אין בעייה להודות.
הכיבוש של 48 השחית יותר, זרקנו* ערבים תוקפניים מביתם לקיבנימאט, באשמתם. זרקנו* - הכוונה להנהגת מפא"י מה שמתכנה בחלקו השמאל הציוני יחד עם שאר עם ישראל. בוא נתחיל מההתחלה. אם הערבים רוצים רוצים להפנות את האשמה עלינו ואלינו, אז "האשמה" היא בכך שחזרנו לארץ אבותינו, דבר מבורך כשלפני עצמו, מה שהוביל את הפדאיונים ושאר מזיקים לפגע ביישוב היהודי הקטן כך קם לו אירגון ההגנה (מיסודות צה"ל של היום ומשורות מפא"י...) לאחר כמה שנים של התגוננות מתוכו קמו אירגון האצ"ל ולאחריו הלח"י, מתוך ראשי ההגנה הפורשים שדגלו בקו תקיף יותר והעבירו את הלחימה לפעולות תגמול - אצל הערבים, ערבייי א"י המנדטורית (לא פלסטינים ולא נעליים), חלקם גם רצו לעשות יד אחת עם הערבים כדי לגרש את הכובש הבריטי, חלקם גם נתלו על דברים אלו ואחרים או התאבדו, בכלא. לבסוף הבריטים החלו בהתקפלות, בן גוריון הכריז על מדינת ישראל עפ"י תוכנית החלוקה, הערבים לא הסכימו ותקפו יחד עם שאר מדינות ערב, הם הפסידו וכדור השלג המשיך להתגלגל בכך שערבים נזרקו מביתם. הוקמו קיבוצים, על חורבות הכפרים מעוזי השמאל המובהקים בכדי שלערבים לא יהיה היכן לחזור. השמאל הציוני לא שש להודות במה שעשה לערבים, ומנסה לשחד אותם בשטחים אחרים, תוך כדי שהוא משקר את האספסוף שלו בסיסמאות ריקות על שלום בפסטיבלים שלו ומציג גם את הימין כמכשול... ואף מתפלא למה אין שלום כשהוא גר על חורבות בתי הערבים.... שהערבים רואים אותם "כשלהם" ומנסה לדחוף להם שטחים וגבעות מעבר לקו הירוק כדי לשמר את ההתנחלויות שלו בתוך... לכן גם לא יהיה שלום, אולי איזה הסכם או הסדר רעוע. אבל שלום, שלום אמת לא יהיה בלי זכות השיבה. הערבים לא יקבלו את מה שהפסידו ביושר, ואף ציוני שפוי לא יתן להם לחזור, ימין או שמאל. אין פרסי ניחומים לתוקפניים.