שירשור פיק!! ואני..

[מיני מקגי]

הו, זה חמוד!

 

[מלפפון ים 1]

ולמקרה שכמה מכם שכחו אותה../images/Emo3.gif../images/Emo122.gif

קומונת פאנפיקי אינויאשה X_X

 

[J e i n]

פרק 8 ../images/Emo13.gif

אבל קודם כל, תודה לכל האנשים החמודים שכתבו לי תגובות!!!!! ועכשיו הפרק, מקווה שתאהבו! פרק 8 קיקיו כעסה. זה לא היה אמור לצאת ככה! כוונתה היתה שקאגומה תחווה רק את ההכשרה שעברה לפני שהפכה לכוהנת. אך במקום זאת, קאגומה לא תתעורר בתום השיעור האחרון, אלה לאחר מותה של קיקיו. קיקיו לא רצתה שקאגומה תחווה זאת. הסבל שהיא עצמה סבלה היה נורא, ומי יודע מה זה יעשה לאומללה. היא היתה צעירה מקיקיו, והיא לא היתה בטוחה שקאגומה תצליח לשרוד את זה. זה יצר גם בעיות נוספות: קאגומה תתעורר מאוחר מן המתוכנן בגלל שהיא תחלום על יותר שנים מחייה של קיקיו, ונאראקו עלול להגיע ולהשמיד את אינויאשה ואת כל החברים שלו- הנזיר הזה, השועל הקטן, והבחורה עם הבומרנג יחד עם החתול שלה- בזמן הזה. אך כעת היה מאוחר מידי, היא לא יכלה לעשות דבר לגבי כישופה שהשתבש, רק לקוות שזה לא יהרוס הכל. אבל למה בכלל זה השתבש? ******************************************************************* אינויאשה המשיך להסתובב בעצבנות, מהלך אנא ואנא. שיפו, אשר צפה בו, הסתחרר מהמראה. "אינויאשה, תפסיק עם זה!", אמר. "להפסיק עם מה?!", אינויאשה צעק עליו בחזרה. אך שיפו לא ויתר: "תפסיק להלך כך מצד לצד, אתה עושה לי סחרחורת! כולנו יודעים שאתה דואג מאוד לקאגומה, אבל תפסיק!". "תשתוק, גמד מעצבן, אני לא דואג לאף אחד, אני..." תירוצו של אינויאשה בידי דבריה של קאדה, אשר הציצה מפתח ביתה ואמרה "לקאגומה יש חום!". כולם פנו אליה בבהלה. קאדה החלה לחלק להם הוראות: לסאנגו ולשיפו הסבירה אילו צמחי מרפא עליהם למצוא ביער הקרוב. על מירוקו, קאדה הטילה להביא מים מבאר שהיתה במרכז הכפר, והיא עצמה הלכה להביא מטליות מהאחד השכנים. אינויאשה נשאר לשמור על קאגומה. הוא נכנס לביקתה והתקרב אל המיטה. בתוכה, קאגומה נעה מצד לצד וגנחה. מידי פעם השתחררה מפיה זעקה, וכשזה קרה, ליבו של אינויאשה קפץ אל גרונו מפחד, והוא היה תופס בידיה. לפעמים זה הרגיע אותה מעט, אך לעיתים לא. היא גם מלמלה משפטים לא מובנים פעמים רבות. המילים הבודדות שאינויאשה הצליח לדלות מדבריה חסרי הפשר היו: "אינויאשה", "לא", ולעיתים גם "קיקיו". הוא לא הצליח לנחש על מה היא חולמת. לבסוף חזרו השאר. אינויאשה הספיק לסור ממיטתה של קאגומה לפני שראו אותו, למרבה הקלתו. קאדה אמרה לסאנגו לטבול את המטליות במים הקרים שהביא מירוקו, ולהניחם על מצחה הלוהט של קאגומה כדי להוריד את חומה, בעוד היא עצמה תכין תרופה מצמחי המרפא שמצאו. ******************************************************************** הכל נגמר. קיקיו ירתה את החץ שריתק את אינויאשה לעץ, וכעת היא שכבה על הדשא, גוססת. הכאב שקאגומה חשה בתור קיקיו השותתת דם היה בלתי נסבל. קאגומה היתה עדה לכל מה שקרה לקיקיו מאז שהיתה נערה- היא ראתה אותה לומדת את עבודת הכוהנת, ולאחר מכן שומרת על אבן 4 הנשמות. היא היתה בתוך קיקיו כאשר זו פגשה את אינויאשה, וראתה את האהבה אשר התפתחה לאט לאט ובהססנות ביניהם. קאגומה למדה להכיר את קיקיו. היא היתה בן אדם נפלא- היא עזרה לאנשי הכפר, וריפאה את כל החולים והגוססים אשר ביקשו את עזרתה. אך קיקיו הזו היתה תמימה ומתוקה הרבה יותר מקיקיו הנוכחית. עיניה היו רחומות וחמות, בניגוד לעכשיו. כעת, עיניה של קיקיו היו קרות וקשות. אך