המהפכה ובוגדיה
שלשום, במהלך טקס פתיחת אירועי הגאווה באילת, התעקש אחד הדוברים להזכיר מספר פעמים את ה"הומואים ולסביות, ואלה המצטרפים אליהם". חשבתי בלבי, הבן אדם הזה לא היה מדבר כך לו ידע, שטרנסג'נדרים היו כאן הרבה לפני שהומואים ולסביות חשבו בכלל על קהילה. היסטורית, לסביות, ומאוחר יותר הומואים, "נורמטיביים" העיזו לצאת מהארון ולדבר על קהילה ועל זכויות זמן רב אחרי שבעלי זהות המגדר הבלתי נורמטיבית -הומואים, לסביות וטרנס- נמצאו על הכוונת (והועלו על המוקד) של החברה ההטרוצנטרית. דיון בפורום הטרנסג'נדרים בשאלה האם טרנסים שייכים בקהילה אחת יחד עם להומואים ולסביות הוא מבורך כשלעצמו, אם כי נדמה לי שהוא כבר איחר את מועדו, ועוד ארחיב על כך בהמשך. מכל מקום, מן הראוי לציין ראשית לכל שהמשתתפים בדיונים אלה נוטים לנסח עמדותיהם בהסתמך בעיקר על תחושות סובייקטיביות שהם מזהים אצל עצמם, או אצל "רוב" כלשהו שכביכול הם יודעים בדרך פלאית מה מחשבותיו ותחושותיו. כך, אומרים לנו, נימוק נגד הכללתם של טרנסים בקהילה הגאה הוא ש"אני לא מרגיש שייך להומואים וללסביות", או "רוב ההומואים לא רוצים אותנו". אלא שקיומה של קהילה אינו תלוי בתחושותיו האישיות של אדם זה או אחר. לכל היותר, מתחושות אישיות ניתן לגזור רק מסקנות אישיות, לא חוקים כלליים. קיומה של קהילה אינו קשור כלל לרגשות אישיים: טרנסג'נדרים, הומואים ולסביות שייכים לקהילה אחת, כי אנו מהווים מיעוט נרדף הקורא תיגר על תפיסות המיניות והמגדר של החברה ההטרוצנטרית, תפיסות הארוגות יחד ברבדים העמוקים ביותר של המבנים התרבותיים והחברתיים שבהם מתנהלים חיינו. בעניין זה אין הפרדה בין נטיה מינית וזהות מגדר, ואין זה מקרה שבראש האגודה עומדת אישה שמבחינת העדפתה המינית היא סטרייטית למהדרין, ובכל זאת רואה עצמה -ונתפסת על ידי אחרים- כחלק בל ינותק מן הקהילה הגאה הגדולה. עכשיו לעצם העניין. כל מהפכה שהצליחה הגיעה בסופו של דבר לשלב של בגידה. כל המהפכות נעשות בשמו של ציבור גדול הסובל דיכוי, כאשר הקריאה למאבק והצידוק למהפכה נעשים תמיד בשם כלל הנדכאים. מהמהפכה הצרפתית ועד למאבק השחורים בארצות הברית, מהפכות נעשו בשמם של "כל בני האדם", "האומה השחורה", "הנשים", "כל האמריקאים", "מעמד הפועלים", "העם היהודי". כל בני האדם, כל השחורים, כל הנשים, כל הפועלים, כל היהודים. וכל המהפכות, משהצליחו, יצרו מעמד של מי שזכו בעזרתן לכוח וזכויות, ושובל של מי שלחמו למען המטרה המשותפת, אך הצליחו להגשים הישגים מועטים יחסית, כי המהפכה לא העמיקה ולא התקדמה מספיק. או אז, האליטה החדשה שצמחה מהמהפכה מבקשת לעצור את המאבק ומתכחשת למי שלא הגיעו עד קו הגמר, מחשש שמא תביעותיהם הרדיקליות יסכנו את הישגיה. יש והאליטה החדשה הופכת למעמד שליט חדש, המדכא את מי שהיו בראשית הדרך חיילי המהפכה. הנומנקלטורה הסובייטית, הבורגנות הצרפתית, הגברים בעלי האחוזות הלבנים בארצות הברית, הציונים האשכנזים בישראל, הם דוגמאות לכך. אם היא לא הופכת בעצמה למעמד שליט, האליטה החדשה מבקשת להתחבר למדכאיה מאתמול. הם ממשיכים לדבר על ערכי ומטרות המהפכה, אבל מנוכרים מההמונים שלגביהם המהפכה לא הושלמה, והמאיימים עכשיו על המעמד המועדף של