קטע: (על "האגודה")
- פותח הנושא ערבהאיןקץ
- פורסם בתאריך
פרקליט השטן
אבל קודם כל: *מוריד את הכובע ומשתחווה עמוקות* *שואל את נורה: "כמה זמן לקח לך לנסח את המאמר ה-מ-דה-י-ם הזה??? בהזדמנות תוכלי להעתיק לי את התוכנה שבמוח שלך על תקליטור?" ואדם: אתה אחראי על "מאמרי הפורום": הנה אחד חדש. אבל עכשיו אני אנסה להיכנס לראש של אותם טרנסים, המעיזים להטיל ספק בשייכותם לקהילה. יש פה כמובן גם עמדה של "למה לי להידחף למקום שלא רוצים אותי". אבל לדעתי יש דבר קצת יותר מהותי. מדובר על הניגוד בין הקבוצות שמאיות קוראת להם "מהגרים" ו"אזרחי העולם". "אזרחי העולם", לפי מאיות, רוצים להפיל את המחיצות והגבולות. לקבוצה זו שייכים קודם כל אלה שאינם מרגישים שייכות מוחלטת למגדר מסוים: ג'נדרקוירים, נטולי-מגדר ואחרים המעדיפים את העמימות המגדרית. אבל גם טרנסימות שתופסים את זהות המוגדר שלהם באופן מורכב (אני חושב שמותר לציין פה את רוני אלמוג, למשל). בנוסף לכך, יש כלאה כמו נורה, שחשים מחוייבות פוליטית לתפיסה זו. בעיקרה זו תפיסה רדיקלית: לא של השגת זכויות בקבוצה מסוימת, אלא של שלילת מערכת המגדר בכללותה. "המהגרים" לעומת זאת, הם אלה שהקדישו כל כך הרבה זמן ומאמצים לעבור למולדת החדשה, עד שהם הופכים לפטריוטים הנלהבים ביותר שלה. כל רצונם הוא להיטמע ולהחשב "אזרחים" לכל דבר. הדו-קטביות המגדרית לא זו בלבד שאינה שלילית בעיניהם, אלא היא אבן פינה בזהותם. המאבק שלהם הוא ליברלי במהותו - להשוואת הזכויות שלהם עם הזכויות של ה"צברים", ילידי המגדר הגנטימות. הנטיה היא לראות אותו כמאבק פרטני ועניני - על הזכות לעבור שינוי וניתוח, על תמיכה, על הזכות לחיות במגדר מסוים - וככזה הוא שונה ממאבקם של ההומואים והלסביות - שהם יכולים לתמוך בו עקרונית, אבל יתפסו אותו כמאבק נפרד, בדיוק כשם שה"הומוקונים" הליברלים לא יראו עצמם שותפים למאבקן של הטרנסימות. כטקטיקה, מאבק נפרד אינו מופרך: הבנתי שארגון press for change, למשל, נוקט בגישה כזו. למשל תיקון חוק הנישואין הבריטי באופן שיאפשר נישואין של טרנסג'נדרים, מדבר רק על נישואין סטרייטיים - אין עדיין נישואין סטרייטיים בבריטניה, והארגון החליט בעצם לא להאבק על כל הקופה, אלא להסתפק בשינוי שאפשר להשיג עתה. באופן בסיסי, מעט אנשים יאבקו על זכויות עבור כולם: בדרך כלל א/נשים נוטות להאבק עבור זכויות שהם רוצים לעצמם. לכן המאבק הרדיקלי חשוב, אבל בדרך כלל הוא נפררט איכשהו לפרוטות ליברליות.
אבל קודם כל: *מוריד את הכובע ומשתחווה עמוקות* *שואל את נורה: "כמה זמן לקח לך לנסח את המאמר ה-מ-דה-י-ם הזה??? בהזדמנות תוכלי להעתיק לי את התוכנה שבמוח שלך על תקליטור?" ואדם: אתה אחראי על "מאמרי הפורום": הנה אחד חדש. אבל עכשיו אני אנסה להיכנס לראש של אותם טרנסים, המעיזים להטיל ספק בשייכותם לקהילה. יש פה כמובן גם עמדה של "למה לי להידחף למקום שלא רוצים אותי". אבל לדעתי יש דבר קצת יותר מהותי. מדובר על הניגוד בין הקבוצות שמאיות קוראת להם "מהגרים" ו"אזרחי העולם". "אזרחי העולם", לפי מאיות, רוצים להפיל את המחיצות והגבולות. לקבוצה זו שייכים קודם כל אלה שאינם מרגישים שייכות מוחלטת למגדר מסוים: ג'נדרקוירים, נטולי-מגדר ואחרים המעדיפים את העמימות המגדרית. אבל גם טרנסימות שתופסים את זהות המוגדר שלהם באופן מורכב (אני חושב שמותר לציין פה את רוני אלמוג, למשל). בנוסף לכך, יש כלאה כמו נורה, שחשים מחוייבות פוליטית לתפיסה זו. בעיקרה זו תפיסה רדיקלית: לא של השגת זכויות בקבוצה מסוימת, אלא של שלילת מערכת המגדר בכללותה. "המהגרים" לעומת זאת, הם אלה שהקדישו כל כך הרבה זמן ומאמצים לעבור למולדת החדשה, עד שהם הופכים לפטריוטים הנלהבים ביותר שלה. כל רצונם הוא להיטמע ולהחשב "אזרחים" לכל דבר. הדו-קטביות המגדרית לא זו בלבד שאינה שלילית בעיניהם, אלא היא אבן פינה בזהותם. המאבק שלהם הוא ליברלי במהותו - להשוואת הזכויות שלהם עם הזכויות של ה"צברים", ילידי המגדר הגנטימות. הנטיה היא לראות אותו כמאבק פרטני ועניני - על הזכות לעבור שינוי וניתוח, על תמיכה, על הזכות לחיות במגדר מסוים - וככזה הוא שונה ממאבקם של ההומואים והלסביות - שהם יכולים לתמוך בו עקרונית, אבל יתפסו אותו כמאבק נפרד, בדיוק כשם שה"הומוקונים" הליברלים לא יראו עצמם שותפים למאבקן של הטרנסימות. כטקטיקה, מאבק נפרד אינו מופרך: הבנתי שארגון press for change, למשל, נוקט בגישה כזו. למשל תיקון חוק הנישואין הבריטי באופן שיאפשר נישואין של טרנסג'נדרים, מדבר רק על נישואין סטרייטיים - אין עדיין נישואין סטרייטיים בבריטניה, והארגון החליט בעצם לא להאבק על כל הקופה, אלא להסתפק בשינוי שאפשר להשיג עתה. באופן בסיסי, מעט אנשים יאבקו על זכויות עבור כולם: בדרך כלל א/נשים נוטות להאבק עבור זכויות שהם רוצים לעצמם. לכן המאבק הרדיקלי חשוב, אבל בדרך כלל הוא נפררט איכשהו לפרוטות ליברליות.
