שאלה עדינה במיוחד
קודם כל אני מתנצלת. היגרתי לפה מפורום נידח יחסית ועוד לא מצאתי דרך להשתלב בסחף הגדול שכל הודעה פה גוררת. זה מקסים ומופלא בעיני אבל איכשהוא לוקח לי זמן לקפוץ ראש פנימה לתוך הודעות של אחרים. אבל זה יבוא, זה יבוא, מקוה שאף אחד לא נפגע. עד כאן פינת הפולניה ועכשיו לסוגייה. (אמרה גרטרוד ואנחה קורעת לב בקעה מליבה) לאקס שלי יש חברה. משהו כמו שלושה חודשים. זה היה אינטנסיבי מהרגע הראשון ומכיוון שאותו אני מכירה כמו את כף ידי ועליה שמעתי דרך מכרים משותפים, מהיום הראשון כבר ידעתי בדיוק איך הסיפור הזה עומד להתנהל ולמרבה הפלא בינתיים לא פיספסתי במילימטר. אז עכשיו הם עוברים לגור ביחד. לטעמי זה מהר באופן בלתי נתפס, (אני מעריכה שבשביל אחרים זו נורמה) לשמחתי אני לא מופתעת ולכן מתמודדת בקוליות אבל... וזה אבל גדול מאוד... האקס שלי, שהוא באמת איש יקר ואדם חביב ואני רוצה בטובתו, הוא קצת אה... איך ננסח את זה בלי לפגוע... המממ... סמרטוט. כל דבר מערבל אותו, כל דבר מזיז אותו, ובעיקר מאז שהוא לא בבית אין ספק שהילד שלנו לא נמצא בראש מעייניו. עכשיו, בכנות אני אומרת, אני מצליחה כשאני ממש מתאמצת להבין איך זה קורה. מבינה שזה שהילד לא גר איתו מקשה עליו להתפקס עליו, מבינה שאולי אצל חלק מהגברים זה אחרת, מבינה שהוא לא מתכוון לרע ובטוח שהוא פועל מצויין והכי טוב שהוא יכול אבל, נו, אני כותבת ולא משכנעת אפילו את עצמי. לפעמים אני נורא כועסת, ולפעמים הלב שלי ממש נשבר. אני עושה מאמצים אל אנושיים להמשיך את החברות בינינו ולפעמים אני תוהה אם אני לא עושה את זה על חשבון הילד... למרות שמה? ואם אני אריב איתו על כל זה זה יעזור? טחורים! בקיצור, מצאתי לי מין דרך ביניים שבה אני חברה שלו ולכן עדיין יכולה להעיר לו ולהגיד לו ולפעמים הוא אפילו מקשיב אבל עכשיו ברור לי שהמצב מסתבך. אני לא מכירה את הבחורה הזו שלו, אבל ממה שאני רואה שקורה כוונותיה טובות אבל אין לה מושג ירוק. אין לה ילדים, היא צעירה וכל הזמן נראה לי שהיא מייצרת לעצמה ולו סרטים, קצת "משחקת בבית"... נשים את הברבי הזאת פה ואת הברבי הזאת פה ואז הברבי הזאת תיקח את הברבי הקטנה לאכול גלידה... משהו כזה... אני מובנת? כי אולי אני נסחפת. חשוב לי לציין שאין לי שום דבר נגדה, אני בטוחה שהיא נפלאה, אני מאחלת להם אושר ועושר ביחד וכאן נכנסת השאלה שלי והיא עדינה עד מאוד... ממנו אני לא מצפה להרבה. יודעת כבר מאיפה לאיפה משתרעות היכולות שלו (אני אתן לכם רמז - לא מדובר על שטח ענק) יודעת הכל על האין יכולות הכלכליות שלו, יודעת על האין יכולות קריאת שטח שלו, יודעת על האין אפשרות לפנות זמן לילד שלו, יודעת על בשרי. השאלה היא, האם לרגל המגורים המשותפים, איכשהו, לא בחגיגיות, לא בהצהרות אבל... לא יודעת... להתיידד איתה? להתיידד איתה כדי שאולי יתפתח שם משהו יותר טוב בבית השני בשביל הילד שלי? שאלוהים יעזור לי, בחיים שלי לא הרגשתי כזאת כלבה מאניפולטיבית, אבל כמו שקראתי את השטח עד עכשיו וצדקתי אני מביטה קדימה ובהלה אוחזת אותי... הרי עוד יבואו ילדים שלהם ואני רואה איך בשניים שלושה צעדים קטנים ובלי כוונות רעות הבן שלי הולך לחטוף כאלה שטוזות שתכף ומיד בא לי לבכות... ואני יודעת שתגידו לי חכי ותראי ושאני לא יכולה כבר עכשיו לצפות את העתיד אבל תאמינו לי שעד עכשיו צדקתי בכל הימור ובכל חיזוי. ועכשיו אתם מוזמנים להתנפל.
