שאלה..שמציקה לי כבר הרבה זמן
- פותח הנושא bubules®
- פורסם בתאריך
לא רק
ש"אנחנו רק רודפים אחרי דברים שאין לנו ורק רוצים עוד ועוד ואף פעם לא מסתפקים בדברים הקטנים שיש לנו" אלא גם מה שלא נעשה פה לא יזכר לעולם. ברגע שהגזע האנושי יושמד ע"י עצמו או ע"י גורם חיצוני לא ישאר הרבה מאיתנו, רק כל מיני דברים שגזע אחר שיתפתח, אם בכלל, יחקור וגם הוא יעלם שלב מסוים. עד כמה שאני מבין החומרים הם אינסופיים וקיום בלתי ניתן לביטול, פעם הם לובשים צורה כזו ופעם צורה אחרת, אנחנו רק עוד אוסף של חומרים. אולי יש משמעות לקיום שלנו רק שאני עוד לא עליתי עליה, אבל למה להתעמק ולהתווכח עם רגש הרצון להתקיים ?
ש"אנחנו רק רודפים אחרי דברים שאין לנו ורק רוצים עוד ועוד ואף פעם לא מסתפקים בדברים הקטנים שיש לנו" אלא גם מה שלא נעשה פה לא יזכר לעולם. ברגע שהגזע האנושי יושמד ע"י עצמו או ע"י גורם חיצוני לא ישאר הרבה מאיתנו, רק כל מיני דברים שגזע אחר שיתפתח, אם בכלל, יחקור וגם הוא יעלם שלב מסוים. עד כמה שאני מבין החומרים הם אינסופיים וקיום בלתי ניתן לביטול, פעם הם לובשים צורה כזו ופעם צורה אחרת, אנחנו רק עוד אוסף של חומרים. אולי יש משמעות לקיום שלנו רק שאני עוד לא עליתי עליה, אבל למה להתעמק ולהתווכח עם רגש הרצון להתקיים ?
הרדיפה אחר מטרה.
מטרת החיים, זו המטרה שהאדם מציב לעצמו כמטרתו בחיים. כל אדם וערכיו. רוב חייך אינך רודפת ישירות אחר המטרה הסופית, אלא אחר מטרות ביניים, כך שהשגתן אינה מביאה לסיפוק הסופי. למשל, המטרה בהכרה והערכה חברתית יכול להיות מסופק חלקית על ידי ביגוד מתאים, הריצה אחר האופנה באה להתקרב אל המטרה, אך היא לא תביאנו אל המטרה הסופית אלא לתחנות ביניים, כך שבדרך זו לא נגיע לסיפוק הסופי. כדי להגיע למטרה יש קודם כל להגדירה. אמנם לאדם יש ערכים, אולם לא תמיד הם ברורים לו לוגית. לאחר שהמטרה ברורה יש לשאוף אליה ולהעדיף דרכים המביאים למטרה על פני החלטות זמניות ציניות ואופורטיניסטיות. גם אם לא תגיעי למטרה הסופית (למשל להיות "אדם הגון") הרי המלחמה והניצחון על רצונות אנוכיים בדרך למטרה הסופית מלאים בסיפוק. מעטים האנשים, אם כי הם קיימים, שכל חייהם קודש למטרה, בדרך כלל אנשי דת ופילוסופיה, אנשים אלה הגיעו לאושר בימי חייהם. הנרי
מטרת החיים, זו המטרה שהאדם מציב לעצמו כמטרתו בחיים. כל אדם וערכיו. רוב חייך אינך רודפת ישירות אחר המטרה הסופית, אלא אחר מטרות ביניים, כך שהשגתן אינה מביאה לסיפוק הסופי. למשל, המטרה בהכרה והערכה חברתית יכול להיות מסופק חלקית על ידי ביגוד מתאים, הריצה אחר האופנה באה להתקרב אל המטרה, אך היא לא תביאנו אל המטרה הסופית אלא לתחנות ביניים, כך שבדרך זו לא נגיע לסיפוק הסופי. כדי להגיע למטרה יש קודם כל להגדירה. אמנם לאדם יש ערכים, אולם לא תמיד הם ברורים לו לוגית. לאחר שהמטרה ברורה יש לשאוף אליה ולהעדיף דרכים המביאים למטרה על פני החלטות זמניות ציניות ואופורטיניסטיות. גם אם לא תגיעי למטרה הסופית (למשל להיות "אדם הגון") הרי המלחמה והניצחון על רצונות אנוכיים בדרך למטרה הסופית מלאים בסיפוק. מעטים האנשים, אם כי הם קיימים, שכל חייהם קודש למטרה, בדרך כלל אנשי דת ופילוסופיה, אנשים אלה הגיעו לאושר בימי חייהם. הנרי
nissimhania
New member
Bubules, יש לי תשובה חלקית!
