לעניות דעתי המאוד אישית
לי יש קשר רגשי וחיבור אישי עמוק לנושא השואה, למרות שאני צברית בת לעדות המזרח, שנולדה הרבה לאחר שהשואה נגמרה. ואני רואה את ריבונו של עולם בכל פיפס בבריאה, בעבר, הווה ועתיד - למרות שאת חשבונותיו אני ממש לא יודעת לעשות. בשבילי "שמע ישראל, ה' אלקינו, ה' אחד" זה דבר מוחשי - הוא מהות הכל, וכל מהות ומהות וכל מעשה ומעשה מחושבנים על ידו מהחל ועד כלה, גם אם אני לא מבינה את החשבון. גם אם אף אחד לא מבין אותו. ושום דבר, מבחינתי, אינו מנותק מתכלית הבריאה. מהתכלית לשמה ירדה לעולם המעשה נשמת האדם הראשון, ומהתכנית האלוקית שבמסגרתה כתוצאה מחטא אדם הראשון נוצרה חלוקת משנה של הנשמה הבסיסית, נבחר אברהם אבינו ונוצר עם ישראל - וכל הפרטים והעניינים שבהשקפה היהודית. ואני רואה את הקשר בין זוועת השואה ושאר הזוועות שעברו על עם ישראל, לבין גלות מצרים. הרצאה טובה ששמעתי מפי הרה"ג אליהו רוט, מסבירה את התכלית של ירידת עם ישראל למצרים. עם ישראל ירד למצרים כהכנה לקבלת התורה, להפיכתו לעם עבדים להקב"ה. אז קודם כל הוא היה צריך ללמוד להיות עבד - ולמד מה מהות העבד באמצעות עבדות מצרים. אבל חשוב מכל - הוא למד מה תכלית קבלת התורה. שהתורה היא תבלין ליצר הרע, כלומר מענה ותשובה לרוע הפוטנציאלי שבעולם התחתון. וכדי להבין מדוע התורה טובה וחשובה, ומדוע ציווייה חשובים ונכונים אחד לאחד - צריך להבין לעומק את האלטרנטיבה, כלומר להבין מה משמעות חיי האדם ללא תורה. במצרים היה ריכוז של הרוע הגלום באנושות ללא תורה. כל הרשעות והאכזריות התרכזה שם, כל הכפירה והטומאה הרוחנית (כשפים וכו') התמקמה שם. כל התועבות והמידות הרעות המקסימליות - הצטברו לשם. כך נראים בני אדם ללא תורה. כך נראה העולם ללא תורה. כך נראה אדם שהוא חצי מלאך וחצי בהמה, כאשר הוא מתעלם לחלוטין מהמלאך שבו. לאחר שבני ישראל חוו עד השורש, עד אחרונת העצמות את רמת הרוע שיכולה להיות באדם ללא תורה - הם יכלו להבין עד השורש, עד עומק המשמעות את חשיבותה של כל מצווה ומצווה, גדר וסייג, מנהג ועניין בתורתו של הקב"ה, כפי שחפץ לתיתה לבני האדם, כדי להוציא לפועל את הפוטנציאל הרוחני המקסימלי היכול להיות גלום באנוש. שכל של תורה ברמה הגבוהה ביותר - זה מה שיכול להיות לאדם שהוא חצי מלאך וחצי בהמה, כאשר הוא מתעלה לחלוטין מעל החלק הבהמי שבו, ומקדש כל נים ונים של העוה"ז, של החומר, של הבהמיות הבסיסית ביותר בנפש האנושית. והבחירה היא חופשית לחלוטין של האדם, של עם ישראל כחבילה של נשמות שערבות זו לזו, בבחינת מהות אחת, בבחינת יחידה אחת של קדושה. עם ישראל למד במצרים עד לאן אפשר להגיע, ללא התורה. ובכל דור ודור יכול היה לבחור האם להיאחז בקדושה, בחיבור עם אלוקיו, או להעדיף, משום מה, להתרחק מאלוקיו, לוותר על ההכרה בהיותו מנהל העולם, להאמין בפוטנציאל האנושי של "כוחי ועוצם ידי" בצורותיו השונות. את התוצאות של כל בחירה כתב האלוקים והזהיר בתורתו - לכאן ולכאן. וגם יצר ברוב אהבתו לבניו מציאות של תיקון העולם כך או כך, לטוב או למוטב, בכל דרך שיבחר עם ישראל. זה לא קל לראות עד כמה שהבחירה לכפור באלוקים חמורה, עד כמה תוצאותיה אפלות וקשות. אבל זה רק מעיד עד כמה הפוטנציאל הקדוש שהעניק הקב"ה לאדם גבוה ועצום, ואיך נראה העולם התחתון כשהקב"ה מסתיר פניו ומתרחק, ר"ל, בבחירת האדם, ל"ע... אני רואה קשר הדוק בין תנועת ההשכלה שקדמה לשואה, בין תנועת הכפירה שהתפשטה בעם ישראל באירופה, לבין התוצאות הקשות. צריך להכיר את ההיסטוריה של תנועת הכפירה לפרטיה, כדי להבין מה חוללה בעם היהודי, כיצד התפשטה בו ומדוע התוצאות שהביאה היתה שואה נוראה לאותו עם יהודי בו התפשטה, בלי הבחין בין נער לזקן, בין צדיק לרשע. יכולתי עוד ועוד להאריך, אבל אין לי הכוח, בנושא כאוב ומפורט זה.