ליאתוש! {חיבוק}
החדשות הן החל מאיפשהו במאה הקודמת, למרות שהיו פה ושם תנועות שמתאימות לפורמט של החדשות גם מאות שנים קודם (החביבה עלי כרגע - איזו תנועה אתאיסטית שלפי השמועות מרלו היה שייך אליה). וגם כיום קיימות תנועות מהסוג הישן. הישנות הן יותר בסגנון איגודים מקצועיים. הן יותר היררכיות בתוך עצמן, ופועלות להשגת האינטרסים של חברי הקבוצה (למשל קבוצה של עובדי שטראוס למען תנאים טובים יותר, אם כי יכול להיות מוחל גם על דברים גדולים יותר). הן צומחות, או מקבלות כוח, מ"ניגודי אינטרסים, הבדלי מעמדות, ותאוריות פוליטיות קלאסיות" (קומוניזם/קפיטליזם וכו'). אל תשאלי אותי מה ההבדל בין "ניגודי אינטרסים" של התנועות הישנות לבין של אנשים אחרים, ותרגישי חפשייה להתעלם מהקטע על תאוריות פוליטיות. ציינתי כבר שלקורס הזה יש בעיה עם ההגדרות ומאפיינים חד משמעיים? לחדשות יש בהרבה מקרים תחלופה של מנהיגים או כל מני שיטות הנהגה אלטרנטיביות. המאפיין המובהק שלהן הוא שהן פועלות (לפי הערכים שלהן, כמובן) למען איזה צדק אוניברסלי. ככלל, הן פתוחות לכל מי שרוצה להצטרף (למרות שזה מתכופף קצת, כי תנועות נשים, למשל, שפתוחות לכל הנשים, גם יכולות להחשב חדשות). ו - הן בכיוון של לתת יותר כוך לאזרחים ו/או למוסדות אזרחיים שאינם חלק מהפוליטיקה הרשמית מול המדינה והשלטון. מידע נוסף יינתן אם יהיה עניין (ואם אני אמצא את העבודות שכתבתי בנידון
). אני לא יכולה לתת קרדיט למי שפיתחו את שיטת החלוקה הזו, כי לדעתי מעולם לא קיבלנו את המידע הזה. אגב - אם אנחנו כבר בחומר שלי בנושא, נראה לי רלוונטי לציין שקיים מונח לאנשים שמרוויחים מפעילות של תנועה אבל לא טורחים להצטרף אליה או לעשות שום דבר על מנת לתמוך בה (כולל אפילו להצהיר על תמיכה, בהרבה מקרים). זה אפרופו האנשים שנורה ציינה, שמעדיפים להצטרף למיינסטרים ולשכוח קבוצות שוליות בקהילה הקווירית שהביאו אותה למקום שבו היא נמצאת. ועוד אפרופו - לפי החומר שלי, אחת הדרכים היעילות והקלאסיות להחליש תנועה שהתחזקה יותר מדי, היא לתת ל*לחלק* מהשותפים בה חלק ממה שהם רוצים - מספיק בשביל לפייס אותם ולהעביר אותם לצד שלך, ומספיק בשביל לפלג את התנועה (ואי לכך להחליש אותה) מסביב ל"טובים", שהצטרפו לשלטון, ש"אפשר לדבר איתם ומגיע להם מקום", לעומת ה"קיצוניים" - בדיוק כמו שקורה היום עם הקהילה הקווירית.
החדשות הן החל מאיפשהו במאה הקודמת, למרות שהיו פה ושם תנועות שמתאימות לפורמט של החדשות גם מאות שנים קודם (החביבה עלי כרגע - איזו תנועה אתאיסטית שלפי השמועות מרלו היה שייך אליה). וגם כיום קיימות תנועות מהסוג הישן. הישנות הן יותר בסגנון איגודים מקצועיים. הן יותר היררכיות בתוך עצמן, ופועלות להשגת האינטרסים של חברי הקבוצה (למשל קבוצה של עובדי שטראוס למען תנאים טובים יותר, אם כי יכול להיות מוחל גם על דברים גדולים יותר). הן צומחות, או מקבלות כוח, מ"ניגודי אינטרסים, הבדלי מעמדות, ותאוריות פוליטיות קלאסיות" (קומוניזם/קפיטליזם וכו'). אל תשאלי אותי מה ההבדל בין "ניגודי אינטרסים" של התנועות הישנות לבין של אנשים אחרים, ותרגישי חפשייה להתעלם מהקטע על תאוריות פוליטיות. ציינתי כבר שלקורס הזה יש בעיה עם ההגדרות ומאפיינים חד משמעיים? לחדשות יש בהרבה מקרים תחלופה של מנהיגים או כל מני שיטות הנהגה אלטרנטיביות. המאפיין המובהק שלהן הוא שהן פועלות (לפי הערכים שלהן, כמובן) למען איזה צדק אוניברסלי. ככלל, הן פתוחות לכל מי שרוצה להצטרף (למרות שזה מתכופף קצת, כי תנועות נשים, למשל, שפתוחות לכל הנשים, גם יכולות להחשב חדשות). ו - הן בכיוון של לתת יותר כוך לאזרחים ו/או למוסדות אזרחיים שאינם חלק מהפוליטיקה הרשמית מול המדינה והשלטון. מידע נוסף יינתן אם יהיה עניין (ואם אני אמצא את העבודות שכתבתי בנידון
). אני לא יכולה לתת קרדיט למי שפיתחו את שיטת החלוקה הזו, כי לדעתי מעולם לא קיבלנו את המידע הזה. אגב - אם אנחנו כבר בחומר שלי בנושא, נראה לי רלוונטי לציין שקיים מונח לאנשים שמרוויחים מפעילות של תנועה אבל לא טורחים להצטרף אליה או לעשות שום דבר על מנת לתמוך בה (כולל אפילו להצהיר על תמיכה, בהרבה מקרים). זה אפרופו האנשים שנורה ציינה, שמעדיפים להצטרף למיינסטרים ולשכוח קבוצות שוליות בקהילה הקווירית שהביאו אותה למקום שבו היא נמצאת. ועוד אפרופו - לפי החומר שלי, אחת הדרכים היעילות והקלאסיות להחליש תנועה שהתחזקה יותר מדי, היא לתת ל*לחלק* מהשותפים בה חלק ממה שהם רוצים - מספיק בשביל לפייס אותם ולהעביר אותם לצד שלך, ומספיק בשביל לפלג את התנועה (ואי לכך להחליש אותה) מסביב ל"טובים", שהצטרפו לשלטון, ש"אפשר לדבר איתם ומגיע להם מקום", לעומת ה"קיצוניים" - בדיוק כמו שקורה היום עם הקהילה הקווירית.נורה גרינברג
New member
מי ירוויח ומי יפסיד
אורי, חלוקת העולם לקבוצות היא דבר מועיל, בתנאי שמקפידים לזכור שזו בסך הכל דרך לארגן מידע, לא ישויות בעלות קיום ממשי. והרי כמו שאמר מי שאמר, יש שני סוגי אנשים, אלה שמחלקים כל דבר לשני סוגים, ואלה שלא. הצגת שני הטיפוסים, זה של אזרח העולם וזה של המהגר, חושפת חלק גדול מן הבעייתיות שבכמה מן העמדות הנחשבות היום רדיקליות בנושאי מין ומגדר. ניתוח מפורט שלהן ידרוש שטח ארוך משהפורום מסוגל להכיל, אבל אתייחס אל כמה מהן בקצרה, וכן לשאלה שהעסיקה אותנו מלכתחילה, כלומר האם הומואים, לסביות וטרנס שייכים לקהילה אחת. אין צורך במאמץ רב כדי להבחין בפער שבהצגת שני הטיפוסים. הראשונים, אזרחי העולם, "רוצים להפיל את המחיצות והגבולות". הקבוצה השניה, המהגרים, הם "אלה שהקדישו כל כך הרבה זמן ומאמצים לעבור למולדת החדשה, עד שהם הופכים לפטריוטים הנלהבים ביותר שלה". הראשונים מוּנעים על ידי רצון טהור לפעולה. מניעיהם אידיאליסטיים ומבטאים ומחוייבות עמוקה למשימת השחרור החתרנית והמתקדמת שנטלו על עצמם לטובת כלל האנושות. לעומת זאת, הקבוצה השניה, זו של המהגרים, פועלת מתוך אינטרס וחישוב אגואיסטי ואינסטרומנטלי. הם "השקיעו כל כך הרבה זמן ומאמצים", שעכשיו הם, כמו ב"כשל הערך השקוע" המפורסם, או למזער כמי ששוגים ב- throwing good money after bad, אינם רואים לעצמם ברירה אלא לדבוק אדוקות בפטריוטיזם