** שרשור בוקר ☀️ היום ה-32 בבית - עדכונים **

[פאף פה]

היא אמרה שהמצית היא שלה

הוא צעק שאין כאן שום דבר שלה

הכל נקנה מתקציב של כולם

מי צעק? אברם?

 

[לרה5]

מי צעק? אברם?

בן

 

[קינמון_23]

היא אמרה שהמצית היא שלה

הוא צעק שאין כאן שום דבר שלה

הכל נקנה מתקציב של כולם

בוקר טוב אליהו!!!!!!!!

 

[עדגיל]

נכון שבן נוראי
אבל איך השתיק את ספיר
זה היה ענק

סוף סוף מישהו העמיד אותה במקום​

בהעמדה הבאה כבר יקבל עונש: שניר, ספיר ואולי שי יעמידו אותו

 

[GALxp]

סתיו, את ענקית וללא ספק הכוכבת של העונה, אבל אם החלטת להעמיד להדחה את אברהם (בצדק), מן הראוי שתשמרי ממנו קצת מרחק.

 

[mariamma 86]

סתיו, את ענקית וללא ספק הכוכבת של העונה, אבל אם החלטת להעמיד להדחה את אברהם (בצדק), מן הראוי שתשמרי ממנו קצת דיסטנס.

אני דווקא אוהבת שהיא ככה - חצי עוקצת חצי צוחקת בלי שום ייסורי מצפון. אלופה

 

[קינמון_23]

אני דווקא אוהבת שהיא ככה - חצי עוקצת חצי צוחקת בלי שום ייסורי מצפון. אלופה

בגבול. אין לו עדיין שכל. שיגדל קצת.

 

[nicknick]

סתיו, את ענקית וללא ספק הכוכבת של העונה, אבל אם החלטת להעמיד להדחה את אברהם (בצדק), מן הראוי שתשמרי ממנו קצת מרחק.

גם בלי קשר לסתיו עצמה, אני דווקא מוצאת הגיון בזה שהדיירים מדברים או נמצאים במהלך היום גם עם כאלה שהם העמידו להדחה.
כמו שאנחנו אומרים פה הרבה הם סוג של "משפחה לא מתפקדת"...
גם כשהם רבים ומתעצבנים אחד על השני, איזהשהיא זיקה ושותפות גורל יש להם בחודשים האלה שהם בבית....הווי משותף שרק הם מכירים ומבינים.
ולשמור מרחק בבית כזה כשאתה סגור ומבודד וללא יכולת לברוח ולעשות "קאט" אמיתי מדיייר...דורש לא פעם יותר אנרגיות ומשאבי נפש מאשר פשוט לדבר איתו ולשמור על יחסים תקינים.
ומעבר לזה, הדינמיקות משתנות במהירות, דייר שאתמול רצית להעיף לו כאפה יכול להיות יום אחרי דייר שתרגיש איתו נוח ונעים.

 

[קינמון_23]

גם בלי קשר לסתיו עצמה, אני דווקא מוצאת הגיון בזה שהדיירים מדברים או נמצאים במהלך היום גם עם כאלה שהם העמידו להדחה.
כמו שאנחנו אומרים פה הרבה הם סוג של "משפחה לא מתפקדת"...
גם כשהם רבים ומתעצבנים אחד על השני, איזהשהיא זיקה ושותפות גורל יש להם בחודשים האלה שהם בבית....הווי משותף שרק הם מכירים ומבינים.
ולשמור מרחק בבית כזה כשאתה סגור ומבודד וללא יכולת לברוח ולעשות "קאט" אמיתי מדיייר...דורש לא פעם יותר אנרגיות ומשאבי נפש מאשר פשוט לדבר איתו ולשמור על יחסים תקינים.
ומעבר לזה, הדינמיקות משתנות במהירות, דייר שאתמול רצית להעיף לו כאפה יכול להיות יום אחרי דייר שתרגיש איתו נוח ונעים.

