זו מסקנה כל-כך מוזרה. איך הגעת אליה?
הרי מערכת עצבים מעבירה רק תחושות "פיזיות", נקרא להן. מהו חום? בסך-הכל אטומים שנעים במהירות גבוהה, וברגע שיווצר מגע בין האטומים האלה לאטומים של היד שלנו, יעבור זרם חשמלי מן העצב למוח ונדע: "אה, זה חם". רק ברגע שיווצר מגע בין האטומים של הראש שלנו לאטומים של הקיר, יעבור זרם חשמלי מן העצב למוח ונדע: "זה כואב". אבל כשאנחנו שמחים, אנחנו לא צריכים שמשהו ייגע בעצב שלנו ויגרום למתח חשמלי לעבור אל מוח. השמחה כבר נובעת מתוכנו, עוד הוכחה לכך שהיסוד הרוחני מצוי עמוק בפנים. כשאנחנו שמחים, ואני משתמש ברגש הספציפי הזה רק בתור דוגמה, אין פעילות של העצבים כמעט בכלל. אולי כדי לגרום לשיערות שלנו לסמור, לעור להצטמרר או לעיניים לדמוע. אבל העצבים בשום פנים לא מעבירים רגש, כמו שהם מעבירים חום או כאב. את לא יכולה להגיד דבר כמו "ללא מערכת עצבים לא נרגיש כלום". אני מתנגד למשפט הזה בצורה נחרצת. את לא יכולה לדעת שאם נשתיל את המוח שלי במחשב או ברובוט, המכונה לא תוכל להרגיש שמחה. למעשה, זה אפילו נשמע לי הגיוני ביותר. כמו שאמרתי: כשאנחנו שמחים, מופרשים הורמונים מסוימים. או: כשמופרשים הורמונים מסוימים, אנחנו שמחים. אני באמת לא יודע מה הסדר הנכון, אבל שמחה היא לא חומר כימי. בשום פנים.