שירשור פיק!! ואני..

[מית צאן]

מדהייייייייייים../images/Emo99.gif

כל כך עצוב... *מוחת דמעה*

 

[סיון בטירוף]

;-; מדהים!

 

[לורליי של הים]

כמה דברים

1. יש לך כישרון! תמשיכי לעבוד ואם תתרגלי מספיק תוכל לעשות משהוא מדהים! (אני טועה מעט מאוד פעמים בקטעים של כישרון בכיתיבה. תולעת ספרים שכמותי...) 2. שלא תעזי לעזוב! אם תעזבי מי יכתוב פיקים יפים כול כך? (אני לא מתכוונת שלאחרים אין כישרון אבל זה ממש פיק יפה *מוחה דימעה מהקריאה החוזרת*).

 

[גברת אינויאשה]

בסדר אני לא אפרוש אבל משתי סיבות!

1. כי אני אוהבת הרבה בנות בפורום הזה וכולן חמודות נורא^-^ 2. תודה אלב צריך להודות גם לבטא שלי שהיא גם החברה הכי טובה שלי D:

 

[Naraku SeXy]

יאייייי !!! ^_____^

 

[HANSAMA]

הנה שלי

 

[מית צאן]

הנה הישן שלי

 

[J e i n]

היכונו היכונו, עוד מעט מגיע פרק 9..

חחח

 

[פולי3]

הפיק- פרק 4.

קוגה וזאביו יצאו לצוד עוד אנשים טעימים לארוחת הבוקר כשנשמע קול חבטה עמום ופרץ בכי חזק. לקוגה היה מבט חשוד על פניו כשהריח את ריחה מעורבב בריח דם. הם מצאו אותה מוטלת בתור בור מעלה עשן. "קאגומה ! את בסדר ?" "הו, קוגה ! כמה טוב שאתה כאן ! נשברה לי הכתף וכואב לי כל הגוף !" כשסיימה לומר את המילים הללו פרצה בבכי עוד יותר חזק. "פני כלב, הממזר הזה. הכל באשמתו ! אני נשבע, הפעם אני אהרוג אותו !!" קאגומה הסמיקה אך התעשתה. "קוגה קון, אנא ממך.." 'קוגה קון ?' חשב קוגה. 'משהו השתבש ?' "הפעם לא אוותר לממזר הזה !" הזאבים של קוגה נהיו רעבים ככל שהזמן חלף. הם החליפו מבטים עצבניים והנהנו אחד לשני. אחרי פעולה זו התקרבו אל קאגומה, נוהמים. "אתם באמת חושבים שתצליחו ?" נשמע קול מוכר. לאחר מכן נורו עשרות חיצים וכולם פגעו בדיוק מפליא לאן שנורו. 'הקול לא של אינויאשה ולא של קוגה. שניהם בטח נלחמים עד מוות... של מי הקול הזה ?' לפני שהספיקה לשים לב למי שייכים הצללים, כוסו עיניה. לפני שבהתה בחושך מוחלט, ראתה טיפה לובן בוהק. הטלטול בין שמים וארץ כאב לה מאוד, לכן החליטה לשקוע במרה השחורה ולתכנן את הלוויתה הצנועה, מקווה שאינויאשה יהיה שם

 

[J e i n]

נשמע מעניין, אבל לא הבנתי חלק....

את יכולה לשים בבקשה פה את שאר הפיק גם?

 

[פולי3]

אוקי:

 

[J e i n]

תודה!

 

[פולי3]

וואעה ../images/Emo7.gif

............

 

[J e i n]

למה בכי? מה קרה?

 

[J e i n]

כמו שהבטחתי: פרק 9 בפיק שלי!!!!!!!!

