יש אי אילו דרכים פרקטיות שאני מכיר
העקרון הוא להעביר את אמת המידה של כל דבר שאנחנו מודדים / בוחנים - מהתאוריה על התחושות (לא הרגשות). לדעתי, אני יכול לקבל תשובה ברמת החושים, הרבה מעבר ל"חם" "קר" וכו'. בעצם - ההבדל הזה בין תחושות לרגשות הוא קריטי: רגשות זה בעצם פרשנות שלנו לגבי המצב. תחושות זה הדבר הבסיסי הזה שאנחנו קולטים באופן הכי ראשוני. יש פה קאץ' מסויים: את מחפשת תשובה שאולי אין לה תשובה ברמת החושים. ואולי יש. אם אין, את יכולה להמשיך לדון עם חברי הפורום בלופים אין סופיים האם אפשר או אי אפשר, ולכולם תהיה דעה בעד ודעה מנוגדת - שתיהן טובות ומלומדות. אבל הן משחקי שכל עם עצמו בהתבסס על השום דבר הזה שהוא יודע. לדעתי, כדי שבכלל תהיה תשובה, אנחנו צריכים לעשות את ההפרדה הזאת בין "תחושות" לבין "רגשות, דעות, מחשבות וכו'". זה אפשרי אם רק מנמיכים את כמות המחשבות ("הדיאלוג הפנימי"), וכך מפנים את הקשר בין ההכרה שלנו לחושים שעליהם היא מתבססת. הדיאלוג הפנימי המיותר שיש כמעט לכולנו, מערים הרבה פרשנויות על הקלט שבא מהחושים, ולכן רובנו לא יודעים מה טוב לנו לאכול, מה זה חופשי, מה זאת אהבה, איך לשבת על כיסא, וכיו"ב.
אני לא מחליטה מה נכון או לא לפי מה שאני מעדיפה לחשוב, אלא מנסה למצוא טיעונים משכנעים לכאן או לכאן