התכלית שלנו בחיים היא למצוא את התכלית שלנו בחיים! !simple as that
התכלית שלנו בחיים היא למצוא את התכלית שלנו בחיים! !simple as that
דעתי
דעתי שלחיים אין משמעות מלבד זה שאנו רוצים לחיות (להשרד), ולהתרבות. שאר העולם הרגשי,מוסרי, והשכלי שלנו נגזר ובנוי למימוש התכליות הללו. אם מישהו לא רוצה לקום בבוקר או לחיות, או אדם שנוטל את חייו, משהו בכימיה/פיסיקה של הגוף שלו פגום. הרצון לחיות אין לו הסבר לוגי. מבחינה פיסיקלית אולי מדובר במערכת סגורה מסודרת אשר מקבלת כל הזמן אנרגיה מבחוץ ולכן האנטרופיה שלה לא בהכרח עולה עם הזמן. מדובר גם במערכת המסדרת את עצמה. גם הרצון להתרבות חסר הסבר לוגי לדעתי.
דעתי שלחיים אין משמעות מלבד זה שאנו רוצים לחיות (להשרד), ולהתרבות. שאר העולם הרגשי,מוסרי, והשכלי שלנו נגזר ובנוי למימוש התכליות הללו. אם מישהו לא רוצה לקום בבוקר או לחיות, או אדם שנוטל את חייו, משהו בכימיה/פיסיקה של הגוף שלו פגום. הרצון לחיות אין לו הסבר לוגי. מבחינה פיסיקלית אולי מדובר במערכת סגורה מסודרת אשר מקבלת כל הזמן אנרגיה מבחוץ ולכן האנטרופיה שלה לא בהכרח עולה עם הזמן. מדובר גם במערכת המסדרת את עצמה. גם הרצון להתרבות חסר הסבר לוגי לדעתי.
מימוש התכליות
אם מטרת קיומנו היחידה היתה לשרוד בעולם הזה, האם היינו יצורים בעלי תובנה? האם הצורך שלנו להתחבט בשאלות מסוג אלו נובע מהמטרה לשרוד? איזו תכלית היא ההשרדות של המין האנושי בעולם הזה אם ייחודו אינו בתבונתו, בנבונותו, ביכולת שלו לחשוב, לדמיין, לחלום? אם כך, אז במה נבדלנו משאר החיים על פני הכדור? האם ליכולת שלנו לדמיין ולחלום, להרגיש ולחוות יש איזשהוא קשר להשרדות? היכולת שלנו להתפתח מבחינה מחשבתית באופן מהיר יחסית היא זו שמבדילה ותנו משאר החיים מסביבנו. אם המטרה היתה לשרוד, אולי היינו נשארים עוד קופים? למה כל ההתפתחות הזו? למה נתנה לנו האפשרות הזו, להתפתח?
