dirty look
New member
די תמשיכי אני מתה פה!!!!
שרשור פאנפיקים חדש!
- פותח הנושא florit11
- פורסם בתאריך
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif../images/Emo160.gifפרק 3../images/Emo160.gif../images/Emo203.gif
מארועי הפרק הקודם: הרגשת סחרחורת פתאומית תקפה אותו. מוכרח היה למצוא מעט צל, רק טיפה. הוא התכוון ללכת לכיוון הצמחייה כשלפתע הסתובב בשניות לאחור וצעק לגוסטב: "גוסטב! מה עם ביל וטום?!" ~ גוסטב הסתכל מסביב. הוא וגיאורג תרו אחר ביל וטום. בליבם המחשבה שקרה הגרוע מכול. "איך הגענו לחוף הזה בכלל?" שאל חרישית. כל גופו ונשמתו כאבו. הוא לא רצה להישאר כאן, ובטח ובטח שלא לאבד שני חברים כה טובים כמו ביל וטום. עיניו נתקלו בסלע שדמה יותר לצוק. הוא בלט מתוך המים והעניק ייתרון של גובה. נחוש בדעתו, נכנס גוסטב למים. המים היו קפואים, שערותיו סמרו. פצע פתוח ברגל החל לצרוב ולדמם אך לא היה לו אכפת. מוכן היה להקריב את כל כולו. הקרקעית מרוצפת באבנים קטנות וחלקות הייתה. שוניות ואלמוגים בלטו מתוך הקרקעית המאובנת. להקת דגיגונים חלפה לה כשגוסטב התקדם יותר ויותר לכיוון הסלע. הוא ניסה לטפס על הסלע ורגליו החליקו. דמעות של מאמץ החלו לכסות את עיניו. הוא חש כל כך חסר אונים וחסר תועלת. הוא מצא בקע קטן בתוך הסלע, הכניס לשם את רגלו וכך הצליח לעלות על הסלע הגבוה. אכן היה לו יתרון של גובה. מכאן יכול היה להשקיף על המים הפתוחים ולראות מה עלה בגורלם של חבריו. הוא שם יד מעל עיניו כדי למנוע מהשמש לסנוור אותו. הוא החל להשקיף מימן לשמאל עד שעיניו נתקלו במשהו צף במים. גוסטב חש צמרמורת. הוא התמקד יותר בחפץ. לעיניו נגלו שאריות של המטוס הפרטי שהתנפץ אל הצוקים. חתיכות מכתת גדולות שצפו להן במים. ליבו של גוסטב החל לפעום במהירות. הוא היה עצבני. גופו רעד. הוא סימן לגיאורג לשחות לכיוון של המטוס. עד לנקודה מסוימת המים לא היו עמוקים כלל וכלל. הם שחו, לא עוצרים לרגע והגיעו לשאריות המתכת שהתהפכו עם הגלים מדי פעם. הם החלו לנבור בשאריות המתכת, מחפשים זכר לביל או לטום כשלפתע אורו עיניו של גיאורג. "גוסטב!" צעק לפתע גוסטב פנה לכיוון שגיאורג הסתכל עליו. הם ראו את ביל וטום מחוסרי הכרה, שוכבים על כנף המטוס, שהיה חלק גדול יותר משאר החלקים. הגלים החלו להתחזק. "מהר גיאורג!" צעק לו גוסטב "הגאות מתחילה!!" ואכן היה זה נכון. המפרץ הקטון שהבנים נמצאו במימיו ברגע זה עמד בפני גאות. המים החלו לעלות בהדרגתיות. בלי לבזבז זמן יקר נטל גוסטב את טום על גבו, ואילו גיאורג את ביל. הם החלו לשחות במהירות כשלפתע שמעו את ביל מנסה להתגבר על רעד הגלים: "חברה.." התנשף "תזהרו.." כמעט נחנק "שם מאחור, כרישים!" ~ אני מקווה שלא איחרתי תמועד ומי שהייתה אמורה לטוס לפולין טסה כבר:|| אהבתן?
