אם כבר העלאת את הנושא...
לא תכננתי להכנס לנושא השפעת משום שלא מדובר בחיסון שניתן להשיג בו חסינות עדר, אבל אם כבר פתחת את הנושא...
התייחסות למאמרים שהבאת:
קודם כל, המאמר הראשון:
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/...ionid=CF82350D8D1F50DE2650839B0CAF2840.d04t04
החוקרים כללו 15 מתוך 36 מאמרים שפורסמו בנושא. כלומר, פחות מחצי מהחומר בכלל נכלל בסקירה שלהם. מתוך המאמרים שנכללו, שמונה היו בכלל סקירות של תופעות לוואי ולא מחקרי השוואה. באף אחד מהמחקרים שנכללו בסקירה לא היתה השוואה לזן השפעת העונתי הכלול בחיסון, אלא רק דיווח אישי של המשתתפים במחקר לגבי התופעות מהם הם סבלו.
4% מהבלתי מחוסנים דיווחו על תופעות שפעת, 1% מהמחוסנים דיווחו על תופעות שפעת במהלך השנים. זו לא ירידה של 3%, אלא של 75% בדיווחי תופעות שפעת, כפי שהחוקרים בעצמם אומרים בסיכום. הם גם מציינים שבקרב האוכלוסיה הבריאה לא נצפתה ירידה בשיעורי הסיבוכים (שאנחנו לא מצפים להם, כי מדובר, כאמור, באוכלוסיה בריאה). לעומת זאת המחוסנים היו חולים פחות באותה שנה (מכיר את טענת ה"קיבלתי חיסון שפעת ומאז אני חולה? אז זהו, שלא).
המאמר השני:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/20166073
חיסון עובדי בריאות לא משפיע על מחלת השפעת בקרב המאושפזים. שזה, כמובן, לא רלוונטי בכלל. אנשים נדבקים בשפעת מהאנשים שהם באים איתם במגע יום-יומי. מבני המשפחה האחרים שלהם, מהעובדים שאיתם במשרד וכו'.
אבל אפילו אם נניח שחיסון עובדי בריאות אמור להשפיע על בריאות המאושפזים, תחשוב – איש א' מגיע לבית חולים בריא, נדבק בשפעת מעובד בריאות, משתחרר אחרי יומיים, אבל בגלל זמן הדגירה של הוירוס הוא משתחרר הרבה לפני שהוא מפתח סימפטומים. איך תדע ממי הוא נדבק? אז מה אנחנו בודקים כאן בדיוק?
כמו כן, לא כל עובדי הבריאות מחוסנים, אז אם החולה הנ"ל נדבק דוקא מהאחד שלא חוסן, איך הוא נספר?
החוקרים מציינים, לעומת זאת, שחיסון שפעת לעובדי בריאות הפחית בצורה משמעותית את התמותה בקרב מאושפזים מעל גיל 60. אז או שמקבלים את העובדה שאין לנו מושג איך, אבל חיסון שפעת מועיל איכשהו, או שמחליטים להתעלם מהמחקר הזה כי הוא סותר את מה שאנחנו רוצים להוכיח (ובמקרה של מור – שחיסון שפעת לא יעיל), ואז למה אנחנו מצטטים אותו בכלל?
הרפרנס השלישי הוא דיון מועדה בכנסת. זה לא בדיוק החומר המדעי ביותר האפשרי. לא הבנתי מה מנסים להגיד שם.
כל מה שגב' רכטר אומרת בפרוטוקול הוא שיש מעט מאד עובדי בריאות וילדים שמתחסנים נגד שפעת. אוקיי, אז...? מה הטענה כאן בדיוק? שזה נכון? שזה לא נכון? מה?
ועכשיו נעבור למחקר אמיתי על יעילות החיסון:
ההשפעה של חיסון שפעת על הסביבה נבדקה במספר מחקרים מבוקרים היטב, בין השאר במחקר הזה מיפן –
http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJM200103223441204
שהראה שיש עליה משמעותית בתחלואה במבוגרים לאחר הפסקת החיסון בקרב ילדים. זאת משום שרוב ההדבקה נעשית בתוך המשפחה . סבא וסבתא נדבקים מבני הנוער. בני הנוער אמנם לא סובלים כל כך מהסיבוכים, אבל סבא וסבתא מתאשפזים ומתים. אי אפשר לחסן את סבא וסבתא, כי מערכת החיסון שלהם לא מגיבה מספיק טוב לחיסון עצמו. לכן צריך למנוע את המגע שלהם עם הוירוס בכלל, על ידי חיסון כל האוכלוסיה.
החיסון לאוכלוסיה הכללית נועד להגן על כולם. על תינוקות, על מבוגרים, על אנשים עם ליקויים במערכת החיסון, ועל כל אדם שחשיפה לוירוס תסכן אותו. אמנם לחיסון נגד שפעת יש את הבעיות שלו שקשורות יותר לאבולוציה של הנגיף, אבל להגיד שהוא לא יעיל זה פשוט לא נכון, מה גם שהוא לא מכיל אלומיניום או כספית, כך שגם טיעוני הסכנות מהאג'וונט לא מחזיקות מים.
כאמור בנושא הזה אני לא מתכוון לחפור יותר מדי. רוצים? תתחסנו. לא רוצים? אל תתחסנו.
