שאלה

[אופליה7]

זה מאוד מאוד נכון

לדעתי יותר קל להיות גבר פמיניסט מאשר אישה פמיניסטית. כל הגברים שרק שומעים משהו שקשור באיזה דרך לפמיניזם יורדים על האישה שהביע אותם. ויותר מזה אומרים דברים שוביניסטים מגעילים או כדי לעצבן או כי זה ההזמנות שלהם להגיד מה הם חושבים.

 

[potion]

לגבי עצמי

אני יכולה לומר, שאני הרבה פחות תמימה ממה שהייתי. אני יודעת שמה שמניע הרבה גברים זה כסף כסף וכוחנות. אני יכולה לתת דוגמא מן החיים האישיים שלי. אני שוחה בבריכה מעורבת, והרבה פעמים גברים פשוט מתנגשים בי, אני רוצה להאמין שזה לא בכוונה אבל נראה לי כאילו בזה שהם מתנגשים בי הם רוצים לומר, שהם יותר חזקים ממני ויכולים לעקוף אותי. יש גבר אחד בערך בגילך שבאופן קבוע כשעוקף אותי, הוא פשוט מנסה להטביע אותי באותה עת. הגבר הזה לא נשוי, אני כמעט בטוחה כי יצא לי פעם לדבר איתו ולא נראה לי שהתחתן מאז, ואני אומרת לעצמי שאם ככה הוא מתנהג לנשים אז לא פלא. יחסית לנשים אני שוחה מהר, וגם יחסית לגברים, אני חזקה פיזית, אבל לא יכולה להתחרות בגבר, שהטבע נתן לו מה לעשות מסת שרירים גדולה משלי. אני מרגישה שיש כאן תחרות בין המינים ושהגברים לא מבינים שאנחנו בסה"כ לא נגדם, אבל הם חונכו כך, שאישה אמורה להיות חלשה מהם. לא מסתדר להם, נניח לאותם גברים שנוהגים להתנגש בי בבריכה באופן קבוע מבלי להתנצל, שמותר לי ולנשים בכלל לשאוף למצוינות וגם בתחומים שפעם היו נחשבים גבריים, גם באותם תחומים שנדרשים בהם שרירים וכוח פיזי. אני מביאה זאת כדוגמא, כי זאת הדוגמא הראשונה שעלתה לי בראש, למה שרציתי להביע. אני גם יודעת, שלעומת אותם גברים שנכנסים בי בברוטאליות, יש גם גברים עדינים שיעקפו אותי רק כשיש להם אפשרות המסלול פנוי, ולא במחיר של להיכנס ולפגוע בגוף שלי (אני פשוט שוחה למרחקים ארוכים). אז בעצם מה שאני אומרת, שעדיין יש כאן הרגשה שלנשים אין הזדמנות שווה. אם במקרה חטאתי בכך שאני אוהבת לעשות ספורט מסויים, אז אני משלמת מחיר. וככה גם נשים אחרות, גם כאלו שלא מודעות לכך, משלמות מחיר על כך שהן מנסות להשתלב בעולם שפעם היה נחשב "גברי". ולשאלתך, הייתי רוצה שיתייחסו אליי ביותר שיוויון במקום העבודה ולא לסבול מהתעללות כלשהי (ראה שירשור למטה), ושרבאק, יכבדו אותי כאישה, ולא יראו בי איזה יצור נחות. הבעיה היא בעיקר דיעות קדומות. ומה עוד? שיכבדו אותי ואת הגוף שלי. אני אשכרה מפחדת לצאת לדייטים עם בחורים שרק רוצים רק להכניס אותי למיטה, ואוהו פגשתי מיליון כאלה. פיתחתי רדאר לזיהויי שלהם, אבל לפעמים יש בו וירוס והוא לא עובד. אחרי הכבוד לגוף, שיעריכו את היכולות השכליות שלי ושל חברותיי למגדר. יש כאן הרבה עבודה לכולנו.

 

[אופליה7]

הצעה

ללכת דחוף להנהלת הבריכה, לספר על המטביע ועל המתנגשים ולדרוש מסלול אחד נפרד לנשים. תתרצי את זה שזה בעצם יועיל לבריכה כי נשים שוחות בקצב שונה משל גברים (נניח, זה רק בשביל ההנהלה) וככה יהיה יותר סדר ולא יתנגשו. לא יסכימו- תחתימי נשים בבריכה שהן עוןזבות את המנוי אם לא יהיה להן מסלול משלהן. מה זה מטביע אותך???????