אבל לפני כן, כמה הערות: 1) אמרתי שיהיו עוד 2 פרקים בפיק... טעיתי, בסוףזה יוצא 3

, כך שתצטרכו לסבול את הפיק שלי במשך יותר זמן חח.... 2)בפיק שלי טסאיגה לא כבדה לאינויאשה, כי היא עדיין עשויה מהניב של אביו בלבד, היא לא נשברה. אז הנה הפרק, אני מקווה שתהנו ותגיבו כי עבדתי עליו קשה! פרק 9 "אוי. אוי. אוי!!!! זה לא טוב. זה ממש לא טוב. נאראקו! ועוד ברגע הכי פחות מתאים, כשקאגומה חולה וזקוקה לטיפול!", מרוב לחץ, שיפו התחיל לדבר עם עצמו בקול. למזלו, איש לא שם לב אליו, כולם היו עסוקים מידי בלבהות באימה בנחיל השדים שהביא נאראקו. זיעה זלגה ממצחו של שיפו. הוא העביר במהירות את מבטו בין נאראקו לאינויאשה, עד שראשו הסתחרר והוא נאלץ להפסיק. אינויאשה נראה לחוץ נורא, ולא פלא. אהובתו -אף שהוא התעקש להכחיש- היתה חולה, ועוד נאראקו היה כאן. אינויאשה הרים את טסאיגה ותקף את השדים, זה באחר זה. מירוקו, סאנגו וקירארה עזרו לו, אך נראה שהשדים פשוט לא נגמרים, על כל חמישה שהובסו, הגיעו עוד עשרה. המצב נראה די חסר תקווה, ונראה שמלבד נס, דבר לא יציל אותם. שיפו ניער את ראשו, אסור היה לו לשקוע במחשבות כאלה! הוא חייב להאמין שהכל יהיה בסדר! אבל איך יוכל להיות בסדר? ********************************************************************* היא פקחה את עיניה והביטה מסביבה. היכן היא הייתה? היא לא זכרה שהגיע לשם... למעשה, היא כלל לא הצליחה להיזכר מה קרה לה, הימים האחרונים היו מעורפלים בזיכרונה, והיא הצליחה להיזכר רק בשניות בודדות, תנועות מהירות, קולות מקוטעים, אך שום דבר מובן. היא ישבה במקומה כמה דקות, מקווה שראשה יפסיק להסתחרר, וגבה לא ישרוף כל כך. היא שלחה את ידה אחורה ונגעה בו, אך לא היה שם דבר. אם כך, מדוע שרף לה כל כך? כעבור כמה דקות, כשהחדר עצר מסיבובו, ומהכאב הנורא בגבה נשאר שריד עמום בלבד, היא החלה להיזכר. ואז הצטערה על כך. כעת היא הבינה את העובדה שגבה כאב. לקיקיו שגססה היה פצע פעור במקום זה. קאגומה הרגישה פעם נוספת כאב מפלח בגבה, והתקפלה מעוצמתו. היא נשכה את שפתיה כדי לא לבכות. לפתע היא שמה לב לצעקות ורעש שנשמעו מבחוץ. היא הציצה מהבקתה החשוכה, וראתה אנשים צורחים ומתרוצצים, והמון שדים. באמצע ההמולה עמדו נאראקו, שדיו, אינויאשה, מירוקו, סאנגו וקירארה ושיפו. לפתע היא זיהתה את המקום. היה זה הכפר של קאדה -ושל קיקיו, היא ראתה אותו פעמים רבות בחלומה. קאגומה נזכרה גם בעוד דבר. לפני שנפלה לתרדמה, קיקיו אמרה לה שעליה לקדש את החיצים ולפגוע באבן 4 הנשמות, כשתהיה כולה בידי נאראקו. אך לא רק לה ולנאראקו היו רסיסים. היו 2 רסיסים ברגליו של קוגה, ועוד אחד בגבו של קוהאקו. קוהאקו! אם היא תיקח ממנו את האבן הוא ימות. ליבה של קאגומה כאב על סאנגו, אך היה זה הכרחי. היא חייבת להשמיד את אבן 4 הנשמות! היא ידעה שסאנגו תבין, אך זה לא הפך את זה לקשה פחות. היא זימנה אותם בעזרת כישוף, בדיוק כפי שהיא עצמה זומנה, מספר ימים לפני כן. באותו הרגע, במרחקים גדולים משם, קוהאקו וקוגה החלו לנוע, לא מודעים למעשיהם. עד שהם יבואו, קאגומה לקחה את אחד מהחיצים שלה, והחלה למלמל תפילה. אני לא אספיק! היא חשבה נואשות. היה עליה למהר מאוד, אינויאשה והשאר לא יחזיקו מעמד עוד זמן רב. היא האיצה את מהירותה. ********************************************************************* המשך בהודעה הבאה (בגלל הגבלת התווים)