מארועי הפרק הקודם: הרגשת סחרחורת פתאומית תקפה אותו. מוכרח היה למצוא מעט צל, רק טיפה. הוא התכוון ללכת לכיוון הצמחייה כשלפתע הסתובב בשניות לאחור וצעק לגוסטב: "גוסטב! מה עם ביל וטום?!" ~ גוסטב הסתכל מסביב. הוא וגיאורג תרו אחר ביל וטום. בליבם המחשבה שקרה הגרוע מכול. "איך הגענו לחוף הזה בכלל?" שאל חרישית. כל גופו ונשמתו כאבו. הוא לא רצה להישאר כאן, ובטח ובטח שלא לאבד שני חברים כה טובים כמו ביל וטום. עיניו נתקלו בסלע שדמה יותר לצוק. הוא בלט מתוך המים והעניק ייתרון של גובה. נחוש בדעתו, נכנס גוסטב למים. המים היו קפואים, שערותיו סמרו. פצע פתוח ברגל החל לצרוב ולדמם אך לא היה לו אכפת. מוכן היה להקריב את כל כולו. הקרקעית מרוצפת באבנים קטנות וחלקות הייתה. שוניות ואלמוגים בלטו מתוך הקרקעית המאובנת. להקת דגיגונים חלפה לה כשגוסטב התקדם יותר ויותר לכיוון הסלע. הוא ניסה לטפס על הסלע ורגליו החליקו. דמעות של מאמץ החלו לכסות את עיניו. הוא חש כל כך חסר אונים וחסר תועלת. הוא מצא בקע קטן בתוך הסלע, הכניס לשם את רגלו וכך הצליח לעלות על הסלע הגבוה. אכן היה לו יתרון של גובה. מכאן יכול היה להשקיף על המים הפתוחים ולראות מה עלה בגורלם של חבריו. הוא שם יד מעל עיניו כדי למנוע מהשמש לסנוור אותו. הוא החל להשקיף מימן לשמאל עד שעיניו נתקלו במשהו צף במים. גוסטב חש צמרמורת. הוא התמקד יותר בחפץ. לעיניו נגלו שאריות של המטוס הפרטי שהתנפץ אל הצוקים. חתיכות מכתת גדולות שצפו להן במים. ליבו של גוסטב החל לפעום במהירות. הוא היה עצבני. גופו רעד. הוא סימן לגיאורג לשחות לכיוון של המטוס. עד לנקודה מסוימת המים לא היו עמוקים כלל וכלל. הם שחו, לא עוצרים לרגע והגיעו לשאריות המתכת שהתהפכו עם הגלים מדי פעם. הם החלו לנבור בשאריות המתכת, מחפשים זכר לביל או לטום כשלפתע אורו עיניו של גיאורג. "גוסטב!" צעק לפתע גוסטב פנה לכיוון שגיאורג הסתכל עליו. הם ראו את ביל וטום מחוסרי הכרה, שוכבים על כנף המטוס, שהיה חלק גדול יותר משאר החלקים. הגלים החלו להתחזק. "מהר גיאורג!" צעק לו גוסטב "הגאות מתחילה!!" ואכן היה זה נכון. המפרץ הקטון שהבנים נמצאו במימיו ברגע זה עמד בפני גאות. המים החלו לעלות בהדרגתיות. בלי לבזבז זמן יקר נטל גוסטב את טום על גבו, ואילו גיאורג את ביל. הם החלו לשחות במהירות כשלפתע שמעו את ביל מנסה להתגבר על רעד הגלים: "חברה.." התנשף "תזהרו.." כמעט נחנק "שם מאחור, כרישים!" ~ אני מקווה שלא איחרתי תמועד ומי שהייתה אמורה לטוס לפולין טסה כבר:|| אהבתן?
שנינושהמותק
New member
מושלם!!!!!!
המשךךךךךךךךךךךךךךךך
המשךךךךךךךךךךךךךךךך
נוריתוש המלכה
New member
מהמם!!!!המשך!!!!!זה כל כך מדהים!!!
