"רטיטות החדר מפנות מקום לקצב ליבי"

[Karina85]

אני מבינה נשמה

בגלל זה אני לקחתי את הדיון למקום חיובי יותר מבחינתי... בואי נדבר בשרשור אחר, חבל להתחיל פה שרשור OFF...

 

[rifkin1]

גם אני היום איבדתי אדם מאוד יקר לי

אבל אני לא רוצה לפרט... אני מבינה שהכוונה של נובה באה ממקום טהור ותומך אבל אני מסכימה עם שמיים כחולים שאנחנו לא צריכים לדון בנושא כל כל אישי וכאוב של אדם שאנו לא קרובות אליו אישית ובטח לא כאן בפורום... לילה טוב !!!

 

[Karina85]

מצטערת לשמוע ריפקין ../images/Emo201.gif

לילה טוב לך...

 

[שמיים כחולים2]

עצוב לשמוע../images/Emo10.gif...תנחומיי../images/Emo201.gif ליל"ט

 

[שונית 7]

../images/Emo201.gifריפ קבלי את תנחומי הכנים

 

[Nova5]

ריף, תנחומיי מכל הלב

שלא תדעי עוד צער ותנסי לצבור כוחות ולעבור את התקופה הקשה. משתתפת בצערך מכל הלב ועצובה בשבילך

 

[kapit5]

../images/Emo201.gifריפקין מישתתפת בצערך

שלא תדעי עוד צער

 

[shongold]

משתתפת בצערך ריפ

 

[Nova5]

תנחומיי גם לך, שמיים, היקרה

 

[שונית 7]

נובה אני מבינה ומרגישה בדיוק על מה

את מדברת .אמנות גדולה בכל תחום באה ממקום של כאב ויסורים (אפשר לראות זאת בהיסטוריה של מלחינים וציירים דגולים) מפאת כבודו של ג'קו ופרטיותו לא אאריך ואני גם לא ממש מכירה אותו רק משערת ומרגישה רק מוכרחה לציין שביום תליתו של סאדם הרגשתי שהייתה פה סגירת מעגל מבחינתו שלילד רגיש שהפך לאמן רגיש ומיוחד

 

[kapit5]

דעתי האישית בענין

העניין אישי ופרטי לחלוטין .נכון ג'קו הזכיר ודיבר על הענין בהרבה הזדמנויות אבל ענין היום המדויק זה לא רלוונטי בכלל.

 

[רנה6]

יאנה, ריגשת אותי...

אתמול היה לי יום מדוכא משהו...לא יודעת להסביר ממש...אולי הורמונים , אולי יונים שבאויר, אולי ארועים שונים ופתאום איזכורים על חיים ומוות גורמים לי להתרגשות יתרה...אני בכלל לא יודעת אם מה שאספר ממש קשור ואם לזה בכלל התכוונת, אבל משהו שקשור למוות ובעיקר כשאתה קטן. הייתי בסה"כ בת עשר כשסבא שלי אשר גר באותה חצר בכפר שלי חלה מאוד ...כשהיה בריא נהג לשבת על המרפסת, לקרוא עיתון ללא משקפיים, להשקיף על כל מעלליי...משחקת עם המון חתולים, כלבים, מטפסת על עצים, נכנסת לכלובים של העגלות....הוא קרא לאימי שתבוא להושיע אותי מכל נפילה , מכל שריטונת. סבא שלי אהב כשישבתי לידו וקראתי לו פרקים מהתנ"ך..אומנם, לא אדם דתי היה, אלא שבילדותו למד ב"חדר" והאהבה לעולם הזה הייתה טבועה בו. לסבא שלי היה כלב...זה היה למעשה הכלב הראשון של ילדותי וכשהוא נעלם יום אחד והלך לשדות, ידענו שאל מותו הלך. הכל היה צפוף כזה...כלומר, כל נושא המוות, כיוון וסבא שלי חלה מאוד ויותר לא ראיתי אותו יושב על אותו כיסא נוח במרפסת וקורא עיתון. אני זוכרת היטב את החדר עפוף הריחות האחרים בו שכב בימיו האחרונים...זוכרת שישבתי לידו המון, אחזתי בידו, סיפרתי לו...אבל ברור היה לי שסבא שלי , לעולם יחיה. הרי לא יתכן שאשאר בלי סבא ואני כל כך קטנה... אבל בוקר אחד נכנסתי לחדרו ...עיניו היו עצומות ונשימותיו כבדות מתמיד...ישבתי לידו עד שהגיע הדממה. מכאן הכל די מעורפל לי...כלומר, זוכרת שהוציאו אותי החוצה...מישהו אמר שהוא איננו ואני רק צעקתי ובכיתי שיביאו רופא שהרי לא יתכן שרופא לא יציל את סבא שלי.... וכאילו הכל השתנה מאז...כאילו נלקחה לי חלק מהנשמה...חלק מהילדות. מי ישמור עלי עכשיו?!.. הכל השתנה לי מאז....

 

[שונית 7]

שיר ריגשת אותי מאד.יורדות לי דמעות

עכשיו ומתחברות גם לארועים פרטיים שלי ןתחושת אבדן על אנשים יקרים בחיי

 

[רנה6]

כתבתי את זה...

עם דמעות...כנראה שמזכירים ארועים עצובים של אחרים, אנחנו מתחברות ובוכות גם על הכאב שלנו...אני לא אומרת שאנחנו לא רגישות לכאב של אחרים, אלא שברגעים כאלו הכאב שלנו עוזר לנו להבין את גודל הכאב של האחר....