 

[J e i n]

המשך של הפרק

קוגה החל ללכת. הוא לא ממש הבין לאן או למה, אך הוא חש בדחיפות הדבר. הוא האיץ את מהירותו, אשר בזכות רסיסיו, היתה גבוהה מאוד. כעבור זמן מה הוא הגיע לאיזשהו כפר. המון אנשים ושדים רצו זה אחר זה. בעיקר שדים אחר בני אנוש, אך היו גם כמה יוצאי דופן. הוא לא התעניין בסיבה. לו היתה מטרה אחת- להגיע לבית שעמד מבודד בקצה הכפר כדי... למה בעצם? טוב, זה לא משנה במיוחד, בכל אופן היה עליו לבוא לשם במהירות האפשרית. כשהגיע, הוא הריח ריח מוכר במקום. זו היתה קאגומה! פתאום עלתה שוב בראשו המחשבה: למה הוא בא לשם בעצם? הפעם מוחו לא הדחיק אותה. "מה אני עושה כאן? איך הגעתי לפה?!", הוא שאל בכעס. "אני זימנתי אותך", היא אמרה בקול סמכותי ושקט, אשר לא היה אופייני לה. "מה לעזאזל? קאגומה, איך את יכולה לזמן אותי?! את לא כוהנת..." דבריו נקטעו בידיה: "זה לא משנה עכשיו. בבקשה קוגה, אני מתחננת, תעזור לי!", היא אמרה ויצאה מן הצללים. הוא הופתע לגלות שנראתה שונה מעט. הוא לא הצליח לאתר מהו בדיוק הדבר שהשתנה, אך משהו בפניה... "מה קרה לך?" הוא שאל בדאגה. "אני צריכה את רסיסי האבן שלך!" היא אמרה, מתעלמת משאלתו. קוגה הופתע. הוא החל לצעוק עליה: "מה?! אישה, אין סיכוי ש..." פתאום קאגומה התמוטטה. בזכות חושיו המהירים הוא הצליח לתפוס אותה בזמן, לפני שנגעה בריצפה. "קאגומה, את בסדר?", הוא שאל בדאגה רבה. היא פתחה את עפעפיה ואמרה לו בקול קטוע מעט מחולשה: "בבקשה, קוגה-קון! אני זקוקה להם כדי לנצח את נאראקו. אתה עוד זוכר מה הוא עשה לשבט שלך?" מובן שהוא זכר. מוחו של קוגה הזהיר אותו בפראות שלא לעשות זאת, אך קוגה התעלם מדברי החוכמה שלו. הוא הניח אותה על מיטתה והתכופף להוציא את הפגיון אשר תמיד היה מוחבא במגפו הימני. קוגה התיישב על הרצפה בבקתה, ועשה במהירות שתי חתכים ברגליו, במקומות בהם היו לו רסיסים. הוא חש צריבה היכן שכעת היו חתכים על רגליו, ומעט דם ירד לו, אך הוא התעלם מכך. "קחי", הוא אמר בפשטות, והושיט לה את הרסיסים. היא הביטה בו במבט מוזר. "תודה לך" לחשה, והפתיעה אותו בחיבוק. עיניו נפערו קלות, אך הוא חיבק אותה בחזרה, מרגיש רעידה קלה של התרגשות במקום בו שכן ליבו. לאחר כמה שניות היא התנתקה ממנו וקמה באיטיות לעמוד על רגליה, אבל אז נפלה שוב. הוא תפס אותה, אך היא השתחררה בעדינות מאחיזתו וניסתה שוב לקום, למרות מחאתו. קאגומה התנודדה מעט, אך לא נפלה הפעם. "לך לעזור לאינויאשה", היא אמרה. הוא עשה כדבריה. ********************************************************************* דמות