החדש. המסקנה ברורה: אלה טיפוסים מניפולטיביים המשכנעים עצמם באיזו אידיאולוגיה כפויה, מדחיקים את האמת על עצמם, משתיקים את ספקותיהם ומשביתים כל מנגנון של בקורת עצמית. בקיצור, אנשים בעלי בדלוזיה, המבקשים סיפוק לכמיהתם לשייכות על ידי היטמעות בקבוצת רוב הומוגנית וחסרת גיוון. וכך, אזרחי העולם מפליגים למרחקים כדי להגשים את מאווייהם ליצור עולם חדש חסר מחיצות וגבולות, ואילו המהגרים - אצה דרכם למזג ולמחוק את האינדיבידואליות שלהם בתוך תבנית קיימת, נתונה מראש ושמרנית. קשה להתעלם מן ההתנשאות הגלומה ב"הסבר" הזה, הפוטר את ביטוי הזהות המגדרית של חלק מהציבור שלנו כסתם רצון לשמור על איזו השקעה – כלומר כמניפולציה חסרת תוקף אוטנתי, והשוללת את הלגיטימיות של מי שזהותם אינה תואמת את המודל המתיימר להיות עדיף מבחינה רעיונית וערכית. וכי אפשר להשוות בין מי שמבקשים להפיל מחיצות וגבולות לבין מי שחישוב אינסטרומנטלי צר מכתיב את בחירותיהם? אלא שהמהגרים אינם באמת "סתם" מהגרים, המתדפקים על דלתות מולדת חדשה ונחושים לקבל בנאמנות את אורחותיה. בפרפראזה על דברים של מישל פוקו אפשר לומר: "המגדר הוא חלק מן ההתנהגות שלנו. הוא חלק מן החירות שלנו. הוא יציר כפינו, והוא הרבה יותר מגילוי הצד הסודי של תשוקתנו. עלינו להבין שהתשוקות שלנו נושאות עמן צורות חדשות של קשרים, צורות חדשות של אהבה, צורות חדשות של יצירה". ביטוי זהות מגדר הנשען על תבניות קיימות ומקובלות איננו "סתם" הצטרפות לתבניות קיימות ומוכרות ואימוצן הבלתי בקורתי, מין "התאזרחות" בתוך מסגרת קיימת. זאת יצירה מחדש של חירות אישית, תוך שימוש בחומרים ידועים, התגשמות היווצרותו מחדש של אדם המשתחרר מהכבלים שדיכאו אותו. גם אזרחי העולם אינם כה "טהורי כוונות" כפי שנדמה. בסופו של דבר, אף לא אחת מן הגישות האלה אינה נובעת באמת מבחירה אידיאולוגית מודעת, אלא מצרכים פסיכולוגיים אישיים. זאת הטעות של אינטלקטואלים קווירים לא מעטים: האמונה שביטויי זהות הם תוצר בלבדי של בחירה אידיאולוגית, וכי ניתן לכוונם רצונית לכיוון הנחשב "מתקדם" יותר. כמו אותן הוגות פמיניסטיות הקוראות במלוא הרצינות לטרנסקסואלים FtoM לזנוח את לבטי ומצוקות הזהות שלהם ולהצטרף למאבק הכלל נשי, או אותם אנשי אקדמיה בקרבנו השוללים את המאבק של טרנסג'נדרים להכרה בזהותם, כי לדעתם הוא מחזק תבניות מגדר קיימות. כאילו שזהותם של בני אדם קיימת רק כדי לספק את החזון האידיאולוגי ואת האג'נדה הפוליטית של מישהו. הקורא עוד עשוי לטעות ולחשוב שהניגוד בין אזרחי העולם והמהגרים מבטא גם את הניגוד שבין הפרדיגמה הטרנסג'נדרית לבין זו המהותנית, אבל בעצם הוא לא. לכל היותר הוא משקף את יומרתה של פרשנות קווירית מסויימת מאד להחיל איזו השקפת עולם "חתרנית" על חייהם הקונקרטיים של בני אדם בשר ודם. בפרדיגמה הטרנסג'נדרית יש גם מקום נרחב למודל המגדרי המקובל. כשלעצמי, עוד לא הבנתי מדוע מכל האופציות לביטוי הזהות המגדרית, דווקא זו שניתנת מבלי משים ובחינם לרוב בני האדם, היינו להזדהות כגברים או כנשים, צריכה להשלל או להחשב פחות לגיטימית, לדעת מספר פרשנים של תאוריה קווירית, דווקא אצל אנשים טרנסקסואלים. ולגבי שאלת הקהילה, האמת היא שלא כל כך ברור לי הקשר שבין שני הטיפוסים האלה לבין השאלה האם הומואים, לסביות וטרנס הם קהילה אחת. מאבק פוליטי –נפרד או משותף- הוא רק היבט אחד של קיום קהילה. העובדה שקיימים גם מאבקים פרטיקולריים של כל מגזר אינה נראית לי רלבנטית. נשים לסביות מנהלות מאבק שנשים סטרייטיות יכולות לכל היותר לתמוך בו. האם זה אומר שלנשים סטרייטיות אין שום דבר משותף עם לסביות? הצגת אזרחי העולם כטענה נגד קיומה של קהילה מאוחדת נשענת על מידת ההזדהות האישית, הסבוייקטיבית, של האנשים האלה עם רעיון הקהילה. כפי שטענתי בהודעתי הראשונה, מתחושות אישיות ניתן לגזור רק מסקנות אישיות. לכל היותר ניתן לטעון שאיש זה או אחר אינו מרגיש מחוייבות או שייכות לקהילה מסויימת. מכאן לא נובעת שום מסקנה לגבי קיומה של הקהילה. הטענה המקורית, להזכירך, הייתה שקיימת קהילה מאוחדת כיוון שהיסטורית, חברתית ותרבותית הומואים, לסביות וטרנס נמצאים באותה חזית של איום וחתירה נגד התשתית המשפטית-מוסרית-פוליטית ההטרוצנטרית. ההיסטוריון בנדיקט אנדרסון, בספרו המפורסם על הלאומיות - "קהילות מדומיינות", אומר שאומה היא קהילה מדומיינת במובן זה, שאיש אינו מכיר אישית את כל בני האומה שלו, ובכל זאת יש לאומה כקולקטיב תוקף ממשי רב בתודעתו של היחיד. כה חזק כוחה של הישות המדומיינת הזאת, עד שאנשים מוכנים להתגייס לפעולה, לסבול קשיים אין ספור ואף להקריב את חייהם, למען אותה ישות שאינה קיימת אלא בעיני רוחם. כוחו של החזון הקולקטיבי המדומיין הזה להניע בני אדם הוא ממשי ומוחשי מאד, ולכן האומה יכולה לחולל תמורות פוליטיות והיסטוריות המשפיעות על חיי בני האדם, כולל על אלה המתחמקים מהתגייסות או השוללים את קיומה של הקהילה. זה כולל אף את מי שאינם שייכים לאומה, ואשר יחסם אליה מכתיב במידה רבה את קיומה ואת מהלכיה. בסופו של דבר מה שקובע הוא משקלם של המדמיינים, וכוחם להוביל ולקדם את חזונם ואת תביעותיהם. אם יגבר כוחם של השוללים קיומה של קהילה אחת - הקהילה לא תתקיים (אך החברה הסטרייטית תמשיך לראות בנו מקשה אחת, שהלגיטימיות שלה מוטלת בספק). השאלה הפוליטית הרלבנטית בכל מקרה איננה מי צודק ומי לא, אלא מי ירוויח ומי יפסיד. מה שבטוח, החלשים מבינינו יפסידו יותר. נורה