קודם כל אני מתנצלת. היגרתי לפה מפורום נידח יחסית ועוד לא מצאתי דרך להשתלב בסחף הגדול שכל הודעה פה גוררת. זה מקסים ומופלא בעיני אבל איכשהוא לוקח לי זמן לקפוץ ראש פנימה לתוך הודעות של אחרים. אבל זה יבוא, זה יבוא, מקוה שאף אחד לא נפגע. עד כאן פינת הפולניה ועכשיו לסוגייה. (אמרה גרטרוד ואנחה קורעת לב בקעה מליבה) לאקס שלי יש חברה. משהו כמו שלושה חודשים. זה היה אינטנסיבי מהרגע הראשון ומכיוון שאותו אני מכירה כמו את כף ידי ועליה שמעתי דרך מכרים משותפים, מהיום הראשון כבר ידעתי בדיוק איך הסיפור הזה עומד להתנהל ולמרבה הפלא בינתיים לא פיספסתי במילימטר. אז עכשיו הם עוברים לגור ביחד. לטעמי זה מהר באופן בלתי נתפס, (אני מעריכה שבשביל אחרים זו נורמה) לשמחתי אני לא מופתעת ולכן מתמודדת בקוליות אבל... וזה אבל גדול מאוד... האקס שלי, שהוא באמת איש יקר ואדם חביב ואני רוצה בטובתו, הוא קצת אה... איך ננסח את זה בלי לפגוע... המממ... סמרטוט. כל דבר מערבל אותו, כל דבר מזיז אותו, ובעיקר מאז שהוא לא בבית אין ספק שהילד שלנו לא נמצא בראש מעייניו. עכשיו, בכנות אני אומרת, אני מצליחה כשאני ממש מתאמצת להבין איך זה קורה. מבינה שזה שהילד לא גר איתו מקשה עליו להתפקס עליו, מבינה שאולי אצל חלק מהגברים זה אחרת, מבינה שהוא לא מתכוון לרע ובטוח שהוא פועל מצויין והכי טוב שהוא יכול אבל, נו, אני כותבת ולא משכנעת אפילו את עצמי. לפעמים אני נורא כועסת, ולפעמים הלב שלי ממש נשבר. אני עושה מאמצים אל אנושיים להמשיך את החברות בינינו ולפעמים אני תוהה אם אני לא עושה את זה על חשבון הילד... למרות שמה? ואם אני אריב איתו על כל זה זה יעזור? טחורים! בקיצור, מצאתי לי מין דרך ביניים שבה אני חברה שלו ולכן עדיין יכולה להעיר לו ולהגיד לו ולפעמים הוא אפילו מקשיב אבל עכשיו ברור לי שהמצב מסתבך. אני לא מכירה את הבחורה הזו שלו, אבל ממה שאני רואה שקורה כוונותיה טובות אבל אין לה מושג ירוק. אין לה ילדים, היא צעירה וכל הזמן נראה לי שהיא מייצרת לעצמה ולו סרטים, קצת "משחקת בבית"... נשים את הברבי הזאת פה ואת הברבי הזאת פה ואז הברבי הזאת תיקח את הברבי הקטנה לאכול גלידה... משהו כזה... אני מובנת? כי אולי אני נסחפת. חשוב לי לציין שאין לי שום דבר נגדה, אני בטוחה שהיא נפלאה, אני מאחלת להם אושר ועושר ביחד וכאן נכנסת השאלה שלי והיא עדינה עד מאוד... ממנו אני לא מצפה להרבה. יודעת כבר מאיפה לאיפה משתרעות היכולות שלו (אני אתן לכם רמז - לא מדובר על שטח ענק) יודעת הכל על האין יכולות הכלכליות שלו, יודעת על האין יכולות קריאת שטח שלו, יודעת על האין אפשרות לפנות זמן לילד שלו, יודעת על בשרי. השאלה היא, האם לרגל המגורים המשותפים, איכשהו, לא בחגיגיות, לא בהצהרות אבל... לא יודעת... להתיידד איתה? להתיידד איתה כדי שאולי יתפתח שם משהו יותר טוב בבית השני בשביל הילד שלי? שאלוהים יעזור לי, בחיים שלי לא הרגשתי כזאת כלבה מאניפולטיבית, אבל כמו שקראתי את השטח עד עכשיו וצדקתי אני מביטה קדימה ובהלה אוחזת אותי... הרי עוד יבואו ילדים שלהם ואני רואה איך בשניים שלושה צעדים קטנים ובלי כוונות רעות הבן שלי הולך לחטוף כאלה שטוזות שתכף ומיד בא לי לבכות... ואני יודעת שתגידו לי חכי ותראי ושאני לא יכולה כבר עכשיו לצפות את העתיד אבל תאמינו לי שעד עכשיו צדקתי בכל הימור ובכל חיזוי. ועכשיו אתם מוזמנים להתנפל.