צפתה מין הצד בגבר המתקרב לבקתה. היא ראתה אותו נכנס, ולאחר כמה דקות יוצא משם, 2 חתכים מדממים על רגליו. לפני שנכנס, היא חשה בנוכחות רסיסים אצלו, אך כעת הם כבר לא היו שם. הוא כנראה הוציא אותם מרגליו, ולכן הפצעים. הוא פנה לעזור לאינויאשה ולחבריו להילחם. אינויאשה אמר לו משהו בקול תוך כדי קרב, וקוגה ענה לו בעוקצנות. היא לא שמעה ממרחק זה את דבריהם. למרות עזרתו של הגבר, נראה כי הסיכויים שלהם לנצח את הררי השדים הם די הקלושים. היא היתה עוזרת להם, אך לא יכלה להסתכן בהיחשפות. כל מה שיכלה לעשות היה להתבונן מהצד ולהתפלל בעבורם. כעבור זמן מה, היא ראתה ילד מתקרב לאותה הבקתה. גם על פניו היה אותו מבט מזוגג שהיה בפני הגבר אשר נכנס לשם קודם לכן. הדמות הצופה ממרחק חייכה בשעשוע קל. נראַה שצדקה, הנערה -קאגומה- אכן היתה חזקה בתור כוהנת, בדומה לה לעצמה. קיקיו שמעה רשרוש של עלים מאחוריה, מישהו התקרב. היא עמדה להתחמק משם, אך האדם שהתקרב אמר: "אל תטרחי קיקיו, אני יודעת שאת כאן. זאת אני". קיקיו עצרה. היא חייכה בחיבה, ואמרה בהפתעה קלה "קאדה!". "את החוטפת המסתורית של קאגומה?" היא שאלה בנימת קול עניינית. "כן", קיקיו ענתה לה, "הייתי חייבת לעשות את זה. ככה לימדתי אותה את עבודת הכוהנת, כשהיא ישנה היא חלמה את הזיכרונות שלי מלימודיי". "את מודעת לזה שהיא קודחת מחום?", שאלה קאדה. "קדחה -היא התעוררה כבר- כן, אני יודעת, זה לא היה מכוון. הכישוף שלי לא השתבש, משום מה, והיא חלמה לא רק על שיעוריי, אלא גם על שאר חיי, עד מותי", היא ענתה בצער מה. "היא בוודאי חלמה את החלק של מותך כשהיה לה חום", קאדה אמרה. "כן", קיקיו הסכימה עימה. הן פנו חזרה להביט בקרב. אינויאשה וכל השאר היו פצועים, ונראה שהם על סף אזילת כוחם. "למה היא לא ממהרת יותר?", מלמלה קיקיו בלחץ. ********************************************************************* לאחר שהכריחה אותו בעזרת כוחותיה החדשים לשכב על ביטנו, היא לקחה את הכרס מידיו, ופערה חתך בגבו. הוא צעק בכאב. על אף שעמדו דמעות בעיניה, היא היתה חייבת לעשות זאת. "סליחה סאנגו, סליחה, קוהאקו!", היא אמרה בליבה. בחוסר ברירה, היא שלחה את ידה אל גבו של קוהאקו- ושלפה משם את הרסיס הקט. הוא הפסיק לצעוק, ועיניו נעצמו. היא התייפחה בגלוי כעת. כשדמעות זורמות מעיניה, קאגומה צעדה בקושי רב מחוץ לבקתה. הכאב שהרגישה התחזק מרגע לרגע, והקשה עליה להתרכז. אך לא היתה לה ברירה, אם תפשל, זה יהיה הסוף של כולם. היא התקרבה בקושי רב למקום בו התרחשה הלחימה. לפתע