שם הגדולה והאופי שלהם והבגרות הרגשית והשכלית שלהם. זה מה נקרא החיים האמיתיים.

 

[עדגיל]

סתיו, את ענקית וללא ספק הכוכבת של העונה, אבל אם החלטת להעמיד להדחה את אברהם (בצדק), מן הראוי שתשמרי ממנו קצת מרחק.​

זה לא שייך: גם מעתוקית העמידה את סתיו ועדיין הן מדברות

 

[בלנקה המקורית]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

 

[mariamma 86]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

כתבת על כך יפה וכל כך נכון. תודה

 

[Flawlessimperfection]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

תענוג לקרוא אותך!
כל מילה.

 

[קינמון_23]

תענוג לקרוא אותך!
כל מילה.

כן זה מדבר על חרם ועל חוסר הסובלנות והסבלנות שיש בחברה שלנו. רואים את זה בכביש, בפיד שעלה לי על התאבדות של ילדים בגילאי 12 13 כי הם באים לא טוב למשהו, כי אין מערכת תומכת לילדים ולהורים. בריון נחשב לאדם אסרטיבי. ויש שיפוטיות. שיפוטיות ללא חמלה זה בריונות. וחמלה היא לא מילה נרדפת להתמסכנות או להזדהות עם ה"המסכן". זה מדבר שאתה יכול עדיין ללמוד לא להסכים ועדיין לראות את הצד השני. זה לדעת לתקשר ולהקשיב( בגבול) בצורה מכבדת גם אם אתה נמצא עם אנשים שאתה לא הכי הכי אוהב רוצה או שיש מכנה משותף איתם. כולנו מושפעים ומשפיעים אחד על השני. אתה פוסל אחר אתה פוסל את עצמך.

 

[הרב הראשי של צבא האמת]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

בס״ד
גם אני חויתי כך את הפרק של אתמול
וכך כל מי שהיה או עודנו מוקצה. שהחברה מסביב דוחה בגלל שונותו. גורמת לו לצעוד בצד.
הרגע בו ספיר מנהיגת הבריונים והחרמות, השתלטה על המצלמה וסירבה לצלם את סתיו למרות תחינותיה של יובל לוי היה רגע של בריונות טהורה. דחייה טהורה. וגרם גם לי להזיל דמעה, לא רק עבור סתיו, אלא עבור כל המוחרמים, הפגועים והמוזרים. שהחברה דוחה. שחבריהם ההכי טובים דוחים וזורקים בהזדמנות הראשונה בשביל להתקבל לרוב הרומס.

עצוב לי מאוד.

 

[katy2022]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

מסכימה עם הרוב
יענקי לא בחבורה של סתיו… מנסה להיות עם ה ״מקובלים״… למרות שהגן על סתיו … העמיד אותה אח״כ להדחה

 

[nicknick]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

הראייה שלי על מערך הכוחות בבית שונה מאוד, פחות בריונים ונתינים ויותר כימיה הדדית בעייתית ששני הצדדים מזינים ,
אבל אני כל כך נהנית לקרוא את הכתיבה מלאת הרגש וההתבוננות שלך

 

[פאף פה]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

נפלא
כתבת לעילא ולעילא

 

[טנטוס]