אורי, חלוקת העולם לקבוצות היא דבר מועיל, בתנאי שמקפידים לזכור שזו בסך הכל דרך לארגן מידע, לא ישויות בעלות קיום ממשי. והרי כמו שאמר מי שאמר, יש שני סוגי אנשים, אלה שמחלקים כל דבר לשני סוגים, ואלה שלא. הצגת שני הטיפוסים, זה של אזרח העולם וזה של המהגר, חושפת חלק גדול מן הבעייתיות שבכמה מן העמדות הנחשבות היום רדיקליות בנושאי מין ומגדר. ניתוח מפורט שלהן ידרוש שטח ארוך משהפורום מסוגל להכיל, אבל אתייחס אל כמה מהן בקצרה, וכן לשאלה שהעסיקה אותנו מלכתחילה, כלומר האם הומואים, לסביות וטרנס שייכים לקהילה אחת. אין צורך במאמץ רב כדי להבחין בפער שבהצגת שני הטיפוסים. הראשונים, אזרחי העולם, "רוצים להפיל את המחיצות והגבולות". הקבוצה השניה, המהגרים, הם "אלה שהקדישו כל כך הרבה זמן ומאמצים לעבור למולדת החדשה, עד שהם הופכים לפטריוטים הנלהבים ביותר שלה". הראשונים מוּנעים על ידי רצון טהור לפעולה. מניעיהם אידיאליסטיים ומבטאים ומחוייבות עמוקה למשימת השחרור החתרנית והמתקדמת שנטלו על עצמם לטובת כלל האנושות. לעומת זאת, הקבוצה השניה, זו של המהגרים, פועלת מתוך אינטרס וחישוב אגואיסטי ואינסטרומנטלי. הם "השקיעו כל כך הרבה זמן ומאמצים", שעכשיו הם, כמו ב"כשל הערך השקוע" המפורסם, או למזער כמי ששוגים ב- throwing good money after bad, אינם רואים לעצמם ברירה אלא לדבוק אדוקות בפטריוטיזם החדש. המסקנה ברורה: אלה טיפוסים מניפולטיביים המשכנעים עצמם באיזו אידיאולוגיה כפויה, מדחיקים את האמת על עצמם, משתיקים את ספקותיהם ומשביתים כל מנגנון של בקורת עצמית. בקיצור, אנשים בעלי בדלוזיה, המבקשים סיפוק לכמיהתם לשייכות על ידי היטמעות בקבוצת רוב הומוגנית וחסרת גיוון. וכך, אזרחי העולם מפליגים למרחקים כדי להגשים את מאווייהם ליצור עולם חדש חסר מחיצות וגבולות, ואילו המהגרים - אצה דרכם למזג ולמחוק את האינדיבידואליות שלהם בתוך תבנית קיימת, נתונה מראש ושמרנית. קשה להתעלם מן ההתנשאות הגלומה ב"הסבר" הזה, הפוטר את ביטוי הזהות המגדרית של חלק מהציבור שלנו כסתם רצון לשמור על איזו השקעה – כלומר כמניפולציה חסרת תוקף אוטנתי, והשוללת את הלגיטימיות של מי שזהותם אינה תואמת את המודל המתיימר להיות עדיף מבחינה רעיונית וערכית. וכי אפשר להשוות בין מי שמבקשים להפיל מחיצות וגבולות לבין מי שחישוב אינסטרומנטלי צר מכתיב את בחירותיהם? אלא שהמהגרים אינם באמת "סתם" מהגרים, המתדפקים על דלתות מולדת חדשה ונחושים לקבל בנאמנות את אורחותיה. בפרפראזה על דברים של מישל פוקו אפשר לומר: "המגדר הוא חלק מן ההתנהגות שלנו. הוא חלק מן החירות שלנו. הוא יציר כפינו, והוא הרבה יותר מגילוי הצד הסודי של תשוקתנו. עלינו להבין שהתשוקות שלנו נושאות עמן צורות חדשות של קשרים, צורות חדשות של אהבה, צורות חדשות של יצירה". ביטוי זהות מגדר הנשען על תבניות קיימות ומקובלות איננו "סתם" הצטרפות לתבניות קיימות ומוכרות ואימוצן הבלתי בקורתי, מין "התאזרחות" בתוך מסגרת קיימת. זאת יצירה מחדש של חירות אישית, תוך שימוש בחומרים ידועים, התגשמות היווצרותו מחדש של אדם המשתחרר מהכבלים שדיכאו אותו. גם אזרחי העולם אינם כה "טהורי כוונות" כפי שנדמה. בסופו של דבר, אף לא אחת מן הגישות האלה אינה נובעת באמת מבחירה אידיאולוגית מודעת, אלא מצרכים פסיכולוגיים אישיים. זאת הטעות של אינטלקטואלים קווירים לא מעטים: האמונה שביטויי זהות הם תוצר בלבדי של בחירה אידיאולוגית, וכי ניתן לכוונם רצונית לכיוון הנחשב "מתקדם" יותר. כמו אותן הוגות פמיניסטיות הקוראות במלוא הרצינות לטרנסקסואלים FtoM לזנוח את לבטי ומצוקות הזהות שלהם ולהצטרף למאבק הכלל נשי, או אותם אנשי אקדמיה בקרבנו השוללים את המאבק של טרנסג'נדרים להכרה בזהותם, כי לדעתם הוא מחזק תבניות מגדר קיימות. כאילו שזהותם של בני אדם קיימת רק כדי לספק את החזון האידיאולוגי ואת האג'נדה הפוליטית של מישהו. הקורא עוד עשוי לטעות ולחשוב שהניגוד בין אזרחי העולם והמהגרים מבטא גם את הניגוד שבין הפרדיגמה הטרנסג'נדרית לבין זו המהותנית, אבל בעצם הוא לא. לכל היותר הוא משקף את יומרתה של פרשנות קווירית מסויימת מאד להחיל איזו השקפת עולם "חתרנית" על חייהם הקונקרטיים של בני אדם בשר ודם. בפרדיגמה הטרנסג'נדרית יש גם מקום נרחב למודל המגדרי המקובל. כשלעצמי, עוד לא הבנתי מדוע מכל האופציות לביטוי הזהות המגדרית, דווקא זו שניתנת מבלי משים ובחינם לרוב בני האדם, היינו להזדהות כגברים או כנשים, צריכה להשלל או להחשב פחות לגיטימית, לדעת מספר פרשנים של תאוריה קווירית, דווקא אצל אנשים טרנסקסואלים. ולגבי שאלת הקהילה, האמת היא שלא כל כך ברור לי הקשר שבין שני הטיפוסים האלה לבין השאלה האם הומואים, לסביות וטרנס הם קהילה אחת. מאבק פוליטי –נפרד או משותף- הוא רק היבט אחד של קיום קהילה. העובדה שקיימים גם מאבקים פרטיקולריים של כל מגזר אינה נראית לי רלבנטית. נשים לסביות מנהלות מאבק שנשים סטרייטיות יכולות לכל היותר לתמוך בו. האם זה אומר שלנשים סטרייטיות אין שום דבר משותף עם לסביות? הצגת אזרחי העולם כטענה נגד קיומה של קהילה מאוחדת נשענת על מידת ההזדהות האישית, הסבוייקטיבית, של האנשים האלה עם רעיון הקהילה. כפי שטענתי בהודעתי הראשונה, מתחושות אישיות ניתן לגזור רק מסקנות אישיות. לכל היותר ניתן לטעון שאיש זה או אחר אינו מרגיש מחוייבות או שייכות לקהילה מסויימת. מכאן לא נובעת שום מסקנה לגבי קיומה של הקהילה. הטענה המקורית, להזכירך, הייתה שקיימת קהילה מאוחדת כיוון שהיסטורית, חברתית ותרבותית הומואים, לסביות וטרנס נמצאים באותה חזית של איום וחתירה נגד התשתית המשפטית-מוסרית-פוליטית ההטרוצנטרית. ההיסטוריון בנדיקט אנדרסון, בספרו המפורסם על הלאומיות - "קהילות מדומיינות", אומר שאומה היא קהילה מדומיינת במובן זה, שאיש אינו מכיר אישית את כל בני האומה שלו, ובכל זאת יש לאומה כקולקטיב תוקף ממשי רב בתודעתו של היחיד. כה חזק כוחה של הישות המדומיינת הזאת, עד שאנשים מוכנים להתגייס לפעולה, לסבול קשיים אין ספור ואף להקריב את חייהם, למען אותה ישות שאינה קיימת אלא בעיני רוחם. כוחו של החזון הקולקטיבי המדומיין הזה להניע בני אדם הוא ממשי ומוחשי מאד, ולכן האומה יכולה לחולל תמורות פוליטיות והיסטוריות המשפיעות על חיי בני האדם, כולל על אלה המתחמקים מהתגייסות או השוללים את קיומה של הקהילה. זה כולל אף את מי שאינם שייכים לאומה, ואשר יחסם אליה מכתיב במידה רבה את קיומה ואת מהלכיה. בסופו של דבר מה שקובע הוא משקלם של המדמיינים, וכוחם להוביל ולקדם את חזונם ואת תביעותיהם. אם יגבר כוחם של השוללים קיומה של קהילה אחת - הקהילה לא תתקיים (אך החברה הסטרייטית תמשיך לראות בנו מקשה אחת, שהלגיטימיות שלה מוטלת בספק). השאלה הפוליטית הרלבנטית בכל מקרה איננה מי צודק ומי לא, אלא מי ירוויח ומי יפסיד. מה שבטוח, החלשים מבינינו יפסידו יותר. נורה
../images/Emo12.gif אני כתבתי דבר כזה?