רגליה כשלו, והיא נפלה. ********************************************************************* אינויאשה והשאר הפנו את מבטם למקור הרעש, וכשראו אותם, הופתעו מאוד. נאראקו קילל לעצמו בשקט. הנערה הארורה התעוררה! "קאגומה!", אינויאשה הטיפש צעק בדאגה, וניסה לפלס אליה דרך בין השדים, אך ללא הצלחה, כמובן. "שיפו, תעזור לה!", הוא קרא תוך כדי לחימה. השועל הקטן הפך לכדור ורוד וגדול, ועף לתמוך בקאגומה. לאחר שעזר לה לקום, היא קראה בקול צלול, רם וסמכותי: "הפסיקו!". היא הפתיעה את כולם, כולל אותו עצמו. הוא הורה לשדים לעצור. נאראקו שם לב שעיניה היו אדומות מבכי. "הבה נשמע את דבריה", אמר בשעשוע, רמז ללעג בקולו. "אני מוכנה לתת לך את שארית האבן", קאגומה אמרה. ניתן היה לשמוע שהיא מדברת בקושי רב, כאילו היא סובלת מכאבים עזים. נראה שתחבולתו בכל זאת הפיקה תועלת כלשהי, גם אם מועטה ביותר. מהצד הוא ראה את אינויאשה ושאר בני האנוש שבחבורתו צועקים בהפתעה. "סוף כל סוף נכנס מעט שכל לקודקודך!", אמר, מסתיר את הפתעתו. דווקא עכשיו, כשיש לה כוחות של כוהנת, היא מוותרת? הרי תוכניתה של קיקיו בוודאי היתה שתביס אותו בעזרת כוחותיה! משהו הסריח פה. "תני לי את האבן", הוא אמר בקול קר, מחליט לשתף פעולה בכל זאת. כשהאבן תהיה בידיו, זה כבר לא יהיה משנה מה הם תכננו. הוא יהיה בלתי מנוצח, ויוכל להשמיד אף את הכוהנת, כשאוניגומו לא יעמוד יותר בדרכו. היא התנתקה מהכדור המגוחך שהיה שועל קודם לכן, והלכה לעברו, מתנודדת. הוא התקרב אליה, מקצר את דרכה כמחווה של רצון טוב. מזוויות עיניו הוא ראה את אינויאשה נדרך. שיידרך. אם נאראקו יחליט לעשות משהו לאחר שיקבל את האבן, דבר כבר לא יוכל לעזור לאינויאשה. קאגומה פתחה את ידה, ושם שכבו רסיסי האבן החסרים לו. נאראקו בהה ברסיסים הבוהקים בורוד בחמדנות. סוף סוף, משאת נפשו מהרגע שנוצר תתקיים! הוא חטף מידיה בחופזה את הרסיסים, והתרחק לאחור. נאראקו הוציא את שאר הרסיסים שהיו בידו, ושם את כל חלקי האבן ביד אחת. אבל כיצד הוא יחבר אותם? קאגומה החלה למלמל משהו, והוא הפנה אליה את מבטו בחשדנות. לפתע הרסיסים בידו נמשכו זה לזה, והתרכבו כולם לאבן 4 הנשמות! נאראקו הרים את ידו האוחזת באבן השלמה גבוה באוויר, מבט ניצחון בעיניו. זהו.. אהבתם?

 

[J e i n]

מחכה לתגובות.....

ומחדדת סכין למקרה שלא יהיו.....

 

[J e i n]

אה, ולמי שלא מכיר את הפיק....

אני שמה במסמכים את שאר הפיק אני מציפה את השירשור חח

 

[פולי3]

כמובן, המשך !

 

[J e i n]

יהיה.. אם עוד מישהו יטרח לקרא ת'פיק