עכשיו, לאחר שנודע לה מהו באמת עומקו של הסבל שחוותה קיקיו, קאגומה יכלה להבין זאת. הכאב הפיזי שעבר על קיקיו- וקאגומה- היה נורא, אך הוא כאין וכאפס, לעומת, וודאי, הכאב השורר בנשמתה. נראה שהיא ואינויאשה היו מאוהבים מאוד, והבגידה, כביכול, שסבלה מצידו, הייתה בוודאי מרה וכואבת לא פחות מהפצע הפעור בגבה. לא הגיע לה גורל איום זה, שנאראקו כפה עליה! קאגומה שנאה אותו כעת יותר מתמיד. קאגומה חשה את הכאב שפעם באכזריות בגופה מעומעם כעת, משום שבשלב זה חושיה היו מעורפלים לחלוטין. עולמה הצטמצם לידיעה שהיא גוססת, ומלבד מחשבה זו –והכאב הבלתי פוסק- היא לא יכלה להתרכז בדבר. לפתע היא חשה חולשה וקור שהתפשט במהירות בגופה- ואז כבר לא חשה, או חשבה, דבר. ******************************************************************* נאראקו קילל בשקט בליבו. בכל זה אשם היה ליבו האנושי של אוניגומו, אשר למרות הכל, עדיין לא אפשר לנאראקו להרוג את קיקיו! אילולא הוא, נאראקו היה הורג אותה כבר ממזמן, וכך לא הייתה נוצרת לו כל הבעיה הזאת. קיקיו בגדה בו. נודע לו שהיא זימנה את קאגומה, וגרמה לה לחלום את כל הכשרתה של קיקיו ככוהנת. הוא ניסה לרמות את החברים הטיפשים והדאוגים של קאגומה, אך הדבר לא עלה בידו. לכן, הדבר היחיד שהתאפשר לו לעשות על מנת להציל את עצמו היה לגרום לכך שקאגומה תחלום את כל זיכרונותיה של קיקיו, עד מותה. אם יתמזל מזלו, הילדה המטופשת תמות יחד עם קיקיו בחלום, כשזו תגסוס. תגסוס בזכותו. הוא עוד זכר את מה שעשה לה ולאהובה אינויאשה, חצי השד המתועב. אם קאגומה לא תמות, אז לפחות היא תתעורר מאוחר יותר, וכשזה יקרה, היא תגלה שכל חבריה הקטנים והטיפשים נהרגו בידיו. חיוך קטן התפרש על פניו. נאראקו קרא לקאנה ולקאגורה, ואמר להן למצוא את אינויאשה ושאר חבריו הליצנים- הנזיר חסר המוח, וחברתו הטיפשה עם הבומרנג, ועוד כמה חיות מוזרות. לאחר שהן מצאו אותם, נאראקו אסף את כל השדים שיצר מגופו, וכמה מאות שדים נוספים, ופנה לשם. הוא קיווה שהעובדה שהוא הולך לכּפַר בעצמו לא תתגלה כטעות הרסנית. הוא עשה זאת משום שלאחר שחיבל בכישוף של קיקיו, הוא היה חלש מידי ליצור בעזרת בובת וודו חיקוי שלו. חוץ מזה, אם הוא ייתן ליצירי כפיו ללכת לשם לבדם, הם כרגיל יפשלו. זה מדהים כמה שהם התבררו כחסרי תועלת, על אף כל הכוח שסיפק להם! כשהגיעו לכפר, הוא לא ראה את אינויאשה, או אף אחד אחר משאר בני האדם שהוא קרא להם חבריו. באדישות, אמר לקאגורה לגרום לכמה אנשים לצרוח כדי למשוך את תשומת ליבו של אינויאשה. היא ביצעה פקודתו, ותקפה כמה מהכפריים, אשר התחילו לצווח עוד לפני שעשתה להם משהו. אנשים הם כל כך עלובים, חשב לעצמו נאראקו. כצפוי, אינויאשה הגיע למקום בקפיצות ובהבעת פנים זועמת, כפי שתמיד עשה. נאראקו כמעט ציפה לראותו מגרד את אחוריי אוזניו בעזרת רגלו, ומשרבב לשון. אך למרבה הפתעתו, לא זה מה שקרה. למעשה, אינויאשה נראה די כועס. הוא צרח בזעם את אחד האיומים הריקים הרגילים שלו. נאראקו לא הצליח להבין בשום פנים ואופן, למה אינויאשה כל כך זועם. מה הוא כבר עשה? סך הכל הרג כמה פחדנים עלובים, אשר היו ממילא מתים עוד כמה עשרות שנים. מה זה היה עניינו של אינויאשה בכלל? מדוע שלחצי שד יהיה אכפת מכמה בני אדם שהוא אפילו אינו מכיר? נאראקו נאנח, ישנם דברים שעולם לא יצליח להבין. הוא הורה לכל השדים שהביא לתקוף. וזהו.... המשך יבוא כנראה רק ביום רביעי, כי לפני זה לא יהיה לי זמן.... דרך אגב, הפיק מתקרב לסיומו, יש רק עוד 2 פרקים........... ולא לשכוח להגיב לי

