נוריתוש המלכה
New member
חחחח../images/Emo9.gif
שרשור פאנפיקים חדש!
- פותח הנושא florit11
- פורסם בתאריך
../images/Emo36.gif../images/Emo36.gifפרק 4../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif
פרק 4 הסתובבתי בחשדנות בקניון עד שראיתי סופסוף מישהו חי שלא היה סאקי. ואני יכולה להוסיף, שהוא ניראה ממש חתיך! זה היה ביל! הלב שלי החסיר פעימה. הוא התקרב אליי. "היי" "היי ביל! טוב לראות אותך! מה קורה כאן??" שאלתי בחשדנות. "הערב, כל הקניון הזה הוא שלי ושלך!!!" הוא ענה לי בהתרגשות. קפאתי על המקום. הוא שכר קניון שלם בשבילי! כלומר, בישבילנו!!! הוא בטח ממש מחבב אותי!!! OK ליטל, צאי מזה! הוא בטח עשה את זה להמון בנות. או שאולי לא?? "אז מה את אומרת??" הוא שאל. "אני לא יודעת מה להגיד. אני לא מאמינה ששכרת את הקניון!!!" "היי! את שווה את זה! וזה עוד לא הכל..." ביל הוביל אותי לאולם הקולנוע, שכמובן היה ריק. " אז... מה רואים??" שאלתי. "ביקשתי שיביאו לנו סרט מיוחד מגרמניה...." פתאום הסרט התחיל. זה היה "ארתור והמינימונים"! אבל לא סתם "ארתור והמינימונים", זה היה "ארתור והמינימונים" בגרסה גרמנית! לא הבנתי כל כך למה הוא ביקש את הסרט הזה, עד שגיליתי מי מדובב את ארתור בסרט. הסרט עבר בשלום. טוב, בערך. בשלב מסוים ביל חיבק אותי, והייתי כל כך שקועה בסרט, שלא שמתי לב. וכשראיתי את היד שלו קפצתי בבהלה. הוא כמובן לא הבין, אבל אחרי שהסברתי לו, הוא התפקע מצחוק. אז יצאנו מהסרט, ואני וביל הסתובבנו יחד בחנויות. מצאתי תיק שחור יפיפה עם הדפס של גולגולת. "100 שקל." קראתי את התווית. 'זה ממש מציאה!' חשבתי. באתי לשלם למוכרת, וביל עצר אותי. "הערב, הכל על חשבוני" הוא אמר. "לא ביל, אתה שילמת יותר מדי עליי היום" אמרתי, וניסיתי להיות צנועה. "את שווה כל שקל שאני משלם עלייך" ביל אמר ונישק אותי. אני כל כך שמחתי שאני איתו. עשינו סיבוב בקניון,וביל ואני בזבזנו קרוב ל8000 ₪ !!!!!!! אבל משום מה, זה לא היה לו אכפת. הוא רק המשיך להגיד כל הזמן. "כשאני איתך, לכסף שלי אין שום משמעות" אחרי שהוא אמר את זה, פשוט הוקסמתי. טוב אחרי ה5 פעמים הראשונות, זה כבר נהיה קצת מעצבן....... כשסיימנו את הקניות, אני וביל הלכנו לקנות גלידה. זה היה צירוף מקרים מוזר ששנינו פיתחנו אובססיה מטורפת ל"סאנדיי".............. ישבנו ואכלנו. ופתאום ביל קפץ עליי ונישק אותי. זה היה פתאומי, אבל כל כך נעים. "ליטל, אני צריך לדבר איתך....." הוא אמר בעצב. אני חושבת שהוא הולך להיפרד ממני. רגע, אנחנו בכלל ביחד???? "אני חושב שאני אוהב אותך, ליטל......." הוא אמר בשלווה. טוב, לפחות הוא לא ניפרד ממך! "או, ביל! זה כל כך מתוק!" אמרתי. "גמני אוהבת אותך!" אמרתי, ונישקתי אותו. התנשקנו במשך 2 דקות רצופות כמעט, עד שביל הפסיק, ואמר לי. "תראי, בעוד שעתיים אנחנו עוזבים את הארץ להולנד, להמשך סיבוב ההופעות שלנו......." אמר ביל בעצב. OK, לא ראיתי את זה בא............. "באמת?" הייתי מהלם. אתה מנשק אותי ואז אומר לי את החדשות הרעות??? "רק שתדעי, שאלו היו היומיים הכי טובים בחיי!" ביל אמר בטיפת התלהבות. "גם לי! אני כל כך לא רוצה שזה ייגמר........." עלו לי דמעות בעיניים. ליטל! אני מתפלאת עליך! את מכירה את הנער כולה יומיים, וכבר את בוכה בגללו??!! ביל הסתכל לי בעיניים וניגב לי את הדמעות. העיניים שלו נצצו לאור אורות הקניון. "ובגלל זה רציתי להציע לך משהו......." הוא המשיך. "תבואי איתי לסיבוב הופעות!" ~~~~ יהיה המשך אם יהיו תגובות....~~~~~~~~
