LetTheFlamesBegin
New member
כבר אמרתי לך שאת מוכשרת ?
המשך
המשך
שרשור פאנפיקים חדש!
- פותח הנושא florit11
- פורסם בתאריך
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif../images/Emo203.gifהחלטתי לא להמשיך את זה, כי זה
וואנשוט...אבל אני אכתוב אחרים. רוצות?
וואנשוט...אבל אני אכתוב אחרים. רוצות?
dirty look
New member
ברור!!!!
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif../images/Emo160.gifלכודים בתוך העלטה../images/Emo160.gif../images/Emo203.gif
פרק 1. טוב אני מפרסמת פה פאנפיק שני שכתבתי, אשמח לביקורת. |ההדגש|לכודים בעולמות מנוגדים/מיכל |סהדגש| קרדיט ענק לשיר סמית...תודה בובה^^ השמיים התבהרו. אלומות האור הדקות חדרו מבעד לעננה הכבדה. קשת צבעונית הסתעפה מהעננים אל האדמה, צבעונית צבעונית נראתה. עץ שלכת גדול כיסה את מרביתה. עליו הכתומים, הצפופים נראו למרחקים. "ביל תזדרז כבר!" צעק טום אל ביל הם היו אמורים לטוס מארצות הברית לגרמניה, אחרי סיבוב הופעות מייגע במיוחד במקום. טום לא רצה לאחר לטיסה, הוא רצה לחזור הביתה, לראות את משפחתו, לדבר עם חבריו, לשמוע גרמנית בכל מקום ולא רק אנגלית. זה לא סוד גדול שהוא לא יודע אנגלית. בקושי יכל להסביר לחדרנית מה רצונותיו. ביל התעכב יותר מדי אבל היה זה מצב רגיל. הוא תמיד היה לוקח את הזמן, בוחר את בגדיו בקפידה ומעמיד את שערו בתסרוקת מחושמלת. הוא ירד במעלית אל הלובי ושם חיכו לו טום, גוסטב וגיאורג, עצבניים מתמיד. הם עלו למסחרית קטנה שלקחה אותם לשדה תעופה בניו יורק. לא היו עיכובים מיוחדים והגיעה השעה המיוחלת לעלות למטוס. הם לא עלו על סתם מטוס. הם עלו על מטוס פרטי. טום התיישב ליד החלון, ביל באמצע, גוסטב משמאלו. גיאורג התיישב מאחוריהם. ליבו של טום פירפר. הוא דאג מאוד. זה קורה לו כל טיסה. הוא מפחד מגבהים. מפחד להתרסק. לצנוח אל הלא נודע. כל טיסה ביל צריך להרגיע אותו, להגיד שיהיה בסדר. "טומי?" שאל ביל את אחיו החיוור "יהיה בסדר טומי!" אמר בקול מרגיע, רך. טום עצם את עיניו. הוא התמכר לצלילי המוזיקה שבקעו מתוך הנגן. "להדק חגורות, בספירה לשלוש, ממריאים!" נשמע קולו של הטייס. הופעלו המנועים. הבנים הידקו חגורות. "אחד, שתיים שלוש!" המטוס המריא. הם טסו מעל האוקיינוס. עברו מספר שעות תמימות, הבנים שקעו בשינה עמוקה. |ההדגש|בוום!|סהדגש| הבנים התעוררו בבת אחת. הם הרגישו סחרחורת. "לא להיבהל!" הם שמעו את הטייס קורא במיקרופון. "אנחנו נבצע נחיתת אונס! תלבשו את המצוף עכשיו!!" צעק לתוך המיקרופון. גיאורג וגוסטב עשו שמצוותו. ביל החל ללבוש את המצוף כשלפתע קלט את טום ללא ניע. ביל ניער אותו, טילטל אותו, אך טום לא הגיב. הוא היה בשוק, המום. הוא לא האמין שזה קורה לו. הוא התכנס בתוך עצמו, שומע אך לא מגיב, קולט אך לא מבצע. ביל במהירות שלא אופיינית לו, הלביש את טום במצוף והחזיק את ידו. "טום תגיב בבקשה!" בכה ביל התמונה הבאה הייתה מטושטת לכולם. הם לא זכרו אותה. הם רק זכרו שהמטוס החל להסתובב מהר יותר ויותר. שום נחיתת אונס לא קרתה. הם נפלו לתוך הלא נודע, לתוך העלטה, לתוך מה שאולי עתיד להיות המוות. to be continued ~ התגיבו?