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif../images/Emo160.gifפרק 4../images/Emo160.gif../images/Emo203.gif
מאירועי הפרק הקודם: הם החלו לשחות במהירות כשלפתע שמעו את ביל מנסה להתגבר על רעד הגלים: "חברה! תזהרו, שם מאחור, כרישים!" ~ גוסטב וגיאורג הרגישו כמו בסרט אימה. הם סובבו ראשיהם לאחור, לא מפסיקים לשחות, וראו את מה שחששו כל כך לראות. עיניהם יצאו מחוריהם. במרחק של כק"מ השתרעה שורה של סנפירים אפורים, מבריקים, אימתניים לגמרי. כנראה הריחו את דמם. כעת, היה זה מרוץ כנגד הזמן. גוסטב וגיאורג שחו במהירות, אוחזים את ביל וטום על גבם. הכרישים שחו מהר יותר. בפעם האחרונה שגוסטב הביט לאחור, ראה שהכרישים נמצאים כ500 מטר מאחוריו. גיאורג הגיע ראשון אל החוף. מתנשף מהמאמץ, ליבו פועם בחוזקה. הוא שמט את ביל על החול הרטוב והביט על גוסטב שהכרישים כמעט השיגו אותו. גוסטב הגיע לשלב שהמים נעשו רדודים. הוא נעמד על רגליו התכוון להרים את טום על ידיו אך כריש ענקי תפס במכנסיו של טום. לסת עצומה נתגלתה לעיניו של גוסטב. שיני הכריש הבריקו והן נראו חדות יותר מכל להב של סכין שראה מעודו. מבועת מבהלה, החל גוסטב לרוץ, מותיר את טום מאחור. ייסורי מצפון עזים תקפו אותו ברכו לחוף. הוא ידע שעושה מעשה שעלול להתחרט עליו כל חייו. ביל וגיאורג לא יסלחו לו, הוא לא יסלח לעצמו. הוא נעצר במקומו, חוזר אל המקום שנטש את חברו לגורלו. הוא בכה. דמעות גדולות כיסו לו את העיניים והקשו את ראייתו. הכריש לבינתיים כירסם את מכנסיו של טום. היו אלה מכנסיים רחבים מאוד. כמו שטום אהב. גוסטב משך את טום, גורר אותו מחוסר הכרה אל החוף. "חמור!" צרח עליו גיאורג. "אסור היה לך לעשות את זה. מזל שחזרת אחרת אני בעצמי הייתי משליך אותך אל הכרישים!" קולו התערבב עם הרוח. טום הונח על יד ביל. ערום בחלקו התחתון. שני התאומים נראו כה חסרי אונים, שלווים בשנתם. לגבי ביל יכלו גוסטב וגיאורג להירגע מכיוון שידעו שהוא רק איבד את הכרתו. לגבי טום.... "מזל שהכריש לא נגע בשום חלק אחר." התבדח גיאורג. גוסטב לא שמע אותו. הוא שמע רק את הרוח שורקת, את העצים מתנענעים מצד לצד ואת עליהם מרשרשים. הוא שמע את הגלים נושקים לחוף. את יללותיהם של התנים המורעבים. שערותיו סמרו. הוא פחד באותו רגע. את המחזה שראה ברגע זה ממש לנגד עיניו, ספק ישכח. זה אולי מה שעתיד לשנות את עתיד החבורה כולה. ~ מה ראה גוסטב? מה יגרום לשינוי גורל הלקה? כל זאת בפרק הבא. הצעות הערות? בתגובה!
מאירועי הפרק הקודם: הם החלו לשחות במהירות כשלפתע שמעו את ביל מנסה להתגבר על רעד הגלים: "חברה! תזהרו, שם מאחור, כרישים!" ~ גוסטב וגיאורג הרגישו כמו בסרט אימה. הם סובבו ראשיהם לאחור, לא מפסיקים לשחות, וראו את מה שחששו כל כך לראות. עיניהם יצאו מחוריהם. במרחק של כק"מ השתרעה שורה של סנפירים אפורים, מבריקים, אימתניים לגמרי. כנראה הריחו את דמם. כעת, היה זה מרוץ כנגד הזמן. גוסטב וגיאורג שחו במהירות, אוחזים את ביל וטום על גבם. הכרישים שחו מהר יותר. בפעם האחרונה שגוסטב הביט לאחור, ראה שהכרישים נמצאים כ500 מטר מאחוריו. גיאורג הגיע ראשון אל החוף. מתנשף מהמאמץ, ליבו פועם בחוזקה. הוא שמט את ביל על החול הרטוב והביט על גוסטב שהכרישים כמעט השיגו אותו. גוסטב הגיע לשלב שהמים נעשו רדודים. הוא נעמד על רגליו התכוון להרים את טום על ידיו אך כריש ענקי תפס במכנסיו של טום. לסת עצומה נתגלתה לעיניו של גוסטב. שיני הכריש הבריקו והן נראו חדות יותר מכל להב של סכין שראה מעודו. מבועת מבהלה, החל גוסטב לרוץ, מותיר את טום מאחור. ייסורי מצפון עזים תקפו אותו ברכו לחוף. הוא ידע שעושה מעשה שעלול להתחרט עליו כל חייו. ביל וגיאורג לא יסלחו לו, הוא לא יסלח לעצמו. הוא נעצר במקומו, חוזר אל המקום שנטש את חברו לגורלו. הוא בכה. דמעות גדולות כיסו לו את העיניים והקשו את ראייתו. הכריש לבינתיים כירסם את מכנסיו של טום. היו אלה מכנסיים רחבים מאוד. כמו שטום אהב. גוסטב משך את טום, גורר אותו מחוסר הכרה אל החוף. "חמור!" צרח עליו גיאורג. "אסור היה לך לעשות את זה. מזל שחזרת אחרת אני בעצמי הייתי משליך אותך אל הכרישים!" קולו התערבב עם הרוח. טום הונח על יד ביל. ערום בחלקו התחתון. שני התאומים נראו כה חסרי אונים, שלווים בשנתם. לגבי ביל יכלו גוסטב וגיאורג להירגע מכיוון שידעו שהוא רק איבד את הכרתו. לגבי טום.... "מזל שהכריש לא נגע בשום חלק אחר." התבדח גיאורג. גוסטב לא שמע אותו. הוא שמע רק את הרוח שורקת, את העצים מתנענעים מצד לצד ואת עליהם מרשרשים. הוא שמע את הגלים נושקים לחוף. את יללותיהם של התנים המורעבים. שערותיו סמרו. הוא פחד באותו רגע. את המחזה שראה ברגע זה ממש לנגד עיניו, ספק ישכח. זה אולי מה שעתיד לשנות את עתיד החבורה כולה. ~ מה ראה גוסטב? מה יגרום לשינוי גורל הלקה? כל זאת בפרק הבא. הצעות הערות? בתגובה!