פרק 4 הסתובבתי בחשדנות בקניון עד שראיתי סופסוף מישהו חי שלא היה סאקי. ואני יכולה להוסיף, שהוא ניראה ממש חתיך! זה היה ביל! הלב שלי החסיר פעימה. הוא התקרב אליי. "היי" "היי ביל! טוב לראות אותך! מה קורה כאן??" שאלתי בחשדנות. "הערב, כל הקניון הזה הוא שלי ושלך!!!" הוא ענה לי בהתרגשות. קפאתי על המקום. הוא שכר קניון שלם בשבילי! כלומר, בישבילנו!!! הוא בטח ממש מחבב אותי!!! OK ליטל, צאי מזה! הוא בטח עשה את זה להמון בנות. או שאולי לא?? "אז מה את אומרת??" הוא שאל. "אני לא יודעת מה להגיד. אני לא מאמינה ששכרת את הקניון!!!" "היי! את שווה את זה! וזה עוד לא הכל..." ביל הוביל אותי לאולם הקולנוע, שכמובן היה ריק. " אז... מה רואים??" שאלתי. "ביקשתי שיביאו לנו סרט מיוחד מגרמניה...." פתאום הסרט התחיל. זה היה "ארתור והמינימונים"! אבל לא סתם "ארתור והמינימונים", זה היה "ארתור והמינימונים" בגרסה גרמנית! לא הבנתי כל כך למה הוא ביקש את הסרט הזה, עד שגיליתי מי מדובב את ארתור בסרט. הסרט עבר בשלום. טוב, בערך. בשלב מסוים ביל חיבק אותי, והייתי כל כך שקועה בסרט, שלא שמתי לב. וכשראיתי את היד שלו קפצתי בבהלה. הוא כמובן לא הבין, אבל אחרי שהסברתי לו, הוא התפקע מצחוק. אז יצאנו מהסרט, ואני וביל הסתובבנו יחד בחנויות. מצאתי תיק שחור יפיפה עם הדפס של גולגולת. "100 שקל." קראתי את התווית. 'זה ממש מציאה!' חשבתי. באתי לשלם למוכרת, וביל עצר אותי. "הערב, הכל על חשבוני" הוא אמר. "לא ביל, אתה שילמת יותר מדי עליי היום" אמרתי, וניסיתי להיות צנועה. "את שווה כל שקל שאני משלם עלייך" ביל אמר ונישק אותי. אני כל כך שמחתי שאני איתו. עשינו סיבוב בקניון,וביל ואני בזבזנו קרוב ל8000 ₪ !!!!!!! אבל משום מה, זה לא היה לו אכפת. הוא רק המשיך להגיד כל הזמן. "כשאני איתך, לכסף שלי אין שום משמעות" אחרי שהוא אמר את זה, פשוט הוקסמתי. טוב אחרי ה5 פעמים הראשונות, זה כבר נהיה קצת מעצבן....... כשסיימנו את הקניות, אני וביל הלכנו לקנות גלידה. זה היה צירוף מקרים מוזר ששנינו פיתחנו אובססיה מטורפת ל"סאנדיי".............. ישבנו ואכלנו. ופתאום ביל קפץ עליי ונישק אותי. זה היה פתאומי, אבל כל כך נעים. "ליטל, אני צריך לדבר איתך....." הוא אמר בעצב. אני חושבת שהוא הולך להיפרד ממני. רגע, אנחנו בכלל ביחד???? "אני חושב שאני אוהב אותך, ליטל......." הוא אמר בשלווה. טוב, לפחות הוא לא ניפרד ממך! "או, ביל! זה כל כך מתוק!" אמרתי. "גמני אוהבת אותך!" אמרתי, ונישקתי אותו. התנשקנו במשך 2 דקות רצופות כמעט, עד שביל הפסיק, ואמר לי. "תראי, בעוד שעתיים אנחנו עוזבים את הארץ להולנד, להמשך סיבוב ההופעות שלנו......." אמר ביל בעצב. OK, לא ראיתי את זה בא............. "באמת?" הייתי מהלם. אתה מנשק אותי ואז אומר לי את החדשות הרעות??? "רק שתדעי, שאלו היו היומיים הכי טובים בחיי!" ביל אמר בטיפת התלהבות. "גם לי! אני כל כך לא רוצה שזה ייגמר........." עלו לי דמעות בעיניים. ליטל! אני מתפלאת עליך! את מכירה את הנער כולה יומיים, וכבר את בוכה בגללו??!! ביל הסתכל לי בעיניים וניגב לי את הדמעות. העיניים שלו נצצו לאור אורות הקניון. "ובגלל זה רציתי להציע לך משהו......." הוא המשיך. "תבואי איתי לסיבוב הופעות!" ~~~~ יהיה המשך אם יהיו תגובות....~~~~~~~~
נוריתוש המלכה
New member
אהה!!!איזה יפה!ביל כזה חמוד!!הם כזה זוג חמוד!
דורשת המשך!!!!
דורשת המשך!!!!
