שאלה

טוב, כנראה שאין את זה באוזן

כי הבימאי לא רצה שזה ישודר בארץ בכלל מסיבותיו הפוליטיות..
 

אופליה7

New member
קראתי את הכתבה

ואני חייבת להגיד שאותו ידיד שיקרא את הכתבה על תיירות מין ישראלית בתאילנד רק יותר ירצה לנסוע. כל מה שיש בכתבה רק ישכנע גבר ממוצע לנסוע לשם. הכל חיובי בכתבה יהיה מבחינתו כי בעצם לא כתוב שם שום דבר מהעיניים של הנשים אלא רק של הגברים, הם נהנים, בעצם כולם שם, זה רומנטי, זה לא זנות, יש אפילו "בחינם", אפשר לעשות הכל, כבר לא מרגישים מכוערים, הן מעלות להן את האגו. הידיד רוצה לנסוע, פתאום הוא קורא בכתבה שמלא בחורות חטובות מתחילות איתו ונוגעות בו ורוצות אותו כל הזמן. ווואאאאוווו "זה עוד יותר טוב אפילו ממה שחשבתי, עכשיו אני בטוח אסע". אני בכל אופן, אם היה לי ידיד כזה, באותה שנייה הוא היה מפסיק להיות ידיד שלי, לא הייתי טורחת עליו. לא הייתי מסוגלת לשבת יותר איתו באותו שולחן.
 
אבל איך אפשר להשיג

שוויון, כאשר צד אחד הוא זה שמופלה ומדוכא על ידי הצד השני, מבלי לקחת את הצד המדוכא והמופלה? עצם הקריאה לשוויון, בנסיבות החברתיות שלנו, היא לקחת את הצד של הנשים. אם תרצי, למשל, שספרי ההיסטוריה בכל ספרייה נתונה, יכילו פחות או יותר כמות שווה של נתונים וסיפורים לגבי נשים ולגבי גברים, תצטרכי במשך 50 שנה לכתוב של היסטוריה של נשים בלבד, רק כדי להשלים את הפער. ויש, כמובן, עוד המון דוגמאות נוספות.
 

magenta73

New member
ועכשיו אפשר להשיג שיוויון?

לא. לא ממש. על כל מנכלית חדשה יש לך עוד אלף שיעבודים חדשים, שבאים ממנכלים גברים. שלהם עדיין יש יותר כוח בחברה. וזה קורה הרבה בגלל, לדעתי, שיש פילוג. אני חושבת שההיסטוריה הראתה שיש שינוי והיה שינוי. נשים יצאו מהבתים והם עכשיו יכולות לפתח קריירה, יש בחירה. המצב שונה ממה שהיה לפני 100 ו50 שנה. ולכן אני חושבת שצריך לפנות לדרך שהיא אינה מגדרית ספציפית, אלא חובקת. כמובן, רק עם האנשים שמוכנים לחבק... זכויות וחובות. שיוויון צריך לבוא כששני הצדדים מעודדים אותו, ולא רק צד אחד, אז זה תמיד יראה כמלחמה, ויקומו אלו שיתנגדו. אני אומרת שצריך ללכת לכיוון - תן לי ואני אתן לך. תקשיב לי ואני אקשיב לך. וזו דעתי האישית בלבד.
 
אם כל מה שאת אומרת

הוא שרצוי שגם נשים וגברים יהיו מחוייבים לשוויון, אני בהחלט מסכים. אבל הרי אין בעיה שנשים אינן עומדות בחובותיהן - יש להן יותר מדי חובות. וגם אין בעיה שלגברים אין פחות מדי זכויות - יש זכויות יתר. אז אני חייב להודות שאני לא כל כך מבין למה את חותרת.
 

magenta73

New member
רק לפני רגע

היה שרשור שאמר שהעובדה שיש גברים שרוצים שאישה תשלם את חלקה בדייט, וזה מה שמונע את השיוויון, כביכול, בגלל שגברים מרוויחים יותר. כן, גברים מרוויחים יותר, אבל אני לא מצפה מהם שישלמו עלי. כמו שאני בהחלט לא מעוניינת שהם יצפו שאני אנקה. זו דוגמא.
 
