את צודקת בדבר אחד
שאם המהלך של נורה היה מצליח, זה לא היה בהכרח רע. אבל הוא לא הצליח מסיבות טכניות -לכאורה. אלו משקפות לדעתי מציאות מסוימת, שהקבוצה שצריכה הכי הרבה עזרה ותמיכה מכל הקשת הטרנסג'נדרית - ופה אני מסכים אותך במאה אחוזים - היא קבוצה קטנה למדי. רק כדי להדגים כמה זה חשוב: לפני כמה חודשים נורה הפיצה שנחוץ מישהוי שת/יקח את הנושא הטרנסג'נדרי על עצמו, היות ובתור יו"ר אגודה יש לה פחות זמן לעסוק בזה. אף אחד לא קם - יש כאלה שלא בנויים לזה, יש כאלה שלא סגורות על עצמם בכל מיני מובנים, שלא רוצים להחשף ושסתם אין להן זמן. זה טבעי. בכל קהילה פעילימות זה מיעוט קטן. בקהילה ההומו לסבית למשל, שתאורטית זה שש מאות אלף, אבל אם ניקח רק את אלה שמחוץ לארון, מדובר באלפים, אם לא ברבבות - כמה פעילים יש באגודה? לא יותר מכמה עשרות בת"א, ואולי מאה -מאתיים בכל הארץ. כאלפיים בכל הארץ ארגנו לעצמן כרטיס חבר, ורק כמאה הטריחו את עצמם לאספה השנתית. אז המקבילה לכמה עשרות אצלנו זו נורה, נורה ושוב נורה, וכנשאנחנו מחפשים מישהו שתחליף אותה קצת, אנחנו מוצאים שוב את... נורה. אי אפשר לבנות כך אגודה, וגם לא סתם קבוצה של פעילים ציבוריים. אז מהסיבה הטכנית והלא-עקרונית הזאת, טוב שיש יו"ר אגודה טרנסית, שיכולה, במדה מסוימת, שתרתום את המשאבים ההומו-לסביים הניכרים לטובת הטרנסימות. ואני מוכן בתמורה להיות שותף למאבק ההומו לסבי, ולמצוא מכנים משותפים (כי יש, ועל זה לא ענית לי) בקשר לטענות שלך לגבי העדר קשר - נכון, הקשר לא הכרחי, אבל הוא קיים. התרבות היא חלק חשוב מהעסק, כמו ה"קהילה". מה שחשוב בעסק הזה הוא שקיים זיהוי מסוים - דוקא באותו חלק מהציבור שאיתו ישש לנו בעיה. אז, נכון, חשוב ליידע את הציבור לגבי הבדלים, אבל מצד שני, אני לא רואה למה לא להאבק ביחד.