"הראשונים מוּנעים על ידי רצון טהור לפעולה. מניעיהם אידיאליסטיים ומבטאים ומחוייבות עמוקה למשימת השחרור החתרנית והמתקדמת שנטלו על עצמם לטובת כלל האנושות. לעומת זאת, הקבוצה השניה, זו של המהגרים, פועלת מתוך אינטרס וחישוב אגואיסטי ואינסטרומנטלי." אני מוכרח לציין ש: 1. ניסיתי ליצג את האבחנה של מאיות, ואולי לא עשיתי זאת היטב. 2. הכנסת לתוך דברי "מעט" מהרהורי ליבך. הרי כתבתי בפרוש, שהראשונים כוללים קודם כל את "אלה שאינם מרגישים שייכים למגדר מסוים," תחושתם נורה, לא מניעים אידאליסטים טהורים; אחר כך "טרנסים שתפיסתם העצמית מורכבת יותר מהמודל הדו-קטבי", תפיסה עצמית, לא "רצון טהור לפעולה" ורק אחר כך הוספתי את "אלה כמו נורה", שהיותם "אזרחי העולם" נובעת מהראיה הפוליטית שלהם. אני לא חושב שגיניתי מישהו. ורק הערה קטנה, שמדגימה עד כמה טרחת לקרוא והיטבת להבין את מה שכתבתי: בפרוש כתבתי דווקא על "המהגרים" ש"מאבקם ליברלי בעיקרו", ולכן אינם מרגישים הזהות (לא בהכרח) עם המאבק ההומו-לסבי (כפי שה"הומוקונים" שאני חושב שאולי את מגזימה בכנותך אותם "בוגדים", אינם מרגישים הזדהות עם המאבק הטרנסי"). דווקא "אזרחי העולם" נוטים להאמין במאבק משותף (הרי כללתי אותך בפרוש בקבוצה הזאת!). אבל את כנראה היית מרוגזת מדי בשביל לקרוא. ובכן - אאני מתנצל כאן אם דברי התפרשו כפוגעים במישהי. לא התכוונתי להתנשא - אבל כל ניתוח מכליל הוא בהכרח מתנשא, כיוון שהוא מתכוון לקחת תופעה אנושית מורכבת ולהגיד עליה משהו בעל משמעות במלים ספורות. בהכרח את מתעלמת מכל מיני מורכבויות, מכל מיני היבטים, והמידע שלך לעולם אינו מושלם. לכן אני מעדיף אבחנות קצרות טווח, כמו אלה של מאיות. אלה לא מתיימרות להסביר ולהבין הכל, ובדרך כלל הן פחות שיפוטיות מאבחנות אחרות. מאיות - שניתי לפתח את דבריה. מדברת על מניעים ותחושות, כשהיא מנסה להסביר ניגדים מסוימים בקהילה הטרנסית. את דיברת על בגידה. אפשר להגדי על המונח הזה שהוא, איך לומר, קצת טעון ושיפוטי-משהו. את כל מה שאמר בנדיקט אנדרסון על "קהילות מדומינות" אפשר לומר על האשמות בבגידה, שהרי גם המאבק שבו בוגדים מבוסס על קהילה מדומיינת, ואף הוא מדומיין (כמאבק אחד) במידה רבה. בודאי שההכרעה, היכן המאבק מתחיל והיכן הוא נגמר, היא סובייקטיבית ונתונה לויכוח (מה אנחנו עושים פה?). אבל נעזוב את זה. כן - אני מאמין גדול ב"דיסוננס קוגניטיבי". בכך שהשקעה נפשית במשהו מסוים מאדירה אותו בענינו. ככל הזכור לי מ"מבוא לפסיכולוגיה חברתית" בשנה ב', זה לא תוצאה של "חישוב אינסטרומנטלי ואגואיסטי" - זה מנגנון נפשי, לא מודע לחלוטין, אנושי, שפועל בכל אחת מאיתנו. אין כאן עניין של "התנשאות". אני בהחלט מסכים איתך ששתי העמדות הן במדה רבה תוצאה של תהליכים נפשיים. אני ידוע את זה על עצמי, ואני גם נוטה לחשוב שזה קורה אפילו אצלך. למשל נראה לי, שלו היוזמה להקמת עמותה נפרדת של טרנסג'נדרים היתה מצליחה, היית היום מגינה באותו להט על טקטיקת המאבק הנפרד. זה נשמע אולי כגינוי, אבל ברור לי שלולא הלהט הזה לא היית הפעילה המסורה שאת. זה לא ש"כשכורתים עצים ניתזים שבבים": כולנו ידועים שאת נאבקת למען כל טרנסית וטרנס, בלי קשר לתאוריות פוליטיות, במסירות מדהימה. אז נכון, כולנו מונעות על ידי תהליכים נפשיים, והאבחנה בין "מהגרים" ו"אזרחי עולם" אינה תמיד ברורה (כשם שהאבחנה בין מאבק "ליברלי" ל"רדיקלי" אינה ברורה כלל, כמו שכתבתי במקום אחר בשרשור הזה). אבל אני חושב שיש בה טעם. אני כן שומע טרנסימות אומרים: עזוב אותנו מהמאבקים של הקהילה, אנחנו רוצות וצריכות לדאוג לעצמנו. או בצורה יותר ברורה: בסך הכל אנחנו רוצימות לעבור את השינוי ולהגיע למגדר הרצוי בשלום, ולא להשמיט את הקרקע המגדרית מתחת רגלינו. הם לא רואות בזה רע, והאמת היא שאני לא רואה בזה רע. בכלל אני תוהה לפעמים, עד כמה מאבקים רדיקליים הם לא עסק של איזו חבורת אינטלקטואלים, שמנצלת לצרכי כל מיני חבורות של דפוקים, שבסך הכל מנסות להישאר בחיים בעולם האכזר שלנו.
"הראשונים מוּנעים על ידי רצון טהור לפעולה. מניעיהם אידיאליסטיים ומבטאים ומחוייבות עמוקה למשימת השחרור החתרנית והמתקדמת שנטלו על עצמם לטובת כלל האנושות. לעומת זאת, הקבוצה השניה, זו של המהגרים, פועלת מתוך אינטרס וחישוב אגואיסטי ואינסטרומנטלי." אני מוכרח לציין ש: 1. ניסיתי ליצג את האבחנה של מאיות, ואולי לא עשיתי זאת היטב. 2. הכנסת לתוך דברי "מעט" מהרהורי ליבך. הרי כתבתי בפרוש, שהראשונים כוללים קודם כל את "אלה שאינם מרגישים שייכים למגדר מסוים," תחושתם נורה, לא מניעים אידאליסטים טהורים; אחר כך "טרנסים שתפיסתם העצמית מורכבת יותר מהמודל הדו-קטבי", תפיסה עצמית, לא "רצון טהור לפעולה" ורק אחר כך הוספתי את "אלה כמו נורה", שהיותם "אזרחי העולם" נובעת מהראיה הפוליטית שלהם. אני לא חושב שגיניתי מישהו. ורק הערה קטנה, שמדגימה עד כמה טרחת לקרוא והיטבת להבין את מה שכתבתי: בפרוש כתבתי דווקא על "המהגרים" ש"מאבקם ליברלי בעיקרו", ולכן אינם מרגישים הזהות (לא בהכרח) עם המאבק ההומו-לסבי (כפי שה"הומוקונים" שאני חושב שאולי את מגזימה בכנותך אותם "בוגדים", אינם מרגישים הזדהות עם המאבק הטרנסי"). דווקא "אזרחי העולם" נוטים להאמין במאבק משותף (הרי כללתי אותך בפרוש בקבוצה הזאת!). אבל את כנראה היית מרוגזת מדי בשביל לקרוא. ובכן - אאני מתנצל כאן אם דברי התפרשו כפוגעים במישהי. לא התכוונתי להתנשא - אבל כל ניתוח מכליל הוא בהכרח מתנשא, כיוון שהוא מתכוון לקחת תופעה אנושית מורכבת ולהגיד עליה משהו בעל משמעות במלים ספורות. בהכרח את מתעלמת מכל מיני מורכבויות, מכל מיני היבטים, והמידע שלך לעולם אינו מושלם. לכן אני מעדיף אבחנות קצרות טווח, כמו