העונה זאת פעם ראשונה שזלגה לי דמעה.
איני יודעת להסביר למה. לא הייתה לי שליטה עליה. לא רציתי לדמוע. אבל משהו במערך הכוחות בבית גרם לי להזיל דמעה.
אני רואה קבוצה המכילה בתוכה את יובל לוי, אתי, יענקי, סתיו אשר נתונים למרותם של מלכי הכיתה. יש את אלה השורדים ונטמעים בין הבריונים. אין להם ברירה. הם רוצים לשרוד עוד שבוע ועוד שבוע. הבריונות שולטת. לפעמים לבריונות אין מילים. יש רק מבטים והמבטים הללו יכולים להשתיק ולהצמית. הבריונים לא אוהבים את מי שלא ממושמע. מי שעושה להם דווקא או לא בא להם טוב בעיניים. יש להם דרכים רבות כדי להוציא לו את החשק לחיות. מילה פה ומילה שם. האשמות כמו - היא מביאה את זה על עצמה. היא לא מתנהגת כמו בן אדם. ניסינו איתה הכל וזה לא עזר. זה הקטע בו הקורבן הופך לנאשם. מבחינתם הוא לא בסדר. הם רואים כל צעד ושעל שלו כמשהו לא חוקי, משהו שמציק להם בעיניים. החושים מתחדדים ואז מציק להם כמה זמן היא מתקלחת וכמה זמן היא חופפת את השיער וכמה זמן היא בוחשת בסוכר ולמה היא לובשת רק וורוד ולמה היא לא מתחשבת בכל הקבוצה ולמה היא אינדיבידואל? כי הבריונים החליטו שבבית האח הגדול צריך להיות סדר ומשמעת ברזל.
אוכל מוגש היישר לצלחת בכמות זהה לכולם. כמו בבית תמחוי. כמו אין מצב שמישהו יאכל גרגר אורז אחד יותר מהשני. הם מוחקים את הזהות האישית של הדייר אותו הם לא סובלים.
ואז מגיעה דיירת אחת, מוזרה ככל שתהיה. שרוטה ככל שתהיה, ועומדת על שלה לעשות מה שבראש שלה מתי שהיא רוצה וכמה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה והביריונים של הבית יוצאים מן הכלים. מקללים. שונאים. ואם האח היה מרשה הם גם היו מכים אותה ושוברים לה את המפרקת. אבל הם לא יכולים. והיא פגועה עד לשד עצמותיה ועדיין שומרת על גב זקוף. עומדת על זכותה לחזור על דבריה שוב ושוב. אם לא מבינים פעם אחת היא תחזור על כך פעם שניה ופעם שלישית. אתמול ראיתי איך עומדת אחת נגד רבים ועוד כמה נמנעים. דמעה נזלה לי על הלחי לא בגלל שהיא בכתה ולא בגלל שאברהם נעץ את הסכין בגבה וסובב אותה, אלא בגלל שגם כאשר יענקי איכשהו תפס רגע של אומץ ויצא נגד הביריונות, התנפל עליו הבריון הראשי בעיניי שזה בן וקפצה משמחה הביריונית הגדולה בעיני שזאת לארה והפליאו בו את שבט לשונם. בקיצור, סתמו לו את הפה.
היה פרק כואב אמש. פרק שמראה את החברה הישראלית שבה אין סבלנות לשונה ולמוקצה. חברה שבה היד קלה על החרם. חברה שבה למעטים הרחמנים אין כוח לצאת מול הביריונים. אישה אחת מוזרה ככל שתהיה וגם אם היא מגזימה לפעמים או מעצבנת ולא נעימה למראה, היא עדיין מהווה תקווה נגד כל הביריונות המתהווה לנגד עינינו.

אמאלה
כמה התגעגעתי לניתוח לפירשון הזה וזה מתאים רק לאחת רק לאחת ליחפה בפארק, איזה בול בפוני את!!!
בול מה שאני רואה, מרגישה, הבריון הכי נוראי שם זה בן וכן הוא מפחיד אותה והיר אמרה לו, היא ניסתה להגיד וכולם שתקו.
אח אין על המילים שכתבת
הכל בול בלב אבל בול!!!
כיך שאת כאן
ממש כיף כאן איתך.

 

[טנטוס]

שמעתם את ניקול
זאת של הפאסון והקלאס...
סעי סעי כוס ראבק ערס סיננה
אחרי שהתינוקת לין ששכחה שהיא עם תינוקת... מקסקסת על סתיו והמצעים הורודים כבר שעה....
בכי עליקום בכה