אם מטרת קיומנו היחידה היתה לשרוד בעולם הזה, האם היינו יצורים בעלי תובנה? האם הצורך שלנו להתחבט בשאלות מסוג אלו נובע מהמטרה לשרוד? איזו תכלית היא ההשרדות של המין האנושי בעולם הזה אם ייחודו אינו בתבונתו, בנבונותו, ביכולת שלו לחשוב, לדמיין, לחלום? אם כך, אז במה נבדלנו משאר החיים על פני הכדור? האם ליכולת שלנו לדמיין ולחלום, להרגיש ולחוות יש איזשהוא קשר להשרדות? היכולת שלנו להתפתח מבחינה מחשבתית באופן מהיר יחסית היא זו שמבדילה ותנו משאר החיים מסביבנו. אם המטרה היתה לשרוד, אולי היינו נשארים עוד קופים? למה כל ההתפתחות הזו? למה נתנה לנו האפשרות הזו, להתפתח?
תגובה לדלעת וללטם ומותר האדם מהבהמה
ראשית אני רוצה להדגיש כי לדעתי הרצון לחיות או יצר ההישרדות הוא בעדיפות גבוהה יותר מאשר הרצון להתרבות. ניתן לראות את זה בקלות כאשר במצבי לחץ גופניים למשל, האישה איננה מקבלת מחזור אשר הכרחי לתהליך ההתרבות. לדעתי, התבונה האנושית היא כלי במאמץ ההישרדות. ליצור התבוני קל יותר לשרוד מאשר ליצור שאינו תבוני. כך למשל עם התקדמות התבונה במאה העשרים גדלה גם תוחלת החיים. כך למשל לפרט קל יותר לשרוד בחברה מאשר לבדו על אי בודד. מעניין שכל המעשיים מוסריים הנם מעשים חברתיים. לא תגנוב, לא תרצח, לשלם מסים ועוד רבים שעניינם ויתור על האינטרסים והנטייה הטבעית של האדם כבודד, לצורך קיום חברה אשר תאפשר לו לשרוד טוב יותר. המצפון, אותה מערכת ערכים רגשית שהופנמה בנו מגיל רך גם היא רתומה לצורכי קיום החברה אשר משפרת את סיכוי הבודד לשרוד. כך למשל אנו עוזרים לקשישה לעבור את הכביש לא בגלל ששיכלנו אומר לנו כי זה מעשה שטוב לקיומה של חברה וככה גם אני נצא נשכרים מכך אלא בגלל שמשהו עמוק רגשי כבר הופנם בנו. מותר האדם מן הבהמה הוא בדאגה לחלש. באופן זה שאנו דואגים לחלש אנו מבטיחים את עצמנו לו אנו נהיה חלשים. ערך זה כל כך יסודי עד שהוא לא מסור רק לשכל אלא גם מופנם בנו בצורת רגשות. רגשות האהבה קשורות קשר עמוק לרצון להתרבות. שיא אהבת אישה לגבר הוא הרצון לילד משותף. באופן זה ניתן לנתח את כל מגוון הרגשות, תחושות, ומחשבות שכליות ולהראות את כפיפותן לאותם שני דחפים יסודיים האחד הרצון לחיות ולשרוד, השני בעדיפותו, הרצון להתרבות. יתכן כי במבט ראשון יהיה קשה לראות את הקשר אך תמיד התבוננות מעמיקה תצליח לקשר את הדברים לאותם שני עקרונות יסודיי
