ציטוט לרוויטל וגם למי שעדיין
לא מכיר את הסיפור ציטוט שתקראו עוד מעט נלקח מרעיון המדובר של "7 לילות" - "עם זיפים". בחרתי דווקא בו, כי בדרך כלל כשמתחילים לדבר עליו, אז מזכירים את קליינשטיין, "מדינה זונה" ו"פורנו". ואני רוצה לספר לכם, איך אני רואה את הכתבה. ולמה אני לא מייחסת חשיבות רבה לכל הנושאים הנ"ל ולמה "נשארתי נורמאלית" אחרי קריאת הכתבה המדוברת. אבל קודם - ציטוט: "איך מוות של אבא שלך שינה אותך? - התחלתי לכתוב שירים. השיר הראשון שכתבתי היה על אבא שלי. וגם הבנתי שיש המשך ברגע שראיתי את אבא שלי יוצא מעצמו. הייתי צריך להחזיק לו את הראש כדי שלא יבלע את הלשון, הוא הסתכל עליי וראיתי את העניים שלו... את האישונים המשתלטים על כל העין, הוא כאילו יצא מעצמו, דרך העניים ודרך האף ודרך הפה. . ראיתי את אבא שלי יוצא מעצמו ומשאיר לי את הגוף כדי שאחזיק אותו. אתם שואלים אותי פה, מה השתנה? ילד בן 10 , שלא יודע כלום, ופתאום לא רק שאתה מבין שיש חיים ומוות, פתאום מישהו קרוב לך מת ואתה גם רואה את זה קורה ואתה יודע במאה אחוז שזה לא סוף, אתה מבין? ילד בן 10 קיבל את החותמת: לא יעזור לך, גם אם תמות זה לא נגמר. צריך להבין את זה בשלבים קצת יותר מאוחרים בחיים. זו אמורה להיות שאלה לא פתורה. ופתרו לי את השאלה הזו כשהייתי בן 10. זהו." אנחנו לעתים מדברים על פרופורציות. ובשבילי, אני חוזרת, בשבילי (אני מאוד מבקשת לא לחלוק עליי, כי זה לא ניתן לשינוי) אחרי שקראתי את הקטע וגם קטע אחרי זה, היה כל כך ברור שכל מה שקראתי לפני וגם אחרי לא יעמוד אפילו קרוב לנושא של חיים ומוות.ואחרי המשפט : "ראיתי את כל החוויה של אבא שלי יוצאת מעצמה" אני אישית שופטת ומעריכה את הבן אדם הזה לפי סקלה אחרת וייחודית לגמרי. ולמה? בגיל 10 , אומנם לא הייתי לבד וזה היה בבית חולים, "ראיתי את כל החוויה של אימא שלי יוצאת מעצמה"... אבל לי, לעומת הנשוא, נשארו עוד כמה שאלות לא פתורות...