פרק 1. טוב אני מפרסמת פה פאנפיק שני שכתבתי, אשמח לביקורת. |ההדגש|לכודים בעולמות מנוגדים/מיכל |סהדגש| קרדיט ענק לשיר סמית...תודה בובה^^ השמיים התבהרו. אלומות האור הדקות חדרו מבעד לעננה הכבדה. קשת צבעונית הסתעפה מהעננים אל האדמה, צבעונית צבעונית נראתה. עץ שלכת גדול כיסה את מרביתה. עליו הכתומים, הצפופים נראו למרחקים. "ביל תזדרז כבר!" צעק טום אל ביל הם היו אמורים לטוס מארצות הברית לגרמניה, אחרי סיבוב הופעות מייגע במיוחד במקום. טום לא רצה לאחר לטיסה, הוא רצה לחזור הביתה, לראות את משפחתו, לדבר עם חבריו, לשמוע גרמנית בכל מקום ולא רק אנגלית. זה לא סוד גדול שהוא לא יודע אנגלית. בקושי יכל להסביר לחדרנית מה רצונותיו. ביל התעכב יותר מדי אבל היה זה מצב רגיל. הוא תמיד היה לוקח את הזמן, בוחר את בגדיו בקפידה ומעמיד את שערו בתסרוקת מחושמלת. הוא ירד במעלית אל הלובי ושם חיכו לו טום, גוסטב וגיאורג, עצבניים מתמיד. הם עלו למסחרית קטנה שלקחה אותם לשדה תעופה בניו יורק. לא היו עיכובים מיוחדים והגיעה השעה המיוחלת לעלות למטוס. הם לא עלו על סתם מטוס. הם עלו על מטוס פרטי. טום התיישב ליד החלון, ביל באמצע, גוסטב משמאלו. גיאורג התיישב מאחוריהם. ליבו של טום פירפר. הוא דאג מאוד. זה קורה לו כל טיסה. הוא מפחד מגבהים. מפחד להתרסק. לצנוח אל הלא נודע. כל טיסה ביל צריך להרגיע אותו, להגיד שיהיה בסדר. "טומי?" שאל ביל את אחיו החיוור "יהיה בסדר טומי!" אמר בקול מרגיע, רך. טום עצם את עיניו. הוא התמכר לצלילי המוזיקה שבקעו מתוך הנגן. "להדק חגורות, בספירה לשלוש, ממריאים!" נשמע קולו של הטייס. הופעלו המנועים. הבנים הידקו חגורות. "אחד, שתיים שלוש!" המטוס המריא. הם טסו מעל האוקיינוס. עברו מספר שעות תמימות, הבנים שקעו בשינה עמוקה. |ההדגש|בוום!|סהדגש| הבנים התעוררו בבת אחת. הם הרגישו סחרחורת. "לא להיבהל!" הם שמעו את הטייס קורא במיקרופון. "אנחנו נבצע נחיתת אונס! תלבשו את המצוף עכשיו!!" צעק לתוך המיקרופון. גיאורג וגוסטב עשו שמצוותו. ביל החל ללבוש את המצוף כשלפתע קלט את טום ללא ניע. ביל ניער אותו, טילטל אותו, אך טום לא הגיב. הוא היה בשוק, המום. הוא לא האמין שזה קורה לו. הוא התכנס בתוך עצמו, שומע אך לא מגיב, קולט אך לא מבצע. ביל במהירות שלא אופיינית לו, הלביש את טום במצוף והחזיק את ידו. "טום תגיב בבקשה!" בכה ביל התמונה הבאה הייתה מטושטת לכולם. הם לא זכרו אותה. הם רק זכרו שהמטוס החל להסתובב מהר יותר ויותר. שום נחיתת אונס לא קרתה. הם נפלו לתוך הלא נודע, לתוך העלטה, לתוך מה שאולי עתיד להיות המוות. to be continued ~ התגיבו?
