סליחה?
כמה התנשאות במסר אחד! לדרוש שלווה ולא בכי 12 שעות בזמן לא נוח כמו טיסה זו רגישות? סליחה? באמת חוצפה מצידי שאני רוצה לנמנם קצת בכיסאות הלא נוחים הללו ומעלה בדעתי את האפשרות שאולי יהיה קצת שקט.. באמת.. באמת חוצפה מצידי לצפות מאנשים שלא יפריעו אחד לשני במיוחד לאורך זמן וכשאין לאן לברוח.. באמת חוצפה מצידי.. ההורים לא עושים בכוונה אבל גם מי שנוסע קצת מעל המהירות המותרת באמת שלא התכוון לעשות תאונה אבל דברים קורים, ומי שלוקח "קצת סיכון" שלא יגיד שלא ידע... הורה אמור להכיר את הילד שלו ואת מידת השליטה שלו עליו. אם הורה משוכנע שהוא יכול לדאוג שילדו לא יפריע, אז סבבה. אבל אם הוא מראש לא יכול להתחייב שלא תהיה הפרעה, אז אני הרגישה כאן? תארי לך שאת יושבת בקונצרט ובא מישהו מנוזל שכל שניה מתעטש ומשתעל, האם זה לא יהרוס לך את ההנאה מההופעה למרות שזה לא אשמת המנוזל שהוא חולה וזכותו לצפות בקונצרט? וכאן אנחנו מדברים על טיסה של 12 שעות במקום סגור וצפוף שאי אפשר להמלט ממנו, אי אפשר להחליף מקום, אי אפשר לצאת באמצע, ובדרך כלל בשעות מטורפות. ואני הרגישה? ( וזה בא בתגובה לטיעון ה"קופת חולים" שלך, שהוא מקום שלא מבלים בו כל כך הרבה זמן, אפשר להחליף מקום ואפשר גם ללכת אם לא נעים). ואגב, אם נשאל אנשים במטוס, מה הם יעדיפו, את ה"קרירות" שלי או בכי של 12 שעות, נראה לי שהתשובה לא ממש תמצא חן בעיניך. לפי הטענות כאן, אם יש לי כלב והוא מחרבן ברחוב, אז במקום שאני אטרח לנקות אחריו, אני אדרוש ממך לא לצאת לרחוב כדי שלא תתלכלכי... אבל העיקר, אני הרגישה.. נו בוודאי שהמבטים שלי "מפריעים" להורים הללו, כי זה גורם להם להרגיש לא נעים, כי הם יודעים שמה שהם עושים לא בסדר. אם היו משוכנעים שבכי של תינוק זה מוסיקה קלאסית, למה שירגישו לא נעים ויראו בי "מפגע ציבורי"? אני מוחה על ההתנשאות של הורים, שחושבים שילדים בכלל וילדיהם בפרט הם פאר היצירה, מושלמים וכולם צריכים להרכין ראש ולהכנע כי הם אוחזי הגביע הזוכה. ( ואגב, שמעת על המדיניות בבתי קולנוע, לחייב בכרטיס במחיר מלא גם תינוק בן יומו? ואת יודעת למה קיים החוק הזה? - הם אומרים לך ישירות - כדי שלהורים לא ישתלם להביא את התינוק לקולנוע וכך לא יפריע לאחרים...).
כמה התנשאות במסר אחד! לדרוש שלווה ולא בכי 12 שעות בזמן לא נוח כמו טיסה זו רגישות? סליחה? באמת חוצפה מצידי שאני רוצה לנמנם קצת בכיסאות הלא נוחים הללו ומעלה בדעתי את האפשרות שאולי יהיה קצת שקט.. באמת.. באמת חוצפה מצידי לצפות מאנשים שלא יפריעו אחד לשני במיוחד לאורך זמן וכשאין לאן לברוח.. באמת חוצפה מצידי.. ההורים לא עושים בכוונה אבל גם מי שנוסע קצת מעל המהירות המותרת באמת שלא התכוון לעשות תאונה אבל דברים קורים, ומי שלוקח "קצת סיכון" שלא יגיד שלא ידע... הורה אמור להכיר את הילד שלו ואת מידת השליטה שלו עליו. אם הורה משוכנע שהוא יכול לדאוג שילדו לא יפריע, אז סבבה. אבל אם הוא מראש לא יכול להתחייב שלא תהיה הפרעה, אז אני הרגישה כאן? תארי לך שאת יושבת בקונצרט ובא מישהו מנוזל שכל שניה מתעטש ומשתעל, האם זה לא יהרוס לך את ההנאה מההופעה למרות שזה לא אשמת המנוזל שהוא חולה וזכותו לצפות בקונצרט? וכאן אנחנו מדברים על טיסה של 12 שעות במקום סגור וצפוף שאי אפשר להמלט ממנו, אי אפשר להחליף מקום, אי אפשר לצאת באמצע, ובדרך כלל בשעות מטורפות. ואני הרגישה? ( וזה בא בתגובה לטיעון ה"קופת חולים" שלך, שהוא מקום שלא מבלים בו כל כך הרבה זמן, אפשר להחליף מקום ואפשר גם ללכת אם לא נעים). ואגב, אם נשאל אנשים במטוס, מה הם יעדיפו, את ה"קרירות" שלי או בכי של 12 שעות, נראה לי שהתשובה לא ממש תמצא חן בעיניך. לפי הטענות כאן, אם יש לי כלב והוא מחרבן ברחוב, אז במקום שאני אטרח לנקות אחריו, אני אדרוש ממך לא לצאת לרחוב כדי שלא תתלכלכי... אבל העיקר, אני הרגישה.. נו בוודאי שהמבטים שלי "מפריעים" להורים הללו, כי זה גורם להם להרגיש לא נעים, כי הם יודעים שמה שהם עושים לא בסדר. אם היו משוכנעים שבכי של תינוק זה מוסיקה קלאסית, למה שירגישו לא נעים ויראו בי "מפגע ציבורי"? אני מוחה על ההתנשאות של הורים, שחושבים שילדים בכלל וילדיהם בפרט הם פאר היצירה, מושלמים וכולם צריכים להרכין ראש ולהכנע כי הם אוחזי הגביע הזוכה. ( ואגב, שמעת על המדיניות בבתי קולנוע, לחייב בכרטיס במחיר מלא גם תינוק בן יומו? ואת יודעת למה קיים החוק הזה? - הם אומרים לך ישירות - כדי שלהורים לא ישתלם להביא את התינוק לקולנוע וכך לא יפריע לאחרים...).