמיד הייתי בחור חמוד ומקסים, מהסוג שממתין לנדנדה בסבלנות בגן חובה, בגלל שאמא אמרה, כי ככה חינכו אותי באמריקה, אבל בישראל, לא מחכים לנדנדה בשקט ובתור מסודר, בישראל - הילד החזק ובגדול דוחף אותך, ואתה נשאר לחכות לנדנדה עד שההפסקה נגמרת. ככה גם בעבודה, אנשים באים ומשחקים על המצפון שלך שתחליף משמרת, כי הם רוצים ללכת לים, אבל לך הם משקרים ואומרים שיש להם הלוויה של סבתא או דודה או משהו, וגם בצבא, כשצריך לעשות תורנויות ואתה נדפק כי אתה הבחור הטוב שלא מסוגל להגיד לא, וכל הסוציומטים הבני זונות מוציאים גימלים על ימין ועל שמאל. אז בוקר אחד התעוררתי, מטאפורית כמובן, והחלטתי שמהיום אני הילד הגדול והחזק, ומאז גיל 16 ועד היום, אני גם גדול פיזית, אחרי שנים של עבודת חדר כושר מאומצת, אני חריף מאד שכלית, בקיא במגוון אדיר של תחומי עניין הומנים וריאלים, עם כושר ניתוח מצבים וחשיבה אקסצנטרית שמסוגלת למצוא פיתרון אטרקטיבי לבעיות שאנשים אחרים לא מסוגלים להגיע איתן לפתרון. מה לעשות ? היום אני גם סוציומט לא קטן, אני חושב קודם כל על מספר אחד, את יודעת למה ? כי אף אחד לא שם זין עלי. אנשים יתנו לי להתמוטט ולהרקב ואף אחד לא יושיט יד, כי זהו אופי האדם - בפנים עמוק, לכולנו יש יסוד אגוצנטרי ומושחת. ההבדל בנינו, הוא שאני לא מתבייש בו. ולגבי רמיסת הגופות, הכוונה היתה, שאם מישהו ינסה להכשיל אותי, אני אפיל אותו כל כך חזק ומהר שהוא לא ידע מאיפה זה בא לו. אני לא "דוחף ורומס" אנשים סתם. זה מכניזם של הגנה עצמית. אז למי מגיע יותר להיות רופא ? לי או לבן מיעוטים ? לי או לגאון מהעיר המקבילה ? לי או לבחור שאבא שלו מנהל מחלקה ? לי או לבחורה שלאבא שלה יש מיליונים ויכול לתרום לאוניברסיטה ? אז התשובה היא : לי ! למה ? כי אני, בניגוד לשאר, לא אבחל באמצעים, ולא אפרה עד שאקבל מה שאני רוצה, ונראה מי ישבר ראשון.