אני מפרידה בין מה שאני מרגישה אישית כלפי

העולם המיידי הסובב אותי לעומת מה שאני מרגישה כלפי גוף אמורפי שאני קוראת לו "גברים" המרכיב את החברה הכללית. אני סומכת על עצמי ליצור קשרים טובים עם גברים בסביבתי וזה אכן כך. גברים קרובים לי הם רק כאלה שמכבדים נשים ואני מתקנת צרימות, אם נשמעות כאלה, מכיוונם. כלפי גברים באופן כללי כן, לא הייתי אומרת יאוש אבל אין לי ציפיה לכלום. אני חושבת שרובם מתייחסים לנשים כאל חפצים ואינם מוכנים לוותר על הפריבילגיות שלהם לבחור ולמיין נשים ולתת להן ציונים, להיות השופטים הבלעדיים לגבי מראה של אשה ומידת הפתיחות המינית שלה (ראויה לגנאי, כמובן, כשמדובר באשה פתוחה מינית, גם אם לכאורה ההיפך הוא מה שמשודר). מה יכול להשתנות? אני לא יודעת אם השינוי אפשרי. אני חיה בחברה צינית שמקדשת את הכסף, את השטחי והמיידי, את הצעקני והשטחי, את מה שקופץ מייד לעין. במצב שבו בטלפון הנייד שלי כשגולשים לאינטרנט יש באופן קבוע פינת שיסוי של נערות בביקיני אל מול נערים בגיל תיכון, אני חושבת על כך שהם מתרגלים לקבל את הפרס על מגש של כסף לנייד שלהם כבר בגיל צעיר כל כך, והייחס שלהם יהיה בהתאם כלפי כל הנשים בסביבתם, בכל אספקט שהוא. ולכן אני מעריצה גברים פמיניסטיים, כאלה שיוצאים נגד התפיסות הבסיסיות של החברה שבה אנו חיים. כאלה שלא פוחדים לצאת נגד הזרם. הלוואי שיהיו עוד כמוהם. מה שצריך לקרות זה שעוד יצטרפו אליהם, שעוד יבינו שההחפצה אינה אפשרית יותר, שהיא לא צודקת, מקולקלת, מושחתת. שיבינו שהמצ'ואיזם פוגע בהם בדמות הפוביה מהומואים והאיסור על גברים להראות צדדים רכים יותר שלהם, פלוס הלחץ להיות איש עסקים/ספורטאי/הייטקיסט ומה עוד בעצם מוצג כלגיטימי לגבר להיות? כשלעצמי בניתי לי עולם עשיר מספיק שבו אין לי תלות בקשר עם גבר, לא רגשית ולא כלכלית. אין לי צורך באמהות כך שגם המאבק על אורח חיים שוויוני וחלוקת הנטל נחסך ממני. ועדיין אני אופטימית ביחס לאפשרות שלי להכיר גבר טוב לקשר זוגי טוב. הרצון קיים.
 

daniella1980

New member
זה העניין - שאני כן מרגישה ייאוש

כי אני צופה רגרסיה אפילו, כי כפי שתיארת, היום הם כבר מקבלים בגיל כלכך צעיר על מגש של כסף בחורות על ביקיני בפלאפון, ואת לא באמת רוצה לדעת באיזה סרטוני סקס הם צופים באינטרנט. לאט לאט שומעים על יותר ילדים בני 11-13 שאונסים, ולדעתי הגיל נהיה צעיר יותר ויותר בדיוק בגלל הזמינות הזו של האלימות המינית ברשת, זה לא היה פעם, איזה בני זוג הילדים האלו יהיו כשיהיו בוגרים?
 

1morning

New member
וגם הבנות מפנימות מה תפקידן כביכול ../images/Emo5.gif

את לא מרגישה שזו סתירה אדירה, שמצד אחד יש הרבה יותר נשים בשוק העבודה, גם בתפקידים בכירים (יחסית, כמובן... זה עדיין רחוק מלהיות מצב אופטימלי) ויותר נשים שעומדות על שלהן, ושיפור בחקיקה - ומצד שני הסלמה באלימות שרואים בפורנוגרפיה ובמידת התפוצה שלה? זה בהחלט מתסכל ומדאיג, וגורם לי אישית לחשוש מלהביא ילדים לעולם כל כך מעוות
 

daniella1980

New member
בדיוק מה שמוסבר בספר מיתוס היופי

שאני ממליצה לך לקרוא. היא מדברת שם בדיוק על כך שלכאורה האישה סוףסוף משוחררת, בעלת יכולת לפרנס עצמה וזכויות שוות לגברי - אבל דווקא משום שעכשיו נשים מאיימות יותר על גברים ועל הכוח שלהם, הדרך לשלוט בהן ו"להעמיד אותן במקומן" היא דרך תכתיבי היופי המשעבדים והאלימות המינית המשעבדת נשים גם היא (אלו הקורבנות ואלו המפחדות להיות קורבנות). בשעה שבמישור החקיקתי של הזכויות והאפשרויות אנחנו מתקדמים, בכל הקשור בתכתיבי היופי אנחנו ברגרסיה מטורפת (ניתוחים פלסטיים בגיל 16 כבר, כל אישה שניה דוחפת סיליקון לחזה, רזון קיצוני שלא היה בעבר, הפרעות אכילה) ובהתאמה גם האלימות נגד נשים בפורנו, בפרסומות, בסרטים ואפילו במשחקי מחשב - הולכת ומדרדרת.
 