 

[keshush]

אני פשוט מתה על הכתיבה שלך

הפיק הזה ממש מהמם!!!! נאראקו מניאק ככה לעשות לקגו לא מסכימה לו ולא רוצה שהוא ייגמר לא מוכנה לזה אני רוצה המשך!!!!!!! אני רוצה המשך!!!!!!! ומהר!!!!!!! זה ממש מהמם

 

[Horse Wishper]

למה דווקא כאן../images/Emo35.gif

בבקשה תכתבי המשך... את כותבת כל כך יפההההההההההה

פליז תמשיכי....

 

[J e i n]

מצטערת, אבל כמו שאמרתי:

המשך יהיה רק ביום ד'..... תשתדלו לשרוד עד אז... חח

 

[RaVeN IYI]

אווווווו פיק ממש יפה!! אני אוהבת^-^

 

[אלונית 2006]

כבר הזכרתי את זה שאני סוגדת לך?

את אדירה! אין עליך!

 

[J e i n]

חח תודה!

 

[מלפפון ים 1]

זה כזה יפה ^____^

מק

 

[מלפפון ים 1]

את כותבת כל כך מקסים *-*

 

[Fay Wood]

O.O זה מהמם.... אני רוצה המשך!!!!

טוב עד יום רביעי.... יאמה זה מהמם!!!!!!!!!!!!! אני רוצה המשך.... בעעע אני אפסיד את ההסעה!!! קסוווו בי כולם! חיחי

 

[Horse Wishper]

אוקי, פרק ט'

וזה לא הסוף...

