לגבי אהבה-
האהבה היא בעיקרון אוקסיטוצין ואנדורפינים המופרשים לדם, מבלוטת יותרת הכליה אם אינני טועה. כמו כן, יש כמובן את הרישום במוח ואת הפעולות הנלוות לאהבה, אבל ההרגשה הפיזית של רפיון והנאה נגרמת על ידי אוקסיטוצין ואנדורפינים. לגבי שנאה- אני משער שמדובר באדרנלין, בנוסף לפעולות המוח, אך זו רק השערה. חיבה- ע"ע "אהבה". כל אלו קיימים, במצבים החומריים הללו בלבד. כל ייחוס משמעות אחרת הינו בגדר אשליה. אשליה שנגרמת בעיקר שנעים לנו מאוד להאמין, שהאדם שאנחנו איתו מיועד לנו בצורה יותר מ"שגרתית". לגבי קיום הנשמה- אני לא מכחיש את קיומה, ואני לא יוצא בפה מלא ואומר "אין דבר כזה נשמה". אני אומר דבר כזה- יש חומר. אני יודע שיש חומר, נתקלתי בחומר כל חיי. לגבי דברים אחרים- מעולם לא נתקלתי בדברים אחרים, לכן הם אינם קיימים מבחינתי. לכן אין שום סיבה שאאמין שיש נשמה, יותר משיש פילים ורודים מכונפים מעופפים מעל ביתי. לכן- אין צורך שאוכיח ש"הכל חומר", שכן זה יהיה מגוחך. כשאתה מחפש תופעה מסויימת, אתה לא מחפש את כל מה שאינו התופעה הזו, אלא את הדבר היחיד שהינו התופעה. לכן המדע אינו מתעסק בקיומה של הנשמה. ושוב- מי שטוען לקיומה של נשמה, שיקום ויוכיח. אם אין ביכולתו להוכיח זאת, אין סיבה להתייחס להמצאה זו.