../images/Emo36.gif../images/Emo36.gifפרק 5../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif
פרק 5 "ובגלל זה רציתי להציע לך משהו......." הוא המשיך. "תבואי איתי לסיבוב הופעות!" ביל אמר בהתלהבות. לא ידעתי מה לענות. זה היה כל כך פתאומי. ברור שאני רוצה להיות איתו. אחרי אסף, חשבתי שאני לא אוכל יותר לאהוב, אבל עובדה שזה קרה! "ביל, אני........." התחלתי להגיד. "אני יודע שנפלתי עליך ככה, אז תחשבי על זה. יש לך חצי שעה בערך." יופי!! יש לי חצי שעה להחליט החלטה שתשנה לי את החיים!!!!!!!!! ביל נתן לי את המספר שלו, ואמר שיהיה מה שיהיה, הוא תמיד יאהב אותי. הוא נישק אותי בפעם האחרונה. סאקי הסיע אותי חזרה לביתי. עכשיו היה לי חצי שעה להחליט. להיות עם ביל, ולהיות מאושרת, או להיפרד מביל, ולהמשיך לחיות כאילו כלום לא קרה. פאק!!אני לא יכולה לעשות את זה!!!!!!!!! אני אוהבת אותו!! אני לא יכולה פשוט לשים את כל מה שהיה, זתומרת, שיש בינינו בצד, ולהתנהג כאילו זה מעולם לא קרה!!!!!! הרגשתי כאילו גורל העולם מונח בכף ידי. למרות שעם זה באמת היה ככה, הייתי זורקת אותו למען ביל. הזמן עבר במהירות. נשארו לי רק 10 דקות להחליט. לא...... אני לא יכולה לעשות את זה. לנטוש הכל וללכת לסיבוב הופעות??? זה ממש גדול עלי. הסתכלתי בשעון. נגמר לי הזמן! פפפפפאאאאאאאאאאאקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!! ~~~~~ בנתב"ג~~~~~ "נווו, ביל! המטוס עוד מעט ממריא בלעדינו!!!" צעק תום לביל. "רק רגע!" ביל עמד שם והסתכל לכיוון הכניסה לשדה התעופה. הוא חיכה לי. "מר ביל, אנחנו באמת מאחרים!" זירז אותו סאקי. "בסדר". ביל התייאש והתקדם לכיוון הכניסה לבדיקת דרכונים. "בילללללללל!!!!!!!!" ביל הסתובב, ואת מי הוא ראה?? "ביל, אני אוהבת אותך! אני לא יכולה לתת לך ללכת!" חיבקתי את ביל. "גמני אוהב אותך,ליטל!" הוא נישק אותי. עלינו יחד על המטוס. המטוס היה מטוס פרטי של הלהקה, ככה שהיו שם רק המפיקים, והלהקה. "התחנה הבאה--- הולנד" ביל צחק. כל כך שמחתי שאנחנו נהיה יחד! אפילו יצא לי לפגוש את שאר חברי הלהקה! כולם היו נורא נחמדים! חוץ מתום, שאני חושבת שהוא ניסה להתחיל איתי........... כל הדרך אני וביל ישבנו מחובקים. זה היה כל כך נעים. עד ש....... "הגענו!" ביל אמר בשמחה. וכולם כבר שמחו לרדת מהמטוס. ~~~~הולנד~~~~~ אחרי טיסה ארוכה של.......... לא- יודעת- כמה- אבל- הרבה- שעות הגענו סופסוף. הולנד היא ארץ מדהימה! כבר שיצאנו מהשדה תעופה, חיכו לנו ים מעריצות וצלמים, שלצערי הרב, לא כל כך שמחו לראות את ביל מחבק אותי........... ~~~~ אם באמת אהבתם, תגיבו, כי דעתכם חשובה לי!!!!~~~~~~
חיחיחיחיחיחיחיחי.........
פרק 5 "ובגלל זה רציתי להציע לך משהו......." הוא המשיך. "תבואי איתי לסיבוב הופעות!" ביל אמר בהתלהבות. לא ידעתי מה לענות. זה היה כל כך פתאומי. ברור שאני רוצה להיות איתו. אחרי אסף, חשבתי שאני לא אוכל יותר לאהוב, אבל עובדה שזה קרה! "ביל, אני........." התחלתי להגיד. "אני יודע שנפלתי עליך ככה, אז תחשבי על זה. יש לך חצי שעה בערך." יופי!! יש לי חצי שעה להחליט החלטה שתשנה לי את החיים!!!!!!!!! ביל נתן לי את המספר שלו, ואמר שיהיה מה שיהיה, הוא תמיד יאהב אותי. הוא נישק אותי בפעם האחרונה. סאקי הסיע אותי חזרה לביתי. עכשיו היה לי חצי שעה להחליט. להיות עם ביל, ולהיות מאושרת, או להיפרד מביל, ולהמשיך לחיות כאילו כלום לא קרה. פאק!!