 

[potion]

זה לא ריאלי

כי גם נשים שוחות בקצב שונה. אתמול הלכתי בשעת נשים דווקא, כדי שלא יתנגשו בי, ומה שקורה שבגלל שהרבה נשים מכוונות כך שיגיעו בשעה הזאת, זה יוצר מצב שיש לא מעט נשים, וקרה שבמקרה נכנסתי במישהי כי זאת ששחתה לפני לא נתנה לי לעקוף אותה (הגבירה קצת כשעקפתי), והסיטה אותי באמצע העקיפה לנתיב הנגדי. המישהי הזאת שבטעות נכנסתי בה, כמעט הכניסה לי מכות, מה זה כמעט, ממש הכניסה לי מכות. אז אמרתי לה שתשחה במסלול של היותר איטיים (היא שחתה איתי במסלול המהיר) והיא ממש נעלבה. (היא בגיל של אמא שלי). זה לא ריאלי, אם כן. אולי אם היו שתי בריכות זה היה ריאלי. משום שיש הפרדה לפי רמות, ואם אשחה במסלול האיטי יותר, אז אני אתנגש בעצמי באנשים. כעיקרון גם אף פעם כמעט לא העירו לי שאני שוחה לא ברמה (רק כשבאמת שחיתי לאט), אבל יש לי הרגשה שכשגברים רואים איתם אישה במסלול הם חייבים להוכיח לעצמם שהם טובים יותר. וממש אבל ממש לא מפריע לחלקם להיכנס בי בכוח (כאילו אני גבר אולי או מנסה להשתלט בכוח על טריטוריה שלהם?). לגבי הבחור הזה שתמיד נכנס בי, הוא פשוט עולה עליי בעקיפה שלו וזה כמעט מטביע אותי.

 

[daniella1980]

אני בהלם!! גם אני שוחה

ולא נתקלתי בכזו התנהגות אלימה! האמת פעם אחת כן כשהגעתי בשעה כלכך עמוסה שבאמת שחו בברוטליות וחטפתי כמה מכות. אבל אני באה באדיקות בשעות הכי ריקות בבריכה שאפשר ולא נכנסת לבריכה עמוסה, אני בכלל שונאת שיש לידי שחיינים, במיוחד גברים לא רק מהפחד מהתנגשות וכיו"ב - אני דווקא יותר מרגישה מבטים ונסיון להתקרב ולהסתכל על הגוף וכו', אני מוצאת את עצמי לפעמים מחשבת מהירות או משתהה כדי לא לסיים ביחד עם מישהו אחר כדי שהוא לא יתחיל לדבר איתי ולגעת בי (יש אחד כזה למשל, מבוגר יחסית שבכל הזדמנות מתקרב קרוב מדבר ונוגע בכתף וכו'). בבריכה התחושה חשופה יותר. אני אף פעם לא נכנסת לסאונה כשיש שם גבר, אני פשוט סובלת מזה שאני חצי ערומה ומישהו מסתכל לי על הגוף כאילו הייתי איזה פוסטר להנאתו. למזלי המציל כן דואג לי ומאפשר לי להשתמש במסלול מופרד (שתמיד ישנו לטיפולים או לנשים בהריון) כי הוא יודע שאני מפחדת לחטוף מכות.

 

[potion]

כן זה באמת מקום שמרגישים בו חשופים יותר

כיף לך שיש לך מסלול נפרד. הבריכה שאני שוחה בה כמעט תמיד (לפחות בשעות שאני יכולה להגיע) די עמוסה.

 

[Old Girl]

גם אותי אף פעם לא דחפו בברוטליות ולדעתי זה

קורה לה דווקא כי היא שחיינית טובה - חזקה, מהירה, מוצלחת. אני נמוכה ולא כל כך טובה בשחיה, שוחה לאט ובשקט, ולכן אני לא קוץ בתחת של אף אגומניאק. אבל אני מרגישה חשופה להקטנות בתחום העסקי, תחום שבו אני כנראה טובה מרוב הגברים. למשל, בן זוגי ואני משתתפים בקורס צרפתית. שם כל אחד הציג את עצמו ואת עיסוקו כמה וכמה פעמים, כך שכולם יודעים שאינני עקרת בית ואינני גננת בחצי משרה. אבל כשאמרתי באיזשהו תרגיל משפט "הייתי רוצה רכב חדש" (סתם אמרתי את זה כדי להשתמש ב"הייתי רוצה"), אחד הגברים צחקק וקרץ לבן זוגי (עם הבעה של "העלוקה רוצה שתקנה לה אוטו"). הם מנסים להקטין, לדחוף ולגמד במקום שבו נוצר איום על העליונות שלהם.