אלה של מאיות. אלה לא מתיימרות להסביר ולהבין הכל, ובדרך כלל הן פחות שיפוטיות מאבחנות אחרות. מאיות - שניתי לפתח את דבריה. מדברת על מניעים ותחושות, כשהיא מנסה להסביר ניגדים מסוימים בקהילה הטרנסית. את דיברת על בגידה. אפשר להגדי על המונח הזה שהוא, איך לומר, קצת טעון ושיפוטי-משהו. את כל מה שאמר בנדיקט אנדרסון על "קהילות מדומינות" אפשר לומר על האשמות בבגידה, שהרי גם המאבק שבו בוגדים מבוסס על קהילה מדומיינת, ואף הוא מדומיין (כמאבק אחד) במידה רבה. בודאי שההכרעה, היכן המאבק מתחיל והיכן הוא נגמר, היא סובייקטיבית ונתונה לויכוח (מה אנחנו עושים פה?). אבל נעזוב את זה. כן - אני מאמין גדול ב"דיסוננס קוגניטיבי". בכך שהשקעה נפשית במשהו מסוים מאדירה אותו בענינו. ככל הזכור לי מ"מבוא לפסיכולוגיה חברתית" בשנה ב', זה לא תוצאה של "חישוב אינסטרומנטלי ואגואיסטי" - זה מנגנון נפשי, לא מודע לחלוטין, אנושי, שפועל בכל אחת מאיתנו. אין כאן עניין של "התנשאות". אני בהחלט מסכים איתך ששתי העמדות הן במדה רבה תוצאה של תהליכים נפשיים. אני ידוע את זה על עצמי, ואני גם נוטה לחשוב שזה קורה אפילו אצלך. למשל נראה לי, שלו היוזמה להקמת עמותה נפרדת של טרנסג'נדרים היתה מצליחה, היית היום מגינה באותו להט על טקטיקת המאבק הנפרד. זה נשמע אולי כגינוי, אבל ברור לי שלולא הלהט הזה לא היית הפעילה המסורה שאת. זה לא ש"כשכורתים עצים ניתזים שבבים": כולנו ידועים שאת נאבקת למען כל טרנסית וטרנס, בלי קשר לתאוריות פוליטיות, במסירות מדהימה. אז נכון, כולנו מונעות על ידי תהליכים נפשיים, והאבחנה בין "מהגרים" ו"אזרחי עולם" אינה תמיד ברורה (כשם שהאבחנה בין מאבק "ליברלי" ל"רדיקלי" אינה ברורה כלל, כמו שכתבתי במקום אחר בשרשור הזה). אבל אני חושב שיש בה טעם. אני כן שומע טרנסימות אומרים: עזוב אותנו מהמאבקים של הקהילה, אנחנו רוצות וצריכות לדאוג לעצמנו. או בצורה יותר ברורה: בסך הכל אנחנו רוצימות לעבור את השינוי ולהגיע למגדר הרצוי בשלום, ולא להשמיט את הקרקע המגדרית מתחת רגלינו. הם לא רואות בזה רע, והאמת היא שאני לא רואה בזה רע. בכלל אני תוהה לפעמים, עד כמה מאבקים רדיקליים הם לא עסק של איזו חבורת אינטלקטואלים, שמנצלת לצרכי כל מיני חבורות של דפוקים, שבסך הכל מנסות להישאר בחיים בעולם האכזר שלנו.
נורה גרינברג
New member
הויכוח המרכזי
אורי, ניתוח תוכן תמיד מגלה משמעויות שהיו נסתרות מעיני הכותב. מובן שהמבקר מכניס גם תכנים משל עצמו. הרי אין כל אפשרות שקריאה, כל קריאה, תהיה משוחררת מעירבוב תכנים עצמיים. איננו סורקים דיגיטליים ולא מצלמות, אלא בני אדם שתפיסתם את העולם צבועה בסובייקטיביות שלהם. מה לעשות. למרות הדימוי שהיינו רוצים לעצמנו כטובים תמיד, צודקים תמיד, נאורים תמיד, הרי שחלק גדול מן הרעיונות שלנו נגוע בהתנשאות, צביעות, חוסר עקביות ויומרנות (למשל, אומרים שאצלי זאת יומרנות לשמה, שהיא, מן הסתם, דרגה עליונה של יומרנות, להבדיל מיומרנות שלא לשמה, כזו התלויה בדבר, שבה טרם הואשמתי). זה קורה לכולנו, מסתבר. קו פרשת המים המוסרי האמיתי עובר בין אלה מאתנו המוכנים לבחון עצמם ולתקן כיוון, לבין אלה המשוכנעים שהם לעולם לא יטעו, ושקנו חזקה על האמת האבסולוטית. אני משוכנעת שאתה שייך לסוג הראשון. יש הבדל בין הנימוקים והפרשנות שאנשים נותנים למעשיהם, לבין הניתוח החיצוני שלהם. נכון, ניתוח זה מסתכן לא פעם בהתנשאות, בהכללות חסרות יסוד, בהתעלמות מפרטים חשובים, בשטחיות ובשאר רעות חולות, אבל אין מנוס ממנו אם רוצים להעמיק את הבנתנו את הסובב אותנו. פרשנות אישית סובייקטיבית איננה הבסיס הטוב ביותר להבנת ההתנהגות האנושית, בוודאי כאשר מדובר בקבוצות של אנשים. העובדה שטרנסימות רבים אומרות: תנו לנו להשלים את תהליך השינוי ולהמשיך הלאה ועזבו אותנו ממאבקים ציבוריים, אינה קשורה לאופי הפעולה הפוליטית המתבקשת. תמיד, האנשים בעלי התודעה הפוליטית והמוכנים לםעולה פוליטית בקבוצה כלשהי הם מיעוט מבוטל. ההמון הוא ברובו המוחלט פסיבי וחסר תודעה פוליטית וציבורית. זאת בעיה פילוסופית, מוסרית ופוליטית ממדרגה ראשונה, שמיטב הוגי הדעות המדיניים בכל הזמנים התחבטו בה: כיצד (והאם מוצדק בכלל) מניעים את ההמון לפעולה, ומה היחס שבין המנהיגים והמונהגים, ומה ההצדקה של מי שמתיימרים לפעול כשליחי ציבור. כל הדברים האלה אינם נוגעים לשאלת עצם קיומה של קהילה. אגב, יש לי גם חדשות בשבילך: ההינזרות ממעורבות ציבורית והעדר התודעת הפוליטית נחזו גם אצל מי שמגדירים עצמם כג'נדרקוווירים רדיקליים, כולל כאלה שמכוח מנות יתר של רטוריקה הצליחו לשכנע עצמם שהם, כמינימום, שילוב של צ'ה גווארה ומלקולם איקס. אגב, לדברים שכתבת בהודעה אחרת שלך: אינני מסכימה אתך שהמאבקים שאנו מנהלים מיועדים להבטיח אך ורק "מקום ליד השולחן". הביטוי הזה מקורו באוצר המילים ההומו-שמרני, וכוונתו לקבלת קבוצה מצומצמת של אנשים על ידי הסביבה. במדינת ישראל, מאבק למען זוגיות של בני אותו המין ולמען הזכות שלהם לאמץ ילדים נושא אופי חתרני כולל, כיוון שהוא מערער תפיסות של גבריות ומושגי משפחה שולטים. יתרה מזאת, קשה לפרש את המאבק לאפשר לטרנסקסואלים לא מנותחים לשנות את רישום מינם בתעודת הזהות כמאבק על מקום ליד השולחן בלבד. אלה מאבקים שעתידים לשנות את השולחן כולו. הויכוח בין תפיסות רדיקליות התובעות פתרון טוטלי, לבין אלה הגורסות פתרונות חלקיים והתקדמות בכל מקום שהדבר אפשרי, איננו חדש. כמו בויכוח בין משיחיות לבין ציונות מעשית, או בין קומוניסטים לבין סוציאל-דמוקרטים, המאה העשרים מלאה בדוגמאות של משטרים ותנועות שהעדיפו לוותר על מאווייו וזכויותיו של דור נוכחי, למען הבטחה מעורפלת לגאולתם של דורות שקיומם המדומיין מוקם בעתיד. כל יום נולד מישהו חדש שסבור שמצא את נוסחת הפלא של הגאולה האנושית, ושמותר לו לכפות את ה"אמת" החדשה על אחרים. בסופו של דבר, הויכוח המרכזי נוגע למשמעות המילה "אנחנו". כל קבוצה מפרשת מילה זו בצלמה ובדמותה. השאלה היא, האם בדמות הזאת יש משהו מכל אחד מאתנו, או שזו תמונה קבוצתית של כמה בני מזל שהצליחו להתיישב ליד השולחן. נורה