אני לא יכולה לעשות את זה!!!!!!!!! אני אוהבת אותו!! אני לא יכולה פשוט לשים את כל מה שהיה, זתומרת, שיש בינינו בצד, ולהתנהג כאילו זה מעולם לא קרה!!!!!! הרגשתי כאילו גורל העולם מונח בכף ידי. למרות שעם זה באמת היה ככה, הייתי זורקת אותו למען ביל. הזמן עבר במהירות. נשארו לי רק 10 דקות להחליט. לא...... אני לא יכולה לעשות את זה. לנטוש הכל וללכת לסיבוב הופעות??? זה ממש גדול עלי. הסתכלתי בשעון. נגמר לי הזמן! פפפפפאאאאאאאאאאאקקקקקקקקקק!!!!!!!!!!!!! ~~~~~ בנתב"ג~~~~~ "נווו, ביל! המטוס עוד מעט ממריא בלעדינו!!!" צעק תום לביל. "רק רגע!" ביל עמד שם והסתכל לכיוון הכניסה לשדה התעופה. הוא חיכה לי. "מר ביל, אנחנו באמת מאחרים!" זירז אותו סאקי. "בסדר". ביל התייאש והתקדם לכיוון הכניסה לבדיקת דרכונים. "בילללללללל!!!!!!!!" ביל הסתובב, ואת מי הוא ראה?? "ביל, אני אוהבת אותך! אני לא יכולה לתת לך ללכת!" חיבקתי את ביל. "גמני אוהב אותך,ליטל!" הוא נישק אותי. עלינו יחד על המטוס. המטוס היה מטוס פרטי של הלהקה, ככה שהיו שם רק המפיקים, והלהקה. "התחנה הבאה--- הולנד" ביל צחק. כל כך שמחתי שאנחנו נהיה יחד! אפילו יצא לי לפגוש את שאר חברי הלהקה! כולם היו נורא נחמדים! חוץ מתום, שאני חושבת שהוא ניסה להתחיל איתי........... כל הדרך אני וביל ישבנו מחובקים. זה היה כל כך נעים. עד ש....... "הגענו!" ביל אמר בשמחה. וכולם כבר שמחו לרדת מהמטוס. ~~~~הולנד~~~~~ אחרי טיסה ארוכה של.......... לא- יודעת- כמה- אבל- הרבה- שעות הגענו סופסוף. הולנד היא ארץ מדהימה! כבר שיצאנו מהשדה תעופה, חיכו לנו ים מעריצות וצלמים, שלצערי הרב, לא כל כך שמחו לראות את ביל מחבק אותי........... ~~~~ אם באמת אהבתם, תגיבו, כי דעתכם חשובה לי!!!!~~~~~~
נוריתוש המלכה
New member
איזה מהמם את כותבת!!שימי המשך...דחוף!חח
ElinorLahav
New member
המשך ומהרר ! ../images/Emo2.gif
../images/Emo36.gif../images/Emo36.gifפרק 6../images/Emo26.gif../images/Emo26.gif
פרק 6 כבר שיצאנו מהשדה תעופה, חיכו לנו ים מעריצות וצלמים, שלצערי הרב, לא כל כך שמחו לראות את ביל מחבק אותי........... למרות שהצלמים דיי חגגו על זה. זה היה ככה: אני וביל יצאנו מבדיקת הדרכונים החוצה. ים של מעריצות צרחו שהן ראו את ביל, ואז כשראו אותי, פתאום כולם השתתקו. הם דיברו בשפה אחרת, ככה שלא ידעתי מה הם אמרו..... אבל הצלמים חגגו על התמונות שלי ושלו.... אבל בכל מקרה, זה היה ממש מביך......... עלינו על המכונית שבאה לאסוף את חברי הלהקה. הגענו למלון. גם שם היו ים מעריצות שניראה כאילו שנאו אותי בגלל שאני עם ביל, או יותר נכון, קינאו בי............. חה חה!!! מגיע לכן!!!!! טוב, חזרה לסיפור. נכנסנו ללובי. המאבטחים לא נתנו למעריצות להיכנס למלון. ביל הודיע שיש שינוי בתוכניות, ואני מצטרפת אליהם לסיבוב ההופעות. אבל לא כולם הסכימו לזה..... "ביל, היא לא יכולה להצטרף אלינו ככה ברגע האחרון" אמר דיוויד. פתאום הרגשתי כזה לא שייכת. תמיד שנאתי את ההרגשה הזאת. "אל תדאגי, אני כבר אטפל בזה. קחי את המפתח ותעלי לחדר" ביל נתן לי מפתח ועליתי. החדרים שלי ושל ביל היו צמודים אחד לשני. אני הייתי בחדר 482 לבד, והוא היה בחדר 483 יחד עם תום. גיאורג וגוסטב היו בחדר 496. דיי רחוק מאיתנו. נכנסתי לחדר והתארגנתי. לא הספקתי לפרוק הכל, וכבר הייתה דפיקה בדלת. פתחתי אותה. "ביל! היי!!" חייכתי. "רק רציתי לומר לך שסידרתי הכל עם דיוויד, אז את יכולה להרגע..." "יופי! הוא הפחיד אותה לרגע..." עניתי לו. "טוב..... אני אתן לך לפרוק את הדברים שלך..." ביל נישק אותי נשיקה רטובה כזאת ויצא מהחדר. אההה , אני כל כך שמחה שיש לי את ביל............. ~~~~בוקר~~~~ הגיע הבוקר. לשם שינוי, לא הרגשתי שהיום הולך להיות מסריח, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...... אולי בגלל אתמול בלילה......... התכוננתי ויצאתי לחדר של ביל. דפקתי בדלת. אף אחד לא ענה. דפקתי יותר חזר. אין תגובה. התכוונתי לדפוק יותר חזק ואולי גם לבעוט בדלת , עד ששמעתי את הדלת נפתחת. זה היה טום. לבוש בבוקסר בלבד. אני רק הוסיף שהמראה לא היה מלבב. "בוקר טוב!" אמרתי בשמחה, והתעלמתי