שאלה פרובוקטיבית, אולי.

[כוכב ה שחר]

יש גם את עניין תחום המושב

שנוגע לעניין סחיבה למשל. בתוך תחום המושב מותר לסחוב דברים, מחוץ - לא. זו למשל בעיה שמתעוררת כרגע בקליפורניה, לגבי תיחום אחת הערים (איני זוכר איזו) שהרימה קול זעקה בקרב שוחרי איכות הסביבה וזכויות בע"ח, כי הדבר כלל הנחת כבלים פיזיים בתוך המים, שגורמים נזק לדגה. אבל זה כבר גולש יותר לתחום של "שאל את הרב", ועד כמה שאני יודע, אין לנו פה רבנים...

 

[רובין עוטה המגבת]

יש כזה טקסט שאוהבים לקרוא

בקבלות שבת בתנועה שלי: "משמעותה של השבת היא - לחוג את הזמן ולא את המקום. ששת ימים אנו חיים תחת רודנות הדברים אשר במקום, ביום השבת אנו משתדלים לקשר עצמנו לקדושה שבזמן. ביום הזה אנו נקראים להיות חלק מנצחיות הזמן, לְפַנּוֹת עצמנו מן התוצאות של היצירה ולִפְנוֹת אל סוד היצירה; לְהִפָּנוֹת מעולם הבריאה ולפנות אל בריאת העולם."

 

[gwizard]

מאוד יפה. אהבתי.

 

[RainBird]

אבל מצד שני התנועה שלך מורכבת מחבורת ילדים שהתאכזבו קשות מחוסר התוכן בחיים האורבניים.

 

[רובין עוטה המגבת]

ובמידת מה גם הקהילה הקטנה שלנו,

לא ככה?

 

[gwizard]

דווקא לא

יש הרבה תוכן בחיים האורבניים, רק שזה לא הדבר היחיד שאנחנו רוצים. אני מעוניין להעשיר את חיי ולא לכלות אותם רק בצד אחד של החוויה. יש מקום לחומר ויש מקום לרוח, להעדיף אחד על פני השני משול לחיים ללא בן/בת זוג.

 

[רובין עוטה המגבת]

איבדתי אותך בסביבות המשפט השני

אבל בוא ניצור בסיס שעליו נוכל לנהל דיון מעניין. א. ההערה הייתה עקיצה לארדן, בעקבות דיון מתמשך של שנינו בנֹגע לסוציאליזם-קפיטליזם, קהילה ותנועה. ב. החיים האורבניים הם הלך חיים מסויים, המזמן תוצאות מסויימות. אין בכך כדי לומר שכל מי שחי בעיר חווה את התוצאות האלה. ובהנתן הרקע הזה, אנא הסבר את עצמך - מהם הצדדים המדוברים של החוויה? מה הקשר בין החֹמר והרוח לבין החיים האורבניים?

 

[gwizard]

פשוט

החיים האורבניים מייצגים את עולם החומר והחיים, נגיד, בכפר, מייצגים את עולם הרוח.

 

[רובין עוטה המגבת]

למה?

החלוקה שלך לא ברורה לי. בעיני החיים בעיר ובכפר הם גשמיים במידה שווה. ההבדל ביניהם הוא בכך שהם מזמנים חוויות גשמיות שונות, ואולי גם חוויות רוחניות שונות הנובעות מהן.

 

[gwizard]

בגלל האופי

מה שאמרתי הוא סך הכל אלגוריה של איך שאני רואה את הדברים. בגלל שאני חי בעיר וחולם לגור בכפר, בשבילי העיר מייצגת את עולם החומר וכפר - עולם הרוח.

 

[רובין עוטה המגבת]

אבל מקודם אמרת שאתה מעוניין

גם בחיים האורבניים, לא? בכל מקרה, אני מאחל לך הצלחה בעיצוב חייך כראות עיניך - בדרך בת-קיימא שתביא לך אֹשר

 

[gwizard]

תודה

אני מאחל לך ולשאר חברי הפורום בדיוק את אותו הדבר

 

[טלה בר]

אז המורה שלך לתנך

לא מתמצאת מספיק בספרות חוץ-תנכית.

 

[רובין עוטה המגבת]

לא מדֻיָּק

יש כנראה קשר בין השבת העברית וה-sabattu או sapattu הבבלי. מתוך מילון וובסטר: The ancient Babylonian calendar, as seen from recently recovered inscriptions on the bricks among the ruins of the royal palace, was based on the division of time into weeks of seven days. The Sabbath is in these inscriptions designated Sabattu, and defined as "a day of rest for the heart" and "a day of completion of labour." ועוד בקישורים.