שנינושהמותק
New member
מדהיםםםםםם מדהים מדהיםם
פשוט מהממם!!!!! את כישרונית ברמותת כל מה שפירסמת פה כל כך יפה!!!! המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
פשוט מהממם!!!!! את כישרונית ברמותת כל מה שפירסמת פה כל כך יפה!!!! המשךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gif../images/Emo160.gifפרק 2|מטוב|../images/Emo203.gif
מאירועי הפרק הקודם: הם רק זכרו שהמטוס החל להסתובב מהר יותר ויותר. שום נחיתת אונס לא קרתה. הם נפלו לתוך הלא נודע, לתוך העלטה, לתוך מה שאולי עדתי להיות המוות. ~ גוסטב פקח את עיניו. כאבים פילחו את גופו משני הצדדים. השמש סינוורה את עיניו. הוא ניסה להתרומם וכשל. ניסה שוב, והפעם הבזקים ממאורעות אמש הזכירו לו את האסון שפקד אותם. הוא נעמד על רגליו, סורק במהירות ומעכל את מה שראה. הוא עמד על חוף פראי. כלומר חוף שניכר כי אנשים לא ביקרו בו זמן רב. החול היה צהבהב, וכ-100 מטר מהחוף צמחה לה צמחייה עבותה. עשבים שוטים השתרכו בין העצים הגבוהים. קוצים צמחו בכל מקום. עמד ריח של לחות באוויר. קולות של שחפים נשמעו ממרחקים. הוא הרגיש חלחלה, אימה. הוא השפיל מבטו וקלט בזווית עינו את גיאורג. גיאורג שכב מחוסר הכרה על החוף, לצידו של גוסטב. "גיאורג! תתעורר!" לחש לו גוסטב באוזנו. הוא פחד שמה יש במקום הזה אנשים שהם, איך לומר, לא בדיוק ידידותיים. גיאורג החל לפלוט מים. הוא נחנק. גוסטב השכיב אותו על הצד וחיכה שיפקח את עיניו. כשזה התעורר נשם גוסטב לרווחה. "מה?.." מלמל גיאורג. עיניו התרחבו. גוסטב הבין שגיאורג נזכר בהכול. לקח לגיאורג כמה שניות להתבונן מסביבו. הוא הזיע. הרגשת סחרחורת פתאומית תקפה אותו. מוכרח היה למצוא מעט צל, רק טיפה. הוא התכוון ללכת לכיוון הצמחייה כשלפתע הסתובב בשניות לאחור וצעק לגוסטב: "גוסטב! מה עם ביל וטום?!" ~ אני יודעת שזה קצר אבל אתם לא מגיבים;;; סתם נו
פרק הבא יהיה יותר ארוך.
מאירועי הפרק הקודם: הם רק זכרו שהמטוס החל להסתובב מהר יותר ויותר. שום נחיתת אונס לא קרתה. הם נפלו לתוך הלא נודע, לתוך העלטה, לתוך מה שאולי עדתי להיות המוות. ~ גוסטב פקח את עיניו. כאבים פילחו את גופו משני הצדדים. השמש סינוורה את עיניו. הוא ניסה להתרומם וכשל. ניסה שוב, והפעם הבזקים ממאורעות אמש הזכירו לו את האסון שפקד אותם. הוא נעמד על רגליו, סורק במהירות ומעכל את מה שראה. הוא עמד על חוף פראי. כלומר חוף שניכר כי אנשים לא ביקרו בו זמן רב. החול היה צהבהב, וכ-100 מטר מהחוף צמחה לה צמחייה עבותה. עשבים שוטים השתרכו בין העצים הגבוהים. קוצים צמחו בכל מקום. עמד ריח של לחות באוויר. קולות של שחפים נשמעו ממרחקים. הוא הרגיש חלחלה, אימה. הוא השפיל מבטו וקלט בזווית עינו את גיאורג. גיאורג שכב מחוסר הכרה על החוף, לצידו של גוסטב. "גיאורג! תתעורר!" לחש לו גוסטב באוזנו. הוא פחד שמה יש במקום הזה אנשים שהם, איך לומר, לא בדיוק ידידותיים. גיאורג החל לפלוט מים. הוא נחנק. גוסטב השכיב אותו על הצד וחיכה שיפקח את עיניו. כשזה התעורר נשם גוסטב לרווחה. "מה?.." מלמל גיאורג. עיניו התרחבו. גוסטב הבין שגיאורג נזכר בהכול. לקח לגיאורג כמה שניות להתבונן מסביבו. הוא הזיע. הרגשת סחרחורת פתאומית תקפה אותו. מוכרח היה למצוא מעט צל, רק טיפה. הוא התכוון ללכת לכיוון הצמחייה כשלפתע הסתובב בשניות לאחור וצעק לגוסטב: "גוסטב! מה עם ביל וטום?!" ~ אני יודעת שזה קצר אבל אתם לא מגיבים;;; סתם נו
שנינושהמותק
New member
זהו, אני מכורה!!!!!
למה את מפסיקההה במתחח?? המשךךךךךךך עכשיוווווווו
למה את מפסיקההה במתחח?? המשךךךךךךך עכשיוווווווו
Ich liebe T H
New member
../images/Emo203.gifמקווה שלא איחרתי:/
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.