 

[הסנונית הראשונה]

נקודה מעניינת

וכן, יש ייאוש. אני רואה לא אחת גברים עם מודעות, או בחורים שגאים להתנצל שהם מבריזים משיעור כי הילד היה חולה, או סתם נכונות להקשיב ולשקול מחדש עמדות. זה קורה - למשל בשיחה עם עמיתים על הטרדה מינית, כשאחד אמר "מה הבעיה שלהן, שיתלוננו," והסברתי את המחיר הכבד של תלונה. אבל אז זה מגיע מכיוון לא צפוי: הייתי בהרצאה של ידיד שאני מעריכה מאוד, ופתאום במצגת שלו יש בחורה בבגד ים, כדי להדגים נקודה מסוימת (רלוונטית או לא - זה לא משנה); או פרופסור מבוגר שאומר לי "אני רואה בחורה צעירה ואני מתבלבל" - אולי פעם זו הייתה מחמאה, אבל היום זה מקטין ומזלזל. היום אני הרבה יותר סקפטית לגבי ידידות של גברים ממה שהייתי בעבר, הרבה יותר חשדנית. ולגבי זוגיות - בן זוגי אמר לי פעם "פעם קראתי לעצמי פמיניסט, היום כבר אין לי יומרות כאלה". וזה נכון - אנחנו לא נכנסים לוויכוחים על פמיניזם כי לא נצא מזה, אבל אני מכירה מעט מאוד גברים כמוהו, עם נכונות לנהל משק בית שיוויוני (עם ילדים), שבו החלטות מתקבלות בשיתוף וללא היררכיה. וכן, גם עם מודעות פמיניסטית, גם אם אנחנו לא מסכימים בהכל.

 

[habubnik]

אפשר להתבטא בחופשיות? *אולי טריגר*

לבנות אמון בשביל אומר כשגבר מוכיח שחמלה והאמפתיה גבוהות בסדר העדיפויות מהז** שלו - בכל מובן, גם המיני (היחס לפורנו, לזנות, לאונס, לגוף האישה) וגם הגדרתי (כלומר, העדפה לבני מינו בעבודה, בשכר, חקיקת חוקים וכו'). אני רואה את המאבק הזה אצל בן זוגי, בנוגע לפורנוגרפיה למשל - בין התאווה, החינוך השוביניסטי, החברה שבה גדל לבין הנפש שלו, האהבה שלו אלי והרצון שלו שלא לפגוע בי בכך שהוא צופה בפגיעה באחרות (ואני רואה שקשה לו להפנים את הפגיעה הזו בשלב זה). מצד שני איזה יום אחד היינו במצב בו הוא מאוד מאוד חשק בנסיעה מסויימת מטעם העבודה שלו, והתכנון היה שאני אבוא איתו. בשלב מסויים התברר שיש קצת בעיה כי אני רוצה לקחת קורס מסויים וזה מתנגש. אני כבר התכוונתי לוותר - והוא אמר לי "למה? העבודה והקריירה שלי חשובים יותר מזו שאת מנסה לבנות לעצמך?" - זה למשל, בונה אמון. לא מכירה הרבה גברים שהיו אומרים את זה בלב שלם (האמת, מחוץ לפורום הזה אני לא מכירה אפילו אחד).

 

[הסנונית הראשונה]

מזדהה עם הפסקה האחרונה

 

[daniella1980]

בהחלט נדיר

אבל אני מכירה, יותר מאחד, מצד שני אני בוחרת את החברים שלי ואת בני הזוג שלי באופן הזה אז זה לא אומר שזה לא נדיר. מכיוון שגברים מחונכים ומכוונים להתנהג הפוך ממה שתיארת, ואף ייתכן וסובלים מחוסר אמפתיה מצד גברים אחרים שאולי אף יבוזו להם על ויתור על פורנו, ויתורים למען הקריירה של הבת זוג וכו' - אני לא רק אוהבת אותם כבני אדם אלא שאני חושבת שהם יוצאי דופן וראויים להערכה רבה. להיות פמיניסטית זה לא פופולרי, אבל להיות פמיניסט - פי מליון לא פופולרי.

 

[אופליה7]

יש לי הרגשה

שחלק גדול מהנשים הפמיניסטיות שיש להן בני זוג התפשרו. אני קוראת פה על בני זוג מאוד לא פמיניססטים, שאפשר קצת לדהסביר להם דברים פה ושם. אבל תכלס הם לא פמיניסטים מהלב. וזה התפשרות. גבר פמיניסט שירצה אישה פמיניסטית כבת זוג לא יצטרך להתפשר.