מאיך שהוא לבוש........... "אהה" אמר טום וחזר לישון. ביל עדיין ישן, אז קפצתי עליו והתחלתי לנשק אותו. בהתחלה הוא דיי נבהל, אבל הוא נירגע אחרי שהוא ראה אותי. זה הזכיר לי את היום בו היינו בקניון וראינו סרט. "בוקר טוב יפיפייה!" אמר ביל ונישמע קצת מסטול. "בוקר טוב! יש לכם הופעה היום! כדי שתתחילו לקום.." "אח"כ...." ביל ענה וחזר לישון. לעומת טום, שבכלל לא ענה לי....... "אני חושבת שלא הבנתם אותי......... " הלכתי למטבחון הקטן שהיה בחדר. מיליתי כוס במים קרים ושפכתי על שניהם. הם התחילו לצרוח. "בוקר טוב!" אמרתי בציניות וצחקתי...... ~~~~ אם אהבתם, תגיבו, כי דעתכם באמת חשובה לי לשיפור הפאנפיק!!!!~~~~~~ |שטןחיחיחיחיחיחיחי..............|
פרק 6 כבר שיצאנו מהשדה תעופה, חיכו לנו ים מעריצות וצלמים, שלצערי הרב, לא כל כך שמחו לראות את ביל מחבק אותי........... למרות שהצלמים דיי חגגו על זה. זה היה ככה: אני וביל יצאנו מבדיקת הדרכונים החוצה. ים של מעריצות צרחו שהן ראו את ביל, ואז כשראו אותי, פתאום כולם השתתקו. הם דיברו בשפה אחרת, ככה שלא ידעתי מה הם אמרו..... אבל הצלמים חגגו על התמונות שלי ושלו.... אבל בכל מקרה, זה היה ממש מביך......... עלינו על המכונית שבאה לאסוף את חברי הלהקה. הגענו למלון. גם שם היו ים מעריצות שניראה כאילו שנאו אותי בגלל שאני עם ביל, או יותר נכון, קינאו בי............. חה חה!!! מגיע לכן!!!!! טוב, חזרה לסיפור. נכנסנו ללובי. המאבטחים לא נתנו למעריצות להיכנס למלון. ביל הודיע שיש שינוי בתוכניות, ואני מצטרפת אליהם לסיבוב ההופעות. אבל לא כולם הסכימו לזה..... "ביל, היא לא יכולה להצטרף אלינו ככה ברגע האחרון" אמר דיוויד. פתאום הרגשתי כזה לא שייכת. תמיד שנאתי את ההרגשה הזאת. "אל תדאגי, אני כבר אטפל בזה. קחי את המפתח ותעלי לחדר" ביל נתן לי מפתח ועליתי. החדרים שלי ושל ביל היו צמודים אחד לשני. אני הייתי בחדר 482 לבד, והוא היה בחדר 483 יחד עם תום. גיאורג וגוסטב היו בחדר 496. דיי רחוק מאיתנו. נכנסתי לחדר והתארגנתי. לא הספקתי לפרוק הכל, וכבר הייתה דפיקה בדלת. פתחתי אותה. "ביל! היי!!" חייכתי. "רק רציתי לומר לך שסידרתי הכל עם דיוויד, אז את יכולה להרגע..." "יופי! הוא הפחיד אותה לרגע..." עניתי לו. "טוב..... אני אתן לך לפרוק את הדברים שלך..." ביל נישק אותי נשיקה רטובה כזאת ויצא מהחדר. אההה , אני כל כך שמחה שיש לי את ביל............. ~~~~בוקר~~~~ הגיע הבוקר. לשם שינוי, לא הרגשתי שהיום הולך להיות מסריח, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת...... אולי בגלל אתמול בלילה......... התכוננתי ויצאתי לחדר של ביל. דפקתי בדלת. אף אחד לא ענה. דפקתי יותר חזר. אין תגובה. התכוונתי לדפוק יותר חזק ואולי גם לבעוט בדלת , עד ששמעתי את הדלת נפתחת. זה היה טום. לבוש בבוקסר בלבד. אני רק הוסיף שהמראה לא היה מלבב. "בוקר טוב!" אמרתי בשמחה, והתעלמתי מאיך שהוא לבוש........... "אהה" אמר טום וחזר לישון. ביל עדיין ישן, אז קפצתי עליו והתחלתי לנשק אותו. בהתחלה הוא דיי נבהל, אבל הוא נירגע אחרי שהוא ראה אותי. זה הזכיר לי את היום בו היינו בקניון וראינו סרט. "בוקר טוב יפיפייה!" אמר ביל ונישמע קצת מסטול. "בוקר טוב! יש לכם הופעה היום! כדי שתתחילו לקום.." "אח"כ...." ביל ענה וחזר לישון. לעומת טום, שבכלל לא ענה לי....... "אני חושבת שלא הבנתם אותי......... " הלכתי למטבחון הקטן שהיה בחדר. מיליתי כוס במים קרים ושפכתי על שניהם. הם התחילו לצרוח. "בוקר טוב!" אמרתי בציניות וצחקתי...... ~~~~ אם אהבתם, תגיבו, כי דעתכם באמת חשובה לי לשיפור הפאנפיק!!!!~~~~~~ |שטןחיחיחיחיחיחיחי..............|
dirty look
New member
מאוד!! תמשיכי DDD:
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifאהבתיייייייי
טוב אני שמה פה את שני הפרקים לפי הסדר מצטערת
פרק 1: הרעש המחריד שנשמע כמו התנגשות חזיתית, לא יכל שלא להישמע למרחקים ולקרוע את דממת הלילה. הרוח הקרירה והאווירה הקודרת איי שם בגרמניה הרחוקה גרמה לשומעים להחוויר אפילו עוד יותר. אדי האלכוהול שעוד נשארו מהבילויי האחרון גרמו לאנשים לא לעשת מעשה. המסחרית הגדולה והמפוארת שנוסעיה הם טוקיו הוטל בכבודם ובעצמם עצרה בחריקה צורמת אוזניים. גם חברי הלהקה לא יכלו להישאר אדישים, מבט מבוהל עלה על פניהם. "מה זה היה?!" שאל גיאורג "זה נשמע כמו תאונת דרכים" אמר ביל שמבט קפוא עלה על פניו. " מוזר.. בשעה כזו מאוחרת הכבישים דיי ריקים". אמר גוסטב " טוב בואו נבדוק מה קרה. אני עוד שניה ארדם כאן, אחרי ההופעה המפרכת הזו.." קיטר טום גיאורג פתח את דלת המסחרית וביל ירד בריצה למקום הפגיעה. מה שביל ראה היה אחד המראות הכי מחרידים שראה.הוא ראה נערה מוטלת על הכביש. ' הנהג הפוגע בטח ברח כל עוד נפשו בו..' חשב. הוא ניגש לנערה היא הייתה פצועה ומחוסרת הכרה. ביל שלף את הפלאפון הנייד וחייג למוקד החירום. "שלום, אני צריך אמבולנס דחוף לרחוב מיכטשן מס' 20, בבקשה תבואו מהר" אמר במהירות וניתק את השיחה אפילו בלי לחכות לתשובה. גוסטב שבזמנו עבר קורס לעזרה ראשונה והחייאה, ניגש לנערה ובדק עם יש לה דופק. " הדופק שלה חלש.. אני חושב שהמצב שלה קשה מאוד.." אמר בהיסוס. לאחר מספר דקות מורטות עצבים, האמבולנס הגיע למקום. הפרמדיקים ירדו במהירות מהאמבולנס והכינו את הנערה לנסיעה הקשה לבית החולים הקרוב. " מי ייסע איתה לבית החולים?" שאל אחד מהפרמדיקים. הארבעה לא ידעו מה לענות לו, הם ידעו שמחר מחכה להם יום ארוך, ראיונות, מפגשים ובערב, עוד הופעה. " אני אלך" ירה ביל לאוויר והעלה אפילו עוד יותר את המתח. הוא עלה על האמבולנס אפילו בלי להעיב מבטח בחבריו. *********** הם הגיעו לבית החולים, הרופאים לא חסו על ביל, הם שאלו אותו כ"כ הרבה שאלות.. שאלות שיכולות להוציא בן-אדם מדעתו. "האם אתה מכיר אותה? האם ראית מה קרה? היא הייתה מחוסרת הכרה כבר שראית אותה?" אלו היו רק חלק קטן מהשאלות. " אני לא יודע.. " אמר בתסכול והתיישב על הכיסא הקרוב. הוא היה צריך להתעשת, הוא החזיק את ראשו בידיו, ולא הבין בכלל איך הוא נכנס לעניין. מספר דקות אחר כך, כשהרים את ראשו הוא ראה את אחד הרופאים מתכונן לדבר אליו. "שלום אדוני" אמר הרופא. " ברצוני להגיד לך קודם כל שאם היית מצלצל שניה אחת מאוחר יותר, הנערה יכלה לא להיות כבר איתנו, עשית מעשה אציל במיוחד. ועכשיו, למצבה הרפואי. ובכן, היא סובלת מפגיעות ראש חמורות שהובילו לדימום פנימי חזק". "ומה אתם מתכוונים לעשות?" שאל ביל. " היא נכנסה עכשיו לחדר הניתוח, שבו ינסו לעצור את הדימום לפני שהוא יצור נזק בלתי הפיך. בכל מקרה, אני מבין שאין לך היכרות קודמת איתה, אתה יכול ללכת הבייתה אנחנו מודים לך מאוד" אמר הרופא ברשמיות. " אני לא אלך, אני אשאר כאן עד שמישהו שהיא מכירה יגיע, אף אחד לא משנה מי לא צריך להיות לבד במצב כזה". "כרצונך אדוני" אמר הרופא והלך. ביל נשאר שם קפוא על מקומו, רואה איך הרופא הולך ונעלם מאחורי דלתות ברזל כבדות. ***************** ביל פקח את עיניו באיטיות, הוא לא ידע כמה זמן עבר מאז שהוא דיבר עם רופא, ראייתו הייתה מטושטשת כאשר הוא שם לב שאחת האחיות מתקרבת אליו. " שלום ביל, הכבוד הוא לי לדבר איתך" אמרה האחות ברכות. " היא עברה את הניתוח בהצלחה אך עדיין מצבה לא יציב. אם רצונך בכך, אתה תוכל לגשת לראות אותה כשההרדמה תפוג והיא תתעורר" המשיכה ואמרה. לפני שיכל להגיב לדבריה, הוא ראה באופק זרם של צלמים ועיתונאים נעים במהירות לכיוונו. ביל לא היה במיטבו, הוא היה עייף והוא שיער שבוודאי זה ניתן לראיה. שיערו איבד מזוהרו התמידי ומראה מותש היה פניו. של מה שהוא רצה עכשיו זה להחזיר