Dangerous Lady
New member
וואי את כותבת מדהים../images/Emo99.gif
קראתי גם את הפנפיק [ככה כותבים?] הקודם שלך=]
קראתי גם את הפנפיק [ככה כותבים?] הקודם שלך=]
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifתודה. אהבת את זה? אני לא ממש סגורה עליו
נוריתוש המלכה
New member
מהמם!!המשך עכשיו!
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifלא כרגע../images/Emo4.gif בלילה אני אעלה אותו
סורי אבל אני צריכה לצאת עכשיו:;
סורי אבל אני צריכה לצאת עכשיו:;
שנינושהמותק
New member
מ-ה-מ-ם!!!!!
המשךךך המשךך המשךך המשךך המשששך!! נו אני במתח !!!
המשךךך המשךך המשךך המשךך המשששך!! נו אני במתח !!!
dirty look
New member
יאבה מותח!!
בבקשה תמשיכי!
בבקשה תמשיכי!
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif|מטוב|פרק 5../images/Emo160.gif../images/Emo203.gif
מארועי הפרק הקודם: שערותיו סמרו. הוא פחד באותו רגע. את המחזה שראה ברגע זה ממש לנגד עיניו, ספק ישכח. זה אולי מה שעתיד לשנות את עתיד החבורה כולה. ~ מאחורי הבנים, על ראש הצוק, בנקודה גבוהה גבוהה, נדמה היה לו כי ראה יצור חי. לא סתם יצור חי. אדם. יצור אנושי. עורו כהה, גובהו נמוך, לגופו יריעת בד. יותר מזה לא יכל היה לראות. רחוק היה זה. גוסטב שפשף את עיניו. הוא הביט שוב באותה נקודה. הפעם לא ראה דבר. אימה וחלחלה החלה לטפס במעלה גופו. מזינה את ליבו, את עורקיו, את ורידיו. "גוסטב? גיאורג?" נשמע לפתע קול קלוש. "היכן אנחנו?" מלמל אותו הקול. היה זה ביל שפקח את עיניו. הוא לא היה פצוע קשה. מלבד כמה שריטות וחבורה על הרגל היה שלם. הוא התרומם על רגליו, מביט לחבריו בעיניים, מצפה לתשובה. "תראה ביל, זה לא קל. לא לנו ובטח ובטח שלא לך. אנחנו לא יודעים היכן אנחנו. אם אנחנו נמצאים באזור נידח ביבשת או.." קולו של גיאורג נדם. "או מה?" שאל ביל ברצינות. "או באי!" התפרץ גוסטב לדברי גיאורג "והגרוע מכול!!" נעצר גם הוא לפתע. שוקל מילים. חושב. "אנחנו לא יודעים אם הוא מיושב בשבטים פראיים או...או..נטוש!" מלמל קלושות. "שבטים פראיים?" הזדעזע ביל. "אתה רוצה לומר לי שיש סיכוי שיאכלו אותנו חיים?" השאלה הזאת נותרה תלויה באוויר. הרוח סחפה אותה והיא התנפצה אל הצוקים יחד עם הגלים. "למה אתה חושב כך?" שאל גיאורג את גוסטב. "אני חושש שאיננו לבד על המקום הזה...." פלט זה באיפוק. הוא סיפר לחבריו את אשר ראה. הוא הביט בהבעותיהם. אימה, טרור וחלחלה ראה. "בילי!" נשמעה צעקה חנוקה. החברים הביטו וראו כי טום חוזר לעצמו. ביל רכן אל אחיו. "טומי! הו טומי אתה בסדר!" בכה וצחק יחד. "בילי אני לא מבין. היינו על המטוס בדרכינו הביתה. הייתי אמור לפגוש את אמא ואבא, לשמוע גרמנית, לאכול כמו שצריך. הו בילי..." התייפח "ועכשיו זה..." מלמל חרישית. רק אז קלט טום שהוא ערום בחלקו התחתון. סומק החל להתפשט על פניו. סומק החל להתפשט על פניו של גוסטב גם כן. גופו של טום ריתק אותו. מעולם לא ראה יצירת מופת שכזו, אומנות. הוא הבין דברים רבים באותו רגע. גיאורג לא נתן לו זמן להרהר בכך. "חברה...!!" הוא צעק לפתע. אוחז את ראשו בידיו, מלחיץ אותם. "מה זה?!?" הזדעזעה והצביע לכיוון הפנימי יותר של הצוק, היכן שהמים נקווים במערה חצובה. כולם היבטו לכיוון אליו הצביע גיאורג. נפעמים היו. ~ קראת? חייכי אליי!
