שלום. יש בפורום הזה גם קתולים?

HailMary

New member
תומא, דבריך קולעים. והריק שבשטניות

אגב, כשמשהו אומר "הכל רלטיבי" או "הכל זה טקסט ללא כל זיקה לעולם הממשי", הרי לטענות אלה הוא נותן מעמד של אמת מוחלטת, למעשה. גם המצהיר על רלטיביות, בגישתו מובלעת האמת במובן האריסטוטלי, במובן של ישוע - שאמת היא עניין אונטולוגי, קשורה בעולם הממשי. מאז פופר ניתן לדבר על התקרבות יותר ויותר לאמת, וזאת באמצעות הפרכת גישות חלקיות ואמיתיות פחות (למשל, חוקי ניוטון אינם חלים במהירות המתקרבת למהירות האור, ולכן הוא מופרך לטובת גישה כוללת יותר, זו של איינשטיין, הכוללת את חוקי ניוטון כמתוחמים ותקפים, בקרוב סביר, בהקשר מסויים בלבד - במהירויות הרחוקות ממהירות האור). בעניין החטא כ"משעמם" - יש משהו בדבריך, וראה גם גישתה של הפילוסופית חנה ארנדט, המדברת על "הבנליות של הרע", גישה הניסמכת על אפלטון, שראה ברע סוג של היעדר, היעדר ידיעת הטוב. והרי השטן אינו יכול ליצור כל דבר חדש, יש כאן ריק, שהשטן ממסך ומסתיר את טיבו מעיניך בכך שהוא מאיץ בך לפעול מהר, כפי שעשו גם מאמינים פגניים בהתגודדויותיהם, (ראה תאור נביאי הבעל בסיפור הנביא אליהו והמבחן של אלוהי אמת שהעמיד אליהו לכוהני הבעל) בהם פצעו עצמם והיצליפו על עצמם בשוטים עד זוב דם, וכל זאת בחיפזון ושילהוב עצמי היסטרי. מכאן הפתגם העממי "המהירות מן השטן".
 

Thoma

New member
נקודות חשובות

חידדת את הבנתי בשתי סוגיות חשובות ועל כך אני מודה לך. ובאמת, מספיק לחזות בריקנות שנוצרת כתוצאה מפולחני היצר בימינו. אחרי כל הסיפוקים המידיים תמיד נשאלת השאלה-are we having fun yet? והתשובה היא לא.(ושמספיק אנשים ישאלו את עצמם את זה אז לשדים בגיהנום תתחיל להיות סיבה לדאגה...) ולא סתם צצות כמו פטריות כל הכתות הניו-אייג'יות למיניהן - שכמובן לא תובעות מהאדם לעשות שינוי בחייו הרקובים, אלא רק מלטפות אותו ואומרות "הכל בסדר, אתה בסדר, העולם בסדר, יהיה בסדר". וכמו שאמר הסוציולוג האמריקאי פיליפ ריפ "אין נחמה ללא איסורים". בעניין המדע - שלא יעלה כמובן מהגישה הזו שהמדע הוא עניין שיש לזלזל בו, אבל ברגע שהופכים אותו לתירוץ לחטאים ומכתירים אותו כמשיח שיגאל את האנושות, כאן מתחילה הבעיה. לאמיתו של דבר - המדע בכלל לא מהווה בעיה למאמין. הרבה אנשים טוענים שמבחינה מדעית הניסים שאנחנו מאמינים בהם הם בלתי אפשריים (או שהם אונסים את המדע כדי למצוא סיבות "טבעיות" לאירועים על-טבעיים, מה שלרוב הוא עיסוק מגוחך). הניסים לא מפרים את חוקי הטבע. חוקי הטבע קיימים, אבל הם לא מגדירים אירועים אלא תהליך. אם אני זורק אגרטל באויר, לפי חוק הגרויטציה הוא יפול ויתנפץ, אבל אם באותה שניה אני רץ ותופס אותו, חוק הגרויטציה לא נשבר. רק הוספתי גורם חדש שעוצר (אבל לא הורס) את רצף האירועים. אם אעזוב את האגרטל חוק הגרוטויציה יחזור לפעול. לא מדובר על הפרה של חוקי הטבע כפי שהמדע גילה אותם ( שכמובן עצם קיומם מותנה רק בתפיסה שלנו, כפי שקאנט כבר הראה, שהתנאי לקיומם של ניסוים מדעיים וחוקים המתגלמים בטבע הוא הראייה האנושית את העולם במושגי חלל-זמן) זוהי הבנתי - החלקית - את הדברים בכל אופן.
 

