פיקצר שלי!~ D:
שם: להיות איתך. פאנדום: אינויאשה(דהה..) שיפ: אינויאשה\סאשומארו. מוקדש לבאקי-צ'אן!~ ^_^ ****************************** אינויאשה- הייתי ילד קטן כשהכל התחיל. אני לא יכול להכחיש שאהבתי שהוא מראה אהבה כלפי. שאהבתי שהוא נוגע בגופי, מנשק את שפתיי. מחבק, מתקרב, נוגע, מהסס. אהבתי הכל. גמעתי בשמחה כל טיפת אהבה שהוא השקה בה אותי. כשגדלתי, הבנתי שזה לא נכון. כל המערכת יחסים הזאת מקולקלת. רציתי להפסיק אותו, לעצור אותו. אבל, בכל פעם שניסיתי, הוא הביט בי בעיניים הזהובות שלו, כאילו נפגע מניסיונותיי להרחיק אותו ואז לא יכולתי להמשיך. ואז הוא עזב, איזו הקלה חשתי כשנעלם מחיי, איזו הרגשה טובה אפפה אותי באותו היום. אבל, כשהבנתי שהוא לא יחזור, כשעיכלתי הכל, הבנתי שהייתי טיפש כשנתתי לו ללכת. הוא היחיד שהראה אהבה כלפי, שהתנהג כאילו אכפת לו. סאשומארו- זה התחיל כמשחק והתגלגל להיות דבר חולני. זו הייתה מין אובססיה שלי, להתגנב לחדרו בלילה כשהכל שקט מסביב. להיכנס מתחת לשמיכה שלו, לשכב לצידו. הייתי אוהב להרגיש את פעימות ליבו, לשמוע איך הוא הולם באיטיות, מתאים את עצמו לנשימותיו הרגועות. הוא נראה כמו מלאך כשהוא ישן. אני שונא מלאכים. נישקתי אותו. הרגשתי יותר טוב אז. לא הבנתי לאן זה יגרור אותי, פשוט לא. אינויאשה- כשפגשתי אותו שוב, הרגשתי רע. לא רציתי לפגוש אותו שוב. זה ערער את כל האדמה היציבה שעמדתי עליה. זה ערער את כל מה שבניתי, את כל החומות שהיו סביבי. החיוך שלו. המבט שלו. הכל הופיע שוב לנגד עיניי, מטשטש את יכולת החשיבה שלי. הייתי רוצה שיגע בי שוב. שנשכב אחד ליד השני במיטה. שהוא יעביר את ידו על גופי, ואני אשכב שם, ישן, לפחות למראית עין. עכשיו אני יודע מה שלא ידעתי אז. אני אוהב אותו.