מארועי הפרק הקודם: שערותיו סמרו. הוא פחד באותו רגע. את המחזה שראה ברגע זה ממש לנגד עיניו, ספק ישכח. זה אולי מה שעתיד לשנות את עתיד החבורה כולה. ~ מאחורי הבנים, על ראש הצוק, בנקודה גבוהה גבוהה, נדמה היה לו כי ראה יצור חי. לא סתם יצור חי. אדם. יצור אנושי. עורו כהה, גובהו נמוך, לגופו יריעת בד. יותר מזה לא יכל היה לראות. רחוק היה זה. גוסטב שפשף את עיניו. הוא הביט שוב באותה נקודה. הפעם לא ראה דבר. אימה וחלחלה החלה לטפס במעלה גופו. מזינה את ליבו, את עורקיו, את ורידיו. "גוסטב? גיאורג?" נשמע לפתע קול קלוש. "היכן אנחנו?" מלמל אותו הקול. היה זה ביל שפקח את עיניו. הוא לא היה פצוע קשה. מלבד כמה שריטות וחבורה על הרגל היה שלם. הוא התרומם על רגליו, מביט לחבריו בעיניים, מצפה לתשובה. "תראה ביל, זה לא קל. לא לנו ובטח ובטח שלא לך. אנחנו לא יודעים היכן אנחנו. אם אנחנו נמצאים באזור נידח ביבשת או.." קולו של גיאורג נדם. "או מה?" שאל ביל ברצינות. "או באי!" התפרץ גוסטב לדברי גיאורג "והגרוע מכול!!" נעצר גם הוא לפתע. שוקל מילים. חושב. "אנחנו לא יודעים אם הוא מיושב בשבטים פראיים או...או..נטוש!" מלמל קלושות. "שבטים פראיים?" הזדעזע ביל. "אתה רוצה לומר לי שיש סיכוי שיאכלו אותנו חיים?" השאלה הזאת נותרה תלויה באוויר. הרוח סחפה אותה והיא התנפצה אל הצוקים יחד עם הגלים. "למה אתה חושב כך?" שאל גיאורג את גוסטב. "אני חושש שאיננו לבד על המקום הזה...." פלט זה באיפוק. הוא סיפר לחבריו את אשר ראה. הוא הביט בהבעותיהם. אימה, טרור וחלחלה ראה. "בילי!" נשמעה צעקה חנוקה. החברים הביטו וראו כי טום חוזר לעצמו. ביל רכן אל אחיו. "טומי! הו טומי אתה בסדר!" בכה וצחק יחד. "בילי אני לא מבין. היינו על המטוס בדרכינו הביתה. הייתי אמור לפגוש את אמא ואבא, לשמוע גרמנית, לאכול כמו שצריך. הו בילי..." התייפח "ועכשיו זה..." מלמל חרישית. רק אז קלט טום שהוא ערום בחלקו התחתון. סומק החל להתפשט על פניו. סומק החל להתפשט על פניו של גוסטב גם כן. גופו של טום ריתק אותו. מעולם לא ראה יצירת מופת שכזו, אומנות. הוא הבין דברים רבים באותו רגע. גיאורג לא נתן לו זמן להרהר בכך. "חברה...!!" הוא צעק לפתע. אוחז את ראשו בידיו, מלחיץ אותם. "מה זה?!?" הזדעזעה והצביע לכיוון הפנימי יותר של הצוק, היכן שהמים נקווים במערה חצובה. כולם היבטו לכיוון אליו הצביע גיאורג. נפעמים היו. ~ קראת? חייכי אליי!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.