אורי, ניתוח תוכן תמיד מגלה משמעויות שהיו נסתרות מעיני הכותב. מובן שהמבקר מכניס גם תכנים משל עצמו. הרי אין כל אפשרות שקריאה, כל קריאה, תהיה משוחררת מעירבוב תכנים עצמיים. איננו סורקים דיגיטליים ולא מצלמות, אלא בני אדם שתפיסתם את העולם צבועה בסובייקטיביות שלהם. מה לעשות. למרות הדימוי שהיינו רוצים לעצמנו כטובים תמיד, צודקים תמיד, נאורים תמיד, הרי שחלק גדול מן הרעיונות שלנו נגוע בהתנשאות, צביעות, חוסר עקביות ויומרנות (למשל, אומרים שאצלי זאת יומרנות לשמה, שהיא, מן הסתם, דרגה עליונה של יומרנות, להבדיל מיומרנות שלא לשמה, כזו התלויה בדבר, שבה טרם הואשמתי). זה קורה לכולנו, מסתבר. קו פרשת המים המוסרי האמיתי עובר בין אלה מאתנו המוכנים לבחון עצמם ולתקן כיוון, לבין אלה המשוכנעים שהם לעולם לא יטעו, ושקנו חזקה על האמת האבסולוטית. אני משוכנעת שאתה שייך לסוג הראשון. יש הבדל בין הנימוקים והפרשנות שאנשים נותנים למעשיהם, לבין הניתוח החיצוני שלהם. נכון, ניתוח זה מסתכן לא פעם בהתנשאות, בהכללות חסרות יסוד, בהתעלמות מפרטים חשובים, בשטחיות ובשאר רעות חולות, אבל אין מנוס ממנו אם רוצים להעמיק את הבנתנו את הסובב אותנו. פרשנות אישית סובייקטיבית איננה הבסיס הטוב ביותר להבנת ההתנהגות האנושית, בוודאי כאשר מדובר בקבוצות של אנשים. העובדה שטרנסימות רבים אומרות: תנו לנו להשלים את תהליך השינוי ולהמשיך הלאה ועזבו אותנו ממאבקים ציבוריים, אינה קשורה לאופי הפעולה הפוליטית המתבקשת. תמיד, האנשים בעלי התודעה הפוליטית והמוכנים לםעולה פוליטית בקבוצה כלשהי הם מיעוט מבוטל. ההמון הוא ברובו המוחלט פסיבי וחסר תודעה פוליטית וציבורית. זאת בעיה פילוסופית, מוסרית ופוליטית ממדרגה ראשונה, שמיטב הוגי הדעות המדיניים בכל הזמנים התחבטו בה: כיצד (והאם מוצדק בכלל) מניעים את ההמון לפעולה, ומה היחס שבין המנהיגים והמונהגים, ומה ההצדקה של מי שמתיימרים לפעול כשליחי ציבור. כל הדברים האלה אינם נוגעים לשאלת עצם קיומה של קהילה. אגב, יש לי גם חדשות בשבילך: ההינזרות ממעורבות ציבורית והעדר התודעת הפוליטית נחזו גם אצל מי שמגדירים עצמם כג'נדרקוווירים רדיקליים, כולל כאלה שמכוח מנות יתר של רטוריקה הצליחו לשכנע עצמם שהם, כמינימום, שילוב של צ'ה גווארה ומלקולם איקס. אגב, לדברים שכתבת בהודעה אחרת שלך: אינני מסכימה אתך שהמאבקים שאנו מנהלים מיועדים להבטיח אך ורק "מקום ליד השולחן". הביטוי הזה מקורו באוצר המילים ההומו-שמרני, וכוונתו לקבלת קבוצה מצומצמת של אנשים על ידי הסביבה. במדינת ישראל, מאבק למען זוגיות של בני אותו המין ולמען הזכות שלהם לאמץ ילדים נושא אופי חתרני כולל, כיוון שהוא מערער תפיסות של גבריות ומושגי משפחה שולטים. יתרה מזאת, קשה לפרש את המאבק לאפשר לטרנסקסואלים לא מנותחים לשנות את רישום מינם בתעודת הזהות כמאבק על מקום ליד השולחן בלבד. אלה מאבקים שעתידים לשנות את השולחן כולו. הויכוח בין תפיסות רדיקליות התובעות פתרון טוטלי, לבין אלה הגורסות פתרונות חלקיים והתקדמות בכל מקום שהדבר אפשרי, איננו חדש. כמו בויכוח בין משיחיות לבין ציונות מעשית, או בין קומוניסטים לבין סוציאל-דמוקרטים, המאה העשרים מלאה בדוגמאות של משטרים ותנועות שהעדיפו לוותר על מאווייו וזכויותיו של דור נוכחי, למען הבטחה מעורפלת לגאולתם של דורות שקיומם המדומיין מוקם בעתיד. כל יום נולד מישהו חדש שסבור שמצא את נוסחת הפלא של הגאולה האנושית, ושמותר לו לכפות את ה"אמת" החדשה על אחרים. בסופו של דבר, הויכוח המרכזי נוגע למשמעות המילה "אנחנו". כל קבוצה מפרשת מילה זו בצלמה ובדמותה. השאלה היא, האם בדמות הזאת יש משהו מכל אחד מאתנו, או שזו תמונה קבוצתית של כמה בני מזל שהצליחו להתיישב ליד השולחן. נורה
"יומרנות לשמה " ../images/Emo13.gif
יש בכלל שולחן? בעיניי השולחן הוא התמונה הקבוצתית של היושבותים סביבו, כמו ב"ההר" של פתחי ע'נאם - המתאר מעבר מ"תרבות" ל"אנטי תרבות": ההבנה של מי שאולף ע"י ה"תרבות" - שתרבות (כמו אלוהים), לא יכולה להתקיים בלשון יחיד, היא השינוי היחיד, שיוצא מהכלל -שתארת כאן.
יש בכלל שולחן? בעיניי השולחן הוא התמונה הקבוצתית של היושבותים סביבו, כמו ב"ההר" של פתחי ע'נאם - המתאר מעבר מ"תרבות" ל"אנטי תרבות": ההבנה של מי שאולף ע"י ה"תרבות" - שתרבות (כמו אלוהים), לא יכולה להתקיים בלשון יחיד, היא השינוי היחיד, שיוצא מהכלל -שתארת כאן.
זו היתה התנצלות?
"ניתוח תוכן תמיד מגלה משמעויות שהיו נסתרות מעיני הכותב. מובן שהמבקר מכניס גם תכנים משל עצמו." לא יודע, את דיברת על בגידה וזה כמובן, בסדר. אני דיברתי על דיסוננס קוגניטיבי וזו כמובן התנשאות. לפני שלושה מסרים תקפת את הליברלים, שרוצים רק "מקום ליד השולחן". עכשיו את תוקפת את הרדיקלים. התבלבלתי. לא, אין לי ויכוח איתך שלמאבקים ליברלים-לכאורה יש גם אופי חתרני. אפילו כתבתי את זה באותה הודעה שאת מתווכחת איתה. רק ויכוח אחד יש לי איתך: "העובדה שטרנסימות רבים אומרות: תנו לנו להשלים את תהליך השינוי ולהמשיך הלאה ועזבו אותנו ממאבקים ציבוריים, אינה קשורה לאופי הפעולה הפוליטית המתבקשת." לא כאשר לטרנסימות אלה יש עמדה בשאלה זו, כמו לטורפדואית ואחרותים. העמדה הזאת היא לא "עזבו אותנו ממאבקים", אלא "עזבו אותנו ממאבקים משותפים עם הומואים ולסביות, בוא נדאג לעצמנו וזהו".