את הזמן לאחור. לפני טוקיו הוטל, הערצה וההופעות. כל מה שהיה לו בראש היה מצבה האנוש של הנערה. כמובן שהעיתונאים לא התחשבו במצבו של ביל, ומיהרו להציף אותו בשאלות. "האם אתה מכיר את הפצועה?" ירה אחד מהם לאוויר "המשטרה טוענת שמדובר בתאונת פגע וברח, האם היית עד למקרה?" המשיכו עוד כמה. ביל חיכה זמן קצר שהרוחות ירגעו שהוא יוכל באמת להוציא מילה מפיו, לאחר מספר דקות של דומייה הוא אמר: " אני לא מכיר את הפצועה, הלהקה ואני היינו בדרכנו חזרה לבית המלון מההופעה שלנו אתמול, שמענו את הפגיעה וצלצלנו להזמין אמבולנס. הסיבה שאני עדיין כאן היא שאין פה אף אחד שהיא מכירה ואף אחד לא צריך להיות במצב הזה לבדו המחויבויות יכולות לחכות" למרבה הפלא, העיתונאים לא הגיבו לדבריו של ביל, אפילו היה ניתן להבחין בניצוץ של הבנה בעיניהם. הוא לא חיכה שזה ישתנה, הוא התרחק מהמקום בסערה. הוא פגש שוב את האחות שניגשה אליו קודם לכן, ושאל אותה היכן הנערה שוהה עכשיו. הוא מצא את המקום יחסית במהירות, הוא התיישב ליד חזרה וחיכה. ביל, שהוא אינו אדם סבלני במיוחד, קם כל מספר דקות לראות אותה. אבל הוא כל פעם ראה שאין שינויי, היא עדיין הייתה שם לבנה כסיד, ומחוברת למכשירים רבים. לאחר מספר דקות הוא פתח את דלת החדר כדי לנסות שוב, זה היה תזמון טוב כי היא בדיוק פתחה את עינייה. ללא היסוס ובמלי לבקש רשות מאחד הרופאים, ביל נכנס לחדר וסגר עכשיו את הדלת. "איפה אני" אמרה הנערה בלחש. "שלום, אני ביל את בבית החולים עכשיו. את היית מעורבת בתאונת פגע וברח, אבל אז מצאתי אותך וצילצלתי להזמין אמבולנס שייקח אותך לכאן, עכשיו את בסדר, את יצאת מכלל סכנה." אמר ביל בהתרגשות. "ובכן ביל" אמרה בשקט "זה אומר שאתה הוא זה שאחראי לזה שאני כאן ושהצילו אותי בזמן?" "כן.. אני חושב" אמר ביל בהיסוס "אתה.. אתה הרסת הכל!!!!!" היא צעקה ופרצה בבכי קורע לב המשך יבוא
פרק 1: הרעש המחריד שנשמע כמו התנגשות חזיתית, לא יכל שלא להישמע למרחקים ולקרוע את דממת הלילה. הרוח הקרירה והאווירה הקודרת איי שם בגרמניה הרחוקה גרמה לשומעים להחוויר אפילו עוד יותר. אדי האלכוהול שעוד נשארו מהבילויי האחרון גרמו לאנשים לא לעשת מעשה. המסחרית הגדולה והמפוארת שנוסעיה הם טוקיו הוטל בכבודם ובעצמם עצרה בחריקה צורמת אוזניים. גם חברי הלהקה לא יכלו להישאר אדישים, מבט מבוהל עלה על פניהם. "מה זה היה?!" שאל גיאורג "זה נשמע כמו תאונת דרכים" אמר ביל שמבט קפוא עלה על פניו. " מוזר.. בשעה כזו מאוחרת הכבישים דיי ריקים". אמר גוסטב " טוב בואו נבדוק מה קרה. אני עוד שניה ארדם כאן, אחרי ההופעה המפרכת הזו.." קיטר טום גיאורג פתח את דלת המסחרית וביל ירד בריצה למקום הפגיעה. מה שביל ראה היה אחד המראות הכי מחרידים שראה.הוא ראה נערה מוטלת על הכביש. ' הנהג הפוגע בטח ברח כל עוד נפשו בו..' חשב. הוא ניגש לנערה היא הייתה פצועה ומחוסרת הכרה. ביל שלף את הפלאפון הנייד וחייג למוקד החירום. "שלום, אני צריך אמבולנס דחוף לרחוב מיכטשן מס' 20, בבקשה תבואו מהר" אמר במהירות וניתק את השיחה אפילו בלי לחכות לתשובה. גוסטב שבזמנו עבר קורס לעזרה ראשונה והחייאה, ניגש לנערה ובדק עם יש לה דופק. " הדופק שלה חלש.. אני חושב שהמצב שלה קשה מאוד.." אמר בהיסוס. לאחר מספר דקות מורטות עצבים, האמבולנס הגיע למקום. הפרמדיקים ירדו במהירות מהאמבולנס והכינו את הנערה לנסיעה הקשה לבית החולים הקרוב. " מי ייסע איתה לבית החולים?" שאל אחד מהפרמדיקים. הארבעה לא ידעו מה לענות לו, הם ידעו שמחר מחכה להם יום ארוך, ראיונות, מפגשים ובערב, עוד הופעה. " אני אלך" ירה ביל לאוויר והעלה אפילו עוד יותר את המתח. הוא עלה על האמבולנס אפילו בלי להעיב מבטח בחבריו. *********** הם הגיעו לבית החולים, הרופאים לא חסו על ביל, הם שאלו אותו כ"כ הרבה שאלות.. שאלות שיכולות