ראשית אני רוצה להדגיש כי לדעתי הרצון לחיות או יצר ההישרדות הוא בעדיפות גבוהה יותר מאשר הרצון להתרבות. ניתן לראות את זה בקלות כאשר במצבי לחץ גופניים למשל, האישה איננה מקבלת מחזור אשר הכרחי לתהליך ההתרבות. לדעתי, התבונה האנושית היא כלי במאמץ ההישרדות. ליצור התבוני קל יותר לשרוד מאשר ליצור שאינו תבוני. כך למשל עם התקדמות התבונה במאה העשרים גדלה גם תוחלת החיים. כך למשל לפרט קל יותר לשרוד בחברה מאשר לבדו על אי בודד. מעניין שכל המעשיים מוסריים הנם מעשים חברתיים. לא תגנוב, לא תרצח, לשלם מסים ועוד רבים שעניינם ויתור על האינטרסים והנטייה הטבעית של האדם כבודד, לצורך קיום חברה אשר תאפשר לו לשרוד טוב יותר. המצפון, אותה מערכת ערכים רגשית שהופנמה בנו מגיל רך גם היא רתומה לצורכי קיום החברה אשר משפרת את סיכוי הבודד לשרוד. כך למשל אנו עוזרים לקשישה לעבור את הכביש לא בגלל ששיכלנו אומר לנו כי זה מעשה שטוב לקיומה של חברה וככה גם אני נצא נשכרים מכך אלא בגלל שמשהו עמוק רגשי כבר הופנם בנו. מותר האדם מן הבהמה הוא בדאגה לחלש. באופן זה שאנו דואגים לחלש אנו מבטיחים את עצמנו לו אנו נהיה חלשים. ערך זה כל כך יסודי עד שהוא לא מסור רק לשכל אלא גם מופנם בנו בצורת רגשות. רגשות האהבה קשורות קשר עמוק לרצון להתרבות. שיא אהבת אישה לגבר הוא הרצון לילד משותף. באופן זה ניתן לנתח את כל מגוון הרגשות, תחושות, ומחשבות שכליות ולהראות את כפיפותן לאותם שני דחפים יסודיים האחד הרצון לחיות ולשרוד, השני בעדיפותו, הרצון להתרבות. יתכן כי במבט ראשון יהיה קשה לראות את הקשר אך תמיד התבוננות מעמיקה תצליח לקשר את הדברים לאותם שני עקרונות יסודיי
למה שהטבע לא יתן לנו שיריון
אכן כל מין מצא את גומחתו המיוחדת לשרידה. הצב לא שואל למה לא נתנו לי מהירות? והפנתר לא שואל למה לא נתנו לי שריון? כל מין התפתח עם ייתרונו האינדיבידואלי. כל שימוש שעושה מין מסוים בייתרונו, שלא למטרות שרידות, הינו by product, ניתן להשתמש בו, אולם לא למטרה זו הוא פותח. (בהחלט אפשר להשתמש בסוסים מהירים גם לצורך מרוצים). האדם משתמש במיוחד בתבונתו, כאשר כח השרידה הבולט שלו הינה השאלה (גם בשטף האסוציאטיבי), הפרט מכין עצמו מראש להרבה מצבי סכנה תאורטיים, ובלתי צפויים, וכאשר הפרט בסכנה, התגובה מהירה יותר ויעילה יותר. הנרי
אכן כל מין מצא את גומחתו המיוחדת לשרידה. הצב לא שואל למה לא נתנו לי מהירות? והפנתר לא שואל למה לא נתנו לי שריון? כל מין התפתח עם ייתרונו האינדיבידואלי. כל שימוש שעושה מין מסוים בייתרונו, שלא למטרות שרידות, הינו by product, ניתן להשתמש בו, אולם לא למטרה זו הוא פותח. (בהחלט אפשר להשתמש בסוסים מהירים גם לצורך מרוצים). האדם משתמש במיוחד בתבונתו, כאשר כח השרידה הבולט שלו הינה השאלה (גם בשטף האסוציאטיבי), הפרט מכין עצמו מראש להרבה מצבי סכנה תאורטיים, ובלתי צפויים, וכאשר הפרט בסכנה, התגובה מהירה יותר ויעילה יותר. הנרי
האם התבונה הכרחית..
