ברכותי. אני רואה שנטשת את הדרך
שנוסתה לשווא ע"י בני-מינך, לנסות להוכיח לנו כי יש מידע מדעי שמימי בתורה, או בתושב"ע, או שמדענים מובילים ממליצים על אלהים, ואתה ניפנה לדון ב"יתרונות" כביכול אחרים של האמונה. "בשביל מה אתה חי??" זו שאלת תכלית. תכלית, מדרך הטבע, היא פרשנות _אמונית_ _סוביקטיבית_, ותלויה במבנה האישיות. "למה אתה עושה מה שאתה עושה כל יום? מה יוצא לך מזה?" לבטח התכוונת ל"מדוע" ולא ל"למה". "למה" היא בעל חיים החי במשורים הגבוהים של רמות דרום-אמריקה ושיך למשפחת הגמליים. "למה" היא גם שאלת תכלית. תכלית, מדרך הטבע, היא פרשנות _אמונית_ _סוביקטיבית_, ותלויה במבנה האישיות. בהנחה שהתכוונת ל"מדוע": חלק מסדר היום שלי מוכתב ע"י המסגרות בהן אני חי ופועל, כגון, משפחה, מקום עבודה, ארגוני התנדבות, להם אני מחויב חלק מיתר זמני, חברתי, עמה אני מעונין לטפח קשרים, וכ"ו. התכלית? להצליח (במובן הרחב, היינו, לעשות היטב כל מה שאני עושה, ליהנות ממה שאני עושה, להיות מתוגמל, לחתור לשפור בכל המשורים). "למה שאנשים לא ישקרו אם אין כח עליון שיעניש אותם??" אין כוח עליון. נקודה. הוא מצוי רק בין אזני אנשים מסויימים. השקר מעניק לך, אולי, יתרון רק לטווח קצר. אינך חי על אי בודד, עם קשרים מזדמנים חד-פעמיים עם הזולת. לו ידעת כי לא תיתקל עוד בעומד מולך, היית יכול לשקול לרמותו במפגש יחיד זה, והיית יודע שסביר שלא תהיינה לכך השלכות. אולם, אם אתה חי במסגרת - ברור לך שזה "יעבוד" רק עד שיוודע כי אתה רמאי ושקרן, ואז תהיה "מסומן" כשקרן/רמאי/לא-אמין ותהפוך למבודד. הענש על שקר יכול להאכף גם ע"י מסגרות חוק. למשל,אם מכרת מכונית "דפוקה" תוך הסתרת מידע על פגמיה - החוק יכול לבטל את העסקה ולהשית עליך פצויים, בנוסף לקנסות. ההחלטה לא לשקר ולא להונות יכולה בהחלט להתקיים גם ללא איומי סנקציות שמקורם במסגרת, אלא נובעים ממבנה האישיות. לא ארצה, למשל, להסתנן אל תוך תחתוניה של ריבה נאה במחיר של פזור שקרים והבטחות "מתוקות". לא ארצה לסחוט טובות הנאה (טובין, או שרותים) מבלי להיות מוכן לשלם את התמורה ההוגנת עבורם. זו החלטה שלי בלבד. אם אתה רומז כי רק לבני מינך יש מדדים מוסריים נעלים אזי אין טועה ממך. "האם מותר האדם מן הבהמה?" בעקרון כולנו בעלי-חיים. זה ברור מטקסונומיה ישנה וגם מודרנית (מבוססת נתוח גניאולוגי), אלא שברור כי לאדם יש כשורים בולטים בעדיפותם על יתר בני עולם החי, ותקצר היריעה מפרט. 'האם יש תשובה בכלל לשאלה "למה זה קרה דווקא לי"?' לא. העולם הוא במדה רבה כאוטי. מקרי-ביש או אסונות עשויים בהחלט לקרות לנו _בלי_ _קשר_ למעשינו, ואיני מדבר על תאונות עקב התנהגות פזיזה וחסרת-אחריות שלנו. צריך להבין את העולם סביבנו כדי להשלים עם המדה המסוימת של הכאוטיות והאקראיות. אפשר למזער אותה במדה מסוימת ע"י בחינה ונתוח (למשל, לפני נקיטת מיזם עסקי), "על כל אלא ועוד עונה לך הדת, ובלי תשובות על השאלות האלה בן אדם נורמלי לא יכול לחיות בשפיות דעת" לא. האמונה נותנת לך בדיות מתוקות. לא תשובות. אין שום דבר שיש בכוח האמונה להציע, פרט לאשליות. תשובות אמת - אין. לא לעולם זה ולא לעולם אחר. אולם, בהיותי מעשי, אני מודה, כי אם בדיות מתוקות ומנחמות אלה הן ענין הכרחי עבור זן מסוים של אנשים, ובלי זה לא יתפקדו, אז לא אתווכח עם ההצלחה של "תרופה" זו ועם אלה המחלקים אותה, אם כי עדיף היה, לדעתי, לחנך אנשים להבין את העולם, ולנסות להסתדר בלעדיה. 'אז מה התשובות שלך לשאלות הנ"ל (שהבאתי לך רק דוגמה קצרה מתוכם)..' קבלת תשובות. האין זאת? - - אתם יודעים היטב בעמקי לבכם שאמונתכם חיה על זמן שאול. שום תשובה למסתרי הטבע אינה מצויה בין הדפים של כתבי-הקודש, וככל שהמדע מציג רגלו בתחומים נוספים - מנושל הבורא שלכם ונדחק מהם, וסופו שישאר רק במחוזות אימטריאליים (immaterial, מונח מוצלח במיוחד עקב העקיצה הגלומה בכפל המשמעות)...