האליטות החדשות. כך אצל שחורים משכילים בני המעמד הבינוני הגבוה בארצות הברית, כך אצל פמיניסטיות משכילות ומבוססות בכל מקום, כך גם אצל הומואים ולסביות. כי המהפכה הגאה אינה שונה מבחינה זו ממהפכות אחרות. הומואים ולסביות "נורמטיביים", "סטרייט אקטינג", משכילים, מבוססים כלכלית, מקובלים על ידי סביבתם הליברלית, שכל תביעתם מהקהילה הסטרייטית היא שתקצה להם "מקום ליד השולחן". אנחנו, הם אומרים לסטרייטים, איננו שונים מכם. אנחנו נורמליים כמוכם. רק הנטיה המינית שלנו מפרידה בינינו, אבל זה לא צריך להפריע לכם לקבל אותנו. אנו כמוכם, איננו מסכנים איש. איננו כמו אותם טיפוסים נלעגים, בעלי מניירות, דוחים, מוזרים, שערורייתיים, גרוטסקיים. זה הויכוח האמיתי היום. מי שמטיל ספק בשייכותם של הטרנסים לקהילה ובלגיטימיות שלנו, הם אותם יסודות אליטיסטיים ושמרנים, המצמצמים את גבולות הקהילה מחשש שיידרשו לשלם את מחיר הסולידריות הקהילתית. וזה קו ההפרדה האמיתי בתוכנו: מצד אחד מי שרוצים ומוכנים להמשיך להאבק כדי שהישגי המהפכה הגאה, שהושגו במידה רבה תודות לטרנסג'נדרים ולג'נדרקווירים, יעמיקו ויהיו נחלת כולנו, גם נחלת היסודות החתרניים שבינינו, ומצד שני מי שרוצים לנכס ולבסס לעצמם את הישגי המהפכה, ולעזאזל עם מי שעדיין סובלים דיכוי. זה מאבק בין מי שדואגים רק לעצמם, לבין מי שרואים את המאבק כחלק מחזית רחבה של מאבק למען זכויות אדם. לכן, עם כל הכבוד, זה די מוזר לראות את שאלת השייכות לקהילה נשאלת דווקא מהכיוון הטרנסי, כלומר מהצד המדוכא ביותר. מי ששולל את הלגיטימיות שלנו כחברי הקהילה הם בעיקר הומואים ולסביות שמרנים, המוכנים להשאיר בצדי הדרך את חיילי המהפכה הנרדפים והנדכאים, ובלבד שמעמדם הם לא ייפגע. שאנחנו נחזק אותם? קבוצות שונות, קבוצה אחת? הבדל ושוני הם עניינים של תפיסה, ובתור שכאלה הם עניין פוליטי. השחורים בדרום אפריקה היו עד לפני כמה שנים שונים מאד מהלבנים, עד כדי כך שלא היו רשאים אפילו להשתין באותם שירותים. כיום - דרום אפריקה היא עיוורת צבעים. אגב, גם השחורים הדרום אפריקאיים מורכבים מקבוצות שונות, שבין חלק מהן יש יריבויות ואיבה קשות (הרבה יותר קשות מחוסר הפרגון ההדדי שבין הומואים ולסביות, למשל). אבל הדרום אפריקאים הבינו שיש הבדל בין הבדלים אנטרופולוגיים (שגם הם, כמובן, מוטים פוליטית) לבין מאבק פוליטי המכוון לשנות את המציאות לטובת הכלל. מה ההיגיון בפיצול הכוח שלנו, כאשר דווקא האחדות היא זו שטומנת בחובה את הסיכוי לשנות את החברה? המטרה היא משותפת: לשכנע את הסטרייטים שזמנה של נורמטיביות הטרוסקסואלית עבר מן העולם, וכי אין להפלות אדם בגלל זהותו ורגשותיו והדרך שבה הוא מנהל חייו. כי אפליה וקיפוח של בני אדם הם דברים רעים, ולכל אדם מגיע לחיות חייו כראות עיניו, בתנאי שלא יפגע בזכותו של אדם אחר. זה כל הרעיון. אשר להקמת ארגון של טרנסג'נדרים, דעתי היא שזה רעיון נהדר. מישהו מוכן לקחת אותו על עצמו? הרי זה גם מלקחי המהפכה הגאה: מי שיצאו למאבק, אז כמו היום, לא הסתפקו בדיבורים ועצות על "מה שצריך לעשות", אלא קמו ועשו מעשה. הבעת דעה היא תמיד מבורכת, אבל שינוי חברתי בא ממעשים, מפעולה ממשית של מי שמוכנים למעורבות ולמחוייבות. נורה