להוציא בן-אדם מדעתו. "האם אתה מכיר אותה? האם ראית מה קרה? היא הייתה מחוסרת הכרה כבר שראית אותה?" אלו היו רק חלק קטן מהשאלות. " אני לא יודע.. " אמר בתסכול והתיישב על הכיסא הקרוב. הוא היה צריך להתעשת, הוא החזיק את ראשו בידיו, ולא הבין בכלל איך הוא נכנס לעניין. מספר דקות אחר כך, כשהרים את ראשו הוא ראה את אחד הרופאים מתכונן לדבר אליו. "שלום אדוני" אמר הרופא. " ברצוני להגיד לך קודם כל שאם היית מצלצל שניה אחת מאוחר יותר, הנערה יכלה לא להיות כבר איתנו, עשית מעשה אציל במיוחד. ועכשיו, למצבה הרפואי. ובכן, היא סובלת מפגיעות ראש חמורות שהובילו לדימום פנימי חזק". "ומה אתם מתכוונים לעשות?" שאל ביל. " היא נכנסה עכשיו לחדר הניתוח, שבו ינסו לעצור את הדימום לפני שהוא יצור נזק בלתי הפיך. בכל מקרה, אני מבין שאין לך היכרות קודמת איתה, אתה יכול ללכת הבייתה אנחנו מודים לך מאוד" אמר הרופא ברשמיות. " אני לא אלך, אני אשאר כאן עד שמישהו שהיא מכירה יגיע, אף אחד לא משנה מי לא צריך להיות לבד במצב כזה". "כרצונך אדוני" אמר הרופא והלך. ביל נשאר שם קפוא על מקומו, רואה איך הרופא הולך ונעלם מאחורי דלתות ברזל כבדות. ***************** ביל פקח את עיניו באיטיות, הוא לא ידע כמה זמן עבר מאז שהוא דיבר עם רופא, ראייתו הייתה מטושטשת כאשר הוא שם לב שאחת האחיות מתקרבת אליו. " שלום ביל, הכבוד הוא לי לדבר איתך" אמרה האחות ברכות. " היא עברה את הניתוח בהצלחה אך עדיין מצבה לא יציב. אם רצונך בכך, אתה תוכל לגשת לראות אותה כשההרדמה תפוג והיא תתעורר" המשיכה ואמרה. לפני שיכל להגיב לדבריה, הוא ראה באופק זרם של צלמים ועיתונאים נעים במהירות לכיוונו. ביל לא היה במיטבו, הוא היה עייף והוא שיער שבוודאי זה ניתן לראיה. שיערו איבד מזוהרו התמידי ומראה מותש היה פניו. של מה שהוא רצה עכשיו זה להחזיר את הזמן לאחור. לפני טוקיו הוטל, הערצה וההופעות. כל מה שהיה לו בראש היה מצבה האנוש של הנערה. כמובן שהעיתונאים לא התחשבו במצבו של ביל, ומיהרו להציף אותו בשאלות. "האם אתה מכיר את הפצועה?" ירה אחד מהם לאוויר "המשטרה טוענת שמדובר בתאונת פגע וברח, האם היית עד למקרה?" המשיכו עוד כמה. ביל חיכה זמן קצר שהרוחות ירגעו שהוא יוכל באמת להוציא מילה מפיו, לאחר מספר דקות של דומייה הוא אמר: " אני לא מכיר את הפצועה, הלהקה ואני היינו בדרכנו חזרה לבית המלון מההופעה שלנו אתמול, שמענו את הפגיעה וצלצלנו להזמין אמבולנס. הסיבה שאני עדיין כאן היא שאין פה אף אחד שהיא מכירה ואף אחד לא צריך להיות במצב הזה לבדו המחויבויות יכולות לחכות" למרבה הפלא, העיתונאים לא הגיבו לדבריו של ביל, אפילו היה ניתן להבחין בניצוץ של הבנה בעיניהם. הוא לא חיכה שזה ישתנה, הוא התרחק מהמקום בסערה. הוא פגש שוב את האחות שניגשה אליו קודם לכן, ושאל אותה היכן הנערה שוהה עכשיו. הוא מצא את המקום יחסית במהירות, הוא התיישב ליד חזרה וחיכה. ביל, שהוא אינו אדם סבלני במיוחד, קם כל מספר דקות לראות אותה. אבל הוא כל פעם ראה שאין שינויי, היא עדיין הייתה שם לבנה כסיד, ומחוברת למכשירים רבים. לאחר מספר דקות הוא פתח את דלת החדר כדי לנסות שוב, זה היה תזמון טוב כי היא בדיוק פתחה את עינייה. ללא היסוס ובמלי לבקש רשות מאחד הרופאים, ביל נכנס לחדר וסגר עכשיו את הדלת. "איפה אני" אמרה הנערה בלחש. "שלום, אני ביל את בבית החולים עכשיו. את היית מעורבת בתאונת פגע וברח, אבל אז מצאתי אותך וצילצלתי להזמין אמבולנס שייקח אותך לכאן, עכשיו את בסדר, את יצאת מכלל סכנה." אמר ביל בהתרגשות. "ובכן ביל" אמרה בשקט "זה אומר שאתה הוא זה שאחראי לזה שאני כאן ושהצילו אותי בזמן?" "כן.. אני חושב" אמר ביל בהיסוס "אתה.. אתה הרסת הכל!!!!!" היא צעקה ופרצה בבכי קורע לב המשך יבוא
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.