 

[טלה בר]

השבת

לא הומצאה על ידי היהודים אלא על ידי הבבלים (זמן רב לפני שהיו "יהודים" בנמצא), שקידשו את היום השביעי כמסמל את המוות, בהתאם לקדושתו של היום השביעי לאל סאטורנוס, מלך השאול. שבע היה מספר המוות וביום השביעי היה נהוג בבבל ללבוש שחורים ולא לעשות שום עבודה כי היום היה חסר מזל, וכל עבודה שנעשתה בו היה לה סוף רע.

 

[כוכב ה שחר]

סאטרונוס אל בבלי? מלך השאול?

את מדברת על אותו סאטרונוס שהוא אל רומי, אביהם של יופיטר, יונו וקרס (ונהוג לומר כי הוא מקביל לקרונוס היווני)? אותו סאטורן שהיה אל חקלאות וזריעה, לכבודו נחגגה הסאטרונליה, אחת מהחגיגות החשובות ביותר של רומא? שעל שמו יום שבת נקרא Saturday ששימש בעבר כיום הראשון של השבוע אצל הרומים הקדומים? משום מה, קשה לי לקשור את סאטרונוס הרומי ל"אל מוות" או לבבל בכלל. בשום מקום לא מצאתי הקבלה שכזו. לגבי השערות על אל בבלי איני יודע, מה שאני כן יודע, שבאפוס של גילגמש וסיפור המבול של אוטנפישתים, היום השביעי הוא היום בו האלים שבו מחרון אפם, לאחר שכל האנושות הושמדה (למעט אוטנפישתים ואשתו), ומכאן ייתכן שהחלה המסורת של "שמירת שבת" - כדי לא להפר את מנוחתם של האלים פן יזעמו שוב על האדם. המאמר הזה מביא לכך סימוכין שונים והשערות מושכלות.

 

[neophile]

חלוקת ימי השבוע

ושליטתם בהתאם לפלנטות היא עתיקה עתיקה...וניתן למצוא אותה בתרבויות כמו ההינדית והמצרית. למשל השם ההינדי של סאטורן, הוא סאני.

 

[כוכב ה שחר]

לא לנקודה הזו התייחסתי.

 

[neophile]

אוסיריס ותמוז

יש כאלה שמשייכים את אוסיריס המיצרי לשבתאי וגם את תמוז . ככה שכל הנושאים של העולם הבא ושדות תבואה נכנסים תחתיו.

 

[כוכב ה שחר]

"יש כאלה"

השאלה היא מי? אני מאמין שהתרבויות העתיקות לא נהגו לעשות את זה לרוב. מקרים כאלה הם יחסית יוצאי דופן ונעשו, כך נראה לי, יותר בגלל פוליטיקה מאשר דת. כך למשל, כאשר מצרים התחתונה כבשה את העליונה, הם שילבו את האלים שלהם, ונוצר אמון-רע, משני אלים דומים (אך לא זהים). מאוחר יותר, ההלנים כבשו את מצרים, וחשבו כי ניתן לשלב בין האלים השונים (וכך נוצר הסיפור כנראה שבו האלים היוונים ברחו ולבשו צורות של חיות). מאוחר יותר, כאשר הרומים השתלטו על האימפריה ההלניסטית העתיקה, ומאחר שהיוונים נחשבו למתורבתים בעוד הרומים פחות, אם התחילו לשלב בין אלים שונים של הפנתיאון שלהם. אלו הדוגמאות המפורסמות ביותר, וכך ניתן לראות שיש כאן יותר פוליטיקה מאשר דת. במאה ה-19 וה-20 התחילו חוקרי מיתולוגיה ותרבויות לנסות בכח להתאים בין אמונות שונות לאלים שונים, ובינתיים, ממקור לא פגני בעליל (דיון פורצ'ון היתה נוצריה שעסקה בקבלה הרמטית) נטבע משפט המפתח של הפוליתאיזם הרך "כל האלות הן אלה אחת, כל האלים הם אל אחד ויש רק מסובב אחד" (המילה initiator במשפט באגלית לדעתי לא באה במובן של "חניכה" אלא במובן של אתחול). אין לי שום דבר נגד מיתולוגיה השוואתית, אך כמה וכמה אנשים שעסקו בכך טעו בעיני, בכך שבחרו להתעלם מההבדלים בין האלים והתרבויות ובכח ניסו להתאים את החתיכות לפאזל. סיפורי המיתולוגיה הדומים עשויים להיות בעלי מקור משותף קדום (הנחה רווחת מאוד) או שעמים אחרים השפיעו אחד על השני (סביר ביותר), אבל להגיד בגלל זה שהסיפורים הם אותו הדבר - לדעתי זה צעד אחד יותר מדי. כל תרבות נתנה לסיפור את הסממנים שלה, אשר משפיע על חווית הסיפור ועל המשמעויות הנסתרות שלו - באופן שיתאים לכל תרבות ותרבות.