להישרדותו של אדם? כלומר, בלי התבונה, האם היה האדם שורד? כמובן שכמו שהוא נראה כיום הוא לא היה, אבל במישור התיאורטי, האם המין האנושי, בתור בעל-חיים נאמר, היה שורד גם בלי ההתפתחות הזו, שבאה בעקבות התבונה? כלומר, אם האדם לא היה תבונתי, הוא עדיין היה שורד? והדוגמא של הסוסים בדיוק מדברת על כך: השימוש שלנו בסוסים לצרכינו (הלא- הישרדותיים!!) - רתימת העולם לצרכינו, דבר שאף בעל-חיים אחר (תבונתי ברמה זו או אחרת) עשה, בהיקף שכזה..
להישרדותו של אדם? כלומר, בלי התבונה, האם היה האדם שורד? כמובן שכמו שהוא נראה כיום הוא לא היה, אבל במישור התיאורטי, האם המין האנושי, בתור בעל-חיים נאמר, היה שורד גם בלי ההתפתחות הזו, שבאה בעקבות התבונה? כלומר, אם האדם לא היה תבונתי, הוא עדיין היה שורד? והדוגמא של הסוסים בדיוק מדברת על כך: השימוש שלנו בסוסים לצרכינו (הלא- הישרדותיים!!) - רתימת העולם לצרכינו, דבר שאף בעל-חיים אחר (תבונתי ברמה זו או אחרת) עשה, בהיקף שכזה..
האם האדם היה שורד ללא תבונה ?
ייתכן, קשה לענות תשובה חותכת. מה שברור, לפי התורה הדארוויניסטית, שהתבונה עזרה לאדם לשרוד, ומעבר לכך, להוות, בינתיים, את החייה השלטת ביותר בטבע. אין ספק שהתבונה העניקה לאדם, חוץ מהשרידות, את הדבר המייחד אותו, את ההכרה, המודעות והחשיבה העמוקה. הנרי
ייתכן, קשה לענות תשובה חותכת. מה שברור, לפי התורה הדארוויניסטית, שהתבונה עזרה לאדם לשרוד, ומעבר לכך, להוות, בינתיים, את החייה השלטת ביותר בטבע. אין ספק שהתבונה העניקה לאדם, חוץ מהשרידות, את הדבר המייחד אותו, את ההכרה, המודעות והחשיבה העמוקה. הנרי
ייצר ההישרדות
אין ספק, לפי התאוריה הדארווניסטית, שהתבונה התפתחה כמנגנון הישרדותי. הדוגמא לתוחלת החיים הגדלה אינה רלונטית, כיון ששרידות של מין הינה האפשרות להעמיד צאצאים שורדים, כך שתורת האבולוציה לא מתעניינת במה שקורה לפרט לאחר תקופת הפריון. המוסר והמצפון אינם חלק מהתורה האבולוציונית אלא מהתרבות. האבולוציה תומכת בפרטים המפתחים ייתרון אינדיבידואלי לשרידות, ולא ייתרון קבוצתי (ראה "הגן האנוכי") הנרי
אין ספק, לפי התאוריה הדארווניסטית, שהתבונה התפתחה כמנגנון הישרדותי. הדוגמא לתוחלת החיים הגדלה אינה רלונטית, כיון ששרידות של מין הינה האפשרות להעמיד צאצאים שורדים, כך שתורת האבולוציה לא מתעניינת במה שקורה לפרט לאחר תקופת הפריון. המוסר והמצפון אינם חלק מהתורה האבולוציונית אלא מהתרבות. האבולוציה תומכת בפרטים המפתחים ייתרון אינדיבידואלי לשרידות, ולא ייתרון קבוצתי (ראה "הגן האנוכי") הנרי
משמעות החיים
יש יותר ממשמעות אחת לחיים. משמעות החיים או התכלית יכולה להיות מחולקת לפי דעתי לשתיים: תכלית ביולוגית ותכלית רוחנית. אריסטו היה הראשון שעשה חלוקה לתכליות שונות והיו לו ארבעה. אני נוטה לוותר על שתיים מהן. התכליות של האדם מבחינה ביולוגית הן: 1) להתרבות 2) למות לעומת זאת התכלית הרוחנית היא הנאצלת יותר ולכן העליונה יותר והיא החיפוש אחר האושר, משום שכל פעולה שאנו עושים יש לה תכלית כלשהי וכל התכליות האלו מכוונות בסופו של דבר לאושר. בנוסף, יש את הגישה האקזיסטנציאלית הטוענת "קיום קודם למהות". כלומר, קודם אתה קיים ורק אחר כך אתה מוצא את המהות של החיים שלך. מקווה שעזרתי.