גם זה וגם העמידה שוב ושוב מול החולשה הנשית

שבחוסר הרצון לשנות משהו. "הנרגנות" ששודר ביס דוקו עד לפני שבוע (שאני עדיין לא יודעת עד כמה הדעות שם היו רציניות, עד כמה היה נסיון לדאחקות) והציג את תפיסתן של כמה נשים, חלקן כוכבות מוכרות ומוכשרות עד אימה, את החיים על כל האספקטים שלהם. אז מצד אחד זה קיטור על המציאות הקיימת ומצד שני חוסר מחוייבות, ולו הקטנה ביותר, לנסות לשנות משהו בחברה שבה אנחנו חיות. בחברה כל-נשית קשה לשמוע אמירה חיובית, אמירה של כח, לגבי אותן נשים. זה תמיד איפה אני לא בסדר, איפה אכלתי עוד איזה ממתק שלא הייתי צריכה, איך שוב אני נראית רע ומי בכלל ירצה אותי. אין הצהרה של כח, אני לעצמי ואני דואגת לעבוד על עצמי כדי שארגיש טוב ואהיה עצמאית יותר. התפיסה היא תמיד לעומתית, הצבת המראה, איך אני נתפסת על-ידי אחרים, בדרך כלל גברים.
 

1morning

New member
עצם הביטוי הזה "נרגנות"

עושה לי אסוציאציות פולניות משהו. זו מילה שיש בה ביטול טוטאלי של כל טענה שהיא - מוצדקת או לא... כמו שיקראו למישהי "פולניה" ובזה יסתמו את פיה. מצד שני, לא ראיתי את התוכנית אז אני יכולה רק לנחש על מה מדובר
 

OOOO0

New member
האמת שבמקרה הזה זו הגרסה הנשית

לתוכנית זהה עם גברים בשם "הנרגנים".אז הלעג בשם התוכנית מופנה כלפי שני המינים.
 

1morning

New member
אולי זה קשור לעולם האסוציאציות הפרטי שלי

כשאני שומעת את המילה "נרגנת" אני ישר חושבת על הסבתא הפולניה שלי (מנוחתה עדן), עם רולים בשיער ופרצוף ביקורתי חמוץ
 

magenta73

New member
זה בערך מה שזה היה,

אבל יש לציין שקודם היה את הנרגנים, ואז את הנרגנות. כך שמסתבר שלא צריך רולים בשיער בכדי לתת פרצוף ביקורתי וחמוץ... וזו דווקא הייתה סידרה נהדרת. של שני המינים. ולגבי מי שאמרה שהם לא ביטאו רצון פוליטי וכו', האישי הוא הפוליטי, לא? התוכנית הראתה איך נשים שונות, הרבה מהן מוכרות ומצליחות, מסתדרות כן או לא עם כל מה שקורה בימינו. איך הם מסתדרות עם פרדוקס ה"אני פמיניסטית" אבל אני עדיין אובססיבית על המשקל שלי, הנעליים שלי, (קניות, אבל של נעליים לרוב, כי היי, שם המידות לא ממש מדכאות אותך), ועדיין צריכה שמישהו יסדר לי את הסתימה בכיור. האם נוח לי לקחת עוזרת בית כן או לא. להיות אמא וכן הלאה. זה היה ממש מעניין. הקונפליקט הזה שהצטייר שם.
 
שתי התוכניות היו גרסה עברית לתוכנית בריטית

שנקראה Grumpy Old Men ו-Grumpy Old Women.
 

OOOO0

New member
אה,אוקיי,טוב לדעת.

פשוט התכוונתי לזה שבשם התוכנית אין ירידה במיוחד על הנשים כקוטריות אלא על שני המינים כקוטרים נרגנים.
 
את כמובן צודקת ואני מסכימה עם הכל

אבל אני חייבת להקיף את עצמי בהגנות כדי שלא להשתגע. בכל פעם שאני גולשת בנייד, קוראת על עוד מקרה אונס של ילדות על-ידי ילדים בני גילן, קוראת הודעות שובניסטיות של נשים בפורומים בתפוז וכו' וכו', אני זועמת ומתייאשת, עד שזה חולף. אני רוצה להמשיך לחיות וחייבת לעצמי את הסינון הזה. לא יהיו לי ילדים וגם זו דרך להגן על עצמי מפני החיכוך. מה שאני יכולה לעשות זה לנסות לחנך את אמא שלי קצת להסתכל עמוק יותר מכפי שהיא בוחרת ולדבר על ליבן של הקולגות שלי. שם יש התקדמות מסויימת. ועוד לנסות לדבר ולדבר בכל סיטואציה שבה אני יכולה. אבל אני מודה שכשאני יושבת בישיבה שבה יש 10 גברים ו-3 נשים ואני שומעת בדיחות שובניסטיות (שלא צריכות להיות שם אפילו לשם הנימוס כלפי הנשים, ומדהים שזה הנימוק שאכן מובא בקול רם שם, לא על-ידי), אין לי אומץ להתערב. לפחות עדיין לא, אני יחסית חדשה שם.
 
למעלה