חלק ט': "אינויאשה!" צעק שיפו "לך לחפש את סאנגו ומירוקו!" "לא רוצה!" צעק אינויאשה בעצבנות, פורק את כעסו לקונגוקו ודאגתו לקגומה על שיפו. שלא נראה כאילו איכפת לו מהצעקות, הוא קפץ על כתפו וטלטל אותה נמרצות בידיו הצנומות והקטנות, הכתף בקושי זעה, הוא צעק עליו: "אתה חייב! הם מתעכבים וגם קירארה נעלמה! לך לחפש..." ופה הוא נשבר, הוא הפסיק לטלטל את כתפו של אינויאשה וכבש את פניו הקטנות בו, אינויאשה הרגישה את הרטיבות העדינה של הדמעות אבל לא שמע כלום. "מנסה להתייפח בלי קול..." חשב. וזז טיפה. הוא הרגיש את אגרופיו של שיפו מתקמצים חזק יותר ורעד חלף בראשו של היצור הקטן. קגומה נאנחה ואינויאשה קפץ, הקפיצה הייתה מפתיעה ושיפו עף מכתפו, עיניו לחות. שניהם הסתכלו בציפייה חרדה על קגומה. "כל כך הרבה זמן" חשב אינויאשה "היא הייתה מוטלת ככה, זה בטח מעייף אותה... וגם מירוקו מתעכב, וסאנגו..." הוא הסתכל אל מעבר לחור שקירארה עשתה כשפרצה את הקיר בהפתעה, הוא עוד זוכר את הרגע... הוא שמע מין חריקה שקטה באוויר- כמו שריקה וקירארה זקפה אוזניים בחוסר מנוחה. "קירארה?" שאל שיפו והסתכל עליה בדאגה אינויאשה הסתכל על קגומה כל הזמן ולא שם לב, עד ששיפו אמר: "אינויאשה!" הוא הסתכל עליו ושיפו הצביע על דבר מה. אינויאשה הפנה את מבטו וראה את קירארה רצה בבקתה ופוערת חור ענקי בקיר, ורצה החוצה. שיפו נראה מודאג. "לאן היא הלכה?!" שאל ולאינויאשה לא הייתה תשובה. הוא חזר להפנות את מבטו הריק אל קגומה, מתפלל בליבו לתגובה קטנה, אחת, יחידה, מצידו היה שהיא תרביץ לו, או תגיד לו "אוסווארי!", או תצעק עליו, אבל שלא תשכב ככה דומם, עם חץ מזדקר מהיד בלי כל תגובה או תזוזה קלה שבקלים. לעומתו, שיפו, לא ידע מה לעשות ולא היה לו מה לעשות, הוא היה מהלך בחריקות קטנות הלוך ושוב בתוך בקתת העץ הסגורה, משמיע מדיי פעם אנחה ומצפה לתגובה רגזנית מצד אינויאשה- אבל זה לא קרה- לא כמו תמיד. הוא רצה שאינויאשה יעיר לו, יצעק עליו, ימעך אותו ומצידו שרק הסתכל עליו, אבל חוץ מתזוזה קטנה בישיבה ואנחה קטנה- שום דבר לא קרה. אינויאשה היה שקוע כל כך בדאגה לקגומה, כאילו מים עוטפים את כולו בבועה מסתורית, הוא כאילו שקוע בתוך המים, מתרכז רק בדבר אחד שעוד לא הבין שאהב כל כך... את קגומה. פתאום, בלי שום אזהרה מוקדמת הוא עצם את עיניו ונמנם לזמן קצר. "אני עירני מספיק" אמר לעצמו "כדי לשמוע את שיפו מתקרב אלי..." בלי כל אזהרה מוקדמת הוא שמע תזוזה קטנה וחשב שזה שיפו נרדם וזז מתוך שינה והוא המשיך לנמנם, פתאום הוא שמע שיעול חזק וקרוב. השיעול היה עדין מידיי וחזק מידיי, שני הפכים יחד. קולו היה עדין אבל