יש יותר ממשמעות אחת לחיים. משמעות החיים או התכלית יכולה להיות מחולקת לפי דעתי לשתיים: תכלית ביולוגית ותכלית רוחנית. אריסטו היה הראשון שעשה חלוקה לתכליות שונות והיו לו ארבעה. אני נוטה לוותר על שתיים מהן. התכליות של האדם מבחינה ביולוגית הן: 1) להתרבות 2) למות לעומת זאת התכלית הרוחנית היא הנאצלת יותר ולכן העליונה יותר והיא החיפוש אחר האושר, משום שכל פעולה שאנו עושים יש לה תכלית כלשהי וכל התכליות האלו מכוונות בסופו של דבר לאושר. בנוסף, יש את הגישה האקזיסטנציאלית הטוענת "קיום קודם למהות". כלומר, קודם אתה קיים ורק אחר כך אתה מוצא את המהות של החיים שלך. מקווה שעזרתי.
אתה לא יודע כמה עזרת 
קראתי כאן את כל ההודעות ושלך נשמע לי הכי הגיונית בקשר לדעה השלישית....שבעצם המטרה שלנו זה לרדוף אחרי האושר כי בעצם כל מה שאנחנו עושים זה לרדוף אחרי האושר כי אנחנו עושים רק דברים שגורמים לנו אושר בסופו של דבר ועכשיו מה שאמרת לי שינה לי את כל השקפת החיים שלי..וזה מאוד עזר לי אז תודה... באמת אבל רק שתדע שהדרך אל האושר מלאה בהרבה קשיים... תחשוב על זה... אבל זאת התשובה הכי הגיונית אני החלטתי שמעכשיו אני לא כועסת יותר אני לא מתעצבנת אני עושה רק מה שנראה לי שיגרום לי אושר וזהו הקטע שנראה לי שכולם חיים ככה...הם מחפשים ודואגים רק לאושר של עצמם ובגלל זה נוצר לנו עולם שכולם בו אנוכים וחושבים רק על עצמם ודואגים דבר ראשון רק לאושר שלהם.... אבל לא נראה לי שיש דרך אחרת... בקיצור מה שרציתי להגיד לך זה תודה
קראתי כאן את כל ההודעות ושלך נשמע לי הכי הגיונית בקשר לדעה השלישית....שבעצם המטרה שלנו זה לרדוף אחרי האושר כי בעצם כל מה שאנחנו עושים זה לרדוף אחרי האושר כי אנחנו עושים רק דברים שגורמים לנו אושר בסופו של דבר ועכשיו מה שאמרת לי שינה לי את כל השקפת החיים שלי..וזה מאוד עזר לי אז תודה... באמת אבל רק שתדע שהדרך אל האושר מלאה בהרבה קשיים... תחשוב על זה... אבל זאת התשובה הכי הגיונית אני החלטתי שמעכשיו אני לא כועסת יותר אני לא מתעצבנת אני עושה רק מה שנראה לי שיגרום לי אושר וזהו הקטע שנראה לי שכולם חיים ככה...הם מחפשים ודואגים רק לאושר של עצמם ובגלל זה נוצר לנו עולם שכולם בו אנוכים וחושבים רק על עצמם ודואגים דבר ראשון רק לאושר שלהם.... אבל לא נראה לי שיש דרך אחרת... בקיצור מה שרציתי להגיד לך זה תודה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.