"ניתוח תוכן תמיד מגלה משמעויות שהיו נסתרות מעיני הכותב. מובן שהמבקר מכניס גם תכנים משל עצמו." לא יודע, את דיברת על בגידה וזה כמובן, בסדר. אני דיברתי על דיסוננס קוגניטיבי וזו כמובן התנשאות. לפני שלושה מסרים תקפת את הליברלים, שרוצים רק "מקום ליד השולחן". עכשיו את תוקפת את הרדיקלים. התבלבלתי. לא, אין לי ויכוח איתך שלמאבקים ליברלים-לכאורה יש גם אופי חתרני. אפילו כתבתי את זה באותה הודעה שאת מתווכחת איתה. רק ויכוח אחד יש לי איתך: "העובדה שטרנסימות רבים אומרות: תנו לנו להשלים את תהליך השינוי ולהמשיך הלאה ועזבו אותנו ממאבקים ציבוריים, אינה קשורה לאופי הפעולה הפוליטית המתבקשת." לא כאשר לטרנסימות אלה יש עמדה בשאלה זו, כמו לטורפדואית ואחרותים. העמדה הזאת היא לא "עזבו אותנו ממאבקים", אלא "עזבו אותנו ממאבקים משותפים עם הומואים ולסביות, בוא נדאג לעצמנו וזהו".
נורה גרינברג
New member
כמה הבהרות
אורי, לא תקפתי את הליברלים. מאד להיפך, ואינני יודעת מנין פירשת זאת כך. תקפתי את ההומו-שמרנים, המתנגדים לשיתופם של טרנסג'נדרים, קוקיצות, ג'נדרקווירים ואחרים בהגדרה של קהילה. לא התייחסתי כלל לאג'נדה פוליטית קונקרטית, לויכוח בין רדיקלים לבין רפורמיסטים, או לכל דבר אחר. לגבי עמדתם של כמה מאתנו בקהילה הטרנסית. ראשית, אני מקווה שתסכים אתי שבקהילה יש כל מיני דעות, והעובדה שחלק מאתנו אינם מעוניינים בקשר עם המאבק הכללי איננה, כשלעצמה, אינדיקציה לכך שהמאבק הזה אינו נחוץ או לגיטימי. אז יש חילוקי דעות בקרבנו. היינו כמתוקנות שבקהילות. אלא שבפוליטיקה, מה שחשוב זה מה אנשים עושים. הועבדה שלא מתקיימת פעילות פוליטית נפרדת של טרנסג'נדרים היא הנותנת. בזמנו ניסיתי להקים ארגון כזה. מהר מאד הגעתי למסקנה שהדבר לא יהיה רצוי, הן מסיבות טקטיות והן מתוך תפיסה עקרונית, לפיה בישראל מאבק נפרד אינו מעשי. סיבות רבות לדבר, ואשמח מאד אם פעם יתקיים דיון בנושא. אשמח מאד אם אני טועה. אם תקום קבוצה אחרת שתרים את הכפפה. הלוואי שזה יקרה, שקבוצה תתארגן, תציג תכנית מגובשת, מטרות, אסטרטגיה, טקטיקה, אמצעים, שיטות, תכניות פעולה. ושתבצע זאת. בעיקר - שתבצע. תצליח או לא תצליח, זה פחות חשוב. אבל שתבצע, לא רק תדבר. כי פעילות פוליטית כוללת כמובן הרבה פקה-פקה. דיבורים פה ודיבורים שם. זה חלק מהעניין. אבל פעילות פוליטית איננה רק פקה-פקה. היא אפילו איננה הקמת איזו משמרת מחאה פה ושם (ואפילו את זה אינני רואה קורה). פעילות פוליטית זה משהו אחר, ועד שלא תקום קבוצה שמבינה איך הדברים נעשים, ומה המשאבים הדרושים, ומה המשמעות שלהם במונחים של מחוייבות והתמדה ומעורבות - אפשר להמשיך לדבר גבוהה-גבוהה ולזרוק דעות באויר. נורה
אורי, לא תקפתי את הליברלים. מאד להיפך, ואינני יודעת מנין פירשת זאת כך. תקפתי את ההומו-שמרנים, המתנגדים לשיתופם של טרנסג'נדרים, קוקיצות, ג'נדרקווירים ואחרים בהגדרה של קהילה. לא התייחסתי כלל לאג'נדה פוליטית קונקרטית, לויכוח בין רדיקלים לבין רפורמיסטים, או לכל דבר אחר. לגבי עמדתם של כמה מאתנו בקהילה הטרנסית. ראשית, אני מקווה שתסכים אתי שבקהילה יש כל מיני דעות, והעובדה שחלק מאתנו אינם מעוניינים בקשר עם המאבק הכללי איננה, כשלעצמה, אינדיקציה לכך שהמאבק הזה אינו נחוץ או לגיטימי. אז יש חילוקי דעות בקרבנו. היינו כמתוקנות שבקהילות. אלא שבפוליטיקה, מה שחשוב זה מה אנשים עושים. הועבדה שלא מתקיימת פעילות פוליטית נפרדת של טרנסג'נדרים היא הנותנת. בזמנו ניסיתי להקים ארגון כזה. מהר מאד הגעתי למסקנה שהדבר לא יהיה רצוי, הן מסיבות טקטיות והן מתוך תפיסה עקרונית, לפיה בישראל מאבק נפרד אינו מעשי. סיבות רבות לדבר, ואשמח מאד אם פעם יתקיים דיון בנושא. אשמח מאד אם אני טועה. אם תקום קבוצה אחרת שתרים את הכפפה. הלוואי שזה יקרה, שקבוצה תתארגן, תציג תכנית מגובשת, מטרות, אסטרטגיה, טקטיקה, אמצעים, שיטות, תכניות פעולה. ושתבצע זאת. בעיקר - שתבצע. תצליח או לא תצליח, זה פחות חשוב. אבל שתבצע, לא רק תדבר. כי פעילות פוליטית כוללת כמובן הרבה פקה-פקה. דיבורים פה ודיבורים שם. זה חלק מהעניין. אבל פעילות פוליטית איננה רק פקה-פקה. היא אפילו איננה הקמת איזו משמרת מחאה פה ושם (ואפילו את זה אינני רואה קורה). פעילות פוליטית זה משהו אחר, ועד שלא תקום קבוצה שמבינה איך הדברים נעשים, ומה המשאבים הדרושים, ומה המשמעות שלהם במונחים של מחוייבות והתמדה ומעורבות - אפשר להמשיך לדבר גבוהה-גבוהה ולזרוק דעות באויר. נורה
סליחה,
אבל ב"המהפכה ובוגדיה", בהחלט הצגת את הניגוד בין חזון המהפכה הכוללת ("זמנה של הנורמטיביות ההטרוסקסואלית עבר מן העולם) לבין הרצון לקבל "מקום ליד השולחן", תוך היטמעות ברוב. במונחים שאני מכיר, זה ההבדל הין גישה ליברלית - שמנסה להשתלב במעערכת קיימת - לבין גישה רדיקלית - שמנסה לשנות אותה מן היסוד. נדמה לי שה"דיון בנושא" מתקיים כאן. פספסתי משהו? "איך הדברים נעשים, מהם המשאבים הדרושים". או במילים אחרות "למה אין עשר טרנסימות כמוני, שמשלבות כישרון ארגוני, סחוג ירוק בישבן, כושר התנסחות, חוצפה, ידע בפוליטיקה, בתאוריה טרנסית ובהויות העולם..." כי אין, מצטער, אין כמוך ואין עליך.
אבל ב"המהפכה ובוגדיה", בהחלט הצגת את הניגוד בין חזון המהפכה הכוללת ("זמנה של הנורמטיביות ההטרוסקסואלית עבר מן העולם) לבין הרצון לקבל "מקום ליד השולחן", תוך היטמעות ברוב. במונחים שאני מכיר, זה ההבדל הין גישה ליברלית - שמנסה להשתלב במעערכת קיימת - לבין גישה רדיקלית - שמנסה לשנות אותה מן היסוד. נדמה לי שה"דיון בנושא" מתקיים כאן. פספסתי משהו? "איך הדברים נעשים, מהם המשאבים הדרושים". או במילים אחרות "למה אין עשר טרנסימות כמוני, שמשלבות כישרון ארגוני, סחוג ירוק בישבן, כושר התנסחות, חוצפה, ידע בפוליטיקה, בתאוריה טרנסית ובהויות העולם..." כי אין, מצטער, אין כמוך ואין עליך.
FreakOnALeash
New member
תודה, תודה, תודה
עשית לי חשק להגיע פעם למפגש
עשית לי חשק להגיע פעם למפגש
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.