בצורה חזקה. הוא קפץ ואחר כך שמע אנחה קטנה ושמע גלגול קטן על משטח העץ של הבקתה. הוא פקח את עיניו ושיפו קפץ על כתפו ונשען קדימה כל כך חזק, וזה נראה עוד מעט הוא יקרע את גלימתו של אינויאשה וייפול על קגומה, שהתחילה לנוע בכאב. הוא ראה את עיניה מתכווצות בכאב, ידה נשלחה באופן אוטומטי לחץ שהיה תקוע בידה, כאשר היא נגעה במוט המחודד נבהלה, והרחיקה את היד, אינויאשה עכב מרותק על כל תזוזה ותזוזה שלה, כאילו חיו תלויים בכך, ובעצם- חייה היו תלויים בכך וזה הספיק לו מלדאוג כל כך. קגומה חזרה לתנוחתה ופיה היה יבש, אינויאשה הסתכל סביב בחדות וגם גופו זז בחדות, שיפו עף ממנו וצעק צעקה קטנה, הוא נחת באנקת כאב על המשטח וקפץ על רגליו בכעס: "מה קרה לך אינויאשה?!" שאל בכעס ואינויאשה עשה פרצוף חמור וכועס שהפחיד את שיפו: "זה לא עניינך!" אמר ואז הוסיף "אם אתה כל כך רוצה לדעת אני מחפש את קערת המים כדי להשקות את קגומה!" שיפו קפץ והביא את קערת המים בריצה, הוא רץ עם הקערה שהוחזקה בשתי ידיו מעל לראשו והקערה התנדנדה בחוסר שיווי משקל בין שתי ידיו הקטנות והצנומות. אינויאשה נראתה מבועת. "עצור!" פקד בצעקה ושיפו לא האט "עצווווווווווווווווווווווווור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צעק אינויאשה ושיפו ניסה לבלום בבת אחת, אבל הוא עף קדימה והקערה עפה קדימה לכיוון פניו של אינויאשה... קגומה חשבה שזה החלום הכי מוזר שלחמה איי פעם, היא הייתה בביתה, קודחת מחום ותחבושת לוחצת על ידה, כאב לה והיא ראתה את אימה, בחליפה אדומה ושיער לבן כמו של אינויאשה מטפלת בה, בחלום זה נראה טבעי לגמרי והיא נתנה לה, או לו לטפל בה. מתישהו היא התיישבה לידה על כיסא והסתכלה עליה, מתישהו היא התקרבה ונישקה את ראשה ואת לחיה, היא הרגישה חמימות, כאילו זאת לא אימה אלה אינויאשה... כשהיא קמה בריאה מהמיטה היא שכחה את התחבושת ושלחה את ידה להוציא אותה, ואז היא הרגישה משהו מזדקר מהיד אבל ראתה את התחבושת, כאילו משהו בלתי נראה, והיא נבהלה. היא צעקה ואינויאשה נכנס לחדר, הפעם עם פניו האמיתיות. "דיי... הכל בסדר..." אמר והתקרב אליה. "מה זה? מה קורה לי? אני רואה את התחבושת אבל..." "שהה..." אמר אינויאשה וחיבק אותה בחום, באותו הזמן ידו האחת ליטפה את ראשה וקולו העמום הרגיע אותה, היא לה הסמיקה אלה חיבקה אותו חזק והתייפחה. "מה שלא יהיה" אמר לה אינויאשה, התרחק ממנה קצת והרים את סנטרה לכיוון פניו "תמיד תסמכי עליי, לעולם לא ארשה שיקרה לך משהו רע..." היא הסתכלה עמוק לתוך עיניו הזהובות ואמרה בחצי חיוך: "בסדר אינויאשה..." פניו התקרבו לפניה והיא עצמה את עיניה בשקיקה...