 

[הסנונית הראשונה]

אנצל"ש לסיפור

שקשור בעקיפין. אתמול הייתה לי שיחה עם ביתי שהתנהלה בערך כך. בן זוגי התנדב להשגיח על תינוק של חברים כדי שהם יוכלו לצאת לסרט. ביתי ואני חזרנו הביתה, והתינוק היה אמור להיות שם (בסוף הם יצאו להצגה מאוחרת, והוא נסע אליהם בלילה): אני: "אני צריכה לצאת קצת אחרי שנגיע, אבל אם אבא מתקשה, אני אשאר לעזור לו." (הבהרה - יתכן שהוא מתקשה להתמודד לבד עם שני ילדים+תינוק) ביתי: "נכון, לטפל בתינוק זה קשה, במיוחד לגברים." אני: "מה פתאום במיוחד לגברים? מי אמר לך דבר כזה? מי שאמר לך דבר כזה הוא פשוט עצלן. גברים ונשים יכולים לטפל בתינוקות באותה מידה כמו גברים. מי לדעתך טיפל בך ובאחיך כשנולדתם?" ביתי: "את, ואבא עזר לפעמים". אני: "מאז שנולדתם, אבא ואני מתחלקים חצי-חצי בטיפול בכם; אבא שלך אולי עצלן לפעמים, אבל ממש לא בטיפול בתינוקות". קושרת לנושא השרשור: הנה ילדה שגדלה בבית שיוויוני, ועדיין היא מתאימה את הניסיון שלה בבית למה שהיא רואה כנורמה. עד היום אבא שלהם נמצא איתם אחר הצהרים חצי מימי השבוע, קם איתם בבוקר שלושה ימים בשבוע; הוא באמת נהנה להיות איתם יותר ממני, הוא גם נהנה מתינוקות של אחרים יותר ממני. אני לא יודעת מאיפה זה בא לה. כלומר, אולי אני יודעת. זה מייאש קצת, לא?

 

[daniella1980]

מעניין. ילדים באמת

מושפעים מכלכך הרבה דברים - טלויזיה, חברים בית ספר - וההורים צריכים כלכך להתאמץ להקנות להם את הערכים על אף כל ההשפעה הנלוזה הזו מסביב. נשמע לי מאוד לא טריוויאלי, אבל אני מאמינה שלהוות מודל פמיניסטי כפי שאת ובן זוגך מהווים - הוא מאוד מאוד משמעותי, והנה זה שענית לה והסברת לה - כבר ימנע ממנה לחשוב כך כנראה. אני למשל מנסה לחשוב איך למנוע מאח שלי להתמכר לפורנו כמו כל החברים שלו, ואין לי מושג איך לעשות את זה. אני יכולה להסביר ולהסביר אבל בגיל נעורים הלחץ החברתי כלכך גדול, וגם ההורמונים משתוללים, איך אני משכנעת אותו לא להתפתות למה שכלכך נורמטיבי היום? ואיך אני יודעת שלא מאוחר מידי, הרי זה לא נושא טריויאלי לבחור צעיר בגיל העשרה לדבר עליו עם אחותו ה"זקנה".

 

[habubnik]

דברים כאלה מכניסים אותי לדיכאון

אם הבת שלך, תחת כל החינוך ומה שהיא גדלה לתוכו מיום הוולדה, עדיין מתבטאת ככה... איזה סיכוי יש לשינוי בחברה הכללית? (אני מקווה שזה לא נשמע כביקורת כלפיך, כי זה ממש לא!).

 

[נונה17]

ילדים מבלים חלק ניכר מאוד מהיום

בלי ההורים שלהם ובגן קולטים המון מסרים. אני עדיין זוכרת את משחקי ה"אבא ואמא" ששיחקתי כשהייתי בגן - אבא תמיד חזר מהעבודה ואמא חיכתה לו בבית. אני בספק אם משהו השתנה. לפני שנה בערך ראיתי גם באחד הפורומים שיר שמלמדים בימינו בגנים, מתחיל ב"האגודל זה אבא ראש המשפחה, האצבע היא האמא קוראת לארוחה" או משהו כזה. איך את מצפה שישתנו דברים?

 

[הסנונית הראשונה]

אני חושבת שאני כתבתי על זה כאן!

ואחרי זה אני מתפלאת...

 

[נונה17]

אני זוכרת שכתבת. ראיתי את זה גם בפורומים

אחרים ושם אפילו היו כאלה שהתייחסו לשיר הזה בשוויון נפש.

 

[הסנונית הראשונה]

אז יש לי גם סיפור אופטימי, לאיזון

על הבן שלי. הקראתי לו איזה סיפור על שני ילדים שקיבלו משימה לבית הספר להכין עוגיות, ואחד מהם מחה כי "בנים לא מבשלים". הבן שלי התגלגל מצחוק: "מה פתאום? בנים לא מבשלים?! אבא שלי מבשל, וגם אני מבשל! איזה מין דבר זה 'בנים לא מבשלים'??! ממש טיפשי!" (אייקון של אמא משמינה מנחת)

 

[1morning]

מקסים ../images/Emo6.gif