 

[שונית 7]

נכוןמאד ואני בהחלט מתחברת לרגישות

הגדולה שלך.זאת בין היתר הסיבה שאני מתחברת גם לרגישות הגדולה בעיני של נשוא הפורום

 

[רנה6]

כמוני , כמוך...

גם אני מתחברת אליו בשל רגישותו...ואומנם המילים שלו פשוטות ופוגעות, אבל מאמינה שאנשים נבונים במידה מסויימת ועם המון רגישות, יכולים לקלוט את הכאב שעצור בו...הוא יודע לבנות בעזרת המילים הכי פשוטות עומקים רגשיים שרק מי שחווה טראומות ילדות כמוהו ובד בבד עם המון כישרון, יכול להביע באופן המושלם והנפלא שלו

 

[שונית 7]

../images/Emo24.gifוארשה לעצמי להוסיף משפט

של שן שהתחברתי אליו במיוחד:"יש ג'קו שונה לחלוטין ממה שהיינו מכירים אלמלא אותה טרגדיה:משהו עדין רגיש טוטלי אמיתי כנה עצוב מצחיק,עם עיינים ענקיות מדברות נוגות עם חוסן שבירות שחי עבור המוזיקה המילים השירה-האמנות שלו-בלי כלאלה אין לו קיום" וסליחה שון זכות היוצרים שלך פשוט קלעת בול להרגשתי ןציטוט זה הוא תמצית תחושותי לגבי הבחור

 

[shongold]

שיר חומד זה בדיוק הענין

שלשמו כנראה הועלה הנושא ע"י יאנה, החיבור לכאב הכי גדול של היוצר הוא שעושה אותו למה שהינו ומכאן ההתחברות שלי לאותו כאב עצום וגדול - וכל כך נכונה האמירה שלך שיודע לחדור בעזרת המילים הפשוטות ביותר - לעומקים רגשיים ב'זכות' אותו עצב. רוצה להוסיף ולומר שג'קו עצמו נתן דרור לרגשותיו וחוויותיו העמוקות ביותר דרך אמצעי התקשורת הכתובים - כל הנכתב כאן כמו נאמר מפיו עצמו וכמעט במילותיו שלו, שום דבר לא פורשן הכל נאמר ברייש גליי, כמו גם ביקור צוות תוכנית 'הנולד' שבקר בביתו ואחד הדברים העוצמתיים היה מפי אימו שהיה יושב על החלון ומסתכל אל השמים וחושב שאביו שומע אותו..וכו'. הכל אבל הכל אצלו כך מרגיש לי בעצמות מחובר אל האב והטראומה שחווה בגיל 10. שכלתי את אבי שלי בגיל 18 במהלך שרותי הצבאי בסיני נקראתי לטלפון והתברר שאבא נפל למשכב. הוטסתי חזרה לבסיס האם הישר לבי"ח שם ראיתי את אבי מוטל בחוסר אונים מוחלט על המיטה מחובר לצנרת שהחזיקה אותו בחיים. שבוע קודם לכן היה בריא עוצמתי כפי שהכרתיו תמיד בבטחון מלא כמו החיות שאפיינה אותו. והמראה שחוויתי שנגלה לעיני היה ניגוד גמור לאיש ולמהות שהיה בחייו. גדול חזק חסון ...אפילו בריון..משהו, איש שעשה הרבה בחייו גם בצבא הבריטי וגם בצה"ל. המטמורפוזה הייתה מזעזעת. כאשר באו חבריו והם היו רבים אמר אחד מהם מה שחשו כולם "איך נפלו גיבורים". ולמה למה...דוקא הוא שנתן כל כך הרבה לזולתו. ואפסותו של האדם וזמניותו הדהדה ומהדהדת תמיד ולא עוזבת. ואנחנו כאן לזמן שאול ויש למצות את אשר ניתן לכל אחד מאתנו בכל צורה ואופן. מאמינה שמה שהתרחש צריך היה לקרות ושום דבר לא מקרי, ואנו כאן לצורך התנסות בחוויות החיים הנוכחים בעולמנו זה.

 

[רנה6]

שון...

מרגש מה שכתבת וכמעט ואין לי מילים להגיד...כלומר, אחרי ששומעים סיפורים כל כך עצובים, אתה רק יכול להזדהות ולהבין, אבל לא תמיד להגיד את המילים הנכונות...כל קרוב משפחה שלנו, אבא, אמא, סבא סבתא...אפילו אנשים מבוגרים שעוזבים אותנו, לוקחים איתם חלק מנשמתנו, משאירים חלל אמיתי והצורך האדיר הזה למלא את הריק, לפעמים מזין אותנו...הופך אותנו לרגישים יותר, מבינים יותר,יצירתיים יותר.

 

[shongold]

שיר..המוות הוא חלק מהחיים

של כולנו. מהאין הגענו ואל האין נחזור ואולי מהיש..הגענו ואל היש נחזור. וצריך להסתכל בענים פקוחות ולא לפחד לדבר על ענין שהוא לא תלוי באף אחד מאתנו ולצערנו טרוויאלי. אנשים שעזבו אותנו מותירים חלל פעור, אבל החלל בחלקו מתמלא בדברים אחרים, אולי גם מחסן במקרים מסויימים, נותן לך עוצמות שלא חשבת שקיימות בך. להישיר מבט להמשיך הלאה עם מורשת חנוך ומאפיינים שהוטבעו בנפש. החלל הפעור..נותן פרופורציות לחיים לפעמים שאננים משהו לפעמים משטים, גם לאורך זמן ממצק אותך לקרקע ומוביל אותך הלאה בנבכי החיים עם תובנות שלא הכרת קודם. הערה תיקון: שרתתי בנגב...- סיני..כנראה הקונוטציה למדבר! אם כבר לכתוב אז מדויק...