 

[Horse Wishper]

סיום פרק ט':

היא קפצה לשמע הצעקה שפלטה מפיו של אינויאשה והסתכלה עליו, פניה היו שחורות ושרוטות בכמה מקומות, והיא חשבה שהיא נראית מעוררת רחמים בעיניים סגורות... היא הסתכלה במבט תמהה על אינויאשה, היא ראתה אותו מוציא מפניו משהו וזורק את זה לכיוון שיפו, שברח מכיוונו המדויק של המכה בצעקת פחד והפתעה, היא ראתה שזאת הייתה קערת מים. היא ראתה גם את שיפו בוחן את פניו של אינויאשה, פניו התעוותו לא בכאב אלה בצורה מוזרה, כאילו הוא מתאפק לא לצחוק, אבל אחר כך הוא נשבר, הוא הזיל דמעות מרוב צחוק והתגלגל על רצפת הבקתה ההרוסה... הרוסה

קגומה ראתה את הבקתה הרוסה לגמרי, עם 3 חורים גדולים פעורים בה, שאפילו 3 קירארות בבת אחת יכולות לעבור שם... היא חזרה להסתכל על אינויאשה, היא ראתה אותו נעמד, אצבעותיו רועדות מכעס ומתקמצות לאגרופים, הוא הלך בשקט ובלי קול לשיפו שלא שם לב, ונתן לו אגרוף שהצמיד אותו לרצפה, שיפו נאנק בכאב. "דיי!" צעק ואינויאשה המשיך למעוך אותו, הפעם עם זרועות פתוחות, היא ראתה את צידו של אינויאשה וגיחכה בליבה למראהו, כי הייתה חלשה מכדי לצחוק. כל שערו הלבן היה מרוח במים שטפטף על כתפו ועל רגליו היחפות והחשופות, פניו היו מלאי מים אבל אדומים מכעס "בטח" חשבה קגומה "עוד מעט המים יתייבשו מרוב הלהט שלו..." והיא גיחכה והשתעלה שוב. היא השמיעה אנקה קטנה וראתה את אינויאשה מפנה אליה מבט דואג, ולא שם לב שהוא כמעט חונק את שיפו. "היי למעלה!" נאבק שיפו ביד החזקה שעטפה את גרונו ולחצה אותו לרצפה. "אני נח... נחנ... נחנק!!!!" אינויאשה שמע אותו, הסתכל עליו והרפה ממנו, שיפו קפץ לישיבה והשתעל שיעולים קטנים ונמרצים, ונשם עמוק וחייך. "עבר..." אמר, כאילו רצה להרגיע את אינויאשה אבל אינויאשה בהה למקום שקגומה שכבה שם, שיפו הסתכל גם וראה את קגומה, בפנים מוטות אליהם עם עיניים פקוחות לרווחה שראו והבינו הכל, אבל היא לא דיברה, מבטה היה חם כתמיד, אבל בלי קולה הרך שתמיד שיפו התלהב ממנו. אינויאשה התקרב אליה בצעדים מהוססים, עדיין טיפות נופלות משערו הלבן לרצפה וגהר מעליה וצפה בה בדאגה, הוא שלח יד מהוססת ונגע בציפורניו, ואז באצבעותיו על פניה של קגומה. היא התמסרה למגעו הנעים וחייכה חיוך מיוסר וכואב. אינויאשה עדיין היה עם מבט חמור ואדיש, אבל בתוכו התרגש. "היא חיה!" רצה לצרוח אבל התאפק. ידו ניתקה ממנה והיא ישרה אליו מבט. עכשיו מבטה היה ריקני, כאילו היא חושבת על משהו. שיפו קפץ לידה ועלה על חזה. "קגומה?" אמר וכשראה שהיא מסתכלת עליו ומנסה לחייך קפץ באושר על מחזה אל הרצפה וצעק באושר: "קגומה! את חיה!" אינויאשה חייך לעצמו. "תודה שיפו..." אמר לעצמו "הוצעתי לי את המילים מהפה..." פתאום הם ראו את קירארה מזנקת בפחד לתוך הבקתה.

 

[K i n g A r t h u r]

את פשוט מוכשרת!

 

[טבו לשי]

../images/Emo45.gif

 

[keshush]

זה ממש מדהים!!!!!!!!

אני רוצה המשך מהר!!!!!!!! זה ממש יפה!!!!!!!!!

 

[הרין של הצאט]

מדהים

 

[הרין של הצאט]

זה פשוט....

מדהים, יפיפה, אין מילים בפי....

 

[קוהרה]

אני חדשה בפורומים- מה זה פיק?