HailMary

New member
תודה לך. והקטכיזם של הכנסיה בעניין המדע

מתוך הקומפנדיום של הקטכיזם, כתב - הקרדינל יוזף רצינגר, כיום האפיפיור בנדיקטוס (בתרגומי): 29. מדוע אין כל סתירה בין האמונה והמדע? 159 אף על פי שהאמונה היא מעל לתבונה, לעולם לא יכולה להיות סתירה בין האמונה והמדע, שהרי שניהם נובעים מאלוהים. זה אלוהים עצמו הנותן לנו כאחת הן את אור התבונה והן את אור האמונה. "אני מאמין, על מנת להבין; וככל שאבין, יותר אאמין" (אגוסטינוס הקדוש).
 
תודה לשניכם על הדיון המרתק ../images/Emo45.gif רק חידוד קטן,

(ואולי שאלה?) הייתי נזהרת מלומר שהחשיבה הפוסטמודרנית מטיבה לאמונה יותר מאשר מזיקה לה, ובמיוחד בהקשר של האמת. הרי על פי הפוסטמודרניזם ישנו טשטוש גבולות בין המציאות (האמת) לבין הדימוי, כך שהמציאות לשיטת ההוגים הפוסטמודרניים הינה אוסף של דימויים (של סימולקרות) - היפר מציאות - או אם תרצו - סימולקרום אחד גדול. במילים אחרות, לטענת הוגי הפוסטמודרניזם - אין אמת, אין מציאות, שנוכל לגלות ולהבין... ובכן אינני רואה כיצד החשיבה הפוסטמודרנית מטיבה לאמונה.
 

HailMary

New member
מסכים איתך, בוודאי. תודה

אין לפי הפוסט מודרניזם גם כל אמות מידה, אין ערכים. אין כל מוסר: "אני עשיתי עוולה לזולת? לא, אני מסכן בעצם, אכול קנאה, והנה, כיצד האדון הזה אוכל ונושם, חי לו האדון, מחייך לעולם, ואני מתייסר, מתייסר... חוצפה שכזאת, הוא חי ואני חיי אינם חיים, כשרואה אני את זחיחותו. אתה קורא לזה אהבת הטבע, אהבת הזולת, ואילו אני רואה כאן זחיחות חצופה ממש, איזו שאננות. מי הוא חושב שהוא?..." יש לשים לב כיצד דימוי העוולה הוחלף בדימוי ההתייסרות של גורם העוולה, כיצד נענו ממערכת התייחסות אחת לאחרת, שונה לחלוטין, בכוח הפקת דימוי, מלל צרוף. ו אלא שעוולה אינה דימוי - היא שייכת לתחום המוסר ותחום הצדק. איפוא המציאות? איפוא אמות המידה? עוול זה עוול, אי צדק זה אי צדק, ואין כאן רבותא גדולה להמם את תחושות הצדק הטיבעיות שלנו ואמות המידה המוסריות בעזרת היצף דימויים.
 

Thoma

New member
הכל באופן יחסי כמובן

חשיבה פוסט-מודרניסטית היא לא דוגמטית ובשיח שלה יכולים להשתלב גם הוגים אתיאסטים וגם נוצרים (כמו פול ריקר למשל, שאפילו הקרדינל של פריז ז'אן מרי לוסטגיר קרא והעריך את כתביו) החשיבות של ההגות הפוסט-מודרניסטית היא בהתקפה שלה על ההגות המודרניסטית שבו-זמנית טענה לכתר מדעי ובפועל שיחקה תפקיד של דת (הידוע ביותר זה המרקסיזם - שראה עצמו כמדע לכל דבר) אני לא מטיף לכנסייה פוסט-מודרניסטית, אבל בהחלט אפשר לעשות בהגות הזו שימוש בעת הצורך (כפי שעושים רבים וטובים)
 
למעלה